ביאור:בבלי בבא בתרא דף קטז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולא תהא תורה שלמה שלנו ^[1] כשיחה בטלה ^[2] שלכם ^[3]: מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום האחין ^[4], תאמר בבתו שהורע כחה במקום אחין ^[5]?! ונצחום; ואותו היום ^[6] עשאוהו יום טוב ^[7].

[הגמרא חוזרת לטענת אביי [(לעיל קטו,ב)] 'דלא כלה שבטא' – ומזכירה את שבט בנימין, שכמעט כלה:]

(שופטים כא יז) ויאמרו ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל; אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין ^[8].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה ^[9]: כתיב הכא (במדבר כז ח) [ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו] והעברתם את נחלתו [ולבתו]], וכתיב התם (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל].

(תהלים נה כ) [ישמע אל ויענם וישב קדם סלה] אשר אין חליפות ^[10] למו ולא יראו אלהים; רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר: כל שאינו מניח בן, וחד אמר: כל שאינו מניח תלמיד.

תסתיים רבי יוחנן דאמר תלמיד, דאמר רבי יוחנן: דין גרמיה דעשיראה ביר ^[11] - תסתיים דרבי יוחנן דאמר תלמיד; ומדרבי יוחנן אמר תלמיד - רבי יהושע בן לוי אמר בן.

והא רבי יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא ^[12] אלא לבי מאן דשכיב בלא בני, דכתיב (ירמיהו כב י) [אל תבכו למת ואל תנדו לו] בכו בכה להולך [כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו]; ואמר רב יהודה אמר רב: להולך בלא בנים!? אלא רבי יהושע בן לוי - הוא דאמר 'תלמיד'; ומדרבי יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד - רבי יוחנן אמר בן.

קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן!?

לא קשיא: הא דידיה ^[13], הא ^[14] דרביה ^[15].

סימן הדד עני וחכם:

דרש רבי פנחס בן חמא: מאי דכתיב (מלכים א יא כא) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא [ויאמר הדד אל פרעה, שלחני ואלך אל ארצי]; מפני מה בדוד נאמרה בו 'שכיבה' וביואב נאמרה בו 'מיתה'? דוד שהניח בן נאמרה בו 'שכיבה', יואב שלא הניח בן נאמרה בו 'מיתה';

ויואב לא הניח בן? והכתיב (עזרא ח ט) מבני יואב עובדיה בן יחיאל [ועמו מאתים ושמנה עשר הזכרים]!? אלא דוד שהניח בן כמותו - נאמרה בו 'שכיבה'; יואב שלא הניח בן כמותו - נאמרה בו מיתה.

דרש רבי פנחס בן חמא: קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות ^[16], שנאמר (איוב יט כא) חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי ^[17]; וקא אמרי ליה חבריה (איוב לו כא) השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני ^[18].

דרש רבי פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: (משלי טז יד) חמת מלך ^[19] מלאכי מות ^[20] ואיש חכם יכפרנה ^[21].

זה הכלל: כל הקודם בנחלה - יוצאי ירכו קודמין; והאב קודם לכל יוצאי ירכו:

בעי רמי בר חמא: אבי האב ^[22] ואחי האב ^[23], כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו ^[24] - איזה מהן קודם? ^[25]

אמר רבא: תא שמע: 'האב קודם ^[26] לכל יוצאי ירכו' ^[27].

ורמי בר חמא -

עמוד ב

אגב חורפיה ^[28] - לא עיין בה.

בעי רמי בר חמא: אבי האב ^[29] ואחיו ^[30], כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו - איזה מהן קודם ^[31]?

אמר רבא: תא שמע: האב קודם לכל יוצאי יריכו ^[32].

ורמי בר חמא ^[33]: יוצאי יריכו שלו ולא יוצאי יריכו של בנו ^[34].

הכי נמי מסתברא ^[35], דקתני ^[36] 'זה הכלל כל הקודם בנחלה ^[37] - יוצאי יריכו קודמין', ואילו איתיה ליצחק - יצחק קודם; השתא נמי: דליתיה יצחק - ^[38] יעקב קודם ^[39]!

שמע מינה.

[ואף על פי כן לאו קטלא כניא הוא, ולא קרי בי רב הוא, ובעיות רמי בר חמא הן מהחריפות שבגמרא – כיצד 'שכח' משניות מפורשות!? אלא: אולי כוונת רמי בר חמא לשאול כך: אבי האב אינו נמנה על הקרובים שבפרשת הירושה, במדבר כז, פסוקים ח-יא:

פסוק ח ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו;

פסוק ט ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו;

פסוק י ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו;

פסוק יא ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה.

בן, בת – פסוק ח, אח נפטר – פסוק ט; פסוק י: אחי אביו של המת; ופסוק יא: 'שארו הקרוב אליו ממשפחתו'; ואם אמנם אביו גם אינו כתוב, הרי זה משתמע מאחי אביו, שודאי אינם קרובים מאביו עצמו; אבל יש לומר שאחי אביו קרובים יותר מאבי אביו, או לפחות באותה דרגת קירבה; ולכן שאל רמי בר חמא על אחי האב ואבי האב – מי קודם – על פי הכתוב בתורה; וכן שאל על אבי האב ואחי המת – ששניהם אינם כתובים בפרשה – מי קודם?

ועוד יש לומר: רמי בר חמא צדק בשאלה השניה, נגד רבא, אף על פי שרבא הביא לו ראיה מהמשנה! אולי:הגמרא מביאה כאן שיחה בין רמי בר חמא – שה'בעיות' שלו הן החריפות שבתלמוד – שאלות ששאל את רבא – והראשונה היתה הקדמה לשניה ^[40]: ורמי בר חמא שאל את השאלה הראשונה כהקדמה לשאלה השניה, וידע שרבא יענה לו מהמשנה שאינו צודק; ואז הניח שרבא יענה לו גם על השאלה השניה מהמשנה - כפי שבאמת אירע! ורמי בר חמא בכך ניצח את רבא!?]

^[41]

משנה:

בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה ^[42]: חלק אביהן ^[43] שהיה עם יוצאי מצרים ^[44], וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ^[45], ושהיה ^[46] בכור ^[47] - נוטל שני חלקים ^[48].

הערות עריכה

^ איני צריך לדחותך בקש; ומיהו מעיקרא לא היה חפץ לגלות לו טעמו של דבר, דאסור לגלות להם טעמי תורה
^ קל וחומר
^ שאתם דנין מעצמכם שיש עליו תשובה
^ שיורשת במקום אביה, כגון בנות צלפחד: שירשו בנכסי חפר אבי אביהן עם בני חפר, שנאמר: 'נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן'
^ כשם שאינה יורשת עם אחיה בנכסי אביה - כך אינה יורשת עם בת אחיה! בוא וראה שבנות צלפחד ירשו בנכסי חפר, ולא לקחו בני חפר ובנות חפר כל נכסי חפר, נמצאת בת הבן קודמת לבת, דהיינו בנות צלפחד שקדמו לבנות חפר
^ שנצחום
^ כ"ד בטבת היה
^ עם האחין של בן, אלא האחין יורשין כל נכסי האב ואפילו חלק שהיה ראוי לאחיהן המת, לפי שבאותו מעשה דפלגש בגבעה מתו במלחמה כל שבט בנימין, ואפילו הנשים, כדכתיב (שופטים כא טז) ’[ויאמרו זקני העדה] מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימין אשה' ולא נותר מהם כי אם שש מאות שנשאו נשים ארבע מאות מבנות יבש גלעד (שופטים כא יב) ומאתים שחטפו מבנות שילה, ונמצא כל ארץ בנימין לשש מאות איש (שופטים כ מז), לפיכך באותו העת מגיע מאד מן הנחלה לאשה אחת הבאה לירש, ואם תנשא לשבט אחר נמצאת נגרעת נחלת שבט בנימין! לפיכך התקינו דהיכא דיש בנים יורשין את אביהם דלא מיעקרא נחלה מבני המת - התנו שלא תירש בת הבן עמהן, דהפקר בית דין הפקר; אבל אם לא הניח בנים אלא בנות (לשם גם הבנות) - גם בת הבת תירש עמהן, דלא ניחא ליה למת שתעקר נחלתו מזרעו; אי נמי היכא דאיכא בנות ובת הבן - תירש בת הבן את כל הנכסים; ומסתמא היו נזהרות שלא להנשא לשבט אחר פן תסוב הנחלה לשבט אחר; והכי משמע קרא: 'ויאמרו לתת הירושה לפלטת בנימין' כלומר: לבנים הנקראים על שבט בנימין, ולא לבת הבן שיכולה להנשא לשבט אחר ונעקרה נחלה מבנימין
^ בפירוש רבינו חננאל: כלומר: שונא אותו
^ חליפין: ממלא מקומו
^ נשאר אצלו שן אחד מבניו, ובו היה מנחם למרי נפש האבלים; שהשן של מת אינו טמא, דתנן באהלות פרק ג' (מ"ג): 'כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן; ובשעת חיבורן הכל טמא' וכיון דרבי יוחנן לא הניח בן, אם איתא דסבירא ליה דמי שלא הניח בן נקרא 'לא ירא אלהים' - לא היה אומר לבריות 'דין גרמא דעשיראה ביר', דאמרינן בעלמא (ברכות דף לד:): 'חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה'
^ לבית המת להתאבל עליו, כדתנן (אהלות פ' טז מ"ג???): בית מלא טמיא מלא מתים לפי שלא היה רוצה להתבטל מלמודו
^ דין גרמא כו', דסבירא ליה כרבי יהושע בן לוי: זה שלא הניח תלמיד
^ מאי דאמר זה שלא הניח בן
^ ולא סבירא ליה
^ וצריך למיבעי רחמי; ואגב גררא דדרשות דרבי פנחם בר חמא נקט ליה הכא
^ היינו חמישים מכות: שהרי במצרים דכתיב ביה 'אצבע אלהים הוא' (שמות ח) לקו עשר מכות, נמצא ליד - שיש בה חמש אצבעות - חמשים מכות
^ אל תהרהר אחר מדת הדין, כי יש מצירים יותר ממך: כי טוב לך זה החמשים מכות מעוני, והרי יש לך כסף וזהב וקרקעות, ועדיין הקב"ה מרחם עליך יותר מהרבה בני אדם שהן עניים
^ היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום
^ היינו חולה שנוטה למות
^ יקנחנה
^ של מת
^ של מת
^ מיתה נקט בעשו, שהוא רשע, ולא ביעקב
^ ומשום דתרוייהו אתו לירש את המת מכח אבי המת קא בעי לה.
^ לירש את בנו
^ נמצא אברהם יורש את יצחק מקמי ישמעאל; והלכך: כיון דתרוייהו מכח יצחק אתו - הרי הוא כאילו יורש יצחק את עשו, וחוזר אברהם ויורש את יצחק בנו, כדאמרן בריש פירקין: שהאב קודם לאחין; דכי היכי דדרשינן 'אין לו בן' - עיין עליו - הכי נמי דרשינן בכל קרובים, וגבי אבי המת נמי דרשינן 'אם אין לו אב ונתתם את נחלתו לאחיו' - עיין עליו: שאם יש ליצחק שום יורש דראוי ליורשו - יבא במקומו; והיינו אברהם, שקודם לישמעאל; וכן הלכה
^ חריפותו: שהיה טרוד בשאלה אחרת, דלקמן, דעדיפא מינה
^ של מת, דהיינו זקנו
^ של מת
^ מי לימא כיון דיצחק קודם ליעקב לירש את עשו, דהאב קודם לאח, הרי הוא כאילו ירשו יצחק לעשו, והלכך יבוא יעקב ויירש את יצחק אביו, אבל אברהם לא יירשנו: שהבן של מת קודם לאבי המת? או דלמא בני בנים הרי הן כבנים, ונמצא עשו בן אברהם, וקודם אברהם ליעקב בנכסי עשו, דהאב קודם לאחין
^ ויעקב - יוצא יריכו של אברהם היה, והלכך אברהם קודם לו בנכסי עשו
^ אמר לך: משום הכי מספקא לי
^ דאיכא למימר 'יוצאי יריכו' משמע יוצאי ירך שלו, דהיינו בניו מאשתו, ולא יוצאי ירך בנו
^ דיעקב קודם לאברהם בנכסי עשו
^ רישא
^ ואיננו, כגון יצחק שקודם לאברהם בנכסי עשו אילו היה קיים
^ יוצאי יריכו, דהיינו
^ שיורש זכות אביו יצחק, שכן הוא הדין: שהרי אם מת יצחק אחר עשו - היה יעקב יורש, ולא אברהם: דהבנים קודמין לאב, כדאמרן בריש פירקין; הוא הדין כשמת יצחק מקמי עשו - יעקב יורש את זכותו, ולא אברהם, וכן הלכה
^ ואלי זו משמעות דברי הרשב"ם: שהיה טרוד בשאלה אחרת, דלקמן, דעדיפא מינה
^ והשתא שמעינן מפירקין שסדר נחלות כך הוא: ראובן שמת - חנוך ופלוא חצרון וכרמי בניו יורשין אותו; ואם מת אחד מן הבנים קודם ראובן, וההוא בן הניח בן או בת או בן בת או בת בת עד מאה דורות - יירש במקום אביו בנכסי ראובן; ואם אין לראובן בנים ולא בני בנים ואף לא בנות בנים - אז יורשות בנות ראובן את ראובן; ואם אין לראובן בנות ולא בני בנות ולא בנות בנות אפילו בסוף הדורות - אז יורש יעקב את ראובן בנו; ואם אין יעקב קיים - ונתתם את נחלת ראובן לאחיו בני אביו: שמעון ולוי ויהודה ויוסף ובנימין; ואם אינם קיימין - תתנו נחלת ראובן לבני שמעון ולוי; ואם אין להם בנים ולא בני בנים - תתנו לבנותיהן או לבני בנותיהן או לבנות בנותיהן: דבכל מקום הזכר ויורשיו קודמין לנקבה, כדאמרן: 'מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה' ואם אין לו אחים לראובן, ולא בני בנים לאחים: שמתו אחיו בלא בנים, או שלא היה לו אח מעולם - ונתתם את נחלתו לבת יעקב, אחותו מן האב, או לבניה ולבני בניה או לבנותיה ולבנות בנותיה עד עולם; ואם אין לראובן אחות ולא בני אחות מן האב - ונתתם את נחלתו לאבי אביו, דהיינו יצחק; ואם אין יצחק קיים - ונתתם נחלתו של ראובן לעשו בן יצחק, שהוא אחי אביו של ראובן; ואם אין עשו קיים - ונתתם את נחלתו של ראובן לאליפז בן עשו או לבניו ובני בניו; ואם אין בנים לעשו - ונתתם את נחלת ראובן לבנות עשו, ולבניהם ולבנות בנותיו; ואם אין אחין לאביו של ראובן - ונתתם את נחלתו לבנות יצחק, דהיינו אחות אביו, או לבניהן ולבני בניהן או לבנותיהן ולבני בנותיהן; ואם אין לאביו של ראובן לא אחים ולא בני אחים לא אחות ולא בני אחות - ונתתם את נחלת ראובן לאברהם אבי אבי אביו; ואם אין אברהם קיים - ונתתם לישמעאל אחי אבי אביו או לבניו של ישמעאל ולבני בניו או לבנותיו ולבני בנותיו; ואם אין ישמעאל ולא בניו קיימין, וגם לא אחותו ובני אחותו - ונתתם נחלתו לתרח אבי אברהם; ואם אין תרח - תתנו לנחור ולהרן בניו, או לבני בניהן או לאחותם וליוצאי יריכם, וכן לעולם עד אדם הראשון! האב קודם לעולם לאחין של מת, ואחין ואחת קודמים לאבי האב, ואבי האב לאחי האב ולאחותו, ואחי האב ואחותו קודמין לאבי אבי אב, וכן לעולם [גירסת הב"ח]; וגם למדנו שהבעל יורש את אשתו; ואם אין בעל קיים - בנה יורשהּ; ואם אין בנה - בתה יורשתהּ, בכל הסדר הזה עד אדם הראשון.
^ בנחלת ארץ ישראל; ומשום דאמרן (לעיל דף קטו.): כל יוצאי יריכו של בן קודם לאחין, דאשמועינן דבת הבן נוחלת במקום הבן - משום הכי נקט לה, שהרי בנות צלפחד נחלו חלק אביהן בנכסי חפר במקום צלפחד אביהן
^ צלפחד
^ שהבן הנכנס לארץ - לא היה נוטל בשביל עצמו חלק בארץ הואיל ולא יצא ממצרים, כדאמר בגמרא, דקסבר האי תנא: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ולא לבאי הארץ; ונפקא לן מקראי; ואף על פי שיוצאי מצרים לא נכנסו לארץ אלא מתו במדבר ולא נטלו חלק בארץ, מיהו להכי אהני: שאם יצא ראובן ושמעון ממצרים, ונולדו להם במדבר בנים שנכנסו לארץ: לראובן עשרה בנים ולשמעון בן אחד, יטול בן שמעון חלק כנגד עשרה בני ראובן, שהרי לראובן ושמעון נתחלקה הארץ, וזכו בני כל אחד בנכסי אביהן; וצלפחד יצא ממצרים ומת במדבר, לפיכך נטלו בנותיו חלקו; וכל שלשה חלקים דמתניתין נפקא לן בגמרא מקראי, הלכך בעינן לפרושי דבכי האי גוונא הוה מעשה: דצלפחד יצא ממצרים כשהוא בן עשרים, וכן חפר אביו; ושהיה צלפחד בכור - כל דברים הללו יש לך ללמוד מן הפסוק ד'נתן תתן להם וגו' דילפינן מיניה בגמרא להני שלשה חלקים
^ דחפר יצא ממצרים, ונטלו בניו חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים - לבד חלק עצמן: שגם הם יצאו ממצרים! ובנות צלפחד קבלו חלק אביהן מנכסי חפר בשעה שחלקו אחי צלפחד נחלת אביהן ביניהן, דבת הבן הרי היא במקום הבן לירש עם האחין, כדקתני לעיל: 'כל הקודם בנחלה - יוצאי יריכו קודמין'
^ צלפחד
^ והיה ראוי ליטול פי שנים עם אחיו בנכסי חפר
^ ואף על גב שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק - ארץ ישראל מוחזקת היא ליוצאי מצרים, כדאמר בגמרא, וכמי שהחזיק חפר בחלקו דמי, ואפילו אם מת צלפחד מקמי חפר - נמצא צלפחד יורש פי שנים בכל אשר ימצא לחפר כי הוא ראשית אונו ואף על גב דכשמת חפר לא היה צלפחד קיים - אפילו הכי בנותיו היו יורשות חלק בכורת צלפחד בנכסי חפר, כי היכי דיורשות חלק פשיטותו בנכסי חפר, כדתניא בהדיא בתוספתא דבכורות (פ"ו מ"ה): 'כיצד אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק? מת אביו בחיי אביו - נוטל פי שנים מנכסי אביו, ואין נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו; [ואם היה בכור – נוטל פי שנים אף מנכסי אבי אביו]’ כגון יעקב שמת בחיי יצחק - הרי ראובן הבכור נוטל בנכסי יעקב פי שנים, אבל לא בנכסי יצחק זקנו, שהרי אפילו אם היה יעקב קיים כשמת יצחק - לא היה יעקב נוטל פי שנים, שהרי פשוט הוא! הלכך: ראובן - הבא לירש מכח יעקב בנכסי יצחק - לא יטול אלא חלק פשיטותו של אביו; ואם היה אביו בכור - אף הוא נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו: שאם היה יעקב בכור אף על פי שמת בחיי יצחק - הרי בא ראובן ונוטל חלק בכורת יעקב אביו בנכסי יצחק, שהבן במקום אב עומד, בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות; והוא הדין לבנות צלפחד בנכסי חפר: דאף על פי שמת צלפחד בחיי חפר - יורשות חלק בכורת אביהן בנכסי חפר; והכי נמי תניא בהדיא בגמרת ירושלמי; ואמרינן נמי התם: ריש לקיש אמר בשם אבא כהן ברדלא: נאמר 'משפט' לענין כפילה, ונאמר 'משפט' לענין פשיטה: מה לענין פשיטה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול פשיטות אביו - אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול כפילת אביו; מפירוש רבינו חננאל גאון זכר צדיק לברכה למדתי זאת, וכן הלכה. ומדאמרינן בגמרא ’’והעברת' - זו חלק בכורה' ילפינן דצלפחד בכור היה. והאי דכתיב בדברי הימים (א ז,טו) '... ושם השני צלפחד ... ' לאו שני לאחין קאמר, דהא לא איירי לעיל באחין כלל, אלא בגלעד אבי חפר ובמכיר אבי גלעד לעיל מינה איירי, ואיכא למימר דאגלעד קאי, ומאי 'שני' - שני לגלעד, כלומר בן בנו, כדכתיב 'בן חפר בן גלעד' הרי שלשה חלקים: שני חלקי בכורה, וחלק צלפחד עצמו שהיה מיוצאי מצרים; והאי דלא קחשיב במתניתין ארבעה חלקים שהיה להם לבנות צלפחד, כדכתיב (יהושע יז ה): 'ויפלו חבלי מנשה עשרה' – שיתא דשיתא בתי אבות, וארבע דידהו, דהוה להו חד אחא דאבא, ונטלו חלק בנכסיו, כדאמרינן בגמרא - היינו טעמא: דלא הוה משמע לן מידי, דהא כבר אשמועינן דבת הבן הרי היא במקום הבן ליטול עם האחין בנכסי חפר, דהוא הדין: דהרי היא במקום הבן ליטול עם האחין בנכסי האח! ואי לאשמועינן דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ - הא שמעינן לה מדנטלו חלק צלפחד בשביל שהיה מיוצאי מצרים, אבל בהני שלשה חלקים דקתני - אשמועינן תלתא מילי: דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, ובת הבן היא כבן לירש עם האחין, וארץ ישראל מוחזקת היא ליוצאי מצרים ונטל בה בכור פי שנים

[1] איני צריך לדחותך בקש; ומיהו מעיקרא לא היה חפץ לגלות לו טעמו של דבר, דאסור לגלות להם טעמי תורה

[2] קל וחומר

[3] שאתם דנין מעצמכם שיש עליו תשובה

[4] שיורשת במקום אביה, כגון בנות צלפחד: שירשו בנכסי חפר אבי אביהן עם בני חפר, שנאמר: 'נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן'

[5] כשם שאינה יורשת עם אחיה בנכסי אביה - כך אינה יורשת עם בת אחיה! בוא וראה שבנות צלפחד ירשו בנכסי חפר, ולא לקחו בני חפר ובנות חפר כל נכסי חפר, נמצאת בת הבן קודמת לבת, דהיינו בנות צלפחד שקדמו לבנות חפר

[6] שנצחום

[7] כ"ד בטבת היה

[8] עם האחין של בן, אלא האחין יורשין כל נכסי האב ואפילו חלק שהיה ראוי לאחיהן המת, לפי שבאותו מעשה דפלגש בגבעה מתו במלחמה כל שבט בנימין, ואפילו הנשים, כדכתיב (שופטים כא טז) ’[ויאמרו זקני העדה] מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימין אשה' ולא נותר מהם כי אם שש מאות שנשאו נשים ארבע מאות מבנות יבש גלעד (שופטים כא יב) ומאתים שחטפו מבנות שילה, ונמצא כל ארץ בנימין לשש מאות איש (שופטים כ מז), לפיכך באותו העת מגיע מאד מן הנחלה לאשה אחת הבאה לירש, ואם תנשא לשבט אחר נמצאת נגרעת נחלת שבט בנימין! לפיכך התקינו דהיכא דיש בנים יורשין את אביהם דלא מיעקרא נחלה מבני המת - התנו שלא תירש בת הבן עמהן, דהפקר בית דין הפקר; אבל אם לא הניח בנים אלא בנות (לשם גם הבנות) - גם בת הבת תירש עמהן, דלא ניחא ליה למת שתעקר נחלתו מזרעו; אי נמי היכא דאיכא בנות ובת הבן - תירש בת הבן את כל הנכסים; ומסתמא היו נזהרות שלא להנשא לשבט אחר פן תסוב הנחלה לשבט אחר; והכי משמע קרא: 'ויאמרו לתת הירושה לפלטת בנימין' כלומר: לבנים הנקראים על שבט בנימין, ולא לבת הבן שיכולה להנשא לשבט אחר ונעקרה נחלה מבנימין

[9] בפירוש רבינו חננאל: כלומר: שונא אותו

[10] חליפין: ממלא מקומו

[11] נשאר אצלו שן אחד מבניו, ובו היה מנחם למרי נפש האבלים; שהשן של מת אינו טמא, דתנן באהלות פרק ג' (מ"ג): 'כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן; ובשעת חיבורן הכל טמא' וכיון דרבי יוחנן לא הניח בן, אם איתא דסבירא ליה דמי שלא הניח בן נקרא 'לא ירא אלהים' - לא היה אומר לבריות 'דין גרמא דעשיראה ביר', דאמרינן בעלמא (ברכות דף לד:): 'חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה'

[12] לבית המת להתאבל עליו, כדתנן (אהלות פ' טז מ"ג???): בית מלא טמיא מלא מתים לפי שלא היה רוצה להתבטל מלמודו

[13] דין גרמא כו', דסבירא ליה כרבי יהושע בן לוי: זה שלא הניח תלמיד

[14] מאי דאמר זה שלא הניח בן

[15] ולא סבירא ליה

[16] וצריך למיבעי רחמי; ואגב גררא דדרשות דרבי פנחם בר חמא נקט ליה הכא

[17] היינו חמישים מכות: שהרי במצרים דכתיב ביה 'אצבע אלהים הוא' (שמות ח) לקו עשר מכות, נמצא ליד - שיש בה חמש אצבעות - חמשים מכות

[18] אל תהרהר אחר מדת הדין, כי יש מצירים יותר ממך: כי טוב לך זה החמשים מכות מעוני, והרי יש לך כסף וזהב וקרקעות, ועדיין הקב"ה מרחם עליך יותר מהרבה בני אדם שהן עניים

[19] היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום

[20] היינו חולה שנוטה למות

[21] יקנחנה

[22] של מת

[23] של מת

[24] מיתה נקט בעשו, שהוא רשע, ולא ביעקב

[25] ומשום דתרוייהו אתו לירש את המת מכח אבי המת קא בעי לה.

[26] לירש את בנו

[27] נמצא אברהם יורש את יצחק מקמי ישמעאל; והלכך: כיון דתרוייהו מכח יצחק אתו - הרי הוא כאילו יורש יצחק את עשו, וחוזר אברהם ויורש את יצחק בנו, כדאמרן בריש פירקין: שהאב קודם לאחין; דכי היכי דדרשינן 'אין לו בן' - עיין עליו - הכי נמי דרשינן בכל קרובים, וגבי אבי המת נמי דרשינן 'אם אין לו אב ונתתם את נחלתו לאחיו' - עיין עליו: שאם יש ליצחק שום יורש דראוי ליורשו - יבא במקומו; והיינו אברהם, שקודם לישמעאל; וכן הלכה

[28] חריפותו: שהיה טרוד בשאלה אחרת, דלקמן, דעדיפא מינה

[29] של מת, דהיינו זקנו

[30] של מת

[31] מי לימא כיון דיצחק קודם ליעקב לירש את עשו, דהאב קודם לאח, הרי הוא כאילו ירשו יצחק לעשו, והלכך יבוא יעקב ויירש את יצחק אביו, אבל אברהם לא יירשנו: שהבן של מת קודם לאבי המת? או דלמא בני בנים הרי הן כבנים, ונמצא עשו בן אברהם, וקודם אברהם ליעקב בנכסי עשו, דהאב קודם לאחין

[32] ויעקב - יוצא יריכו של אברהם היה, והלכך אברהם קודם לו בנכסי עשו

[33] אמר לך: משום הכי מספקא לי

[34] דאיכא למימר 'יוצאי יריכו' משמע יוצאי ירך שלו, דהיינו בניו מאשתו, ולא יוצאי ירך בנו

[35] דיעקב קודם לאברהם בנכסי עשו

[36] רישא

[37] ואיננו, כגון יצחק שקודם לאברהם בנכסי עשו אילו היה קיים

[38] יוצאי יריכו, דהיינו

[39] שיורש זכות אביו יצחק, שכן הוא הדין: שהרי אם מת יצחק אחר עשו - היה יעקב יורש, ולא אברהם: דהבנים קודמין לאב, כדאמרן בריש פירקין; הוא הדין כשמת יצחק מקמי עשו - יעקב יורש את זכותו, ולא אברהם, וכן הלכה

[40] ואלי זו משמעות דברי הרשב"ם: שהיה טרוד בשאלה אחרת, דלקמן, דעדיפא מינה

[41] והשתא שמעינן מפירקין שסדר נחלות כך הוא: ראובן שמת - חנוך ופלוא חצרון וכרמי בניו יורשין אותו; ואם מת אחד מן הבנים קודם ראובן, וההוא בן הניח בן או בת או בן בת או בת בת עד מאה דורות - יירש במקום אביו בנכסי ראובן; ואם אין לראובן בנים ולא בני בנים ואף לא בנות בנים - אז יורשות בנות ראובן את ראובן; ואם אין לראובן בנות ולא בני בנות ולא בנות בנות אפילו בסוף הדורות - אז יורש יעקב את ראובן בנו; ואם אין יעקב קיים - ונתתם את נחלת ראובן לאחיו בני אביו: שמעון ולוי ויהודה ויוסף ובנימין; ואם אינם קיימין - תתנו נחלת ראובן לבני שמעון ולוי; ואם אין להם בנים ולא בני בנים - תתנו לבנותיהן או לבני בנותיהן או לבנות בנותיהן: דבכל מקום הזכר ויורשיו קודמין לנקבה, כדאמרן: 'מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה' ואם אין לו אחים לראובן, ולא בני בנים לאחים: שמתו אחיו בלא בנים, או שלא היה לו אח מעולם - ונתתם את נחלתו לבת יעקב, אחותו מן האב, או לבניה ולבני בניה או לבנותיה ולבנות בנותיה עד עולם; ואם אין לראובן אחות ולא בני אחות מן האב - ונתתם את נחלתו לאבי אביו, דהיינו יצחק; ואם אין יצחק קיים - ונתתם נחלתו של ראובן לעשו בן יצחק, שהוא אחי אביו של ראובן; ואם אין עשו קיים - ונתתם את נחלתו של ראובן לאליפז בן עשו או לבניו ובני בניו; ואם אין בנים לעשו - ונתתם את נחלת ראובן לבנות עשו, ולבניהם ולבנות בנותיו; ואם אין אחין לאביו של ראובן - ונתתם את נחלתו לבנות יצחק, דהיינו אחות אביו, או לבניהן ולבני בניהן או לבנותיהן ולבני בנותיהן; ואם אין לאביו של ראובן לא אחים ולא בני אחים לא אחות ולא בני אחות - ונתתם את נחלת ראובן לאברהם אבי אבי אביו; ואם אין אברהם קיים - ונתתם לישמעאל אחי אבי אביו או לבניו של ישמעאל ולבני בניו או לבנותיו ולבני בנותיו; ואם אין ישמעאל ולא בניו קיימין, וגם לא אחותו ובני אחותו - ונתתם נחלתו לתרח אבי אברהם; ואם אין תרח - תתנו לנחור ולהרן בניו, או לבני בניהן או לאחותם וליוצאי יריכם, וכן לעולם עד אדם הראשון! האב קודם לעולם לאחין של מת, ואחין ואחת קודמים לאבי האב, ואבי האב לאחי האב ולאחותו, ואחי האב ואחותו קודמין לאבי אבי אב, וכן לעולם [גירסת הב"ח]; וגם למדנו שהבעל יורש את אשתו; ואם אין בעל קיים - בנה יורשהּ; ואם אין בנה - בתה יורשתהּ, בכל הסדר הזה עד אדם הראשון.

[42] בנחלת ארץ ישראל; ומשום דאמרן (לעיל דף קטו.): כל יוצאי יריכו של בן קודם לאחין, דאשמועינן דבת הבן נוחלת במקום הבן - משום הכי נקט לה, שהרי בנות צלפחד נחלו חלק אביהן בנכסי חפר במקום צלפחד אביהן

[43] צלפחד

[44] שהבן הנכנס לארץ - לא היה נוטל בשביל עצמו חלק בארץ הואיל ולא יצא ממצרים, כדאמר בגמרא, דקסבר האי תנא: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ולא לבאי הארץ; ונפקא לן מקראי; ואף על פי שיוצאי מצרים לא נכנסו לארץ אלא מתו במדבר ולא נטלו חלק בארץ, מיהו להכי אהני: שאם יצא ראובן ושמעון ממצרים, ונולדו להם במדבר בנים שנכנסו לארץ: לראובן עשרה בנים ולשמעון בן אחד, יטול בן שמעון חלק כנגד עשרה בני ראובן, שהרי לראובן ושמעון נתחלקה הארץ, וזכו בני כל אחד בנכסי אביהן; וצלפחד יצא ממצרים ומת במדבר, לפיכך נטלו בנותיו חלקו; וכל שלשה חלקים דמתניתין נפקא לן בגמרא מקראי, הלכך בעינן לפרושי דבכי האי גוונא הוה מעשה: דצלפחד יצא ממצרים כשהוא בן עשרים, וכן חפר אביו; ושהיה צלפחד בכור - כל דברים הללו יש לך ללמוד מן הפסוק ד'נתן תתן להם וגו' דילפינן מיניה בגמרא להני שלשה חלקים

[45] דחפר יצא ממצרים, ונטלו בניו חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים - לבד חלק עצמן: שגם הם יצאו ממצרים! ובנות צלפחד קבלו חלק אביהן מנכסי חפר בשעה שחלקו אחי צלפחד נחלת אביהן ביניהן, דבת הבן הרי היא במקום הבן לירש עם האחין, כדקתני לעיל: 'כל הקודם בנחלה - יוצאי יריכו קודמין'

[46] צלפחד

[47] והיה ראוי ליטול פי שנים עם אחיו בנכסי חפר

[48] ואף על גב שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק - ארץ ישראל מוחזקת היא ליוצאי מצרים, כדאמר בגמרא, וכמי שהחזיק חפר בחלקו דמי, ואפילו אם מת צלפחד מקמי חפר - נמצא צלפחד יורש פי שנים בכל אשר ימצא לחפר כי הוא ראשית אונו ואף על גב דכשמת חפר לא היה צלפחד קיים - אפילו הכי בנותיו היו יורשות חלק בכורת צלפחד בנכסי חפר, כי היכי דיורשות חלק פשיטותו בנכסי חפר, כדתניא בהדיא בתוספתא דבכורות (פ"ו מ"ה): 'כיצד אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק? מת אביו בחיי אביו - נוטל פי שנים מנכסי אביו, ואין נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו; [ואם היה בכור – נוטל פי שנים אף מנכסי אבי אביו]’ כגון יעקב שמת בחיי יצחק - הרי ראובן הבכור נוטל בנכסי יעקב פי שנים, אבל לא בנכסי יצחק זקנו, שהרי אפילו אם היה יעקב קיים כשמת יצחק - לא היה יעקב נוטל פי שנים, שהרי פשוט הוא! הלכך: ראובן - הבא לירש מכח יעקב בנכסי יצחק - לא יטול אלא חלק פשיטותו של אביו; ואם היה אביו בכור - אף הוא נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו: שאם היה יעקב בכור אף על פי שמת בחיי יצחק - הרי בא ראובן ונוטל חלק בכורת יעקב אביו בנכסי יצחק, שהבן במקום אב עומד, בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות; והוא הדין לבנות צלפחד בנכסי חפר: דאף על פי שמת צלפחד בחיי חפר - יורשות חלק בכורת אביהן בנכסי חפר; והכי נמי תניא בהדיא בגמרת ירושלמי; ואמרינן נמי התם: ריש לקיש אמר בשם אבא כהן ברדלא: נאמר 'משפט' לענין כפילה, ונאמר 'משפט' לענין פשיטה: מה לענין פשיטה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול פשיטות אביו - אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול כפילת אביו; מפירוש רבינו חננאל גאון זכר צדיק לברכה למדתי זאת, וכן הלכה. ומדאמרינן בגמרא ’’והעברת' - זו חלק בכורה' ילפינן דצלפחד בכור היה. והאי דכתיב בדברי הימים (א ז,טו) '... ושם השני צלפחד ... ' לאו שני לאחין קאמר, דהא לא איירי לעיל באחין כלל, אלא בגלעד אבי חפר ובמכיר אבי גלעד לעיל מינה איירי, ואיכא למימר דאגלעד קאי, ומאי 'שני' - שני לגלעד, כלומר בן בנו, כדכתיב 'בן חפר בן גלעד' הרי שלשה חלקים: שני חלקי בכורה, וחלק צלפחד עצמו שהיה מיוצאי מצרים; והאי דלא קחשיב במתניתין ארבעה חלקים שהיה להם לבנות צלפחד, כדכתיב (יהושע יז ה): 'ויפלו חבלי מנשה עשרה' – שיתא דשיתא בתי אבות, וארבע דידהו, דהוה להו חד אחא דאבא, ונטלו חלק בנכסיו, כדאמרינן בגמרא - היינו טעמא: דלא הוה משמע לן מידי, דהא כבר אשמועינן דבת הבן הרי היא במקום הבן ליטול עם האחין בנכסי חפר, דהוא הדין: דהרי היא במקום הבן ליטול עם האחין בנכסי האח! ואי לאשמועינן דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ - הא שמעינן לה מדנטלו חלק צלפחד בשביל שהיה מיוצאי מצרים, אבל בהני שלשה חלקים דקתני - אשמועינן תלתא מילי: דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, ובת הבן היא כבן לירש עם האחין, וארץ ישראל מוחזקת היא ליוצאי מצרים ונטל בה בכור פי שנים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]