ביאור:בבלי בבא בתרא דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פרק רביעי המוכר את הבית

משנה:

המוכר את הבית ^[1] - לא מכר יציע ^[2], ואף על פי שהיא ^[3] פתוחה לתוכו ^[4], ולא את החדר שלפנים הימנו ^[5], ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים ^[6] [רמ"ה: כי אז קובע שימוש ושם לעצמו].

רבי יהודה אומר: אם יש לו [למעקה] צורת פתח, אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים - אינו מכור.

גמרא:

מאי 'יציע'?

הכא תרגימו 'אפתא' ^[7] [דף ס,א: ומאי 'עלייה' – אפתאי]; רב יוסף אמר: 'בדקא חלילה' ^[8].

למאן דאמר אפתא לא מזדבנא - כל שכן בדקא חלילה לא מזדבנא ^[9]; למאן דאמר בדקא חלילה, אבל אפתא ^[10] – מזדבנא ^[11].

תאני רב יוסף: שלש שמות יש לו 'יציע' 'צלע' 'תא': יציע - דכתיב (מלכים א ו ו) היציע התחתונה חמש באמה רחבה [והתיכנה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחז בקירות הבית] ^[12]; 'צלע' - דכתיב ^[13] והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים [ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית] ^[14]; 'תא' - דכתיב (יחזקאל מ ז) והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות [וסף השער מאצל אלם השער מהבית קנה אחד] ^[15]; ואי בעית אימא מהכא: [מסכת מדות ] כותל ההיכל שש ^[16] והתא שש ^[17] כותל התא ^[18] חמש ^[19] ^[20].

אמר מר זוטרא: ^[21] והוא - דהוי ארבע אמות ^[22].

אמר ליה רבינא למר זוטרא: לדידך, דאמרת 'עד דהוי ארבע אמות': אלא מעתה גבי בור, דתנן [משנה בדף סד,א] 'לא את הבור ולא את הדות' ^[23]; אף על פי שכתב לו "^[24]עומקא ורומא" ^[25], הכי נמי ^[26]: אי הוו ארבע אמות – אִין ^[27], אי לא – לא ^[28]!?

הכי? השתא: התם, הא תשמישתא לחוד ^[29] והא ^[30] תשמישתא לחוד ^[31], ^[32] הכא ^[33]: אידי ואידי חדא תשמישתא היא ^[34]: אי הוי ארבע אמות חשיב, ואי לא - לא חשיב ^[35].

ולא את החדר שלפנים הימנו:

השתא יציע ^[36] ^[37] לא מיזדבן ^[38], חדר ^[39] מיבעיא ^[40]?

עמוד ב

לא, צריכא ^[41] דאף על גב דמצר ליה ^[42] מצרי אבראי ^[43], כדרב נחמן ^[44], דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'המוכר בית לחבירו בבירה גדולה ^[45] - אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים - מצרים הרחיב לו'; היכי דמי? אילימא דקרו ליה לבית 'בית' ולבירה 'בירה' - פשיטא בית זבין ליה, בירה לא זבין ליה! אלא דלבירה נמי קרו לה 'בית'? - כוליה זבין ליה ^[46]!

לא, צריכא דרובא קרו ליה לבית ^[47] 'בית', ^[48]לבירה ^[49] 'בירה', ואיכא נמי דלבירה קרו ליה 'בית': מהו דתימא ^[50] כוליה זבין ליה? - קא משמע לן ^[51] מדהוה ליה למכתב ^[52]: 'ולא שיירית בזביני אלין ^[53] כלום' ^[54] ולא כתב ^[55] - שמע מינה שיורי שייר.

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה ^[56], אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים - מצרים הרחיב לו'; היכי דמי? אילימא דקרו ליה לשדה 'שדה' ולבקעה 'בקעה' – פשיטא: שדה זבין ליה, בקעה לא זבין ליה! ואלא דלבקעה נמי קרו לה 'שדה' - כולה זבין ליה!

לא, צריכא דאיכא דלשדה קרו ליה 'שדה' ולבקעה 'בקעה', ואיכא נמי דלבקעה קרו לה 'שדה': מהו דתימא כוליה זבין ליה - קא משמע לן: מדהוה ליה למכתב ליה 'לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום' ולא כתב ליה - שמע מינה שיורי שייר.

וצריכא ^[57]: דאי אשמעינן 'בית' - משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד ^[58], אבל ^[59]בקעה, דכולה חדא תשמישתא היא ^[60] - אימא כוליה זבין ליה ^[61]!? ואי אשמעינן 'בקעה' - משום דלא הוה ליה למימצר ליה ^[62], אבל בית ^[63], דהוה ליה למימצר ליה ^[64], ולא מצר ליה ^[65]- ^[66]כוליה זבין ליה!? – צריכא.

כמאן אזלא הא דאמר רב מרי <בריה> [ברה] דבת שמואל <בר שילת> משמיה דאביי: האי מאן דמזבני ליה מידי לחבריה - צריך למכתב ליה 'לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום'? כמאן? כרב נחמן אמר רבה בר אבוה ^[67]!

ההוא דאמר ליה לחבריה: "ארעא דבי חייא ^[68] מזבננא לך" הואי ליה תרתי ארעתא דהוה מתקרין דבי חייא; אמר רב אשי: חדא אמר ליה, תרתי לא אמר ליה ^[69]; ^[70] ואי אמר ליה ^[71]: "ארעתא סתמא ^[72]" - מיעוט ארעתא שתים; ואי אמר ליה "כל ארעתא" - כל ארעתא דאית ליה, לבר מבוסתני ^[73] ופרדיסי ^[74]; ואי אמר ליה "זיהרא" ^[75] - אפילו בי בוסתני ופרדיסי, לבר מבָּתַי ועבדי;

הערות

^ סתם
^ בגמרא מפרש ואינו בכלל 'בית'
^ היציע
^ של בית, דאיכא למימר דכיון דתשמישו לבית - מכרו עם הבית - אפילו הכי אינו מכור
^ לפנים מן הבית ופתוח לתוכו, ודריסתם לבית; דכיון דאין תשמישו כשל בית: שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור, כמין תיבה - הלכך אינו בכלל בית
^ הוי חשוב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית
^ אפנטמ"ן: בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחוריו
^ איהו נמי כמין אפתא סמוך לבית, אלא שעשוי חלונות חלונות לנוי: לודר"ש בלע"ז; והיינו לשון 'חלילה': על שם שכתליו חלול כל סביביה, ועשוי חלונות; כן נראה בעיני
^ דאינו מכור: דאין תשמישו דומה לתשמישו של בית כלל, שהרי לנוי עשוי ולהקר שם
^ שהוא סתום - כבית דמי תשמישו לתשמיש דבית טפי
^ ומזדבנא בכלל בית
^ שלש היו, זו על גב זו כו', וכל אחת ואחת מרחבת אמה מחברתה בשביל שהיו כונסין את החומה אמה להושיב ראשי קורות של תקרה המפסקת בין יציע ליציע, כדכתיב 'כי מגרעות' דהיינו כניסת החומה נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית, כלומר: שלא יצטרך לנקוב את קירות הבית לתחוב שם ראשי קורות
^ ביחזקאל מא,ו
^ ופשטיה דקרא בתאים מיירי
^ 'קנה' היינו שש אמות, שכן מדת הקנה, כדמפרש ביחזקאל, ואיציע התיכונה קאי, דהויא שש אמות
^ עובי הכותל שאחורי בית קדשי הקדשים
^ חללו של תא מן המזרח למערב
^ כותל מערבי שלו - עביו
^ משנה במסכת מדות [פ"ד מ"ד], דקחשיב אורך ההיכל מן המזרח למערב מאה אמה כותל האולם חמש כו'; ומדקא חשיב תא לבסוף - שמע מינה היינו יציע
^ נפקא לן דתא היינו בנין שאחורי בית, דהיינו יציע, דקחשיב תא אחורי ההיכל
^ הא דתנן 'לא מכר את היציע'
^ דאיכא ארבע אמות על ארבע אמות חשוב בפני עצמו, ואי לא - לא
^ סיפא דמתניתין ד'המוכר את הבית - לא מכר את היציע' היא, וקאמר: דגם את הבור ואת הדות אינו בכלל 'בית'
^ בית זה אני מוכר לך ו
^ דלא אתא לרבויי אלא עליות ומעקה וקרקעית הבית: שאם רצה - מוכר לחפור תחת הבית לוקח מעכב עליו
^ גבי בור ודות
^ אינו מכור
^ ואי לא - לא חשיב בפני עצמו, ומזדבן בהדי בית בתמיה? והלא סתם בור לא הוי ארבע אמות רוחב, דבור קצר הוא
^ שעמוקים הם ותשמישן למים
^ ובית
^ לפיכך אינו בכלל 'בית' אף על גב דלא הוי ארבע אמות
^ אבל
^ יציע ובית
^ הוא מקום דירה
^ ובטיל לגבי בית
^ שתשמישתה שוה לגמרי לשל בית
^ אמרת
^ להדי בית
^ העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל ביתלא כל שכן ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה
^ לא כל שכן, ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה
^ למיתני 'לא מכר את החדר' אלא
^ בשטר מכירה
^ מצרים חיצונים שחוץ לחדר; דסלקא דעתא אמינא מכר את החדר, שהרי בתוך המצרים הוא! קא משמע לן מתניתין דלא מכר אלא בית; והאי דמצר חוץ לחדר, וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים - הרחיב לו
^ שלא ידע לפרש ולומר "חדר שלי היא ממערבו של בית": דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר, והלכך כתב מצרים הניכרים
^ בית גדול הוא, ופתוחין לו בתים סביבותיו, ואין הבירה עשויה לתשמיש אלא לישיבה והילוך בני הבתים, והכל בית אחד הוא, כדכתיב 'הבירה אשר הכינותי (דברי הימים א כט)'; המוכר בית לחבירו, וכגון שהיה עומד באחד מבתי הבירה ואמר לו "בית זה אני מוכר לך"
^ דכיון דליכא דקרו לבית 'בית' ולבירה 'בירה', אלא כולה ביחד מיקריא 'בית' - איהו בית זבין ליה, וקנה הכל
^ שבבירה
^ ו
^ עצמה קרו
^ כיון דמצר ליה מיצרי בראי, וכולה מיקריא 'בית'
^ רב נחמן דלא אמרינן הכי:
^ למוכר
^ שבתוך ארבעה המצרים קדמי
^ שהרי כך תיקנו חכמים לכתוב, בשביל שיש בני אדם שמרחיבין המצרים בשטר המכירה ואינם מוכרים כל מה שבתוך המצרים
^ ואיהו לא כתב ליה
^ שיש בה שדות הרבה, והן שלו, וכגון שהיה עומד באחד מן השדות ואמר לו "שדי זו אני מוכר לך"; ו'הדמים מודיעין' ליכא למימר, לא גבי בירה ולא גבי בקעה, דהא אין אונאה לקרקעות
^ לאשמועינן גבי בירה ובקעה דמצרים הרחיב לו
^ בית ובירה אין תשמישן שוה; לפיכך אין בירה בכלל בית, ואמרינן 'מצרים הרחיב לו'
^ שדות שב
^ שהכל עומד לחרישה
^ דבקעה בכלל שדה
^ לחוד, דלא ידע מוכר היאך ימצא שדה אחת בתוך שדותיו, והלכך הוצרך להרחיב מצרים ולכתוב 'שדה ראובן מן המזרח ושדה שמעון מן המערב', וכן לכל ארבע רוחות
^ גבי בירה
^ שעשויה בנינין משונין זה מזה, בין ברוחב בין באורך בין בגובה, ועובי הכתלים, והיה יכול למצור ולכתוב 'אותו בית שעשוי כן וכן ממזרח', וכן לכל רוח ורוח
^ ומדלא עשה כן
^ איכא למימר ד
^ דמשום דסבירא ליה דאמרינן בעלמא 'מצרים הרחיב לו', הלכך תקינו לכתוב כן, דלא ליטעון מוכר 'מצרים הרחבתי' ויפסיד לוקח
^ שקנה מרבי [אולי צ"ל מדבי] חייא
^ 'ארעא' - לשון יחיד אמר ליה, ויטול הלוקח הפחותה שבשתיהן, דיד בעל השטר על התחתונה
^ ומפרש גמרא ואזיל:
^ איניש לחבריה
^ מזביננא לך
^ גנות
^ כרמים
^ כל הקרקעות קרויין כן

[1] סתם

[2] בגמרא מפרש ואינו בכלל 'בית'

[3] היציע

[4] של בית, דאיכא למימר דכיון דתשמישו לבית - מכרו עם הבית - אפילו הכי אינו מכור

[5] לפנים מן הבית ופתוח לתוכו, ודריסתם לבית; דכיון דאין תשמישו כשל בית: שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור, כמין תיבה - הלכך אינו בכלל בית

[6] הוי חשוב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית

[7] אפנטמ"ן: בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחוריו

[8] איהו נמי כמין אפתא סמוך לבית, אלא שעשוי חלונות חלונות לנוי: לודר"ש בלע"ז; והיינו לשון 'חלילה': על שם שכתליו חלול כל סביביה, ועשוי חלונות; כן נראה בעיני

[9] דאינו מכור: דאין תשמישו דומה לתשמישו של בית כלל, שהרי לנוי עשוי ולהקר שם

[10] שהוא סתום - כבית דמי תשמישו לתשמיש דבית טפי

[11] ומזדבנא בכלל בית

[12] שלש היו, זו על גב זו כו', וכל אחת ואחת מרחבת אמה מחברתה בשביל שהיו כונסין את החומה אמה להושיב ראשי קורות של תקרה המפסקת בין יציע ליציע, כדכתיב 'כי מגרעות' דהיינו כניסת החומה נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית, כלומר: שלא יצטרך לנקוב את קירות הבית לתחוב שם ראשי קורות

[13] ביחזקאל מא,ו

[14] ופשטיה דקרא בתאים מיירי

[15] 'קנה' היינו שש אמות, שכן מדת הקנה, כדמפרש ביחזקאל, ואיציע התיכונה קאי, דהויא שש אמות

[16] עובי הכותל שאחורי בית קדשי הקדשים

[17] חללו של תא מן המזרח למערב

[18] כותל מערבי שלו - עביו

[19] משנה במסכת מדות [פ"ד מ"ד], דקחשיב אורך ההיכל מן המזרח למערב מאה אמה כותל האולם חמש כו'; ומדקא חשיב תא לבסוף - שמע מינה היינו יציע

[20] נפקא לן דתא היינו בנין שאחורי בית, דהיינו יציע, דקחשיב תא אחורי ההיכל

[21] הא דתנן 'לא מכר את היציע'

[22] דאיכא ארבע אמות על ארבע אמות חשוב בפני עצמו, ואי לא - לא

[23] סיפא דמתניתין ד'המוכר את הבית - לא מכר את היציע' היא, וקאמר: דגם את הבור ואת הדות אינו בכלל 'בית'

[24] בית זה אני מוכר לך ו

[25] דלא אתא לרבויי אלא עליות ומעקה וקרקעית הבית: שאם רצה - מוכר לחפור תחת הבית לוקח מעכב עליו

[26] גבי בור ודות

[27] אינו מכור

[28] ואי לא - לא חשיב בפני עצמו, ומזדבן בהדי בית בתמיה? והלא סתם בור לא הוי ארבע אמות רוחב, דבור קצר הוא

[29] שעמוקים הם ותשמישן למים

[30] ובית

[31] לפיכך אינו בכלל 'בית' אף על גב דלא הוי ארבע אמות

[32] אבל

[33] יציע ובית

[34] הוא מקום דירה

[35] ובטיל לגבי בית

[36] שתשמישתה שוה לגמרי לשל בית

[37] אמרת

[38] להדי בית

[39] העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל ביתלא כל שכן ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה

[40] לא כל שכן, ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה

[41] למיתני 'לא מכר את החדר' אלא

[42] בשטר מכירה

[43] מצרים חיצונים שחוץ לחדר; דסלקא דעתא אמינא מכר את החדר, שהרי בתוך המצרים הוא! קא משמע לן מתניתין דלא מכר אלא בית; והאי דמצר חוץ לחדר, וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים - הרחיב לו

[44] שלא ידע לפרש ולומר "חדר שלי היא ממערבו של בית": דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר, והלכך כתב מצרים הניכרים

[45] בית גדול הוא, ופתוחין לו בתים סביבותיו, ואין הבירה עשויה לתשמיש אלא לישיבה והילוך בני הבתים, והכל בית אחד הוא, כדכתיב 'הבירה אשר הכינותי (דברי הימים א כט)'; המוכר בית לחבירו, וכגון שהיה עומד באחד מבתי הבירה ואמר לו "בית זה אני מוכר לך"

[46] דכיון דליכא דקרו לבית 'בית' ולבירה 'בירה', אלא כולה ביחד מיקריא 'בית' - איהו בית זבין ליה, וקנה הכל

[47] שבבירה

[48] ו

[49] עצמה קרו

[50] כיון דמצר ליה מיצרי בראי, וכולה מיקריא 'בית'

[51] רב נחמן דלא אמרינן הכי:

[52] למוכר

[53] שבתוך ארבעה המצרים קדמי

[54] שהרי כך תיקנו חכמים לכתוב, בשביל שיש בני אדם שמרחיבין המצרים בשטר המכירה ואינם מוכרים כל מה שבתוך המצרים

[55] ואיהו לא כתב ליה

[56] שיש בה שדות הרבה, והן שלו, וכגון שהיה עומד באחד מן השדות ואמר לו "שדי זו אני מוכר לך"; ו'הדמים מודיעין' ליכא למימר, לא גבי בירה ולא גבי בקעה, דהא אין אונאה לקרקעות

[57] לאשמועינן גבי בירה ובקעה דמצרים הרחיב לו

[58] בית ובירה אין תשמישן שוה; לפיכך אין בירה בכלל בית, ואמרינן 'מצרים הרחיב לו'

[59] שדות שב

[60] שהכל עומד לחרישה

[61] דבקעה בכלל שדה

[62] לחוד, דלא ידע מוכר היאך ימצא שדה אחת בתוך שדותיו, והלכך הוצרך להרחיב מצרים ולכתוב 'שדה ראובן מן המזרח ושדה שמעון מן המערב', וכן לכל ארבע רוחות

[63] גבי בירה

[64] שעשויה בנינין משונין זה מזה, בין ברוחב בין באורך בין בגובה, ועובי הכתלים, והיה יכול למצור ולכתוב 'אותו בית שעשוי כן וכן ממזרח', וכן לכל רוח ורוח

[65] ומדלא עשה כן

[66] איכא למימר ד

[67] דמשום דסבירא ליה דאמרינן בעלמא 'מצרים הרחיב לו', הלכך תקינו לכתוב כן, דלא ליטעון מוכר 'מצרים הרחבתי' ויפסיד לוקח

[68] שקנה מרבי [אולי צ"ל מדבי] חייא

[69] 'ארעא' - לשון יחיד אמר ליה, ויטול הלוקח הפחותה שבשתיהן, דיד בעל השטר על התחתונה

[70] ומפרש גמרא ואזיל:

[71] איניש לחבריה

[72] מזביננא לך

[73] גנות

[74] כרמים

[75] כל הקרקעות קרויין כן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]