ביאור:בבלי בבא בתרא דף ק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רב אשי אמר: כל 'מן הצד' - דרך עקלתון היא: קרובה לזה ורחוקה לזה [1]. [2]
ולימא להו "שקלו דידכו והבו לי דידי"?
הא מני? - רבי אליעזר היא, דתניא: רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: רבים שבררו דרך לעצמם [3] - מה שבררו בררו [4].
[5] לרבי אליעזר - רבים גזלנים נינהו [6]?
אמר רב גידל אמר רב: כגון שאבדה להן דרך באותה שדה [7] [עיין תוספות ד"ה כגון].
אי הכי [8] - אמאי אמר רבה בר רב הונא אמר רב: 'אין הלכה כרבי אליעזר' [9]?
מאן דמתני הא [10] - לא מתני הא [11].
וטעמא מאי [12]?
משום דרב יהודה [אמר רב – הב"ח] דאמר רב יהודה [אמר רב – הב"ח]: מצר שהחזיקו בו רבים [13] אסור לקלקלו [14].
ורבי אליעזר [15] - רבים במאי קנו ליה [16]?
[17] בהילוכא [18], דתניא: הלך בה לארכה ולרחבה - קנה מקום הילוכו, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אין הילוך מועיל כלום, עד שיחזיק [19]. אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.
ורבנן?
התם - משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי: כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו [20].
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים, הואיל ונעשה להילוך - נקנה בהילוך [21].
כי אתו לקמיה דרב יצחק בר אמי [22], אמר להו: הבו ליה [23] כי היכי דדרי טונא דשבישתא [24] והדר [25]; ולא אמרן אלא דמסיימין מחיצתא [26], אבל לא מסיימין מחיצתא - כי היכי דשקיל כרעא [27] ומנח כרעא [28].
דרך היחיד - ארבע אמות:
תנא: אחרים אומרים: כדי שיעבור חמור במשאו [29].
אמר רב הונא: הלכה כאחרים; <ותניא אידך:> דייני גולה <אומרים [30]> שני גמדים [31] ומחצה;
ואמר רב הונא: הלכה כדייני גולה.
והאמר רב הונא 'הלכה כאחרים'?
אידי ואידי חד שיעורא הוא [32].
דרך הרבים - שש עשרה אמה:
תנו רבנן: דרך היחיד [33] - ארבע אמות; דרך מעיר לעיר [34] - שמונה אמות [35];
דרך הרבים [36] - שש עשרה אמות; דרך ערי מקלט - שלשים ושתים אמות
אמר רב הונא: מאי קראה? דכתיב (דברים יט ג) תכין לך הדרך [ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח]; דרך – 'הדרך' [37].
דרך המלך - אין לה שיעור:
'שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו' [38].
דרך הקבר - אין לה שיעור:
משום יקרא דשכבא [39].
המעמד: דייני ציפורי אמרו בת ד' קבין [כו’]:
תנו רבנן (כתובות פד א; בכורות נב,ב): המוכר קברו [40], דרך קברו, מקום מעמדו [41], ובית הספדו - באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו [42]; [43] משום פגם משפחה [44].
תנו רבנן: אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת [45], כנגד (קהלת א ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל [46].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: היכי עבדי [47]?
אמר ליה: כדתניא: אמר רבי יהודה: ביהודה בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת, כגון "עמדו יקרים, עמודו" [48], "שבו יקרים, שבו"; אמרו לו [49]: אם כן [50] - אף בשבת מותר לעשות כן [51]!? [52]
אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא; שכיבא, עבד לה מעמד ומושב; אמר רב יוסף: טעה בתרתי: טעה שאין עושין אלא בקרובים [53], והוא עבד אפילו ברחוקים; וטעה שאין עושין אלא ביום ראשון [54], והוא עבד ביום שני.
אביי אמר: בהא נמי טעה: שאין עושין אלא בבית הקברות והוא עשה בעיר;
רבא אמר: בהא נמי טעה: שאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהוג.
[ומדוע אמר רב יוסף שטעה רק בשנים? מדוע לא אמר שטעה בארבעה?]
מיתיבי: 'אמרו לו: אם כן אף בשבת מותר לעשות כן?!' ואי אמרת בבית הקברות וביום ראשון - בית הקברות בשבת מאי בעי?
בעיר הסמוכה לבית הקברות, דאמטיוהו בין השמשות [55].
משנה:
המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר [56], וכן המקבל מחברו לעשות לו קבר - עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש [57], ופותח לתוכה [58] שמונה כוכין: שלש מכאן [59] ושלש מכאן [60], ושנים מכנגדן [61]; וכוכין - ארכן ארבע אמות [62], ורומן שבע [63],
הערות
עריכה- ^ מתניתין - בכל דרכים שבעולם מיירי: הן ישרים הן עקלתון, ולא משום גזירה, אלא משום דכולהו הוו 'עקלתון': דכל דרך שנותנין מצד אחד שלא היה שם דרך תחלה - יש בני אדם שנעשית להם רחוקה מן הראשונה, ויש שנעשית להם קרובה יותר: דלאותן העומדים בעיר מצד דרך הראשון אז נעשית להן עכשיו דרך עקלתון, ואין הרשות בידו לגזול את הרבים
- ^ ובין רב אשי לרב זביד ליכא מידי אלא חילוק טעמים, כעין 'משמעות דורשין איכא בינייהו'; ומקשי לכולהו: כיון דתקנת חכמים הוא או דין הוא דשלו לא הגיעו - אם כן למה 'מה שנתן נתן'? לימא להו כו', דמקח טעות הוא!?
- ^ דרך שדה אחר
- ^ אף על פי שלא נטלו רשות מבעל שדה, וכדמוקי לה לקמן
- ^ ומתמהינן:
- ^ אטו רבים גזלנין נינהו, שיגזלו קרקע של אחרים
- ^ דמכל מקום אורחא אית להו גביה, ויפה כח רבים מכח יחיד: שהיחיד שאבדה לו דרך בשדה חבירו - לא יברור מעצמו אלא או בבית דין או ברשותו של בעל השדה, אבל רבים - כבית דין דמו: דמאן מינייהו מזמין להאי לבי דינא; וכל שכן מתניתין: דהוא עצמו נתן להם; ומיהו שלו לא הגיעו: דקנסינן ליה לפי שנתן להם דרך עקלתון
- ^ דכשאבדה להם דרך מיירי רבי אליעזר
- ^ והלא הדין עמו! שאפילו החכמים החולקין על אדמון, ואומרים 'יקח לו דרך או יפרח באויר' - הא אוקימנא בחד דאתי מכח ארבעה, אבל באותה שדה - דברי הכל חייב בעל השדה ליתן לו דרך ליכנס בה לשדהו, וגבי רבים - דין הוא שאם ביררו לעצמן - יפה עשו, וקשיא לרב דאמר 'אין הלכה' אדרב דאוקמה כשאבדה
- ^ רב גידל דמתני משמיה דרב 'כגון שאבדה'
- ^ לא מתני הא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב 'אין הלכה'
- ^ הכי גרסינן: ולרבה בר רב הונא: מתניתין טעמא מאי? כיון דאמר 'אין הלכה' לא סבירא ליה לאוקומי סתם מתניתין כרבי אליעזר
- ^ שהשווהו ותקנוהו להילוך, והבעלים ידעו ושתקו
- ^ דודאי לרבים מחל; וכל שכן מתניתין, שנתן להם ההוא דרך בידים! הלכך: מה שנתן נתן, וכגון שהחזיקו
- ^ אליבא דרבה בר רב הונא, דאמר 'אין הלכה', ומוקי לה כשלא אבדה להם דרך, ואפילו הכי קאמר רבי אליעזר: 'מה שביררו ביררו': בבירור בעלמא בלא חזקה
- ^ וכי בדיבור קנו לה
- ^ ומשני:
- ^ בהילוכא דהאי שביררו - הוא ההילוך; ובענין זה ביררו אותם: שהלכו לשם
- ^ להשוות קרקע לחרישה, או 'נעל וגדר ופרץ' כל שהוא; והא דאמרינן בפרק קמא דבבא קמא (דף ט.): 'אימת הויא חזקה? מכי דייש אמצרי' - לאו בהילוך מיירי, אלא בהגבהת המצר ודש הקרקע לתקן את המצר ולחזקו, דהיינו 'נעל וגדר'
- ^ דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין, ולא יהיה רשות לשטן לקטרג, ולא פתחון פה [לבעל] מדת הדין
- ^ דרך הנאת המעשה קונין אותו, כדאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף נג:): 'הציע מצעות בנכסי הגר – קנה'
- ^ לדון על עסק אדם שמתנה לחבירו למכור שביל של כרמים; ורבנו חננאל פירש דבמי שאבדה לו דרך שדהו מיירי
- ^ שביל רחב
- ^ דזמורות על כתפו
- ^ אילך ואילך, ולא יגעו הזמורות במחיצות השביל
- ^ שיש שם לשביל גדר מזה וגדר מזה - אז צריך להרחיב את הדרך ולמשוך כתלים לאחוריהם כדי שלא יזיקוהו הכתלים להפיל המשוי מעל כתפו
- ^ רגל
- ^ לא יתן לו אלא מדרך כף רגליו, ויזרע המוכר או יטע כרם מיכן ומיכן: דאין כאן דבר המזיק לו כשיטעון משוי על כתפו; ואית דגרס 'ולא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצות': הלכך י"ל שמכר לו כל צרכו, אבל היכא דמסיימי מחיצתא - הדבר ידוע שלא מכר לו אלא שביל זה כמות שהוא; ולא נהירא: דאם 'שביל' סתם זבין ליה - למה לא יתן לו כל צרכו
- ^ שני גמדין ומחצה יהו, כדלקמן
- ^ הכי גרסינן: דייני גולה אמרי; והיינו שמואל וקרנא בפרק קמא דסנהדרין (דף יז ע"ש); והלכך לא גרסינן 'תניא': דאמוראי נינהו; אי נמי הכי גרסינן: תנו דייני גולה: שונים ברייתא; ובפרק בית כור (לקמן דף קז:) גרסינן נמי הכי
- ^ אמות קטנות מפרקו עד אצבעותיו; ויש אומרים אמות שלימות, דקרא כתיב: גמד ארכה (שופטים ג טז)
- ^ ובשניהם אמר רב הונא הלכה, לאשמועינן דחד שיעורא הוא
- ^ לילך אדם אחד לשדה שלו
- ^ שהדרך מיוחדת לשתי עיירות הללו, ואין אנשי עיירות אחרות נכנסין לשם
- ^ שאם יפגעו שתי עגלות זו בזו שלא יתעכבו זו בזו
- ^ כגון עיר שיש בה מעבר, שבאין דרך שם מארץ רחוקה
- ^ 'דרך' מצי למיכתב, וכתיב 'הדרך' לאוסופי דרך אחרת; וסתם דרך שבתורה - שש עשרה אמה, כדילפינן מעגלות דמשכן; ועוד: דאפילו לא הוה כתיב אלא 'דרך' הוה אמינא שש עשרה אמה, דסתם דרכי ערי מקלט - רשות הרבים הם, כדי שיוכלו מכל עיירות לנוס שמה
- ^ משנה היא בסנהדרין (דף כ:) ואגב גררא נקטה במתניתין
- ^ שאין זה כבוד המת להבריח את המלוים אותו מכאן
- ^ מערות היו עושין להן בחייהן לקבור שם מתי משפחה, כדתנן במתניתין
- ^ שעומדין ויושבין שם סמוך לבית הקברות בשובם מן הקבר, כדלקמן
- ^ של לוקח
- ^ ותקנת חכמים היא
- ^ גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום קבורה; הלכך אמור רבנן: לישקול דמי וליהדר; והכי אמרינן בהדיא בבכורות בשלהי פרק 'יש בכור לנחלה'
- ^ בחזירתן מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם האבל, או להרבות צער על המת שמת, ולהרבות בבכי, ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה, כי חיי האדם הבל ועומדין והולכין מעט וחוזרין ויושבין מעט; כך עושין שבע פעמים, כדי לתת אל לבם שחיי האדם הבל; והיינו דמפרש לקמיה
- ^ כנגד שבעה 'הבל' 'הבלים' שכתובין בראש ספר קהלת; כן נראה הטעם בעיני; וראיתי כתוב: מפני שהשדים מתלוים עם החוזרים מבית הקברות, לכך תקנו מעמדות ומושבות: כדי שבתוך כך יסתלקו השדים מעליהן! ולא נהירא: דאם כן יהיו עושין כן בכל מקום!? ולקמן אמרינן דבמנהגא תליא מילתא, ועוד מאי כנגד 'הבל הבלים'
- ^ היאך היו רגילין לעשות במקום שנהגו
- ^ לאחר שישבו מעט היה הממונה אומר להן "עמדו ולכו אל מקום אחר" - כך נראה בעיני
- ^ חכמים
- ^ היכא דקברו את המת סמוך לחשיכה, כדלקמן
- ^ מאחר שלא היו עושין כי אם עמידות וישיבות
- ^ ומדרבי יהודה מייתי ראיה, ולא מרבנן: שהם לא פירשו כלום.
- ^ קרובי המת שאינם מתאבלים באים למעמדות ומושבות לכבוד המת
- ^ ביום שנקבר המת
- ^ ולאחר שהחשיך היה להם לעשות מעמד ומושב בחזירתן, דאכתי 'יום ראשון' קרינא ביה: דהא לענין אנינות נמי אמרינן 'אנינות לילה דרבנן': שהלילה הולך אחר היום
- ^ והם לא היו רגילים ליקבר אחד אחד בפני עצמו, אלא כל בני משפחה נקברין במערה אחת: כל אחד בכוך בפני עצמו; הלכך: המוכר לחבירו מקום קבר - מכר לו מקום לשני מערות וחצר ביניהן, ומקום הכוכין חוץ מן המערות: ארבע אמות תחת הקרקע לכל כותלי המערות, כדלקמן; ולרבי שמעון - ארבע מערות
- ^ כלומר: עושה חללה של מערה ארבע אמות רחב באורך שש, וגובה המערה מפורש בתוספתא: ארבע אמות
- ^ חופר בכותלי המערה ונמצאו פתוחין לחללה
- ^ בכותל הארוך שש אמות שמימין הפתח
- ^ וכן בכותל השני שמשמאל הפתח
- ^ של פתח בכותל אמצעי שרחבו ארבע; וכן סדרן: מרחיק חצי אמה מזוית הכותל הארוך של צד הפתח, וחופר כוך רחב ששה טפחים, דהיינו אמה, ומניח כותל אמה, וחופר כוך שני אמה, ומניח כותל אמה, וחופר כוך שלישי אמה, ומניח חצי אמה בזוית: פרנסת כותל של שש אמות: לשלשה הכוכין - שלש אמות, לשני אוירים שביניהם - שתי אמות; לשתי הזויות - חצי חצי אמה, דהיינו [אמה; והיינו] שש אמות; וכן יעשה לכותל הארוך שכנגדו; וכענין זה יעשה שני הכוכין בכותל הקצר שכנגד הפתח, דהוי ארבע אמות: מניח חצי אמה בזוית מכאן וחצי אמה בזוית השני, וחופר שני כוכין של שתי אמות, וריוח ביניהן אמה - הרי ארבע אמות
- ^ שהמת ארכו שלש אמות, ובשביל ארון שהוא מונח בו צריך אמה רביעית
- ^ להכניס הארון בריוח, וגם להיות אויר טפח בין הקרקע לארון: שלא לטמא העוברים דרך המערה