ביאור:בבלי בבא בתרא דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר אמימר: הלכתא: אותיות נקנות במסירה, כרבי ^[1].

אמר ליה רב אשי לאמימר: גמרא או סברא?

אמר ליה: גמרא.

אמר רב אשי: סברא נמי הוא ^[2]: דאותיות ^[3] - מילי נינהו ^[4], ומילי במילי לא מיקנין ^[5].

ולא? והאמר רבה בר יצחק אמר רב: שני שטרות הם ^[6]: "זכו בשדה לפלוני ^[7] וכתבו לו את השטר" ^[8] - חוזר בשטר ^[9] ואינו חוזר בשדה ^[10]; "על מנת שתכתבו לו את השטר" ^[11]- חוזר בין בשטר בין בשדה;

ורב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלשה שטרות הן; תרי - הא דאמרן; אידך: ^[12] אם קדם מוכר וכתב את השטר

עמוד ב

כאותה ששנינו [להלן פ"י מ"ג, דף קסז,ב] 'כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו' ^[13]: כיון שהחזיק זה ^[14] בקרקע - נקנה שטר ^[15] בכל מקום שהוא ^[16] ^[17]; וזו היא ששנינו ^[18]: 'נכסים שאין להן אחריות ^[19] נקנין עם נכסים שיש להן אחריות ^[20]: בכסף ושטר וחזקה ^[21]' ^[22];

^[23] אגב שאני ^[24], דהא מטבע ^[25] דלא ניקני בחליפין ^[26], ואגב ארעא ניקני, כי הא: דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי; אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה ^[27]; כי אתא נפק לאפיה ^[28] עד תווך ^[29].

[המוכר את הספינה...] אבל לא מכר לא את העבדים ^[30] ולא את המרצופין ^[31], ולא את האנתיקי וכו':

מאי 'אנתיקי'?

אמר רב פפא: עיסקא דבגווה ^[32].

משנה:

מכר את הקרון ^[33] - לא מכר את הפרדות ^[34]; מכר את הפרדות - לא מכר את הקרון.

מכר את הצמד ^[35] - לא מכר את הבקר; מכר את הבקר - לא מכר את הצמד ^[36].

רבי יהודה אומר: הדמים מודיעין: כיצד? אמר לו "מכור לי צימדך במאתים זוז", הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז [ולכן ברור שגם המוכר התכון למכור את השורים והמקח קיים]!

וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה ^[37] [נראה לומר על פי המאירי שמדובר לאחר שעבר הזמן להראות לקרוב או לתגר, ואין מקום לטעון 'אונאה'; ולפיכך היה ויתור של הקונה עך תביעת ביטול המקח או דריש החזר אונאה, ואחר כך ניעור ורוצה לבטל המקח או להחזר כספים [עד כאן על פי המאירי]; לחילופין, : אין הדמים ראיה שהמוכר התכון למכור את הבקר, אלא התכון להונות את הלוקח, ולכן המקח בטל!].

גמרא:

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: 'מכר את הקרון מכר את הפרדות'; והא אנן 'לא מכר' תנן!?

אמר ליה: איסמייה ^[38]?

אמר ליה: לא! תיתרגם מתניתיך באדוקין בו ^[39].

מכר את הצמד לא מכר את הבקר וכו':

היכי דמי ^[40]? אילימא דקרו ^[41] לצימדא 'צימדא' ^[42] ולבקר 'בקר' ^[43] - פשיטא צימדא זבין ליה, בקר לא זבין ליה ^[44]; ואלא דקרו ליה נמי לבקר 'צימדא' - כוליה זבין ליה ^[45] ^[46]!

לא, צריכא באתרא דקרו ליה לצימדא 'צימדא' ולבקר 'בקר', ואיכא נמי דקרו לבקר 'צימדא' ^[47]: רבי יהודה סבר: הדמים מודיעין ^[48], ורבנן סברי: אין הדמים ראיה ^[49].

[עיין יד רמ"ה לסיכום.]

ואי אין הדמים ראיה ^[50] - ליהוי ביטול מקח ^[51]!?

הערות

^ וכן ריהטא דגמרא, ומסקנא בהרבה מקומות: דאותיות נקנות במסירה, ולא צריך למכתב "קני לך וכל שעבודיה" ולא שום שטר
^ דאין השטר מועיל כלום לקנות שטר אחר על ידו, אלא במסירה תליא מילתא
^ מכירת שטר חוב
^ דברים הוא מוכר, ולא ממון ממש; הלכך מעשה בידים, דהיינו מסירה - הוא עיקר קנייתן, אבל שטר אחר לא מהני
^ שטר לא יקנה בשטר
^ חלוקין זה מזה
^ "אני מקנה לכם בסודר זה שדה זו לצורך פלוני"
^ והן קנו לאותו פלוני כמו שצווה להם
^ ואפילו אמר "כתבו ותנו": דכל זמן שלא בא ליד מקבל מתנה - יכול זה לעקור שליחותו, דאין עושין שטר בעל כרחו של נותן: דאם ייפה כחו במתנה בעל פה - לא ניחא ליה דתיהוי מתנה בשטר; ואף על גב דאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף מ.): 'קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתבו', דסתם קנין לכתיבה עומד - הני מילי סתמא: דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה, אבל היכא דמחי - לא כתבינן בעל כרחו
^ שכבר זכו וזכין לו לאדם שלא בפניו
^ הכי קאמר "לא יזכה עד שיבא השטר לידו"
^ מי שצריך למעות, ורוצה למכור מנכסיו לחבירו, ופעמים שהוא מוצא סופר וכותב שטר מכירה כדי שיהא מזומן ליתנו ללוקח כל שעה שירצה למכור:
^ שמותר לעשות כן אף על גב דמיחזי כשיקרא, דאין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו: שאם יאבד השטר וימצאנו לוקח שכתב בשמו - יטעון שלקחו מזה המוכר, ואי הוא לא חייש להכי - אנן לא חיישינן בשבילו
^ הלוקח
^ שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח
^ שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח, וקני ליה לשטר אגב קרקע, כדין כל מטלטלין הנמכרין עם קרקע שנקנין בחזקת קרקע כאילו עבד משיכה במטלטלין גופייהו, וכדמפרש
^ מסקנא דמילתיה דאמורא הוא, ולא מן המשנה
^ בקדושין [פ"א מ"ה, דף כו.] נפקא לן מקראי
^ מטלטלין ושטר
^ מקרקעי
^ בכסף שקבל מן הקרקע או שהחזיק בה - נקנין גם מטלטלין;
^ וקסלקא דעתא השתא דהשטר במילי בעלמא מיקני: שנתרצה המוכר להקנות ללוקח, ואף על פי שלא בא השטר לידו דלוקח - קני ליה; כל שכן לעיל, דשטר בשטר מיקני: דאילו הכא אפילו במילי גרידי קני ליה, בלא שטר, וכל שכן דמיקני במילי הכתובים בשטר
^ ומשני:
^ מאי דקני שטר אגב ארעא – שאני, דכיון שהחזיק בקרקע - קני ליה לשטר אגב ארעא, דמקראי נפקא לן בקדושין, ולאו היינו 'מילי' אלא 'מעשה גדול' הוא, כמשיכת הממון עצמו
^ בפרק 'הזהב', והתם מפרש טעמא
^ בקנין סודר
^ סף ביתו מקרקע, כדי שיביאם לו, והיינו 'הרשאה' ואילו לא אקנינהו ניהליה - לא הוו יהבי ליה, דלא ליחייבו באונסא דאורחא, כדאמר בבבא קמא [קד,ב; בבא מציעא מו,א; (לקמן קנ,ב)]
^ מרוב שמחת מעותיו שהביא
^ מקום; במסכת נדה (דף לג:); וכך שמו; ולאשמועינן אתא דמשום קנין זה מסרו לו המעות: דכיון דנפק לאפיה שמעינן דהביא המעות
^ המשמרים והמנהיגים הספינה
^ שקין גדולים שבהן משימין הפרקמטיא אשר בספינה
^ פרקמטיא שבה
^ עגלה
^ המושכות בקרון; ובשאין אדוקין בו מיירי, כדמפרש בגמרא; דרך פרדות – לקרון, וצמד – לבקר, וכלים - לחמור
^ הוא העול וכלי העגלה קטנה והעגלה עצמה המחברין את השוורים יחד
^ דברי הכל היא, אלא דפליגי רבי יהודה ורבנן בפירוש דהך מילתא: דלרבי יהודה זימנין מכר זימנין לא מכר, ולרבנן לעולם לא מכר
^ אלא במתנה ביקש ליתן לו המותר; אי נמי ליהוי מקח טעות, כדאמרינן בגמרא, ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו
^ מקמי מתניתין
^ שקשורין ביחד בשעת המכירה, הלכך הכל מָכַר; ומתניתין בשאין אדוקין
^ דמיפלגי רבי יהודה ורבנן
^ באותה העיר
^ העול קורין אותו באותה העיר 'צמד', ולא השוורים
^ ולא 'צמד'
^ ואמאי קאמר רבי יהודה דדמים מודיעין שמכר את הבקר - והלא בקר אינו בכלל 'צמד' כלל, דנימא לשון שלו כך הוא שקרא גם לבקר 'צמד'? ואפילו בשאדוקין בו נמי - לא קני, דהא לא מפלגינן בין אדוקין לשאינן אדוקין כדמפלגינן גבי קרון ופרדות; ולקמיה בשמעתין נמי אמרינן דמתניתין - מילי מילי קתני
^ דכי האי גוונא גרסינן גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה בפרק 'המוכר את הבית' (לעיל דף סא:)
^ ואמאי אמרי רבנן 'אין הדמים ראיה' - הא ודאי: כיון דכולי עלמא קורין גם לבקר 'צמד' וגם הדמים מודיעין, עליה דמוכר רמיא לגלויי דלא בקר קא מזבין אלא העול לבדו, ומדלא פירש - אמרינן שמכר הכל
^ והשתא מספקא לן בהאי גברא מהי מינייהו הוא: אם קרא לבקר 'צמד' אם לאו
^ שהוא מן הקורין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד
^ כיון דיש קורין לבקר 'בקר' ולא קרו ליה 'צמד' - לא אמרינן 'הדמים מודיעין': דדלמא האי מינייהו הוא, ולא מכר את הבקר, דיד לוקח על התחתונה, דאוקי ממונא בחזקת מריה, ולא אמרינן 'דמים מודיעין'; אבל היכא דכל בני העיר קורין לבקר 'צמד', כיון דפשיטא לן דהאי גברא רגיל לקרות גם לבקר 'צמד' וגם דמים הרבה יש - כולה זבין ליה
^ כלומר: נהי נמי דאין הדמים ראיה, ומכר את הצמד לא מכר את הבקר, דמשמע: אבל הצמד מכור – ואמאי?
^ שיבטל המקח, ויחזיר לו דמיו, ויטול צמדו כדין כל אונאה יתר משתות, דבטל המקח - בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף מט); ובשתות מצומצם אמרינן 'קנה ומחזיר אונאה' ובפחות הויא מחילה

[1] וכן ריהטא דגמרא, ומסקנא בהרבה מקומות: דאותיות נקנות במסירה, ולא צריך למכתב "קני לך וכל שעבודיה" ולא שום שטר

[2] דאין השטר מועיל כלום לקנות שטר אחר על ידו, אלא במסירה תליא מילתא

[3] מכירת שטר חוב

[4] דברים הוא מוכר, ולא ממון ממש; הלכך מעשה בידים, דהיינו מסירה - הוא עיקר קנייתן, אבל שטר אחר לא מהני

[5] שטר לא יקנה בשטר

[6] חלוקין זה מזה

[7] "אני מקנה לכם בסודר זה שדה זו לצורך פלוני"

[8] והן קנו לאותו פלוני כמו שצווה להם

[9] ואפילו אמר "כתבו ותנו": דכל זמן שלא בא ליד מקבל מתנה - יכול זה לעקור שליחותו, דאין עושין שטר בעל כרחו של נותן: דאם ייפה כחו במתנה בעל פה - לא ניחא ליה דתיהוי מתנה בשטר; ואף על גב דאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף מ.): 'קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתבו', דסתם קנין לכתיבה עומד - הני מילי סתמא: דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה, אבל היכא דמחי - לא כתבינן בעל כרחו

[10] שכבר זכו וזכין לו לאדם שלא בפניו

[11] הכי קאמר "לא יזכה עד שיבא השטר לידו"

[12] מי שצריך למעות, ורוצה למכור מנכסיו לחבירו, ופעמים שהוא מוצא סופר וכותב שטר מכירה כדי שיהא מזומן ליתנו ללוקח כל שעה שירצה למכור:

[13] שמותר לעשות כן אף על גב דמיחזי כשיקרא, דאין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו: שאם יאבד השטר וימצאנו לוקח שכתב בשמו - יטעון שלקחו מזה המוכר, ואי הוא לא חייש להכי - אנן לא חיישינן בשבילו

[14] הלוקח

[15] שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח

[16] שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח, וקני ליה לשטר אגב קרקע, כדין כל מטלטלין הנמכרין עם קרקע שנקנין בחזקת קרקע כאילו עבד משיכה במטלטלין גופייהו, וכדמפרש

[17] מסקנא דמילתיה דאמורא הוא, ולא מן המשנה

[18] בקדושין [פ"א מ"ה, דף כו.] נפקא לן מקראי

[19] מטלטלין ושטר

[20] מקרקעי

[21] בכסף שקבל מן הקרקע או שהחזיק בה - נקנין גם מטלטלין;

[22] וקסלקא דעתא השתא דהשטר במילי בעלמא מיקני: שנתרצה המוכר להקנות ללוקח, ואף על פי שלא בא השטר לידו דלוקח - קני ליה; כל שכן לעיל, דשטר בשטר מיקני: דאילו הכא אפילו במילי גרידי קני ליה, בלא שטר, וכל שכן דמיקני במילי הכתובים בשטר

[23] ומשני:

[24] מאי דקני שטר אגב ארעא – שאני, דכיון שהחזיק בקרקע - קני ליה לשטר אגב ארעא, דמקראי נפקא לן בקדושין, ולאו היינו 'מילי' אלא 'מעשה גדול' הוא, כמשיכת הממון עצמו

[25] בפרק 'הזהב', והתם מפרש טעמא

[26] בקנין סודר

[27] סף ביתו מקרקע, כדי שיביאם לו, והיינו 'הרשאה' ואילו לא אקנינהו ניהליה - לא הוו יהבי ליה, דלא ליחייבו באונסא דאורחא, כדאמר בבבא קמא [קד,ב; בבא מציעא מו,א; (לקמן קנ,ב)]

[28] מרוב שמחת מעותיו שהביא

[29] מקום; במסכת נדה (דף לג:); וכך שמו; ולאשמועינן אתא דמשום קנין זה מסרו לו המעות: דכיון דנפק לאפיה שמעינן דהביא המעות

[30] המשמרים והמנהיגים הספינה

[31] שקין גדולים שבהן משימין הפרקמטיא אשר בספינה

[32] פרקמטיא שבה

[33] עגלה

[34] המושכות בקרון; ובשאין אדוקין בו מיירי, כדמפרש בגמרא; דרך פרדות – לקרון, וצמד – לבקר, וכלים - לחמור

[35] הוא העול וכלי העגלה קטנה והעגלה עצמה המחברין את השוורים יחד

[36] דברי הכל היא, אלא דפליגי רבי יהודה ורבנן בפירוש דהך מילתא: דלרבי יהודה זימנין מכר זימנין לא מכר, ולרבנן לעולם לא מכר

[37] אלא במתנה ביקש ליתן לו המותר; אי נמי ליהוי מקח טעות, כדאמרינן בגמרא, ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו

[38] מקמי מתניתין

[39] שקשורין ביחד בשעת המכירה, הלכך הכל מָכַר; ומתניתין בשאין אדוקין

[40] דמיפלגי רבי יהודה ורבנן

[41] באותה העיר

[42] העול קורין אותו באותה העיר 'צמד', ולא השוורים

[43] ולא 'צמד'

[44] ואמאי קאמר רבי יהודה דדמים מודיעין שמכר את הבקר - והלא בקר אינו בכלל 'צמד' כלל, דנימא לשון שלו כך הוא שקרא גם לבקר 'צמד'? ואפילו בשאדוקין בו נמי - לא קני, דהא לא מפלגינן בין אדוקין לשאינן אדוקין כדמפלגינן גבי קרון ופרדות; ולקמיה בשמעתין נמי אמרינן דמתניתין - מילי מילי קתני

[45] דכי האי גוונא גרסינן גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה בפרק 'המוכר את הבית' (לעיל דף סא:)

[46] ואמאי אמרי רבנן 'אין הדמים ראיה' - הא ודאי: כיון דכולי עלמא קורין גם לבקר 'צמד' וגם הדמים מודיעין, עליה דמוכר רמיא לגלויי דלא בקר קא מזבין אלא העול לבדו, ומדלא פירש - אמרינן שמכר הכל

[47] והשתא מספקא לן בהאי גברא מהי מינייהו הוא: אם קרא לבקר 'צמד' אם לאו

[48] שהוא מן הקורין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד

[49] כיון דיש קורין לבקר 'בקר' ולא קרו ליה 'צמד' - לא אמרינן 'הדמים מודיעין': דדלמא האי מינייהו הוא, ולא מכר את הבקר, דיד לוקח על התחתונה, דאוקי ממונא בחזקת מריה, ולא אמרינן 'דמים מודיעין'; אבל היכא דכל בני העיר קורין לבקר 'צמד', כיון דפשיטא לן דהאי גברא רגיל לקרות גם לבקר 'צמד' וגם דמים הרבה יש - כולה זבין ליה

[50] כלומר: נהי נמי דאין הדמים ראיה, ומכר את הצמד לא מכר את הבקר, דמשמע: אבל הצמד מכור – ואמאי?

[51] שיבטל המקח, ויחזיר לו דמיו, ויטול צמדו כדין כל אונאה יתר משתות, דבטל המקח - בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף מט); ובשתות מצומצם אמרינן 'קנה ומחזיר אונאה' ובפחות הויא מחילה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]