ביאור:בבלי בבא בתרא דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם יצחק ויעקב:

אברהם - דכתיב ביה (בראשית כד א) [ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם] בכל ;

יצחק - דכתיב ביה (בראשית כז לג) [ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל] מכל [בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה];

יעקב דכתיב ביה (בראשית לג יא) [קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי] כל [ויפצר בו ויקח].

שלשה לא שלט בהן יצר הרע; אלו הן: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו 'בכל' 'מכל' 'כל' ^[1]; ויש אומרים: אף דוד, דכתיב (תהלים קט כב) [כי עני ואביון אנכי] ולבי חלל בקרבי ^[2] .

ואידך?

צעריה הוא דקא מדכר ^[3].

תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות ^[4], ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן ומרים.

אברהם יצחק ויעקב - דכתיב בהו 'בכל' 'מכל' 'כל' ^[5]; משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה' [באהרן כתוב: במדבר לג,לח: ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש; במשה כתוב: דברים לד,ה: וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'; במרים כתוב: במדבר כ,א: ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם]

והא מרים לא כתיב בה על פי ה'?

אמר ר"א: מרים נמי בנשיקה מתה, דאתיא שם שם ממשה.

ומפני מה לא נאמר בה על פי ה'?

שגנאי הדבר לומר.

תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב:

אברהם יצחק ויעקב - דכתיב [בהו] 'בכל' 'מכל' 'כל' ^[6];

משה אהרן ומרים דכתיב [בהו] 'על פי ה’’;

בנימין בן יעקב דכתיב (דברים לג יב) ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו [חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן] ^[7]; ויש אומרים אף דוד, דכתיב (תהלים טז ט) [לכן שמח לבי ויגל כבודי] אף בשרי ישכון לבטח.

ואידך?

ההוא - רחמי הוא דקא בעי!

תנו רבנן: ארבעה מתו בעטיו של נחש ^[8], ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד; וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד, דמפרש ביה [קרא], דכתיב (שמואל ב יז כה) ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב; וכי בת נחש היא? והלא בת ישי היא, דכתיב ^[9] (דברי הימים א ב טז) ואחיותיהם צרויה ואביגיל [ובני צרויה אבשי ויואב ועשהאל שלשה] - אלא בת מי שמת בעטיו של נחש.

הדרן עלך השותפין

מסכת בבא בתרא פרק שני לא יחפור דף יז,א

משנה:

לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו, ולא שיח, ולא מערה ^[10], ולא אמת המים, ולא נברכת כובסין ^[11] - אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים ^[12], וסד בסיד ^[13];

ומרחיקים את הגפת ^[14] ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים ^[15] מכותלו של חבירו ^[16] שלשה טפחים ^[17], <או> סד [וסד] בסיד.

מרחיקין את הזרעים ^[18] ואת המחרישה ^[19] ואת מי רגלים ^[20] מן הכותל שלשה טפחים;

ומרחיקין את הריחים ^[21] שלשה מן השכב ^[22], שהן ארבעה מן הרכב ^[23];

ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה ^[24].

עמוד ב

גמרא:

פתח ב'בור' ^[25] ומסיים ב'כותל' ^[26]?

<ליתני אלא אם כן הרחיק מבורו של חבירו ג"ט>

אמר אביי ואיתימא רב יהודה: מכותל בורו שנינו ^[27].

וליתני 'אלא אם כן הרחיק מבורו של חבירו שלשה טפחים' ^[28]!?

הא קא משמע לן ^[29]: דכותל בור - שלשה טפחים ^[30]; נפקא מינה למקח וממכר, כדתניא: האומר לחבירו "בור וכותליה אני מוכר לך" צריך שיהא הכותל שלשה טפחים.

^[31] איתמר: הבא לסמוך ^[32] בצד המצר ^[33]: אביי אמר: סומך, ורבא אמר: אינו סומך ^[34].

בשדה העשויה לבורות ^[35] - דברי הכל אינו סומך; כי פליגי בשדה שאינה עשויה לבורות: אביי אמר: סומך - דהא אינה עשויה לבורות! רבא אמר: אינו סומך, דאמר ליה "כי היכי דאת אימלכת וחפרת - אנא נמי ממלכנא וחפרנא"!

איכא דאמרי: בשדה שאינה עשויה לבורות - דברי הכל סומך; כי פליגי בשדה העשויה לבורות: אביי אמר: סומך, אפילו לרבנן דאמרי מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ^[36]: התם הוא, דבעידנא דקא נטע - איתא לבור, אבל הכא: בעידנא דקא חפר - ליתא לבור!

ורבא אמר: אינו סומך ואפילו לרבי יוסי, דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו: הני מילי התם, דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיו דמזקי לה לבור ^[37]; אבל הכא אמר ליה: "כל מרא ומרא דקא מחיית - קא מרפית לה לארעאי ^[38]"!

תנן: לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו; טעמא דאיכא בור, הא ליכא בור – סומך; בשלמא להך לישנא דאמרת 'בשדה שאינה עשויה לבורות דברי הכל סומך', מתניתין בשדה שאינה עשויה לבורות; אלא להך לישנא דאמרת 'בשדה שאינה עשויה לבורות פליגי': בשלמא לאביי ניחא, אלא לרבא קשיא!?

אמר לך רבא: הא איתמר עלה: אמר אביי ואיתימא רב יהודה: מכותל בורו שנינו ^[39].

איכא דאמרי: תנן: לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו; ואיתמר עלה: אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: 'מכותל בורו' שנינו; בשלמא להך לישנא דאמרת: בשדה העשויה לבורות דברי הכל אינו סומך - מתניתין בשדה העשויה לבורות; אלא להך לישנא: דאמרת 'בשדה העשויה לבורות' פליגי: בשלמא לרבא – ניחא; אלא לאביי קשיא ^[40]!

אמר לך אביי: מתניתין - שבאו לחפור בבת אחת [שניהם מרחיקים].

תא שמע: סלע הבא בידים ^[41]: זה חופר בורו מכאן, וזה חופר בורו מכאן; זה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד וזה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד ^[42]; [קשיא לאביי]!?

בא בידים שאני.

ודקארי לה מאי קארי לה?

בא בידים איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא: כיון דבא בידים ליבעי נמי רווחא טפי - קא משמע לן ^[43].

תא שמע: מרחיקין את הגפת [עיין תוספות] ואת הזבל ואת

הערות

^ באברהם כתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי כל ,כלומר: לא חסרו שום טובה
^ יצרי הרע מת בקרבי
^ על לבו ממש הוא מתרעם, ואומר: שמת בקרבו מרוב צרות
^ אלא מתו בנשיקה על פי שכינה
^ לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד
^ גירסת רש"י: כדאמרן: שמתו על פי שכינה, ואין ראויה רמה לשלוט במי שנשוק משכינה, שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות, דאמר מר (עבודה זרה דף כ:) 'ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות'
^ הכי דריש: ישכון לבטח בנימין, על סמיכות ידידות השכינה
^ בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו) אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם (שם ב)
^ בבני ישי כתיב:
^ מפורשים בבבא קמא בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף נ:): בור – עגול; שיח - ארוך וקצר; מערה - מקורה בקירוי
^ חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר, ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם, והיו להם שתים: אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים, והיא קרויה 'מחמצן' בגמרא, ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה 'נדיין'
^ מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כותלי הבור ומרפה אותן
^ את כותלי חפירתן
^ פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד
^ אבנים שהאור יוצא מהן, שקורין קויליי"ש
^ כותל לבנים של טיט, הבנוי על גבי קרקע; ולאו בבור קאי השתא
^ שכל אלו קשין לחומה, שמוציאין הבל
^ קשין לכותל כדמפרש בגמרא
^ מרפה את יסודו ונופל
^ ממסמסין את הלבנים שהן של טיט יבש
^ קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו
^ היא הריחים התחתונה
^ היא העליונה הרוכבת על זו, והיא קצרה טפח מן התחתונה
^ תנור - כלי חרס הוא, שרוף בכבשן, כשאר קדירות; ופיו למעלה; והבא לקובעו בארץ - עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס, ומושיבין אותו עליו, שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע; ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור; תחתונה קרוי 'כליא' ועליונו קרוי 'שפה', כלומר: שפת הכליא: שפתה עליונה ;ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל - צריך להרחיקו
^ 'סמוך לבורו של חבירו'
^ והדר סיים 'אלא אם כן הרחיק מכותל'!? הוה ליה למיתני 'אלא אם כן הרחיק מבורו', דאילו מכותלו - כותל הבנוי על גבי קרקע הוא
^ כלומר: האי 'כותל' דקתני - מכותל בורו קאמר, שאף הוא קרוי כותל
^ ואנא ידענא דמכותל קאמר, דאי מחלל בורו קאמר - אין זה כונס לתוך שלו כלום; ופעמים שהוא סותר אף כותל חבירו אם הוא רחב משלשה!
^ במאי דתניא מכותל בורו
^ למדנו בה שהכותל בורו של ראשון מילא כל שלשה טפחים: שהוזקק גם הוא להרחיק מן המיצר; וממאי? מדקתני שהחפירות חללו של זה אינה מופלגת מכותלו של זה, אלא שלשה טפחים שהוא כונס לתוך שלו; נמצא ששלשת הטפחים שכנס גם זה לתוך שלו - הכותל מלאם, ואשמועינן שיעור רוחב כותלי בור
^ ואם תאמר: מנלן שהכותל הראשון הוא הוי שיעור הרחקה מן המיצר? והלא לא היה לחבירו בור סמוך למיצר? ופליגי בה אביי ורבא:
^ בורו תחילה
^ ולחבירו אין שם בור
^ ושמעינן ליה לאביי דאמר: ראשון אינו צריך להרחיק – תריץ: הא שמעינן ליה לאביי גופיה דאוקמה כשבאו לחפור בבת אחת, ששניהן הוזקקו להרחיק כל אחד ואחד שלשה טפחים
^ כגון בית השלחין שצריכה להשקות תדיר
^ דשמעינן מינה: אדם צריך לכנוס לתוך שלו כדי שלא יזיק את חבירו, ולא אמרינן 'זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו'
^ אלא סופן שיתפשטו עשרים וחמשה אמה ויזיקו את כותלי הבור
^ שהיא מרעדת ונָדָה מחמת המכה
^ ולמדנו בה שאף הראשון הוזקק להרחיק כדי כותל, שהוא שלשה טפחים, כדאמרן
^ דהוא גופיה אוקים ד'מכותל בורו שנינו', ועל כרחך לא הוזכר שם כותל אלא ללמדנו ששיעור כותל כדי הרחקת המיצר הוא, אלמא אף הראשון הוזקק להרחיק
^ קרקע רך מתכתש מאיליו
^ אלמא אף על הראשון להרחיק
^ כלומר: הוא הדין אף על גב דלא בא בידים; והאי דנקט 'בידים' - רבותא אשמעינן: דאף על גב דבא בידים - אין צריך להרחיק אלא שלשה טפחים

[1] באברהם כתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי כל ,כלומר: לא חסרו שום טובה

[2] יצרי הרע מת בקרבי

[3] על לבו ממש הוא מתרעם, ואומר: שמת בקרבו מרוב צרות

[4] אלא מתו בנשיקה על פי שכינה

[5] לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד

[6] גירסת רש"י: כדאמרן: שמתו על פי שכינה, ואין ראויה רמה לשלוט במי שנשוק משכינה, שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות, דאמר מר (עבודה זרה דף כ:) 'ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות'

[7] הכי דריש: ישכון לבטח בנימין, על סמיכות ידידות השכינה

[8] בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו) אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם (שם ב)

[9] בבני ישי כתיב:

[10] מפורשים בבבא קמא בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף נ:): בור – עגול; שיח - ארוך וקצר; מערה - מקורה בקירוי

[11] חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר, ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם, והיו להם שתים: אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים, והיא קרויה 'מחמצן' בגמרא, ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה 'נדיין'

[12] מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כותלי הבור ומרפה אותן

[13] את כותלי חפירתן

[14] פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד

[15] אבנים שהאור יוצא מהן, שקורין קויליי"ש

[16] כותל לבנים של טיט, הבנוי על גבי קרקע; ולאו בבור קאי השתא

[17] שכל אלו קשין לחומה, שמוציאין הבל

[18] קשין לכותל כדמפרש בגמרא

[19] מרפה את יסודו ונופל

[20] ממסמסין את הלבנים שהן של טיט יבש

[21] קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו

[22] היא הריחים התחתונה

[23] היא העליונה הרוכבת על זו, והיא קצרה טפח מן התחתונה

[24] תנור - כלי חרס הוא, שרוף בכבשן, כשאר קדירות; ופיו למעלה; והבא לקובעו בארץ - עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס, ומושיבין אותו עליו, שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע; ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור; תחתונה קרוי 'כליא' ועליונו קרוי 'שפה', כלומר: שפת הכליא: שפתה עליונה ;ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל - צריך להרחיקו

[25] 'סמוך לבורו של חבירו'

[26] והדר סיים 'אלא אם כן הרחיק מכותל'!? הוה ליה למיתני 'אלא אם כן הרחיק מבורו', דאילו מכותלו - כותל הבנוי על גבי קרקע הוא

[27] כלומר: האי 'כותל' דקתני - מכותל בורו קאמר, שאף הוא קרוי כותל

[28] ואנא ידענא דמכותל קאמר, דאי מחלל בורו קאמר - אין זה כונס לתוך שלו כלום; ופעמים שהוא סותר אף כותל חבירו אם הוא רחב משלשה!

[29] במאי דתניא מכותל בורו

[30] למדנו בה שהכותל בורו של ראשון מילא כל שלשה טפחים: שהוזקק גם הוא להרחיק מן המיצר; וממאי? מדקתני שהחפירות חללו של זה אינה מופלגת מכותלו של זה, אלא שלשה טפחים שהוא כונס לתוך שלו; נמצא ששלשת הטפחים שכנס גם זה לתוך שלו - הכותל מלאם, ואשמועינן שיעור רוחב כותלי בור

[31] ואם תאמר: מנלן שהכותל הראשון הוא הוי שיעור הרחקה מן המיצר? והלא לא היה לחבירו בור סמוך למיצר? ופליגי בה אביי ורבא:

[32] בורו תחילה

[33] ולחבירו אין שם בור

[34] ושמעינן ליה לאביי דאמר: ראשון אינו צריך להרחיק – תריץ: הא שמעינן ליה לאביי גופיה דאוקמה כשבאו לחפור בבת אחת, ששניהן הוזקקו להרחיק כל אחד ואחד שלשה טפחים

[35] כגון בית השלחין שצריכה להשקות תדיר

[36] דשמעינן מינה: אדם צריך לכנוס לתוך שלו כדי שלא יזיק את חבירו, ולא אמרינן 'זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו'

[37] אלא סופן שיתפשטו עשרים וחמשה אמה ויזיקו את כותלי הבור

[38] שהיא מרעדת ונָדָה מחמת המכה

[39] ולמדנו בה שאף הראשון הוזקק להרחיק כדי כותל, שהוא שלשה טפחים, כדאמרן

[40] דהוא גופיה אוקים ד'מכותל בורו שנינו', ועל כרחך לא הוזכר שם כותל אלא ללמדנו ששיעור כותל כדי הרחקת המיצר הוא, אלמא אף הראשון הוזקק להרחיק

[41] קרקע רך מתכתש מאיליו

[42] אלמא אף על הראשון להרחיק

[43] כלומר: הוא הדין אף על גב דלא בא בידים; והאי דנקט 'בידים' - רבותא אשמעינן: דאף על גב דבא בידים - אין צריך להרחיק אלא שלשה טפחים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]