ביאור:בבלי בבא בתרא דף קעג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואלא הא דתניא 'כשם שאין מוציאין שטר חוב זה על זה - כך אין מוציאין על אחרים' ^[1] - ^[2] במאי קמיפלגי?

באותיות נקנות במסירה קמיפלגי: תנא דידן סבר אותיות נקנות במסירה ^[3], ותנא ברא סבר אין אותיות נקנות במסירה ^[4];

ואי בעית אימא: דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה ^[5], והכא בצריך להביא ראיה קא מיפלגי: תנא דידן סבר אין צריך להביא ראיה, ותנא ברא סבר צריך להביא ראיה ^[6]

דאיתמר: אותיות נקנות במסירה; אביי אמר: צריך להביא ראיה, ורבא אמר: אינו צריך להביא ראיה ^[7].

אמר אביי מנא אמינא לה? – דתניא: 'אחד מן האחין שהשטר חוב יוצא מתחת ידו ^[8] - עליו להביא ראיה' מאי לאו - הוא הדין לאחריני!?

ורבא אמר: שאני אחין דשמטו מהדדי.

איכא דאמרי אמר רבא: מנא אמינא לה? דתניא: 'אחד מן האחין שהשטר חוב יוצא מתחת ידו - עליו להביא ראיה'; אחין הוא דשמטו מהדדי, אבל אחריני – לא.

ואביי אחין איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא כיון דשמטו מהדדי אימא מיזדהר זהירי ^[9], ולא צריכי להביא ראיה ^[10] - קא משמע לן.

ואלא הא ^[11], דתניא: 'כשם שמוציאין הן שטר חוב על אחרים - כך מוציאין זה על זה' - במאי קמיפלגי?

ב'כותבין שטר ללוה ואע"פ שאין מלוה עמו' קמיפלגי: תנא דידן סבר כותבין שטר ללוה ואף על פי שאין מלוה עמו: זימנין דאזיל לגבי ספרא וסהדי, ואמר להו: "כתבו לי שטרא דבעינן למיזף מיוסף בן שמעון חברי" ^[12], ובתר דכתבי וחתמי ליה נקיטא ליה ואמר ליה "הב לי מאה דיזפת מינאי"; תנא ברא סבר: אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו ^[13].

[למדנו במשנה:] נמצא לאחד ^[14] בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון ^[15] פרוע - שטרות שניהם פרועין ^[16].

טעמא דנמצא, הא לא נמצא מצי מפיק? והאנן 'ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב' תנן?

אמר רבי ירמיה: במשולשין ^[17].

ונחזי תברא בשמא דמאן דכתיב?

אמר רב הושעיא: במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר.

אביי אמר: ^[18]הכי קאמר: 'נמצא ללוה ^[19] בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון עלי ^[20] פרוע ^[21] - שטרות שניהם פרועין ^[22].

^[23]

כיצד יעשו ישלשו כו' [ואם היו משולשין - יכתבו סימן, ואם היו מסומנין - יכתבו 'כהן’]:

תנא אם היו שניהם כהנים ^[24] - יכתבו דורות ^[25].

משנה:

האומר לבנו ^[26]: "שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע אי זהו ^[27]" - שטרות כולן פרועין ^[28]; נמצא לאחד ^[29] שָׁם ^[30] שנים ^[31] - הגדול פרוע והקטן אינו פרוע ^[32].

גמרא:

אמר רבא: "שטר לך בידי פרוע" - גדול פרוע והקטן אינו פרוע; "חוב לך בידי ^[33] פרוע" - שטרות כולן פרועין.

אמר ליה רבינא לרבא ^[34]: אלא מעתה "שדי מכורה לך" - שדה גדולה מכורה לו, "שדה שיש לי מכורה לך"- ^[35] כל שדותיו מכורין לו ^[36]?

^[37] התם יד בעל השטר על התחתונה ^[38].

משנה:

המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב ^[39];

עמוד ב

[המשך המשנה]

ואם אמר לו "על מנת שאפרע ממי שארצה" - יפרע מן הערב ^[40].

רשב"ג אומר: אם יש נכסים ללוה - בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב ^[41];

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הערב לאשה בכתובתה ^[42] והיה בעלה מגרשה ^[43] - ידירנה ^[44] הנאה ^[45], שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו ^[46].

גמרא:

מאי טעמא ^[47]? ^[48]

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: "גברא אשלימת לי - גברא אשלימי לך ^[49]".

מתקיף לה רב נחמן: האי ^[50] - דינא דפרסאי ^[51]?

אדרבה: בתר ערבא אזלי ^[52]!

אלא 'בי דינא דפרסאי' דלא יהבי טעמא למילתייהו ^[53]!? ^[54]

אלא אמר רב נחמן: מאי 'לא יפרע מן הערב'? - לא יתבע ערב תחלה ^[55].

תניא נמי הכי 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יתבע ערב תחלה; ואם אמר "על מנת שאפרע ממי שארצה" - יתבע ערב תחלה' ^[56].

אמר רב הונא: מנין לערב דמשתעבד ^[57]? - דכתיב (בראשית מג ט) אנכי אערבנו מידי תבקשנו [אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים].

מתקיף לה רב חסדא: הא - קבלנות היא ^[58], דכתיב (בראשית מב לז) [ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך] תנה אותו על ידי ואני אשיבנו ^[59]!?

אלא אמר רבי יצחק: מהכא: ^[60] לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו ^[61], ואומר (משלי ו א-ג) 'בני אם ערבת לרעך ^[62] תקעת לזר כפיך [פסוק ב] ^[63] נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך ^[64] - [פסוק ג] עשה זאת אפוא בני והנצל ^[65] כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך' ^[66] על כי באת בכף רעך - דהיינו ממון שיש לו עליך - לך התרפס התר לו פיסת ידך ותן לו מעותיו; 2</ref> ורהב רעך - על שחרפתו הרבה עליו ריעים ובקש מחילה</ref>: אם ממון יש לו בידך - התר לו פיסת יד [כלומר: לך התרפס], ואם לאו - הרבה עליו ריעים [כלומר: ורהב רעיך]

אמר אמימר: ערב דמשתעבד - מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי: לרבי יוסי, דאמר 'אסמכתא קניא' - ערב משתעבד; לרבי יהודה ^[67], דאמר 'אסמכתא לא קניא' ^[68] - ערב לא משתעבד.

אמר ליה רב אשי לאמימר: הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד!?

אלא אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא מהימן ליה - גמר ומשתעבד נפשיה ^[69].

[עיין בקהילות יעקב בקידושין בענין אסמכתא, והסבר דברי רב אשי]

ואם אמר "על מנת שאפרע ממי שארצה" כו' [- יפרע מן הערב]:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שאין נכסים ללוה, אבל יש נכסים ללוה - לא יפרע מן הערב.

והא מדקתני סיפא 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב' - מכלל דתנא קמא סבר לא שנא הכי ולא שנא הכי!?

חסורי מחסרא והכי קתני: המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב, ואם אמר "על מנת שאפרע ממי שארצה" - יפרע מן הערב; במה דברים אמורים? בשאין נכסים ללוה, אבל יש נכסים ללוה - לא יפרע מן הערב; וקבלן - אף על פי שיש נכסים ללוה - יפרע מן הקבלן ^[70].

הערות

^ לכולי עלמא פריך, דהא אפילו אביי מודה דלנפילה דחד לא חיישינן; וא"כ אמאי תניא בברייתא שאין יכולין להוציא על אחרים?
^ כיון דלאו ב'חיישינן לנפילה' פליגי
^ תנא דידן סבר לנפילה דחד לא חיישינן: מאי איכא למימר? דלמא איהו יהיב ליה? אותיות נקנות במסירה, ועל כרחו יפרע לו למי שהשטר בידו
^ ומתוך כך ידחה הלוה לזה, ויאמר "פקדון הוא אצלך", ולזה יאמר "אין השטר בידך", ומיהו אם כתבו הרשאה זה לזה - על כרחו ישלם לו
^ בלא שטר מכירה [אחר], כדפסקינן הלכתא בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל עז.), כרבי, וכדאמר רב אשי: 'אותיות מילי נינהו, ומילי במילי לא נקנו' היכא שמסרו לו ונתנו
^ ראיה ועדים צריך שמסרו לו לזה בפניהם דלא נימא 'פקדון הוא אצלו' או 'השמיטו ממנו'; ובהכי פליגי מתניתין ותנא ברא: בפלוגתא דאביי ורבא:
^ אלא העמידהו בחזקת המוחזק בו
^ או בשם אביהם או בשם מַלוה אחר, וטוען "אחיי נתנוהו לי" והם אומרים "אתה חטפתו"
^ ולא יכול להשמיט מיד אחיו כי נזהר איש מאחיו
^ וסלקא דעתא אמינא אין צריך המוחזק בו להביא ראיה
^ שלש מחלוקות בדבר
^ כסבור הוא לרמות בו חבירו ולגבות ממנו בשטר זה, והוא אינו יודע מה ששנינו שאין יכול להוציא על חבירו ששמו כשמו
^ ומסתמא שניהם היו במעמד מקום שנכתב, וכיון דאינהו ידעי ואין מקפידים זה על זה - לא חיישינן תו לשום רמאות, כיון דלנפילה לא חיישינן
^ מַלוה
^ שחייב לי ממון
^ ואף על גב דאמרן בשילהי 'שנים אוחזין' (בבא מציעא כ:) 'סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק ופסול' - הא אוקימנא להך משנה התם כגון שנמצא השטר בין שטרותיו קרועין, הלכך השובר כשר
^ פירוש בשטר שלשה דורות: 'יוסף בן יעקב בן יצחק', ובאידך כתב 'יוסף בן יעקב בן דוד', ובשובר כתב סתם 'יוסף בן יעקב', כדמתרץ לקמן; הלכך איתרע כחם [של השטרות], והם בחזקת פרועים: שכל אחד טוען "שלי פרוע", והמלוה אינו יכול להכחישו הואיל ונמצאו השטרות בין השטרות קרועים
^ מתניתין - כשנמצאו בבית לוה מיירי, ו
^ אחד
^ שאני חייב לו
^ שובר שהשטר שהיה נושה בו יוסף בן שמעון פרוע הוא, והיו שני יוסף בן שמעון נושים בו
^ ואילמלא זה השובר היו שניהם נפרעין ממנו שטרותם כדאוקמינן: שהם יכולין להוציא שטר חוב על אחרים, ועכשיו בזה השובר הורע חזקתם, דקיימא לן 'יד בעל השטר על התחתונה', וכשיוציא כל אחד מהם שטרו - אומר לו "הנה השובר עליו"
^ ומיהו נראה בעיני שאם שניהם באים בהרשאה זה מזה על הלוה - יכולין לגבות אחד מן השטרות ממה נפשך מן הלוה, שהרי מודה הוא בעל כרחו בשני השטרות, אלא שפרע אחד מהן; ומיהו אי טעין לוה ואומר "לשניכם פרעתי, והשובר נכתב סתם על שניכם" - נראה בעיני דטענה מעלייתא היא, אבל היכא דמודה בשתי הלוואות, אלא שפרע אחת, נהי נמי דהורע כח המלוין לגבות כל אחד חובו, אבל יעשו שטר ביניהם ויגבו בין שניהם מן הלוה שטר אחד על ידי שיכתבו הרשאה זה לזה.
^ משולשים וכהנים
^ מרובעים: יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם', 'יוסף בן יעקב בן יצחק בן דוד': דכולי האי לא יהיו שמות אבותיהן שוין
^ מצַוה בשעת מיתתו
^ והלוה האמינני ולא החזרתי שטרו ואיני רוצה ליענש
^ חוץ מאותן שיאמרו "עדיין לא פרענו"
^ ללוה אחד
^ בבית המת
^ שני שטרות: שלוה ממנו שני הלואות
^ ד"שטר בין שטרותיו" קאמר, דמשמע אחד ולא שנים
^ משמע מה שאתה חייב לי, ואפילו כתוב החוב בהלואות דקות בשטרות הרבה
^ גירסת הרשב"ם: לרב אשי
^ מי נימא
^ קאמר? כמו 'שדה אדום' קנפיינ"א, וכמו 'ובהמה רבה' (יונה ד)
^ ומשני:
^ דהמוציא מחבירו עליו הראיה, דהיינו לוקח; ומילתיה דרבא דלעיל נמי משום האי טעמא: דיד בעל השטר על התחתונה, דהיינו מַלוה; הלכך "חוב לך בידי פרוע" - כל השטרות שיש לו עליו פרועין
^ תחלה עד שיתבע את הלוה לדין, ויחייבוהו בית דין; ואם אין לו מה לשלם - אז יפרע מן הערב; הכי מפרשינן לה בגמרא במסקנא
^ בגמרא אמרינן 'חסורי מיחסרא והכי קתני כו' ומפרש לה
^ תחלה
^ ואין לבעל נכסים
^ וצריך הערב לפרעה כתובתה מכיסו
^ הבעל
^ על דעת רבים נדר שאין לו הפרה שלא יוכל להחזירה
^ דחיישינן שמא דעתו להחזיר את אשתו ולאכול כתובתה לאחר שנתקבלה כתובתה מן הערב, וקנוניא בעלמא הוא דעבדי בעל ואשתו על נכסיו של ערב
^ לא יפרע מן הערב
^ דקסלקא דעתך השתא 'לא יפרע כלל' קאמר מתניתין: דלא מהני ערבות אלא להכי: שאם מת לוה או ברח - אז יפרע מן הערב, אך אם הלוה בפנינו בשעה שתובע מַלוה את חובו כיון שהעמידו ערב ללוה בפנינו – פטור.
^ הפקדתני הלוה על מנת שאם ימות או יברח שאפרע ממוני, והרי אני מחזירו [את הלוֶֹה] לך, ותתבענו בדין ואני פטור
^ דמתניתין שלא יפרע הערב כלום
^ וקסלקא דעתא השתא דהכי קאמר: שמנהג פרסיים לדון כן, דאמר ליה "גברא אשלמת לך"
^ אף כשיש נכסים ללוה
^ שגם זה דבר שאינו הגון הוא, לומר שלא יפרע מן הערב כלל: אם כן מאי אהני ערבות
^ אלא ודאי להכי נכנס בערבות: שאם אין נכסים ללוה - שישלם לו ערב תחתיו את הממון.
^ דלא נעשה ערב אלא על מנת אם ימות הלוה או ימאן לבא לדין או שיחייבוהו בית דין ולא יהיה לו מה לפרוע - אז יפרע מן הערב
^ וכגון שאין נכסים ללוה, דהכי מפרשינן לה מתניתין לקמן
^ באמירה בעלמא בלא קנין
^ לקמן מפרש: "תן לו ואני קבלן", ובאמירה בעלמא הוי קבלן, והכי מוכח לקמן בשמעתין; אבל אם נשא ונתן ביד - אמרינן לקמן דאין למלוה על הלוה כלום
^ כלומר: כאילו מקבלו בידי אחזירנו לך
^ משלי כטז
^ 'לקח בגדו' - למלוה קאמר קרא: קח בגדו של ערב כי ערב בשביל איש זר, דהיינו: אמירה בעלמא דלא כתיב הכא קבלנות
^ ממון
^ או
^ שחרפתו וגדפתו
^ משני דברים הללו
^ 1
^ דפסיקנא הלכה כרבי יהודה
^ והיינו אסמכתא: "אם לא יפרע לך - אני אשלם לך"; וכל 'דאי' הוי אסמכתא: סומך ובוטח בלבו שהלוה יפרענו, ואילו היה יודע שלא יפרע הלוֶֹה - לא היה נכנס בערבות
^ בלב שלם, ושליחותא דערב קא עביד מַלוה, כאילו הוא עצמו הלוה
^ אם ירצה המלוה

[1] לכולי עלמא פריך, דהא אפילו אביי מודה דלנפילה דחד לא חיישינן; וא"כ אמאי תניא בברייתא שאין יכולין להוציא על אחרים?

[2] כיון דלאו ב'חיישינן לנפילה' פליגי

[3] תנא דידן סבר לנפילה דחד לא חיישינן: מאי איכא למימר? דלמא איהו יהיב ליה? אותיות נקנות במסירה, ועל כרחו יפרע לו למי שהשטר בידו

[4] ומתוך כך ידחה הלוה לזה, ויאמר "פקדון הוא אצלך", ולזה יאמר "אין השטר בידך", ומיהו אם כתבו הרשאה זה לזה - על כרחו ישלם לו

[5] בלא שטר מכירה [אחר], כדפסקינן הלכתא בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל עז.), כרבי, וכדאמר רב אשי: 'אותיות מילי נינהו, ומילי במילי לא נקנו' היכא שמסרו לו ונתנו

[6] ראיה ועדים צריך שמסרו לו לזה בפניהם דלא נימא 'פקדון הוא אצלו' או 'השמיטו ממנו'; ובהכי פליגי מתניתין ותנא ברא: בפלוגתא דאביי ורבא:

[7] אלא העמידהו בחזקת המוחזק בו

[8] או בשם אביהם או בשם מַלוה אחר, וטוען "אחיי נתנוהו לי" והם אומרים "אתה חטפתו"

[9] ולא יכול להשמיט מיד אחיו כי נזהר איש מאחיו

[10] וסלקא דעתא אמינא אין צריך המוחזק בו להביא ראיה

[11] שלש מחלוקות בדבר

[12] כסבור הוא לרמות בו חבירו ולגבות ממנו בשטר זה, והוא אינו יודע מה ששנינו שאין יכול להוציא על חבירו ששמו כשמו

[13] ומסתמא שניהם היו במעמד מקום שנכתב, וכיון דאינהו ידעי ואין מקפידים זה על זה - לא חיישינן תו לשום רמאות, כיון דלנפילה לא חיישינן

[14] מַלוה

[15] שחייב לי ממון

[16] ואף על גב דאמרן בשילהי 'שנים אוחזין' (בבא מציעא כ:) 'סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק ופסול' - הא אוקימנא להך משנה התם כגון שנמצא השטר בין שטרותיו קרועין, הלכך השובר כשר

[17] פירוש בשטר שלשה דורות: 'יוסף בן יעקב בן יצחק', ובאידך כתב 'יוסף בן יעקב בן דוד', ובשובר כתב סתם 'יוסף בן יעקב', כדמתרץ לקמן; הלכך איתרע כחם [של השטרות], והם בחזקת פרועים: שכל אחד טוען "שלי פרוע", והמלוה אינו יכול להכחישו הואיל ונמצאו השטרות בין השטרות קרועים

[18] מתניתין - כשנמצאו בבית לוה מיירי, ו

[19] אחד

[20] שאני חייב לו

[21] שובר שהשטר שהיה נושה בו יוסף בן שמעון פרוע הוא, והיו שני יוסף בן שמעון נושים בו

[22] ואילמלא זה השובר היו שניהם נפרעין ממנו שטרותם כדאוקמינן: שהם יכולין להוציא שטר חוב על אחרים, ועכשיו בזה השובר הורע חזקתם, דקיימא לן 'יד בעל השטר על התחתונה', וכשיוציא כל אחד מהם שטרו - אומר לו "הנה השובר עליו"

[23] ומיהו נראה בעיני שאם שניהם באים בהרשאה זה מזה על הלוה - יכולין לגבות אחד מן השטרות ממה נפשך מן הלוה, שהרי מודה הוא בעל כרחו בשני השטרות, אלא שפרע אחד מהן; ומיהו אי טעין לוה ואומר "לשניכם פרעתי, והשובר נכתב סתם על שניכם" - נראה בעיני דטענה מעלייתא היא, אבל היכא דמודה בשתי הלוואות, אלא שפרע אחת, נהי נמי דהורע כח המלוין לגבות כל אחד חובו, אבל יעשו שטר ביניהם ויגבו בין שניהם מן הלוה שטר אחד על ידי שיכתבו הרשאה זה לזה.

[24] משולשים וכהנים

[25] מרובעים: יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם', 'יוסף בן יעקב בן יצחק בן דוד': דכולי האי לא יהיו שמות אבותיהן שוין

[26] מצַוה בשעת מיתתו

[27] והלוה האמינני ולא החזרתי שטרו ואיני רוצה ליענש

[28] חוץ מאותן שיאמרו "עדיין לא פרענו"

[29] ללוה אחד

[30] בבית המת

[31] שני שטרות: שלוה ממנו שני הלואות

[32] ד"שטר בין שטרותיו" קאמר, דמשמע אחד ולא שנים

[33] משמע מה שאתה חייב לי, ואפילו כתוב החוב בהלואות דקות בשטרות הרבה

[34] גירסת הרשב"ם: לרב אשי

[35] מי נימא

[36] קאמר? כמו 'שדה אדום' קנפיינ"א, וכמו 'ובהמה רבה' (יונה ד)

[37] ומשני:

[38] דהמוציא מחבירו עליו הראיה, דהיינו לוקח; ומילתיה דרבא דלעיל נמי משום האי טעמא: דיד בעל השטר על התחתונה, דהיינו מַלוה; הלכך "חוב לך בידי פרוע" - כל השטרות שיש לו עליו פרועין

[39] תחלה עד שיתבע את הלוה לדין, ויחייבוהו בית דין; ואם אין לו מה לשלם - אז יפרע מן הערב; הכי מפרשינן לה בגמרא במסקנא

[40] בגמרא אמרינן 'חסורי מיחסרא והכי קתני כו' ומפרש לה

[41] תחלה

[42] ואין לבעל נכסים

[43] וצריך הערב לפרעה כתובתה מכיסו

[44] הבעל

[45] על דעת רבים נדר שאין לו הפרה שלא יוכל להחזירה

[46] דחיישינן שמא דעתו להחזיר את אשתו ולאכול כתובתה לאחר שנתקבלה כתובתה מן הערב, וקנוניא בעלמא הוא דעבדי בעל ואשתו על נכסיו של ערב

[47] לא יפרע מן הערב

[48] דקסלקא דעתך השתא 'לא יפרע כלל' קאמר מתניתין: דלא מהני ערבות אלא להכי: שאם מת לוה או ברח - אז יפרע מן הערב, אך אם הלוה בפנינו בשעה שתובע מַלוה את חובו כיון שהעמידו ערב ללוה בפנינו – פטור.

[49] הפקדתני הלוה על מנת שאם ימות או יברח שאפרע ממוני, והרי אני מחזירו [את הלוֶֹה] לך, ותתבענו בדין ואני פטור

[50] דמתניתין שלא יפרע הערב כלום

[51] וקסלקא דעתא השתא דהכי קאמר: שמנהג פרסיים לדון כן, דאמר ליה "גברא אשלמת לך"

[52] אף כשיש נכסים ללוה

[53] שגם זה דבר שאינו הגון הוא, לומר שלא יפרע מן הערב כלל: אם כן מאי אהני ערבות

[54] אלא ודאי להכי נכנס בערבות: שאם אין נכסים ללוה - שישלם לו ערב תחתיו את הממון.

[55] דלא נעשה ערב אלא על מנת אם ימות הלוה או ימאן לבא לדין או שיחייבוהו בית דין ולא יהיה לו מה לפרוע - אז יפרע מן הערב

[56] וכגון שאין נכסים ללוה, דהכי מפרשינן לה מתניתין לקמן

[57] באמירה בעלמא בלא קנין

[58] לקמן מפרש: "תן לו ואני קבלן", ובאמירה בעלמא הוי קבלן, והכי מוכח לקמן בשמעתין; אבל אם נשא ונתן ביד - אמרינן לקמן דאין למלוה על הלוה כלום

[59] כלומר: כאילו מקבלו בידי אחזירנו לך

[60] משלי כטז

[61] 'לקח בגדו' - למלוה קאמר קרא: קח בגדו של ערב כי ערב בשביל איש זר, דהיינו: אמירה בעלמא דלא כתיב הכא קבלנות

[62] ממון

[63] או

[64] שחרפתו וגדפתו

[65] משני דברים הללו

[66] 1

[67] דפסיקנא הלכה כרבי יהודה

[68] והיינו אסמכתא: "אם לא יפרע לך - אני אשלם לך"; וכל 'דאי' הוי אסמכתא: סומך ובוטח בלבו שהלוה יפרענו, ואילו היה יודע שלא יפרע הלוֶֹה - לא היה נכנס בערבות

[69] בלב שלם, ושליחותא דערב קא עביד מַלוה, כאילו הוא עצמו הלוה

[70] אם ירצה המלוה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]