ביאור:בבלי בבא בתרא דף ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלו תלמידי חכמים [1]!?
וריש לקיש סבר לה כדדרש רבא: (שיר השירים ח י) אני חומה- זו כנסת ישראל [2], ושדי כמגדלות - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן. אמר ליה רב נחמן בר יצחק: עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי: אדאורייתא - דכתיב (דברים לג ג) אף חובב עמים כל קדושיו בידך [והם תכו לרגלך ישא מדברתיך]: אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אפילו בשעה שאתה מחבב עמים [3] - כל קדושיו [4] יהיו בידך [5] ; והם תכו לרגלך: תני רב יוסף: אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה; ישא מדברותיך - לישא וליתן בדבורותיו של מקום;
אדנביאי - דכתיב (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים. אמר עולא: פסוק זה - בלשון ארמית נאמר [6]: אי תנו כולהו [7] - עתה אקבצם [8], ואם מעט מהם [9] יחלו ממשא מלך ושרים [10] [11] ;
אדכתובי - דכתיב (עזרא ז כד) [ולכם מהודעין די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה] מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם [12]; ואמר רב יהודה: מנדה - זו מנת המלך [13]; בלו - זו כסף גולגלתא; והלך - זו ארנונא [14].
רב פפא רמא כריא חדתא [15] איתמי; אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: ודילמא לא מידויל [16]?
אמר ליה: מישקל שקילנא מנייהו; אי מידויל – מידויל, ואי לא מהדרנא לה ניהלייהו.
אמר רב יהודה: הכל לאגלי גפא [17], אפילו מיתמי; אבל רבנן לא צריכי נטירותא; הכל לכריא פתיא [18], אפילו מרבנן [19]; ולא אמרן אלא דלא נפקי באכלוזא [20], אבל נפקי באכלוזא - רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו.
רבי פתח אוצרות בשני בצורת. אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו.
דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס. אמר לו: "רבי פרנסני"!
אמר לו: "בני – קרית"?
אמר לו: "לאו".
"שנית"?
א"ל "לאו".
"אם כן במה אפרנסך"?
אמר ליה: "פרנסני ככלב וכעורב [21]".
פרנסיה.
בתר דנפק - יתיב רבי וקא מצטער, ואמר "אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ".
אמר לפניו רבי שמעון בר רבי: "שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו"?
בדקו ואשכח.
אמר רבי: "יכנסו הכל"!
רבי לטעמיה, דאמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ,
כההוא דמי כלילא [22] דשדו אטבריא. אתו [23] לקמיה דרבי, ואמרו ליה: ליתבו רבנן בהדן.
אמר להו: לא.
אמרו ליה: ערוקינן!
אמר להו: ערוקו
עקרו פלגיהון.
דליוה פלגא [24].
אתו הנהו פלגא קמי דרבי, אמרו ליה: "ליתבו רבנן בהדן"!
אמר להו: לא.
"ערוקינן"!
"ערוקו"!
ערקו כולהו, פש ההוא כובס; שדיוה אכובס [25].
ערק כובס, פקע כלילא.
אמר רבי: ראיתם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ!
וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר וכו' [י"ב חדש]:
ורמינהי: החמרת והגמלת [26] העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה והודחה עמהן - הן בסקילה [27] וממונן פלט; ואם נשתהו שם שלשים יום - הן בסייף וממונן אבד.
אמר רבא: לא קשיא: הא לבני מתא, הא ליתובי מתא [28], כדתניא: המודר הנאה מאנשי העיר - כל שנשתהא שם שנים עשר חדש אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן –מותר; מ'יושבי העיר': כל שנשתהא שם שלשים יום - אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן מותר ליהנות ממנו. ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש [29]? והתניא: שלשים יום לתמחוי [30], שלשה חדשים לקופה [31], ששה לכסוֹת [32] , תשעה לקבורה [33], שנים עשר לפסי העיר?
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כי תנן נמי מתניתין שנים עשר חדש - לפסי העיר תנן.
ואמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הכל לפסי העיר, ואפילו מיתמי, אבל רבנן – לא, דרבנן לא צריכי נטירותא.
אמר רב פפא: לשורא [34], ולפרשאה [35], ולטרזינא [36] - אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא; כללא דמילתא: כל מילתא דאית להו הנאה מיניה - אפילו מיתמי.
רבה רמא צדקה איתמי דבי בר מריון. אמר ליה אביי: והתני רב שמואל בר יהודה: אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים?
אמר ליה: אנא לאחשובינהו קא עבידנא.
איפרא הורמיז, אימיה דשבור מלכא, שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף; אמרה: "ליהוי למצוה רבה"! יתיב רב יוסף וקא מעיין בה: מאי 'מצוה רבה'?
אמר ליה אביי: מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים - שמע מינה
פדיון שבוים - מצוה רבה היא.
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא?
אמר ליה: דכתיב (ירמיהו טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי; ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו:
חרב קשה ממות: אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא: אי בעית אימא סברא: האי [חרב] קא מינוול, והאי [מות] לא קא מינוול; ואי בעית אימא קרא: (תהלים קטז טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו;
רעב קשה מחרב: איבעית אימא סברא: האי [רעב] קא מצטער, והאי לא קא מצטער [כי מת מהר]; איבעית אימא קרא: (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב [שהם יזבו מדקרים מתנובת שדי];
שבי [קשה מכולם], דכולהו איתנהו ביה [37].
תנו רבנן: קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה: נגבית בשנים - שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים; ומתחלקת בשלשה - [38] כדיני ממונות [39];
תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה, שגבויה וחלוקה שוים: תמחוי בכל יום [40], קופה מערב שבת לערב שבת;
תמחוי לעניי עולם, קופה לעניי העיר;
ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי [41], ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו;
ורשאין בני העיר להתנות על המדות [42], ועל השערים, [43] ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן [44].
אמר מר: 'אין עושין שררות על הצבור פחות משנים' - מנא הני מילי?
אמר רב נחמן: אמר קרא: (שמות כח ה) והם יקחו את הזהב וגו' [ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש] - שררות הוא דלא עבדי, הא הימוני מהימן [45] - מסייע ליה לרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה [46].
מאי שררותא [47]?
דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה, ואפילו בערב שבת [48].
איני! והא כתיב (ירמיהו ל כ) [והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון] ופקדתי על כל לוחציו, ואמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: ואפילו על גבאי צדקה! [49]?
לא קשיא: הא דאמיד [50], הא דלא אמיד, כי הא: דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.
(דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' [ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד]; המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע - זה דיין שדן דין אמת לאמתו; ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - אלו גבאי צדקה [51].
במתניתא תנא: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע - זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה [## לפי תהלים מא,ב: אשרי משכיל אל־דל ביום רעה ימלטהו ה’]; ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - אלו מלמדי תינוקות [52].
כגון מאן?
אמר רב כגון רב שמואל בר שילת, דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא; אמר ליה: שבקתיה להימנותך [53]?
אמר ליה: הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עלויהו [54].
ורבנן מאי [55]?
אמר רבינא (שופטים ה לא) [כן יאבדו כל אויביך ה’] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [ותשקט הארץ ארבעים שנה].
תנו רבנן: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה [56], אבל פורש זה לשער [57] וזה לחנות [58];
מצא מעות בשוק - לא יתנם בתוך כיסו [59], אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו – יטלם;
כיוצא בו: היה [גבאי של צדקה] נושה בחבירו מנה, ופרעו בשוק - לא יתננו לתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה; ולכשיבא לביתו – יטלם.
תנו רבנן: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק - פורטין לאחרים [60] ואין פורטין לעצמן [61];
גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק - מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן;
מעות של צדקה - אין מונין אותן שתים [62], אלא אחת אחת.
אמר אביי: מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא [63]; כיון דשמעה להא דתניא ולשַנותה לכל מה שירצו - הוה יתיב.
אמר אביי: מריש הוה עביד מר תרי כיסי: חד לעניי דעלמא וחד לעניי דמתא; כיון דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי 'עביד חד כיסא
הערות
עריכה- ^ אלמא אין צריכין חומה
- ^ כולם שוין לענין חומה, וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים
- ^ שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך
- ^ של ישראל
- ^ לשומרן
- ^ 'יתנו' תרגום של 'ישנו' כמו 'ושננתם' - ותנינון (דברים ו)
- ^ וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים
- ^ בקרוב אקבצם
- ^ ואף [אם] מועטין הן השונין בעמים
- ^ יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים
- ^ 'יחלו' כמו 'לא יחל דברו' (במדבר ל)
- ^ דריוש צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת הגדולה
- ^ מגבת מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה
- ^ עישורי תבואות ובהמות מדי שנה בשנה
- ^ יציאת כריית באר מים חיים לשתות
- ^ לא ימצאו בו מים והפסדתם חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו דליחלו
- ^ לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות; 'אגלי' = דלתות, כמו 'טרוקו גלי' [ברכות (דף כח.)] 'גפא' = סתימה, כמו 'מצא אחר הגפה' ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כה:)
- ^ חפירת בור לשתות מים ועל שם הכלי המונח שם בבור תמיד לשתות בו עוברי דרכים קורהו פתיא
- ^ שהכל צריכין למים
- ^ שאין הן עצמם יוצאין בהכרזה לחפור, אלא שוכרים פועלים
- ^ שחס הקב"ה עליהם (שבת קנה:), שנאמר 'יודע צדיק דין דלים' (משלי כט): לפי שהכלב - מזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים; וגבי עורב כתיב ל'בני עורב אשר יקראו' (תהלים קמז) - לפי שהעורב אכזרי על בניו, והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין
- ^ עטרה למלך קיסר
- ^ עמי הארץ
- ^ מחל המלך דמי החצי וסילקה מעליהן
- ^ הטילוה פחתי המלך על הכובס
- ^ שיירא של חמרים ושל גמלים
- ^ כדין שאר יחידים
- ^ בשלשים יום, וגבי עיר הנדחת כתיב 'יושבי העיר' (דברים יג)
- ^ ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר
- ^ כיון ששהה שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי] תמחוי מאכל לעניים
- ^ לצדקה
- ^ עניי העיר
- ^ לקבור עניי העיר שהיא יציאה יתירא
- ^ לתיקון החומה
- ^ פרש שהולך סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכה
- ^ שומר כלי זיין של בני העיר, ויושב בבית אצל השער
- ^ שהוא ביד העכומ"ז לעשות בו כל חפצו: אם למות [אם לחרב] אם לרעב
- ^ מפני שהוא
- ^ לעיין ולתת לכל אחד כפי טפלים התלויין בו
- ^ מדי יום ביום כדקתני לקמיה לפיכך אין גבויו בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק
- ^ לחלק לעניי עולם אם ירבו עליהן
- ^ להגדיל סאת העיר או להקטין
- ^ שער חטין והיין שלא ימכרנה שנה זו יותר מכך וכך דמים
- ^ לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה
- ^ יחיד להיות גזבר
- ^ שני אחים, לגבי המנותא - כחד דמו
- ^ מאי שררותיה דקופה, דקאמרת עלה 'לפי שאין עושין שררה על הצבור כו'
- ^ שיש פתחון פה לבעל הבית לומר "טרוד אני"
- ^ אלמא אסור למשכן
- ^ עשיר
- ^ המשכילים אל דל מהו צריך
- ^ 'מצדיקי רבים' הן: שמלמדין ומחנכין אותן בדרך טובה
- ^ שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמד ולישב על גבם תמיד
- ^ לתינוקות
- ^ תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד - מאי כתיב בהו
- ^ מפני החשד: שלא יאמרו "זה הגובה יחידי - דעתו לגנוב"
- ^ לגבות מיושבי השער
- ^ לגבות מיושבי החנות ובלבד שיראו שניהן כאחד
- ^ שלא יאמרו "מעות של צדקה הוא גונב"
- ^ פרוטות שגבו - לוקחין דינרי כסף, לפי שהפרוטות של נחושת מחלידות
- ^ פן יחשדום שפורטין בזול
- ^ אין מונין אותם שנים שנים פן יאמרו "שנים הוא נוטל, ואינו מונה אלא אחד"
- ^ מחצלות של בית הכנסת, משום דמזבני להו ממעות הקופה