ביאור:בבלי בבא בתרא דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
או דילמא [1] במקום [2] חזקה [3] - לא אמרינן 'מה לי לשקר' [4]?
תא שמע [ממשנתנו]: בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן - היכי דמי? אילימא שתבעו לאחר זמן ואמר לו "פרעתיך בזמני" – פשיטא! אלא - לאו דאמר ליה "פרעתיך בתוך זמני", אלמא אפילו במקום חזקה אמרינן 'מה לי לשקר'?!
שאני הכא: דכל שפא ושפא - זמניה הוא.
תא שמע [ממשנתנו]: מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו; סמך לו כותל אחר כו' עד שיביא ראיה שנתן - היכי דמי? אילימא שתבעו לאחר זמנו ואמר לו "פרעתיך בזמני" - אמאי לא? אלא - לאו דאמר "פרעתיך בתוך זמני", אלמא במקום חזקה לא אמרינן 'מה לי לשקר'?
שאני הכא: דאמר "מי יימר דמחייבי לי רבנן"?
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: תא שמע: [משנה שבועות פ"ו מ"ב] "מנה לי בידך" אמר לו "הין" [5] ; למחר אמר לו "תנהו לי"!: אם אמר "נתתיו לך" – פטור; "אין לך בידי" [6] – חייב; מאי לאו "נתתיו לך" = דאמר ליה "פרעתיך בזמני", "אין לך בידי" = דאמר ליה "פרעתיך בתוך זמני", וקתני חייב, אלמא במקום חזקה לא אמרינן 'מה לי לשקר'?!
לא! מאי "אין לך בידי"? - 'לא היו דברים מעולם' [7] ; דאמר מר 'כל האומר "לא לויתי" - כאומר "לא פרעתי" דמי [8].
סמך לו כותל אחר - מגלגלין עליו את הכל כו' [בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן]:
תוספות. ויעשה עליות על גבי תקרה, ויצטרך לו כותל שהגביה חבירו. ע"כ:
אמר רב הונא: סמך לפלגא [9] - סמך לכולה [10]; ורב נחמן אמר: למאי דסמך – סמך, למאי דלא סמך - לא סמך; ומודה רב הונא בקרנא ולופתא [11] [12], ומודה רב נחמן באפריזא [13] ובקבעתא דכשורי [14].
אמר רב הונא: [15] בי כוי [16] - לא הוי חזקה [17], ואף על גב [18] דעבד ליה הימלטי [19], [20] דאמר ליה [21]: "אמינא [22]: לכי פייסת לי [23] - לא ליתרע אשיתאי [24]".
אמר רב נחמן: אחזיק להורדי [25] - לא אחזיק לכשורי [26], לכשורי - אחזיק להורדי.
רב יוסף אמר: אחזיק להורדי - אחזיק לכשורי.
איכא דאמרי אמר רב נחמן: אחזיק להורדי - אחזיק לכשורי; לכשורי - אחזיק להורדי.
אמר רב נחמן: אחזיק לנטפי [27] - אחזיק לשפכי [28]; אחזיק לשפכי - לא אחזיק לנטפי; ורב יוסף אמר: אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי.
תוספות. אחזיק להורדי. כל חזקות הללו דשמעתין אינן חזקות שלש שנים, דלא שייך שלש שנים אלא גבי חזקת קרקע שמחזיק בשדה חבירו ואומר "לקחתיו ממך", אבל הכא בחזקת תשמישין בעלמא מיירי: שמשתמש בשל חבירו, ובשעה אחת משתמש בפניו ושותק הויא חזקה, כדמוכח לקמן: דאמרינן 'ואי חבריה בטינא - לאלתר הויא חזקה'; וטעמא משום דאמרינן 'לא שביק איניש לאישתמושי בתוך שלו תשמיש של קביעות בלא רשותו', וכיון דמשתמש זה לפניו ושותק – יש לומר דנטל רשות ממנו, או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש זה; והני מילי דהויא חזקה - כגון שטוען "הוא מכר לי" או "נתן לי במתנה", אבל אם טען "נשתמשתי בפניו ושתק" - אינה חזקה, כדתנן לקמן ב'חזקת הבתים' [29]: 'כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה' כיצד. אמר לו "מה אתה עושה בתוך שלי" והוא אמר לו "שלא אמר לי אדם דבר מעולם" - אינה חזקה כו'; ובכל חזקות מיירי, לא שנא חזקת שלש שנים לא שנא חזקת יום אחד כי הני. ע"כ
איכא דאמרי אמר רב נחמן: אחזיק לשפכי - אחזיק לנטפי; לנטפי - אחזיק לשפכי, אבל לצריפא דאורבני [30] – לא.
רב יוסף אמר: אפילו צריפא דאורבני.
עבד רב יוסף עובדא בצריפא דאורבני.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המשכיר בית לחבירו
בבירה גדולה [31] - משתמש בזיזיה ובכתליה [32] עד ארבע אמות [33], ובעובי הכותל [34] במקום שנהגו; אבל בתרבץ אפדני – לא [35];
ורב נחמן דידיה אמר: אפילו בתרבץ אפדני, אבל רחבה שאחורי הבתים [36] – לא [37];
ורבא אמר: אפילו רחבה שאחורי הבתים.
אמר רבינא: האי כשורא דמטללתא [38] - עד תלתין יומין [39] לא הוי חזקה [40]; בתר תלתין יומין הוי חזקה; ואי סוכה - דמצוה היא - עד שבעה יומין לא הוי חזקה, בתר שבעה יומין הוי חזקה [41]; ואי חבריה בטינא - לאלתר הוי חזקה.
תוספות. ומדלא מיחה - איכא למימר דזה פייסו במעות עד עולם, שכן היה דרכם לקבוע סוכתן לצורך כל השנים; והלכך מיד לאחר שבעה הויא חזקה, דלא דמי לסוכה דמטללתא, דלא הוי חזקה עד תלתין יומין: דההיא - לצל בעלמא הוא דעבדה, אבל סוכה זו לצורך כל ימות החג שבכל שנה עשאה. ע"כ.
אמר אביי: שני בתים בשני צדי רשות הרבים: זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו, זה שלא כנגד זה [42], ומעדיף [43];
מאי איריא ברשות הרבים? - אפילו רשות היחיד נמי!?
רשות הרבים איצטריכא ליה: מהו דתימא נימא ליה "סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים" - קא משמע לן דאמר ליה: "רבים ביממא חזו לי, בליליא לא חזו לי; את - בין ביממא בין בליליא חזית לי"! אי נמי: רבים כי קאימנא חזו לי, כי יתיבנא לא חזו לי; את חזית לי בין כי קאימנא בין כי יתיבנא! רבים כי מעיינו - חזו לי, כי לא מעיינו - לא חזו לי, את ממילא נמי חזית לי"!
אמר מר: זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף – פשיטא [44]!?
לא, צריכא דקדים חד מנייהו ועבד [45]*; מהו דתימא נימא ליה אידך "שקול אוזינקא [46] ועבדיה את כוליה" [47] - קא משמע לן דאמר ליה: "את - מאי טעמא לא עבדת? משום דמיתרע אשיתך - אנא נמי מיתרע ליה אשיתאי [48]".
- תוס'. דאי לא קדים אלא בא לבית דין על עסק המעקה ולא זה רוצה לעשות בגגו - פשיטא דבית דין עושה פשרה ביניהם לעשות כל אחד חצי מעקה, או האחד יעשה כולו וחבירו יחזיר לו שכר הורעת אשיותא, אבל השתא - דקדים - יכול לטעון אידך "אילו לא קדמת אותי - הייתי עושה כולו בגגי, אבל לחצאין לא עבידנא, דטריחא לי לחזר אחר פועלין בשביל דבר מועט". ע"כ:
אמר רב נחמן אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו - עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות [49], אבל בין גג לגג – לא [50]; ורב נחמן דידיה אמר: [51] אינו זקוק לארבע אמות [52], אבל זקוק למחיצת עשרה.
למאי? אי להיזק ראיה - ארבע אמות בעינן!? אי לנתפס עליו כגנב [53] - במסיפס בעלמא סגיא!? אי לגדיים וטלאים - בכדי שלא יזדקר בבת ראש סגי!?
לעולם לנתפס עליו כגנב; במסיפס - מצי משתמיט ליה, [אמר ממצורי קממצירנא] [54], במחיצת עשרה לא מצי משתמיט ליה.
מיתיבי: אם היה חצרו למעלה מגגו של חבירו [55] - אין נזקקין לו ; מאי? לאו אין נזקקין לו כלל [56]?
לא: אין נזקקין לארבע אמות, אבל נזקקין למחיצת עשרה.
איתמר: שתי חצרות, זו למעלה מזו [57]: אמר רב הונא: תחתון בונה מכנגדו ועולה ועליון בונה מכנגדו ועולה [58];
ורב חסדא אמר: עליון מסייע מלמטה ובונה.
תניא כוותיה דרב חסדא: שתי חצרות זו למעלה מזו: לא יאמר העליון "הריני בונה מכנגדי ועולה", אלא מסייע מלמטה ובונה; ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו - אינו זקוק לו.
הנהו בי תרי דהוו דיירי חד הוה דייר עילאי וחד הוה דייר תתאי [59]; איתבר תתאי [60]; אמר ליה תתאי לעילאי: "תא ונבנייה [61]"!
אמר ליה: "אנא שפיר קא דאירנא".
הערות
עריכה- ^ כיון דמוחזק לן ד'אין אדם פורע בתוך זמנו'
- ^ דאיכא
- ^ דמרעיה לדבוריה
- ^ וליהמנוהו
- ^ ובפני עדים
- ^ מפרש ואזיל מאי היא
- ^ הלכך חייב לשלם: שהרי יש עדים שהודה לו בפניהם!
- ^ וכיון דאמר "לא לויתי" - מודה הוא שלא פרע, שכל מי שאינו לוה - אינו פורע, הלכך כאומר "לא פרעתי דמי"; דאילו אמר "פרעתי" – נאמן, אפילו לוה בפני עדים, דקיימא לן בשבועות (דף מא:): 'המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים'
- ^ שלא היה כותל חדש ארוך ככותל הראשון, אלא בחציו; או בגובהו לא הגיע לגובהו של ראשון
- ^ חייב ליתן לו חלקו בכותל הראשון כאילו סמך כותל שני כנגד כל הראשון; דכיון דהתחיל - סופו לגמור ויתן תקרה, ותנן 'אף על פי שלא נתן עליו את התקרה' [עדיין] נותן מיד
- ^ בחיבור שבקרן זוית: 'לופתא' = חיבור
- ^ הרי שהיה סוף ביתו של ראובן דבוק לכותל זה שבין שתי חצרות, ולאחר זמן נמלך ראובן זה, וחיבר בנין מועט בקרן זוית של סוף ביתו, ובליטת הבנין משוכה כנגד מקצת אורך הכותל המבדיל בין החצרות - מודה רב הונא דלמאי דלא סמך - לא סמך, שאין בנין כזה עשוי לימשך יותר
- ^ עץ ארוך ועב שנותן על פני כל אורך הכותל להניח עליו ראשי קורות, ומגין עליהם שלא ירקבו מחמת ליחלוח הכותל, ובלשון משנה 'קרוי מלטיסין'
- ^ ומי שאין לו עץ עב - עושה חורים בכותל ונותן נסרים קטנים למעלה ולמטה ולצדדין, ומניח בתוכו ראשי קורות, והיינו 'אקבעתא דכשורי'; ומודה רב נחמן באפריזא ובאקבועי כשורי: לענין גובה, דקאמר רב נחמן ד'למאי דלא סמך - לא סמך' - מודה הוא שאם עשה בכותל שסמך מקום הנחת ראשי קורות עלייה על פני כולה - סופו להגביהו עוד כשיעור גובה עלייה, וניחא ליה בגובה דכותל ראשון, ונותן חלק בכל גובהו
- ^ שמעון, שהגביה כותל החולק בחצר למעלה מארבע אמות, ועשה בו
- ^ חלונות לצד ראובן להנחת ראשי קורות, כמו שפירשתי
- ^ לגבי ראובן לאמר "אני סייעתיך להגביהו, שאלולי שסייעתיך - לא היית עושה לי הנחת קורות, שאם אבא לסמוך לו כותל אחר לאחר זמן: שאתן עליה תקרה"
- ^ דמתנח ביה,
- ^ 'הימלטי' הם נסרים עבים שנותנים בצדי החורים להגין על ראשי הקורות
- ^ ולא מצי למימר ראובן "אי לאו דסייעי בהדך לא טרחית כל האי טירחא",
- ^ שמעון
- ^ אמרתי בלבי
- ^ שמא תמלך לסמוך לי כותל אחר ולתת תקרה ותפייסני בממון במה שהגבהתי
- ^ לא אצטרך לקלקל כותלי לנקוב בו חורים להנחת ראשי קורותיך
- ^ להניח ראשי רהיטים דקים על כותל חבירו
- ^ להניח עלי קורות כבדות תחת אלו
- ^ היתה לו חזקה בחצר חבירו שיטפטף גגו מי גשמים לתוכו על פני כל אורך גגו בלא מרזב
- ^ אם רצה עושה מרזב ויקלח כל מי הגג במקום אחד, דהא עדיפא ליה לבעל החצר
- ^ דף מא.
- ^ גג של צריף: שרדי"ל בלע"ז, שמכסין אותו בענפי ערבה, והיינו 'אורבני'; ומתוך שהטיפין סמוכין מאד - אין בעל החצר יכול להשתמש תחתיהם
- ^ בית ארוך מאד, וחלוק מתוכו להרבה חדרים קטנות, והשכיר לזה אחד מהן
- ^ הרי זה משתמש בכתליה: בחורי הכתלים על פני ארכה מבחוץ
- ^ אף שלא כנגד ביתו, ובזיזים היוצאים מכתלים
- ^ בראשו, כגון אם השכיר לו בה עלייה
- ^ דרך בוני בירה חשובה להניח לה כנגד פתח הטרקלין החשוב שבה כעין גינה קטנה לאויר, ועולין בה דשאים, ויפה המראה לעינים, ושם אין רשות לזה לתלות בכתלים כלום: שאינו עשוי ליכנס לתוכו
- ^ כל היקף שאחורי הבתים קרוי 'רחבה' ושלפני הבתים קרוי 'חצר'
- ^ אין הרחבה מושכרת לו להשתמש
- ^ אם סמכה על כותל חבירו
- ^ ולא מיחה בתוך שלשים [יום
- ^ לטעון ולומר "פייסתיך במעות עד עולם", דכל תלתין יומין לא קפיד איניש ולא מחי, סבור "חברי זה צריך לצל ולימים מועטים יטלנו משם"
- ^ דכיון דשבקוה עלה יותר מן הצורך הוה ליה למחויי
- ^ זה סותם גגו לצד צפון וזה לצד דרום
- ^ מושך המעקה יותר מחצי הגג כדי שיהיה במקצת כנגד סתימתו של זה, ומתוך כך לא יראה בהדיא לגגו של חבירו
- ^ דהאי פלגא והאי פלגא
- ^ מעקה לחצי גגו קודם שבא לבית דין, ואחר כך תבע את חבירו לעשות בשלו
- ^ יציאה
- ^ הואיל והתחיל לעשות יגמור המעקה בגגו, וזה יתן לו חצי הוצאה
- ^ מכובד הבנין: שמכבידין על חומה טיט - ממהרת לקלקל למעלה
- ^ משום היזק ראיה
- ^ לא צריך, כדאמרינן בשמעתין קמייתא: חצר - קביעא תשמישיה, וגג לא קביעא תשמישיה, ולא ידענא בהי עדנא דסלקת דאיצטנע ממך
- ^ בין גג לגג
- ^ גובה
- ^ שאם יכנס לפנים מן המחיצה - לשם גניבה נכנס
- ^ ולומר "חפץ נפל מידי על גגך ונכנסתי אצלך ליטול"
- ^ שהיה קרקע החצר גבוה מקרקע הבית
- ^ בעל החצר לעשות לו מחיצה בין חצר לגג, דכיון דגג לא קביע תשמישיה - נוח ליזהר משכיניו שלא יראוהו
- ^ קרקעית האחד גבוה מחבירתה
- ^ התחתון בונה משלו מלמטה עד שמגיע לגובה קרקעיתו של חבירו, ואחר כך מתחיל זה לסייעו ונותן חלקו מכנגדו ומעלה, ולא יהא עליון נפסד בשפלות קרקעיתו של תחתון
- ^ כשחלקו האחין נטל זה בית וזה עלייה
- ^ נטבעו הכתלים התחתונים בארץ עד ששפלה תקרת העלייה, ואין התחתון יכול ליכנס בתוכו אלא אם כן שוחה
- ^ בוא ונסתור את כל הבית ונבננו