ביאור:בבלי בבא בתרא דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בשביל של כרמים ^[1]: דאם איתא דמעלמא אתי, כיון דמידדי - לא מצי אתי, דכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה ^[2] – מידדי ^[3], ואי לא - לא מידדי ^[4].

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא ^[5]: 'דם שנמצא בפרוזדור ^[6] - ספיקו טמא ^[7], שחזקתו מן המקור ^[8]' - ^[9] ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא ^[10]!

אמר ליה רבא: רוב ומצוי קא אמרת ^[11]; רוב ומצוי - ליכא למאן דאמר ^[12], דתני רבי חייא: 'דם הנמצא בפרוזדור - חייבין עליו על ביאת מקדש ^[13], ושורפין עליו את התרומה ^[14]'.

ואמר רבא: שמע מינה מדרבי חייא ^[15] - תלת:

שמע מינה: רוב וקרוב הלך אחר הרוב

ושמע מינה: רובא דאורייתא

ושמע מינה: איתא לדרבי זירא, דאמר רבי זירא ^[16]: אף על פי שדלתות מדינה נעולות ^[17] - דהא אשה, דכי דלתות מדינה נעולות דמיא ^[18], ואפילו הכי קא אזלינן בתר רובא ^[19].

והא רבא הוא דקאמר ^[20]: 'רוב ומצוי ליכא למאן דאמר' ^[21]?

הדר ביה רבא מההיא.

איתמר: חבית ^[22] שצפה בנהר: אמר רב: נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל – מותר; כנגד עיר שרובה נכרים – אסירא;

ושמואל אמר: אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל – אסירא: אימור מהאי דקרא אתאי ^[23].

לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי: דמר ^[24] אית ליה דרבי חנינא, ומר ^[25] לית ליה דרבי חנינא ^[26]!

לא, דכולי עלמא אית להו דרבי חנינא, והכא בהא קמיפלגי: דמר סבר: אם איתא דמהאי דקרא אתאי - עקולי ופשורי ^[27] הוה מטבעי לה ^[28], ומר סבר: חריפא דנהרא נקט ואתאי ^[29]!

ההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה ^[30] שריא רבינא ^[31]; לימא משום דסבר לה דרבי חנינא?

שאני התם: דאי מיגניב מינה - אצנועי בגויה לא מצנעי ^[32];

והני מילי חמרא, אבל עינבי מצנעי.

הנהו זיקי ^[33] דחמרא, דאשתכחן בי קופאי ^[34] - שרנהו רבא.

לימא לא סבר לה לדרבי חנינא ^[35]?

שאני התם: דרובא

עמוד ב

דשפוכאי ^[36] - ישראל נינהו ^[37]; והני מילי – ברברבי ^[38], אבל זוטרי - אימור מעוברי דרכים נפול; ואי איכא רברבי בהדייהו ^[39] אימור באברורי הוה מנחי ^[40].

משנה:

מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ^[41]; ובחרוב ובשקמה ^[42] - חמשים אמה.

אבא שאול אומר: כל אילן סרק - חמשים אמה ^[43].

ואם העיר קדמה - קוצץ ואינו נותן דמים, ואם אילן קדם - קוצץ ונותן דמים ^[44].

ספק זה קדם וספק זה קדם - קוצץ ואינו נותן דמים.

גמרא:

מאי טעמא?

אמר עולא: משום נויי העיר.

ותיפוק ליה ד'אין עושין שדה - מגרש, ולא מגרש - שדה' ^[45]? ^[46]

לא, צריכא לרבי אלעזר ^[47], דאמר: ^[48] עושין שדה – מגרש, ומגרש - שדה; הכא - משום נויי העיר לא עבדינן;

ולרבנן נמי, דאמרי 'אין עושין שדה - מגרש, ולא מגרש - שדה' - הני מילי זרעים, אבל אילנות עבדינן ^[49], והכא ^[50] - משום נויי העיר – לא ^[51].

ומנא תימרא דשאני בין זרעין לאילנות?

דתניא: קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ^[52]: נזרע רובו ^[53] - הרי הוא כגינה ^[54], ואסור ^[55]; ^[56] ניטע רובו ^[57] - ^[58]הרי הוא כחצר ^[59], ומותר [וכמו שאין אילנות מבטלים את ההגדרה של השטח מבית דירה לגינה, כן אילנות עבדינן באלף הקרובים לעיר, אבל לא במרחק פחות מעשרים וחמש אמות].

ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים וכו' [ואם אילן קדם - קוצץ ונותן דמים]:

מאי שנא גבי בור ^[60], דקתני 'קוצץ ונותן דמים', ומאי שנא הכא דקתני 'קוצץ ואינו נותן דמים'?

אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי - לא חמימא ולא קרירא ^[61].

ומאי קושיא ^[62]? דלמא שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד ^[63]?

אלא: אי איתמר דרב כהנא - אסיפא איתמר: 'אם האילן קדם - קוצץ ונותן דמים': ולימא להו "הבו לי ברישא דמי, והדר איקוץ"?

אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי - לא חמימא ולא קרירא ^[64].

ספק זה קדם וספק זה קדם - קוצץ ואינו נותן דמים:

מאי שנא מבור דאמרת 'לא יקוץ'?

התם ^[65] דודאי ^[66] לאו למיקץ קאי ^[67] - ספיקו נמי לא אמרינן ליה 'קוץ' ^[68]!; הכא - דודאי ^[69] למיקץ קאי ^[70] - ספיקו נמי אמרינן ליה 'קוץ' ^[71]; ואי משום דמי ^[72] - אמרינן ליה: אייתי ראיה ^[73] – ושקול.

משנה:

מרחיקין את גורן קבוע ^[74] מן העיר חמשים אמה ^[75].

לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח; ומרחיק [את הגורן] מנטיעותיו של חבירו ומנירו ^[76] בכדי שלא יזיק ^[77].

גמרא:

מאי שנא רישא [שאמרה המשנה 'חמישים אמה’] ומאי שנא סיפא [’בכדי שלא יזיק’]?

אמר אביי: סיפא - אתאן לגורן שאינו קבוע.

היכי דמי גורן שאינו קבוע?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל שאינו זורה ברחת ^[78].

רב אשי אמר ^[79], ^[80]'מה טעם' קאמר: מאי טעמא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה? - כדי שלא יזיק.

מיתיבי: מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה; וכשם שמרחיקין מן העיר חמשים אמה - כך מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ^[81], ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה, כדי שלא יזיק; בשלמא לרב אשי ניחא ^[82], אלא לאביי קשיא?

- קשיא [עיין תוספות ד"הקשיא לאביי].

בשלמא ממקשואיו ומדלועיו: דאזיל אבקא ואתי בליביה, ומצוי ליה [ומיבש אותם]; אלא מנירו [חרישה לאחר הקציר?] - אמאי?

אמר רב אבא בר זבדא, ואיתימא רבי אבא בר זוטרא: מפני

הערות

^ דעל יד כרמים נדדה חוץ לחמשים, ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל
^ דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו
^ מדדה
^ והאי - אי מעלמא אתא - לא מצי חזי לקיניה, דכרמים מפסיקין לפניו
^ כרבי חנינא, ד'רוב וקרוב הלך אחר הרוב'
^ נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון
^ ספק זה טומאה ודאית, מדקתני 'שחזקתו מן המקור', ומה ספיקא יש כאן? רישא דמתניתין במסכת נדה [פ"ב מ"ה]: 'משל משלו באשה: החדר והפרוזדור והעלייה; דם החדר טמא', והוא המקור; ומפרש בגמרא [נדה יז,ב]: 'החדר מבפנים' - בעובי גופה לצד אחוריה, 'והפרוזדור מבחוץ' - לצד פניה; 'והעלייה בנויה על גבי שניהם'; ודם העלייה טהור; 'ולול פתוח מעלייה לפרוזדור'
^ וקתני 'נמצא בפרוזדור [ספקו טמא] - חזקתו מן המקור' - זב ויצא אל החוץ - הואיל ורוב דמים מצויים בו [במקור, וכן חזקתו משם]
^ ולא אמר 'מן העלייה נטף דרך הלול'
^ ואף על גב דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו
^ דמיו רבים יותר משל עלייה; ועוד שהן תדירין לזוב משם, ודמי העלייה אין תדירין לצאת
^ בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא
^ דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה, דודאי דם נדה הוא
^ ולא אמרינן 'ספק הוא ותולין: לא אוכלין ולא שורפין'
^ מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי
^ גבי תשע חנויות, בשילהי פרק קמא דכתובות: 'ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר'
^ דאף על פי שדלתות מדינה נעולות - דליתא אלא חד רובא להכשירה: רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה, דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי, כדאמרינן התם: כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל, דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה: רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה
^ כלומר: דליכא למימר בה תרתי רובי, אלא חד רובא: שרוב דמים מן המקור
^ וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה, דמידי דאסור לעשותו מספק הוא
^ לעיל
^ ולא תסייעין לרבי חנינא מהא, והכא מסייע ליה מינה, דקאמר 'שמע מינה תלת'
^ של יין
^ [’קרא' -] שם מחוז הוא על נהר פרת, כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין, ואין ישראל מצויין שם, והוא למעלה מפרת, ויכולה חבית לבוא משם אצלנו
^ שמואל - אזל בתר רובא,
^ רב
^ ואזיל בתר קורבא
^ 'ופשורי': הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר, וקוו וקיימי; ואם תבא החבית שם – תעמוד, שאין הנהר מוליכה
^ הרבה מקומות יש משם ועד כאן, שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר, והמים מכסין עליהם, והספינות מתגלגלות שם וטובעות
^ שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר: במקום חזקו, ומרוצת המים הביאתה, ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל
^ בכרם של ערלה
^ ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה
^ אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם, משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים
^ נודות
^ טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל
^ לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב, וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים, ולא אזלינן בתר רובא דעלמא
^ שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים
^ במדינה זאת, כדמסיים ואזיל
^ דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול
^ אף הקטנים מותרין: דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים, אלא כולהו מלוקח יין של מדינה זו נינהו, וישראל הן; וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם
^ להשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא
^ בגמרא מפרש: משום נויי העיר: לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה
^ ענפיהם רבים
^ גנאי הוא לעיר
^ מי שהעיר שלו
^ משנה היא בפרק אחרון של ערכין (פ"ט מ"ח, דף לג:): ומגרש - אלף אמה [סוטה פ"ה מ"ג]; - הוא וכל אלף אמה אסור לעשותו שדה
^ וקסלקא דעתא לא שדה לבן ולא שדה אילן.
^ דפליג התם
^ במה דברים אמורים? בערי הלוים, אבל בערי ישראל
^ בתוך אלף אמה
^ בתוך עשרים וחמש אמה
^ אין עושין
^ סאתים הוא שיעור חצר המשכן; ונתנוהו חכמים שיעור לכל היקף שלא הוקף לדור בתוכו, או להשתמש מן הבית לתוכו, כגון קרפף שבבקעה; אבל המוקף לדירה - אפילו בית עשרה כורין - מטלטלין בו; וקאמר הכא: יתר מבית סאתים שהוקף לדירה -הוא מותר לטלטל בכולו
^ בִטלו הזרעים שם דירה ממנו
^ שאין הקפה לדירה, הואיל ויתר מבית סאתים הוא
^ אין מטלטלין בו עוד
^ אבל
^ באילנות
^ אין האילנות מבטלין תורת דירתו ממנו, ו
^ שלפני הבתים שהקיפוה לדירה
^ דבעינן נמי הרחקה, וקתני נמי: אם הבור קדמה – קוצץ, ונותן בעל הבור דמי האילן לבעל האילן
^ שזה סומך על זה; אף כאן: דמי האילן - מי יתנם? אם באת להטילם על בני העיר - כל אחד אומר "ממני לא יתחילו", ונמצא האילן עומד והעיר מגונה, ואין זו תפארת ארץ ישראל
^ מבור לעיר, דאיצטריך לשנויי הכי
^ לא חייבו חכמים לקוץ אילנו בשביל בור היחיד בלא דמים, אבל בשביל היזק רבים חייבוהו לקוץ
^ אם באת להמתין עד מתן מעות - יעמוד לאורך ימים: בני העיר סומכין זה על זה, ובעל האילן רוצה בכך; לפיכך: יקוץ - ואחרי כן יגבה מעותיו מהן בבית דין
^ גבי בור
^ דודאי של אילן - אם ודאי קדם
^ כדקתני: 'אם האילן קדם - לא יקוץ'
^ ספיקו נמי לא אמר ליה 'קוץ', שעל הניזק להביא ראיה
^ נמי
^ אלא שנוטל דמים, כדקתני: 'אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים'
^ ממה נ]שך על כרחך
^ וכשבא לגבות דמים
^ דאת קדמת
^ בגמרא מפרש מאי קביעותא
^ מפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה, וגם הזרעים [בגינות העיר] הוא מייבש
^ 'ניר' היא חרישה שחורשין בימי הקיץ, ואין זורעין בו עד ימות החורף, כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים, כדכתיב 'נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים' (ירמיהו ד)
^ ובגמרא מפרש מאי היזק דמוץ לניר; האי שיעורא - משמע בציר מחמשים אמה; ובגמרא פריך: מאי שנא מרישא, דאמרת 'אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח'?
^ שאין הכרי גדול, ואין צריך לזרות ברחת, אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו. 'רחת': פל"ה בלע"ז; כשהכרי גדול צריך להגביה התבואה ברחת, וזורק כלפי מעלה, והרוח מנשבת ודוחפת המוץ למרחוק
^ שיעורא דסיפא כרישא
^ ו
^ נטיעה שהקשואין והדלועין גדילין בה
^ דקתני בכולהו חמשים אמה

[1] דעל יד כרמים נדדה חוץ לחמשים, ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל

[2] דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו

[3] מדדה

[4] והאי - אי מעלמא אתא - לא מצי חזי לקיניה, דכרמים מפסיקין לפניו

[5] כרבי חנינא, ד'רוב וקרוב הלך אחר הרוב'

[6] נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון

[7] ספק זה טומאה ודאית, מדקתני 'שחזקתו מן המקור', ומה ספיקא יש כאן? רישא דמתניתין במסכת נדה [פ"ב מ"ה]: 'משל משלו באשה: החדר והפרוזדור והעלייה; דם החדר טמא', והוא המקור; ומפרש בגמרא [נדה יז,ב]: 'החדר מבפנים' - בעובי גופה לצד אחוריה, 'והפרוזדור מבחוץ' - לצד פניה; 'והעלייה בנויה על גבי שניהם'; ודם העלייה טהור; 'ולול פתוח מעלייה לפרוזדור'

[8] וקתני 'נמצא בפרוזדור [ספקו טמא] - חזקתו מן המקור' - זב ויצא אל החוץ - הואיל ורוב דמים מצויים בו [במקור, וכן חזקתו משם]

[9] ולא אמר 'מן העלייה נטף דרך הלול'

[10] ואף על גב דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו

[11] דמיו רבים יותר משל עלייה; ועוד שהן תדירין לזוב משם, ודמי העלייה אין תדירין לצאת

[12] בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא

[13] דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה, דודאי דם נדה הוא

[14] ולא אמרינן 'ספק הוא ותולין: לא אוכלין ולא שורפין'

[15] מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי

[16] גבי תשע חנויות, בשילהי פרק קמא דכתובות: 'ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר'

[17] דאף על פי שדלתות מדינה נעולות - דליתא אלא חד רובא להכשירה: רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה, דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי, כדאמרינן התם: כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל, דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה: רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה

[18] כלומר: דליכא למימר בה תרתי רובי, אלא חד רובא: שרוב דמים מן המקור

[19] וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה, דמידי דאסור לעשותו מספק הוא

[20] לעיל

[21] ולא תסייעין לרבי חנינא מהא, והכא מסייע ליה מינה, דקאמר 'שמע מינה תלת'

[22] של יין

[23] [’קרא' -] שם מחוז הוא על נהר פרת, כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין, ואין ישראל מצויין שם, והוא למעלה מפרת, ויכולה חבית לבוא משם אצלנו

[24] שמואל - אזל בתר רובא,

[25] רב

[26] ואזיל בתר קורבא

[27] 'ופשורי': הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר, וקוו וקיימי; ואם תבא החבית שם – תעמוד, שאין הנהר מוליכה

[28] הרבה מקומות יש משם ועד כאן, שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר, והמים מכסין עליהם, והספינות מתגלגלות שם וטובעות

[29] שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר: במקום חזקו, ומרוצת המים הביאתה, ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל

[30] בכרם של ערלה

[31] ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה

[32] אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם, משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים

[33] נודות

[34] טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל

[35] לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב, וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים, ולא אזלינן בתר רובא דעלמא

[36] שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים

[37] במדינה זאת, כדמסיים ואזיל

[38] דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול

[39] אף הקטנים מותרין: דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים, אלא כולהו מלוקח יין של מדינה זו נינהו, וישראל הן; וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם

[40] להשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא

[41] בגמרא מפרש: משום נויי העיר: לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה

[42] ענפיהם רבים

[43] גנאי הוא לעיר

[44] מי שהעיר שלו

[45] משנה היא בפרק אחרון של ערכין (פ"ט מ"ח, דף לג:): ומגרש - אלף אמה [סוטה פ"ה מ"ג]; - הוא וכל אלף אמה אסור לעשותו שדה

[46] וקסלקא דעתא לא שדה לבן ולא שדה אילן.

[47] דפליג התם

[48] במה דברים אמורים? בערי הלוים, אבל בערי ישראל

[49] בתוך אלף אמה

[50] בתוך עשרים וחמש אמה

[51] אין עושין

[52] סאתים הוא שיעור חצר המשכן; ונתנוהו חכמים שיעור לכל היקף שלא הוקף לדור בתוכו, או להשתמש מן הבית לתוכו, כגון קרפף שבבקעה; אבל המוקף לדירה - אפילו בית עשרה כורין - מטלטלין בו; וקאמר הכא: יתר מבית סאתים שהוקף לדירה -הוא מותר לטלטל בכולו

[53] בִטלו הזרעים שם דירה ממנו

[54] שאין הקפה לדירה, הואיל ויתר מבית סאתים הוא

[55] אין מטלטלין בו עוד

[56] אבל

[57] באילנות

[58] אין האילנות מבטלין תורת דירתו ממנו, ו

[59] שלפני הבתים שהקיפוה לדירה

[60] דבעינן נמי הרחקה, וקתני נמי: אם הבור קדמה – קוצץ, ונותן בעל הבור דמי האילן לבעל האילן

[61] שזה סומך על זה; אף כאן: דמי האילן - מי יתנם? אם באת להטילם על בני העיר - כל אחד אומר "ממני לא יתחילו", ונמצא האילן עומד והעיר מגונה, ואין זו תפארת ארץ ישראל

[62] מבור לעיר, דאיצטריך לשנויי הכי

[63] לא חייבו חכמים לקוץ אילנו בשביל בור היחיד בלא דמים, אבל בשביל היזק רבים חייבוהו לקוץ

[64] אם באת להמתין עד מתן מעות - יעמוד לאורך ימים: בני העיר סומכין זה על זה, ובעל האילן רוצה בכך; לפיכך: יקוץ - ואחרי כן יגבה מעותיו מהן בבית דין

[65] גבי בור

[66] דודאי של אילן - אם ודאי קדם

[67] כדקתני: 'אם האילן קדם - לא יקוץ'

[68] ספיקו נמי לא אמר ליה 'קוץ', שעל הניזק להביא ראיה

[69] נמי

[70] אלא שנוטל דמים, כדקתני: 'אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים'

[71] ממה נ]שך על כרחך

[72] וכשבא לגבות דמים

[73] דאת קדמת

[74] בגמרא מפרש מאי קביעותא

[75] מפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה, וגם הזרעים [בגינות העיר] הוא מייבש

[76] 'ניר' היא חרישה שחורשין בימי הקיץ, ואין זורעין בו עד ימות החורף, כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים, כדכתיב 'נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים' (ירמיהו ד)

[77] ובגמרא מפרש מאי היזק דמוץ לניר; האי שיעורא - משמע בציר מחמשים אמה; ובגמרא פריך: מאי שנא מרישא, דאמרת 'אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח'?

[78] שאין הכרי גדול, ואין צריך לזרות ברחת, אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו. 'רחת': פל"ה בלע"ז; כשהכרי גדול צריך להגביה התבואה ברחת, וזורק כלפי מעלה, והרוח מנשבת ודוחפת המוץ למרחוק

[79] שיעורא דסיפא כרישא

[80] ו

[81] נטיעה שהקשואין והדלועין גדילין בה

[82] דקתני בכולהו חמשים אמה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]