ביאור:בבלי בבא בתרא דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חד גיסא נגרא וחד גיסא נהרא ^[1] - פלגין לה בקרנא זול ^[2].

ולא את הטרקלין כו' [ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא את בית הבד ולא את בית השלחין עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה; זה הכלל: כל שיחלק ושמו עליו – חולקין, ואם לאו - אין חולקין]:

אין בהן כדי לזה וכדי לזה מהו?

רב יהודה אמר: אית דינא דגוד או אגוד ^[3].

רב נחמן אמר: לית דינא דגוד או אגוד ^[4]. [עיין רא"ש סימן נ]

אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך, דאמרת 'לית דינא דגוד או אגוד' - בכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד ובהמה טמאה ^[5] - כיצד עושין? ^[6]

אמר ליה: שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים.

מיתיבי: ^[7]: מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו, את עצמו לא תקנתם: לישא שפחה אינו יכול, לישא בת חורין אינו יכול! יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תהו בראה לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד], אלא כופין את רבו ועושין אותו בן חורין וכותבין שטר על חצי דמיו; וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי! ^[8]?

שאני הכא: ד'אגוד' איכא ^[9], ^[10] 'גוד' ליכא ^[11].

תא שמע: שני אחין: אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד; עשאן לשכר - השכר לאמצע; עשאן לעצמו - הרי עשיר אומר לעני:

עמוד ב

"קח לך עבדים וירחצו במרחץ ^[12] ! קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד" ^[13] !

התם נמי: גוד איכא, אגוד ליכא ^[14].

תא שמע: כל שאילו יחלק ושמו עליו ^[15] – חולקין; אם לאו - מעלין אותו בדמים. ^[16]!

תנאי היא, דתניא: "טול אתה שיעור ואני פחות ^[17] - שומעין לו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין שומעין לו! - היכי דמי? אילימא כדתני - מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? אלא - לאו חסורי מחסרא, והכי קאמר: טול אתה שיעור ואני פחות שומעין לו וגוד או אגוד נמי ^[18] שומעין לו, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אין שומעין לו?

לא! לעולם כדקתני, ודקאמרת: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - משום דאמר ליה: אי בדמי - לית לי דמי למיתן לך; במתנה לא ניחא לי דכתיב (משלי טו כז) [עכר ביתו בוצע בצע] ושונא מתנות יחיה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה ^[19] - דשמואל היא ^[20], דתנן: וכתבי הקודש - אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו, ואמר שמואל: לא שנו אלא בכרך ^[21], אחד אבל בשני כריכות ^[22] – חולקין ^[23]; ואי סלקא דעתא 'לית דינא דגוד או אגוד' מאי איריא בכרך אחד? אפילו בשני כריכין נמי ^[24]!?

תרגמא ^[25] רב שלמן: בששניהן רוצין ^[26].

אמר אמימר: הלכתא: אית דינא דגוד או אגוד.

אמר ליה רב אשי לאמימר: הא דרב נחמן מאי?

אמר ליה 'לא שמיעא לי' - כלומר 'לא סבירא לי'.

ולא? והא רבי בר חיננא ורב דימי בר חיננא - שבק להו אבוה תרתי אמהתא; חדא ידעא אפיא ובשולי וחדא ידעא פילכא ונוולא ^[27], ואתו לקמיה דרבא, ואמר להו: לית דינא דגוד או אגוד ^[28]!

שאני התם דלמר מיבעי ליה תרוייהו ולמר מיבעי ליה תרוייהו: כי קאמר ליה שקול את חדא ואנא חדא - לאו גוד או אגוד הוא ^[29].

<וכי לא מצי למימר הכי> והא כתבי הקדש דתרוייהו מיבעי להו, ואמר שמואל 'לא שנו אלא בכרך אחד, אבל בשני כריכין – חולקין' ^[30].

הא - תרגמא רב שלמן בשֶרָצו.

תנו רבנן: מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: תורה בפני עצמה, נביאים בפני עצמן, וכתובים בפני עצמן; וחכמים אומרים: כל אחד ואחד בפני עצמו ^[31].

ואמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים ^[32] מדובקין כאחד על פי רבי אלעזר בן עזריה; ויש אומרים לא היו לו אלא אחד אחד בפני עצמו.

אמר רבי: מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד, והכשרנום.

בין חומש לחומש של תורה - ארבעה שיטין, וכן בין כל נביא לנביא; ובנביא של שנים עשר - שלשה שיטין;

ומסיים מלמטה ^[33] ומתחיל מלמעלה ^[34].

תנו רבנן: הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד – מדבק, ועושה בראשו כדי לגול עמוד ^[35], ובסופו כדי לגול היקף ^[36], ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה

הערות עריכה

^ שדה של שני אחים שיש נהר על פני מזרח ונגר על פני צפונה
^ לפי שהנהר טוב מן הנגר, והסמוך למים טוב מן הרחוק, ואם תחלקנה מן הצפון נמצא (מן) כל הנהר לאחד והשני אין לו אלא נגר בצפונו, ופעמים שהוא יבש! ואם תחלקנה מן המזרח למערב - יהיה לאחד הנהר על פני מזרחו ונגר על פני צפונו, ולשני אין לו אלא נהר במזרחו! לפיכך יחלקום לשמונה חלקים, שיהא לשניהם בשוה סמוך לנהר ולנגר, וכאשר ירחק מזה ירחק מזה כזה [עיין ציורים בגמרא, ומהר"ם]
^ זה שרוצה לחלוק אומר לזה שאינו רוצה לחלוק "או קוץ לי דמים וקנה לך חלקי, או אני אקוץ דמים ואתן לך בחלקך, שאי אפשי בשותפותך"
^ שזה יכול לומר "לא שלך אקנה ולא שלי אמכור, אלא שותפין נהיה בה"
^ שאי אפשר לחלקן
^ להכי נקט בכור ופשוט דטריחא מילתא להיות שותפין בה.
^ גיטין פ"ד מ"ה, דף מא,א-ב
^ טעמא - דמפני תיקון העולם, הא לאו משום פריה ורביה - לא כייפינן ליה, ולא מצי עבד למימר ליה "אקוץ בדמים ואתן לך בחלקך"
^ העבד יכול לקנות
^ אבל
^ אינו אומר "קנה חלקי", שאין דמים לבן חורין: שאין עבד עברי נמכר אלא לשש
^ שיחממו אותו ורחוץ בו
^ ולא מצי עני למימר ליה "קנה חלקי"
^ שאין העני אומר לו "אף אני אקנה חלקך", שאין לו במה לקנות; לפיכך אין יכול לכופו
^ כל דבר שיש בו שיעור שאם תחלקנו עדיין יהא עליו שמו הראשון
^ היינו גוד או אגוד
^ כגון חצר שאין בה שמנה אמות, ואמר זה: "חלוק וטול לך ארבע אמות, ואני המותר"
^ שלא רצה למחול כלום, אלא "קנה חלקי או אקנה חלקך"
^ דאמר 'גוד או אגוד'
^ משמיה דרביה קבלה
^ בכרך אחד: כל ספריהן עשויין בגליון, ואם יביאהו לבית דין לחלקו - בזיון הוא
^ כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך אחד
^ קסלקא דעתא דאפילו אין שניהם רוצים, וע"כ אין דמיהן שוין
^ ואי לית דינא דגוד או אגוד - היאך הוא כופיהו? זה יאמר "אני לא אתן לך עודף הדמים, וגם לא אתן לך היפה שאקבל ממך דמים! ולא גרסינן 'תרוייהו צריכין להאי'
^ הא דשמואל
^ א'שניהם רוצים' דמתניתין קאי, דקתני 'לא יחלוקו' ואמר שמואל: בשתי כריכות אם שניהם רוצים - יחלוקו
^ לטוות ולארוג; ל"א ביסתרקי = תכשיטי ספסלים שקורין טפי"ד
^ לכופו לתת דמי העודפים ביפה, ולא למכור חלקו
^ אי לא אמר ליה "או קח שתיהם או אקח שתיהם" דכל אחת אין בה כדי לאחד
^ וקסלקא דעתא בעל כרחו של אחד מהן; אלמא כי אמר ליה "שקול חדא וגוד דמי היתירים או אגוד" - כייפינן ליה
^ כל ספר וספר של נביאים ושל כתובים צריך להיות כרך לעצמו
^ כל ספרי נביאים - שמנה הן
^ אם נזדמן לו סיום הספר מלמטה בסוף הדף
^ מתחיל ספרו האחר בראש הדף ואינו צריך להניח ריוח חלק ביניהם
^ מניח קלף חלק לגלול על גבי עמוד של עץ שהספר נגלל עליו
^ בסופו מניח חלק גדול כדי לגול בו כל הקיפו: שאין עושה שני עמודים לגוללו לאמצעו כמו שאנו עושין לספר תורה, אלא גוללו מתחלתו לסופו, וכורך החלק על כל ההיקף

[1] שדה של שני אחים שיש נהר על פני מזרח ונגר על פני צפונה

[2] לפי שהנהר טוב מן הנגר, והסמוך למים טוב מן הרחוק, ואם תחלקנה מן הצפון נמצא (מן) כל הנהר לאחד והשני אין לו אלא נגר בצפונו, ופעמים שהוא יבש! ואם תחלקנה מן המזרח למערב - יהיה לאחד הנהר על פני מזרחו ונגר על פני צפונו, ולשני אין לו אלא נהר במזרחו! לפיכך יחלקום לשמונה חלקים, שיהא לשניהם בשוה סמוך לנהר ולנגר, וכאשר ירחק מזה ירחק מזה כזה [עיין ציורים בגמרא, ומהר"ם]

[3] זה שרוצה לחלוק אומר לזה שאינו רוצה לחלוק "או קוץ לי דמים וקנה לך חלקי, או אני אקוץ דמים ואתן לך בחלקך, שאי אפשי בשותפותך"

[4] שזה יכול לומר "לא שלך אקנה ולא שלי אמכור, אלא שותפין נהיה בה"

[5] שאי אפשר לחלקן

[6] להכי נקט בכור ופשוט דטריחא מילתא להיות שותפין בה.

[7] גיטין פ"ד מ"ה, דף מא,א-ב

[8] טעמא - דמפני תיקון העולם, הא לאו משום פריה ורביה - לא כייפינן ליה, ולא מצי עבד למימר ליה "אקוץ בדמים ואתן לך בחלקך"

[9] העבד יכול לקנות

[10] אבל

[11] אינו אומר "קנה חלקי", שאין דמים לבן חורין: שאין עבד עברי נמכר אלא לשש

[12] שיחממו אותו ורחוץ בו

[13] ולא מצי עני למימר ליה "קנה חלקי"

[14] שאין העני אומר לו "אף אני אקנה חלקך", שאין לו במה לקנות; לפיכך אין יכול לכופו

[15] כל דבר שיש בו שיעור שאם תחלקנו עדיין יהא עליו שמו הראשון

[16] היינו גוד או אגוד

[17] כגון חצר שאין בה שמנה אמות, ואמר זה: "חלוק וטול לך ארבע אמות, ואני המותר"

[18] שלא רצה למחול כלום, אלא "קנה חלקי או אקנה חלקך"

[19] דאמר 'גוד או אגוד'

[20] משמיה דרביה קבלה

[21] בכרך אחד: כל ספריהן עשויין בגליון, ואם יביאהו לבית דין לחלקו - בזיון הוא

[22] כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך אחד

[23] קסלקא דעתא דאפילו אין שניהם רוצים, וע"כ אין דמיהן שוין

[24] ואי לית דינא דגוד או אגוד - היאך הוא כופיהו? זה יאמר "אני לא אתן לך עודף הדמים, וגם לא אתן לך היפה שאקבל ממך דמים! ולא גרסינן 'תרוייהו צריכין להאי'

[25] הא דשמואל

[26] א'שניהם רוצים' דמתניתין קאי, דקתני 'לא יחלוקו' ואמר שמואל: בשתי כריכות אם שניהם רוצים - יחלוקו

[27] לטוות ולארוג; ל"א ביסתרקי = תכשיטי ספסלים שקורין טפי"ד

[28] לכופו לתת דמי העודפים ביפה, ולא למכור חלקו

[29] אי לא אמר ליה "או קח שתיהם או אקח שתיהם" דכל אחת אין בה כדי לאחד

[30] וקסלקא דעתא בעל כרחו של אחד מהן; אלמא כי אמר ליה "שקול חדא וגוד דמי היתירים או אגוד" - כייפינן ליה

[31] כל ספר וספר של נביאים ושל כתובים צריך להיות כרך לעצמו

[32] כל ספרי נביאים - שמנה הן

[33] אם נזדמן לו סיום הספר מלמטה בסוף הדף

[34] מתחיל ספרו האחר בראש הדף ואינו צריך להניח ריוח חלק ביניהם

[35] מניח קלף חלק לגלול על גבי עמוד של עץ שהספר נגלל עליו

[36] בסופו מניח חלק גדול כדי לגול בו כל הקיפו: שאין עושה שני עמודים לגוללו לאמצעו כמו שאנו עושין לספר תורה, אלא גוללו מתחלתו לסופו, וכורך החלק על כל ההיקף

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]