ביאור:בבלי בבא בתרא דף קלא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מגמר נמי לא תגמרו מיניה [1]: דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות [2].
בעי רבא: בבריא היאך [3]? כי קאמר רבי יוחנן בן ברוקה בשכיב מרע [שנאמר: ביום הנחילו את בניו], דבר אורותי הוא [4] אבל בבריא לא? או דלמא אפילו בבריא נמי [5]?
אמר ליה רב משרשיא לרבא: תא שמע: דאמר לו רבי נתן [6] לרבי [7]: שניתם משנתכם [8] כרבי יוחנן בן ברוקה [9], דתנן: לא כתב לה [10] 'בנין דיכרין דיהוין ליך מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחוהון [11]' – חייב, שתנאי בית דין הוא [12]; ואמר לו רבי: 'יסבון' תנן [13]; ואמר רבי [14] ילדות [15] היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי [16] אלא דקיימא לן [17] בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי [18]: אי סלקא דעתך 'יסבון' תנן [19] - אמאי לא טרפא ממשעבדי? אלא שמע מינה 'ירתון' תנן [20].
מאן שמעת ליה [21] דאית ליה האי סברא [22]? - רבי יוחנן בן ברוקה, ושמע מינה אפילו בבריא [23].
אמר ליה רב פפא לאביי [24]: [25] בין למאן דאמר 'יסבון' ובין למאן דאמר 'ירתון' - [26] הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם [27]? ואפילו לרבי מאיר, דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הני מילי לדבר שישנו בעולם [28], אבל [29] לדבר שאינו בעולם – לא [30]!? אלא תנאי בית דין שאני - הכא נמי תנאי בית דין שאני [31]!
אמר ליה: משום דקא מפיק לה בלשון 'ירתון' [32];
הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי [33], דתנן [34]: [35]לא כתב לה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ויתזנן מנכסאי עד דתילקחן לגוברין חייב שהוא תנאי ב"ד [36], והוה 'לזה במתנה ולזה בירושה' [37] וכל 'לזה בירושה ולזה במתנה' - אפילו רבנן מודו [38].
אמר ליה רב נחומי - ואית דאמר רב חנניה בר מניומי - לאביי:
ממאי דבחד בי דינא איתקון [39]? דלמא בתרי בי דינא איתקון [40]?
לא סלקא דעתך [41], דקתני רישא [פ"ד מ"ו] 'זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה: הבנים יירשו והבנות יזונו: מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהם אף בנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן' [42]; אי אמרת בשלמא בחד בי דינא איתקון - היינו דילפינן תקנה מתקנה [43], אלא אי אמרת בתרי בי דינא איתקון - [44]היכי ילפינן תקנה מתקנה?
ממאי? דלמא לעולם אימא לך בתרי בי דינא איתקון [45], ובי דינא בתרא תקון כבי דינא קמא [46], כי היכי דלא תקשה תקנתא אתקנתא [47]!?
אמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו [48] - לא עשאה אלא אפוטרופא [49].
פשיטא בנו הגדול [50] - לא עשאו אלא אפוטרופוס [51]; בנו הקטן מאי [52]?
איתמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל: אפילו בנו קטן המוטל בעריסה [53];
פשיטא בנו ואחר - אחר במתנה ובנו אפוטרופוס, <אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופוס> [54]; אשתו ארוסה ואשתו גרושה – במתנה [55];
איבעיא להו: בת אצל הבנים [56] ואשה אצל האחים [57] ואשה אצל בני הבעל [58] - מהו?
אמר רבינא משמיה דרבא: בכולהו [59] לא קנה לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה; רב עוירא משמיה דרבא אמר: בכולהו [60] קני, לבר מהאשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל [61].
הערות
עריכה- ^ לדון מיניה, אלא כפי שדעתכם נוטה
- ^ כדתניא במסכת נדה בשילהי פרק שני (דף כ:): רבי ראה דם בלילה וטימא; ראה ביום – וטהרו; המתין שעה אחת וראהו אור – וטימא; אמר: אוי לי שמא טעיתי; ומקשינן: ודאי טעה, דתניא: לא יאמר חכם 'אילו היה (לא) היה טמא' אלא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות! והוא הדין לדבר התלוי בסברא: דאין לו אלא מה שלבו רואהו; ובפרק קמא דסנהדרין נפקא לן מ'ועמכם בדבר המשפט': עמכם בדבר עמכם במשפט: אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות
- ^ בריא שאמר "פלוני יירש שדה פלונית"
- ^ ראוי להוריש מיד שהולך למות וקרינא ביה 'יום הנחילו את בניו'
- ^ מי אמר רבי יוחנן בן ברוקה דקני כיון דראוי ליורשו
- ^ בבלי היה
- ^ שסידר המשנה
- ^ בכתובות [פ"ד מ"ט]
- ^ דאמר - אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין'
- ^ לאשתו בכתובתה
- ^ אם תמותי בחיי ואירש כתובתיך - בניי הזכרים שתלדי לי הם יירשוה לאחר מותי יתר על חלקם שיחלקו עם אחיהם שיהיו לי מאשה אחרת
- ^ שבית דין תקנו כתובת בנין דיכרין, כדאמרינן בכתובות, כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו: דאם נותן לבתו - אינו יוצא מזרעו אם בתו מתה קודם בעלה: שירשו בניה את כתובתה אחר מות אביהם; והוא שיהא שם מותר דינר שלא תעקר נחלה דאורייתא, כדאמרינן התם; אלמא מוריש האב לבן בין הבנים, כרבי יוחנן בן ברוקה! והיה לכם לשנות משנתכם כדברי הכל ולא אליבא דיחידאה
- ^ ודברי הכל היא
- ^ הדר אמר רבי
- ^ ושטות
- ^ ודחיתיו בדבר שאינו, דודאי 'ירתון' תנן
- ^ דכתובת
- ^ ממה שמכר אביהן
- ^ דמשמע לשון מתנה - הוה משמע מעכשיו, ואם מכר לאחד (צ"ל 'לאחֵר') הוי טרפא ממשעבדי, שהרי כל נכסיו משועבדים לכתובת אמן, ואי מההיא שעתא חלה מתנתו הוה טרפא ממשעבדי
- ^ אלא משום הכי אמרינן לשון 'ירתון': דלשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה! משום הכי לא מטרפא ממשעבדי: דלא חלה עד לאחר מיתה; על כרחין 'ירתון' תנן, ויפה הקשה לי רבי נתן
- ^ יתור לשון הוא דלא צריך
- ^ דריבה לאחד ומיעט לאחד בלשון ירושה כי הכא: שיורשין כתובת אמן, והמותר של שתי כתובות חולקין
- ^ ואפילו תנינן 'יסבון', ממילתיה דרבי נתן דאמר 'שניתם כרבי יוחנן' איכא לאוכוחי דבבריא קאמר רבי יוחנן, ומיפשטא בעיא דרבא לגמרי, ולא האריך כל כך אלא כדי לסיים דבריו של רבי ורבי נתן דהוה מקשה לרבי איכא למימר דתני יסבון וסבירא ליה דטריף ממשעבדי; ורבי שסתם כריב"ב משום דהכי סבירא ליה, כדאמרינן לעיל: אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי חנינא אמר רבי ינאי אמר רבי: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה
- ^ רב פפא לאו אבעיא דרבא קאי, דהא איפשיטא, אלא אמאי דקאמר ליה רבי לרבי נתן, והכי קאמר
- ^ למה ליה לרבי למימר לרבי נתן 'יסבון תנן' לאוקומי מתניתין לדברי הכל? וכי תנינן נמי 'ירתון' - דברי הכל היא, דהא
- ^ איכא לאקשויי: אמאי קניא האי מתנה כלל?
- ^ ובשעת נשואין לא באו הבנים לעולם - שהוא מקנה להם כתובה
- ^ דכיון דהמקבל בעולם - יכול הנותן לשעבד עצמו לו שיתן לו מה שיקנה לו
- ^ הכא
- ^ לא מצי משעבד נפשיה
- ^ דאלים תנאי בית דין, משום דהפקר ב"ד הפקר להקנות אפילו לדבר שלא בא לעולם; והכא נמי אלים תנאי בית דין ואף על גב דאמרי רבנן דלשון 'ירושה' בעלמא לא קני - הכא קני, ואפילו כרבנן אתיא מתניתין
- ^ הא דלא קאמר ליה הכי - משום דהוה אמר ליה רבי נתן: ומפני מה הנחת לשון 'יסבון' ותנית לשון 'ירתון'? אלא משום דלבך נוטה אחר רבי יוחנן בן ברוקה! ומשום הכי אמר ליה 'יסבון תנן'; והדר מתחרט רבי בעצמו משום דכי הוה מקשי ליה אמאי שנית 'ירתון' מצי אמר ליה משום הכי שנינן 'ירתון': לומר דלא טרפא ממשעבדי
- ^ דודאי לא היה צריך רבי לומר 'יסבון תנן', דבלא שום דיוק - מתניתין אפילו כרבנן אתיא
- ^ דהא קתני בסיפא דההיא משנה דכתובות (פ"ד מ"ו, דף נב,ב)
- ^ אף על פי ש
- ^ כדאמר רבי אלעזר בן עזריה לקמן
- ^ וזה 'לשון מתנה בסוף'
- ^ כדתנן במתניתין: 'כתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף - דבריו קיימין' ואוקימנא אפילו בשני בני אדם ושני שדות, ובלבד שיהא תוך כדי דבור; והכא שתי תקנות הללו - כיון דבבת אחת תקנו - הוי כמו תוך כדי דבור, והאי דקתני לשון 'ירתון' - לאשמועינן ממתניתין דרבנן מודו אפילו בשני בני אדם ושתי שדות
- ^ דליהוו ב'תוך כדי דבור'
- ^ ולא קאי האי אהאי כלל, ולא מהני לשון מתנה דזה אזה
- ^ דבתרי בי דינא איתקון
- ^ ובחייו אין כופין אותו לזון את בניו, כדאמרינן בכתובות, אלא כפינן ליה אסיתא בציבורא וליקו ולימא 'עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני'
- ^ דכיון דבחד בי דינא תקון להו, ולא מפורש בתקנות חילוק בין זו לזו - מסתמא בחד ענין תקנינהו
- ^ דלמא חד בי דינא קאי אמחיים, וחד אלאחר מיתה, ו
- ^ 'ואין כאן תוך כדי דבור' ומשום הכי אצטריך למימר לרבי [נתן] 'יסבון תנן'
- ^ ומיהו תקנתא מתקנתא ילפינן דבי דינא בתרא - מעין בי דינא קמא תקינו
- ^ דלא לימרו מאי שנא תקנה זו דכתובת בנין דיכרין דלאחר מיתה, קכתב בה 'ירתון', ומאי שנא זו דאיתקנא מחיים? ומיהו בעיא דהכא איפשיטא ממילתיה דרבי נתן, כדפרישית; ואף על גב דרבי - כרבי יוחנן בן ברוקה סבירא ליה, כדאמרינן לעיל: 'א"ר זריקא אמר ר' חנינא א"ר ינאי אמר רבי: הלכה כר' יוחנן' - אפילו הכי קאמר 'יסבון', לאוקומי מתניתין דברי הכל
- ^ בלשון מתנה
- ^ דאומד הדעת הוא דאין אדם מניח את בניו ונותן את הכל לאשתו, ולא נתכוין אלא לעשותה אפוטרופא כדי שיחלקו לה בניו כבוד משום דאוקי אבוהון נכסי ברשותה לפרנסם מהם כפי אומד דעתה, ויהיו כפופים לה; ולקמן מני לה מהני תלת מילי דשוינהו רבנן כ'הלכתא בלא טעמא', דדברי נבואה הם - בפרק 'מי שמת', לפי שאנו מניחין מה שכתוב בשטר בהדיא: שנתן לה הכל, לילך אחר אומד דעתנו; ובשכיב מרע מיירי, ורבא בעי לקמן: בבריא היאך? ומשום הכי נקט לה הכא; וכן הא דתנן התם דלקמן נמי - משום דרבא בעי עלייהו נמי 'בבריא היאך'? ודוקא כל נכסיו, דליכא שיור לא במקרקעי ולא במטלטלי, אבל אי איכא שיור – קנתה; ומיהו הכותב נכסיו לאחר שאין בו אומד הדעת שאינו חש כל כך לכבודו - אמרינן לקמן דאם כתב לו כל נכסיו - אם מת קנה הכל: דכיון דלא שייר מידי - צואת שכיב מרע היא זו, שהיה ירא למות, והוו דבריו ככתובין וכמסורין
- ^ שכתב לו כל נכסיו
- ^ דרוצה הוא שיחלקו לו אחיו כבוד, שהרי חייבין בכבודו, כדאמרינן (כתובות קג.) 'ואת' לרבות אחיך הגדול, ואומד הדעת הוא שלכבודו נתכוין
- ^ מי אמר כיון דקטן הוא אינו חש לכבודו ולמתנה איכוין או דלמא אף בנו קטן רוצה לכבדו
- ^ רוצה הוא בכבודו ולא עשאו אלא אפוטרופא
- ^ כלומר: פשיטא לי שהכותב כל נכסיו לבנו שקרוב לו יותר מכל קרוביו, ורוצה בכבודו יותר, או הכותב כל נכסיו לאחר - דלא חייש לכבודו כלל: בהני שנים פשיטא לי דאחר במקום בנים משום מתנה, דלכבודו לא חייש, אלא להקנותו: לתת לו במתנה: דאם לעשותו אפוטרופא נתכוין: בשביל שאין בניו יודעין בטיב משא ומתן - היה לו לומר בפירוש: "אני עושה אותו אפוטרופא", ולא היה לו לכתוב לשון 'מתנה', ובנו במקום הבנים משום אפוטרופא. ולא גרסינן 'אשתו ובנו: אשתו משום מתנה ובנו משום אפוטרופא', דהא שמואל אמר דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא, ובאשה במקום בנים הוא דמיירי; והא דלא קאמר נמי 'אשתו פשיטא משום אפוטרופא' היינו משום דקאמר לה שמואל בהדיא! אבל בנו ואחר וכל הני דלא איירי בהו שמואל בהדיא - הדר נקיט לפרושינהו; כן נראה בעיני. ויש מפרשים 'בנו ואחר': שנתן להם ביחד לשניהן כל נכסיו, ואין נראה בעיני: דאם כן אמאי בנו משום אפוטרופא? והלא הוא נותן מחצה לזה ומחצה לזה, והאי אחר - היאך יזכה בכל הנכסים? ובנו אמאי יהיה אפוטרופא? והלא לא כתב לו כל נכסיו? ואם יש לפרשה במתנה לשניהן ביחד - הכי מפרשינן: אחר משום מתנה, וזכה בחצי הנכסים שכתב לו, ובנו משום אפוטרופא לאחיו בההוא חצי נכסים שכתב לו: דכיון דליכא שיור לבנים: שהרי לאחר נתן חצי הנכסים, ולא נשאר לפניו כי אם החצי שכתב לבנו - הרי הוא כמו שכתב לו כל נכסים שיש לו דמי, ולא עשאו אלא אפוטרופא; ומיהו לא נהירא לי כלל: דלא דמי לסיפא, דקאמרינן: 'אשתו ארוסה ואשתו גרושה במתנה': דההיא ודאי או או קתני, והוא הדין להך רישא. 'בנו ואשתו' לא גרסינן, ומיהו הדין כך נראה בעיני: כתב לאשתו במקום בנו - בההיא קאמר שמואל בהדיא 'לא עשאה אלא אפוטרופא'; כתב לבנו במקום אשתו – חזינן: אם יש לזה הבן אחין - לא עשאו אלא אפוטרופא כדי שיכבדוהו אחין, כדאמרינן לעיל: אפילו קטן המוטל בעריסה, ואפילו במקום אשתו - דהיינו אמם – קאמרינן; ואם אין לו אחין - ודאי משום מתנה כתב לו, דליכא למימר משום אפוטרופסות, דאינו רוצה שתכבד האם את הבן, דאדרבה: הוא רוצה שהבן יכבדנה, כדאמרינן 'הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפוטרופא'; הג"ה. בנו ואחר כגון בנו ובן בנו שמת, שהוא ראוי ליורשו כמו בנו, והוא 'אחר' אצל בנו; או כגון שקיבל עליו לזון את בן אשתו אם כתב נכסיו לבנו - פשיטא דלא עשאו אלא אפוטרופא: דרוצה שיכבדו אותו בן בנו או בן אשתו; אבל אם כתב לבן בנו או לבן אשתו - וכל שכן לאחר בעלמא - אמרינן דלא חש לכבודו, ונתכוין למתנה. אשתו ואחר שהן בביתו: אם כתב לאשתו משום אפוטרופא, דרוצה הוא שיכבדוה אחרים, אבל אם כתב לאחר - ודאי למתנה נתכוין, דאינו חש שתכבדנו אשתו; נראה לי: בנו ואשתו: אשתו משום אפוטרופוס, ובנו משום מתנה, דאדם רוצה שיכבדו בניו את אשתו אפילו אינה אמם, שהן חייבין בכבודה דדרשינן (שם) 'את אביך'- לרבות אשת אביך' וכל שכן זו שהיא אמם, אבל אשתו - אינו רוצה שתתבזה לכבד את בניו
- ^ מודה שמואל דבמתנה יהיב לה, דכיון דלא גייס בהו - לא חשש בכבודן, אלא מתנה הוא רוצה ליתן להן. הג"ה. דאינו חושש לכבודן: זו מפני שגירשה וזו מפני שלא הכניסה עדיין. ע"כ
- ^ כיון דאנו רואין דחוששין לענין נכסים מועטין, דאמרינן: 'הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים' אלמא דחיישינן ליקרא דבנות מיקרא דבנים, ואיכא למימר דעשאה אפוטרופא? או דלמא הני מילי לענין חזרת פתחים, אבל כי האי גוונא - שיכבדוה בניו - לא חש לכבודה
- ^ שאין לו בנים ואב, אלא אחין; וכיון דאחיו אינן חייבין בכבוד אשתו כלל - אינו חושש שיכבדוה, ומתנה הוא דיהב לה? או דלמא כיון דאשתו כגופו דמיא - רוצה שיכבדוה ואפוטרופא שויה?
- ^ דלא הוו ליה בנים ממנה דנימא 'אפוטרופא שויה כדי שיכבדוה בניה שחייבין בכבודה', אבל יש לו בנים מאשה אחרת ואינן חייבין בכבודה כל כך אלא מיתורא דקרא 'את אביך - לרבות אשת האב', וכל מי שאינן חייבין בכבודו - אינו מקפיד אם אין מכבדין אותו, וגם היא לא תקפיד אם לא יכבדוה אלו, והלכך גם הבעל אינו חושש ולמתנה איכוין
- ^ הנך חמש נשים
- ^ הנך חמש נשים קנו
- ^ ובסברות בעלמא פליגי, ובת אצל הבנים לבדה איכא בינייהו: לרבינא לא קניא, לרב עוירא קניא