ביאור:בבלי בבא בתרא דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ודייני גולה [1] אמרי: כל שהעול כובשו [2] - לא הוי שיור [3]; כל שאין העול כובשו - הוי שיור;
ולא פליגי: הא [4] – בדיקלי; הא [דדייני גולה] – באילני [5].
בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: "חוץ מחרוב [6] פלוני", "חוץ מסדן [7] פלוני" [8] – מהו? אותו חרוב הוא דלא קני, הא שאר חרובים קני [9]? או דלמא שאר חרובין נמי לא קני [10]? [11]
אמר ליה: לא קנה [12].
איתיביה: '"חוץ מחרוב פלוני", "חוץ מסדן פלוני" - לא קנה' [13] - מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה, הא שאר חרובין קנה?
אמר ליה: לא! אפילו שאר חרובין נמי לא קנה [14]; תדע: דאילו אמר ליה "שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית [15]" - ההיא הוא דלא קני, הא אחרנייתא קני [16]? אלא: לא קנה [17] – הכא נמי לא קנה [18].
ואיכא דאמרי בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: "חוץ מחצי חרוב [מורכב] פלוני", "חוץ מחצי סדן פלוני" – מהו? [20] שאר חרובין ודאי [21] לא קני [22]; הא מה ששייר באותו חרוב – קני? או דלמא אפילו מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני?
איתיביה: "חוץ מחצי חרוב פלוני", "חוץ מחצי סדן פלוני" - שאר חרובין לא קנה; מאי לאו שאר חרובין - הוא דלא קנה, הא מה ששייר באותו חרוב קנה?
אמר ליה: לא! אפילו מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה; תדע: דאילו אמר ליה "שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני" - ההוא הוא דלא קנה, הא אידך קנה? אלא לא קני – הכא נמי לא קני.
בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא [25]: המפקיד אצל חבירו בשטר [26], ואמר לו [27]: "החזרתים לך" – מהו? מי אמרינן מיגו דאי בעי אמר "נאנסו" מהימן, השתא נמי מהימן [28]? או דלמא אמר ליה [29]: "שטרך בידי מאי בעי [30]" [31]?
אמר ליה: מהימן.
ולימא ליה "שטרך בידי מאי בעי"?
אמר ליה: וליטעמיך - וכי אמר ליה "נאנסו", מי מצי אמר ליה "שטרך בידי מאי בעי" [32]?
אמר ליה:
סוף סוף כי אמר ליה "נאנסו" - לאו שבועה בעי [34]?
הכי נמי: מאי "נאמן"? - נאמן בשבועה.
לימא בפלוגתא [35] דהני תנאי, דתניא: 'שטר כיס היוצא על היתומים [36]: דייני גולה אמרי: נשבע וגובה כולו [כדין כל הנפרעין מנכסי יתומים]; ודייני ארץ ישראל אמרי: נשבע וגובה מחצה' [37] ; ודכולי עלמא אית להו דנהרדעי, דאמרי נהרדעי [38]: האי עיסקא [39] - פלגא [40] מלוה [41], ופלגא פקדון [42]. [43]; מאי לאו בהא [44] קא מיפלגי [45] דמר [46] סבר: מצי אמר ליה "שטרך בידי מאי בעי" [47], ומר [48] סבר [49] לא אמרי [50]!
[אבל נראה שכאן אין מדובר במחלוקת ארץ ישראל ובבל, שהרי שמואל וקרנא היו בדורו של רבי יוחנן, ורבי אמי ורבי אסי – תלמידים; וכן בהמשך הגמרא רב חסדא כדייני ארץ ישראל – והוא בן דורם! נראה לפיכך שהדיעות בבל ובא"י נשתנו מהתקופה הראשונה לתקופה השניה; או נאמר:בארץ ישראל לא נתשנתה ההלכה, אך בבל בין דורו של שמואל לדורו של רב חסדא קבלו חכמי בבל את ההלכה מארץ ישראל!]
לא, דכולי עלמא אית להו דרב חסדא, והכא בהא קמיפלגי: דמר סבר: אם איתא דפרעיה - מימר הוה אמר [51], ומר סבר: אימור מלאך המות הוא דאנסיה [52].
שלח רב הונא בר אבין: 'המפקיד אצל חבירו בשטר, ואמר לו "החזרתיו לך" – נאמן; ושטר כיס היוצא על היתומין - נשבע וגובה כולו'
תרתי [53]!?
שאני התם: דאם איתא דפרעיה - מימר הוה אמר.
רבא אמר: הלכתא: נשבע [עיין תוספות: מה השבועה?] וגובה מחצה [54].
אמר מר זוטרא: הלכתא כדייני גולה.
אמר ליה רבינא למר זוטרא: הא אמר רבא 'נשבע וגובה מחצה'? אמר ליה: אנן, דדייני גולה
הערות
עריכה- ^ שמואל וקרנא בפרק קמא דסנהדרין (דף יז ע"ש)
- ^ חורשין היו בבקר סביב האילנות; ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור
- ^ לא חשיב; ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו - הוו שיור כדאמרן גבי דיקלי
- ^ מילתיה דרב
- ^ שהעול כובשו; דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו, דבלא חבל עולין בכל שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים לכל צד; ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי: דאפילו היכא דכביש ליה עול - חשיב הוא אם עולין לו בחבל
- ^ המורכב
- ^ השקמה
- ^ והיו בה הרבה חרובין וסדנא
- ^ דאם הוה שתיק - לא היו מכורין בכלל שדה, אבל עכשיו ששייר אחד - איכא למימר דשאר חרובין מכר לו
- ^ או דלמא שיורי לא יגרע כחו, אלא אפילו שאר חרובין נמי לא קני הלוקח, דבשביל שייפה המוכר את כח שלו שפירש בפירוש "אינני מוכר לך ההוא חרוב" - אין לנו לגרע כחו בשאר, אלא אי איכא מילתא לטפויי בהאי 'חוץ' - כגון דרך מטפינן ליה, כדאמר במתניתין 'ומודי רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך' והאי 'חוץ מחרוב פלוני' דקאמר - לשייר דרך להאי חרוב [או שקמה] נתכוין, ולא למעט השאר; ואפילו לרבנן נמי איכא למימר לפיכך אמר 'חוץ מחרוב פלוני': דבההוא חרוב היה חפץ יותר, ולא היה רוצה שיתבענו לוקח לדין, ולחרוב זה איכוין לשופרא דשטרא, אבל על שאר חרובין לא חשיש לכתוב שופרא דשטרא, דמכל מקום בוטח הוא במאי דקיימא לן שאין חרוב המורכב נמכר בכלל שדה
- ^ כן נראה בעיני, ועיקר.
- ^ לא הוא ולא זולתו: דכיון שאפילו לא פירש ליה 'חוץ' - כגון אלו אינן נמכרין בכלל שדה, הכא נמי לא קנה, ולא פירש הללו אלא להודיעו שכל אילן שבאותה שדה הרי הן כמו אלו ולא נמכרו
- ^ ולא גרסינן 'אותו חרוב לא קנה', דאם כן קשיא מעלייתא היא, ולא מצי לתרוצי לקמיה 'שאר חרובין נמי לא קנה'
- ^ דהאי דקתני 'לא קנה' - אשאר חרובין קאי, וכל שכן האי דקמשייר, ולאשמועינן אתא דלא הפסיד שאר חרובין בשביל ההוא ששייר יחידי
- ^ הסמוך לו חוץ למיצר
- ^ בתמיה והלא שדה אחת מכר לו ולא השאר
- ^ כלומר: אלא פשיטא לן דלא קני הלוקח שאר שדות: דהא המוכר שדה אחת לא מכר כל שדותיו בכלל, ובשביל שאמר שטות זה: "חוץ משדה פלוני" - אין לנו לומר שמכר מה שלא רצה למכור, דשדה אחת נתכוין למכור ולא שתי שדות
- ^ הכא נמי המוכר את השדה - לא מכר חרוב וסדן, דחשיבי 'שדה' בפני עצמן; והלכך בשביל ששייר אחת מהן בלא צורך - אין לנו לומר שמכר השאר
- ^ ואית דגרס אלא לדמי – הכא נמי לדמי': כלומר: באותו שדה שמכר - שייר לעצמו דמי ההוא שדה דקאמר 'חוץ משדה פלוני' – הכא נמי הכי קאמר: "שדה מכור לך חוץ מדמי חרוב פלוני"! ויש עוד פירושים אחרים, ולא נהירא כלל גירסא זו ופירושה, ופירוש משובש היה בספרים ליתן טעם בדבר, כיון דלא קני - אמאי קאמר "חוץ משדה פלוני"? ומיהו הטעם כדפרישית: לשייר ליה דרך לההוא חרוב או לההוא שדה ששייר נתכוין, וכדאמרינן נמי (לעיל דף סג:) גבי "על מנת שהדיוטא העליונה שלי", ששייר מקום זיזין; ומיהו היכא דליכא לטפויי שום דבר - אין לנו לומר 'כיון דליכא לטפויי - לגרועי נתכוין', דדי לנו אם אינו מטפי ומרויח בשיורו אלא שיפסיד? בתמיה.
- ^ ולהאי לישנא פשיטא ליה ד"חוץ מסדן פלוני" -
- ^ פשיטא הוא
- ^ כדאמרן טעם לעיל: תדע דאי אמר ליה כו'
- ^ ומשני
- ^ מה ששייר באותו חרוב - נמי לא קנה; והא דקתני 'שאר חרובין לא קנה' - הכל קורא 'שאר חרובין', אפילו חצי חרוב הנשאר; והכי נמי גרסינן 'אלא לא קני – הכא נמי לא קני'
- ^ משום דדייני גולה נקט לה הכא
- ^ שכתב כמה הפקיד לו, וחתמו בעדים, ואהני ליה האי שטרא דלא מצי טעין נפקד "לא היו דברים מעולם"
- ^ נפקד היום ולמחר
- ^ דהא קיימא לן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף מה:) ד'המפקיד את חבירו בעדים אינו צריך להחזיר בעדים'; אבל הכא - דאיכא שטר ביד המפקיד - מי אמרינן דהכא נמי מהימן: מיגו דאי בעי אמר "נאנסו", והוה מהימן, ובשבועה, כדלקמן, וכדכתיב 'שבועת ה' תהיה בין שניהם' (שמות כב): שהתורה האמינתו לנפקד - השתא נמי מהימן, ובשבועה, כדלקמן, ד'מה לו לשקר?': אי בעי הוה פטר נפשיה בטענת שקר ד'נאנסו', ומשום דלא רצה לשקר ואמר "החזרתיו" - נאמן
- ^ מפקיד
- ^ לא היה לך להניח השטר בידי אילו החזרת לי פקדוני, כדי שלא אחזור ואתבענו
- ^ וכמו 'מה לי לשקר במקום עדים' דמי, ולא אמרינן 'מה לו לשקר'
- ^ הלכך לא מצי למיטען מפקיד "שטרך בידי מאי בעי", ו'למה לי לשקר במקום עדים' לא דמי: דהא עביד איניש למידחי ואמר "אבדתי את שטרי", ונפקד נמי לא הוה חייש לשטרא: משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בטענת אונס
- ^ אבל מלוה את חבירו בשטר - לא מצי טעין לוה "פרעתי", דאמר ליה אידך "שטרך בידי מאי בעי"; וגבי לוה ליכא שום מיגו: דאפילו טעין "נאנסו" צריך לשלם, דמלוה להוצאה ניתנה.
- ^ בתמיה? והשתא אמרת נאמן - בלא שבועה, ועל ידי מיגו לא מצית למיפטריה משבועה על ידי טענתו לקיימה בלא שבועה, כדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם
- ^ הא דרב חסדא
- ^ ראובן שנתן מעות לשמעון למחצית שכר, וכתב לו שטר כמה הפקיד לו, ומת שמעון, והוציא ראובן אותו שטר על היתומים לתבוע מהם פקדונו, והיתומים טוענין "שמא אבינו החזירו לך"? אי נמי טענת ברי טענו;
- ^ ואילו היה מלוה בעלמא שהִלוה ראובן לשמעון ומת שמעון - כולי עלמא מודו דנשבע ראובן וגובה כל השטר מן היתומים, דלית לאבוהון שום טענה גבי מַלוה, ולא מצי טעין "נאנסו", אלא היה נשבע שלא התקבל מן הלוה כלום, וכגון שהיה טוענו הלוה "אשתבע לי דלא פרעתיך", כדאמרינן בשבועות (דף מא.); וגבי יתמי: דידיה דלא ידעי למיטען - טענינן להו, ונשבע וגובה חובו וכו'; אבל השתא - דלא הוי כולו מלוה אלא פלגא מלוה ופלגא פקדון, כדין כל מעות הנתונות למחצית שכר, כדמפרש ואזיל - הוא דפליגי דייני גולה, דהיינו שמואל וקרנא ודייני ארץ ישראל, דהיינו רבי אמי ורבי אסי בפרק קמא דסנהדרין (דף יז ע"ש)
- ^ בבבא מציעא בפרק 'המקבל'
- ^ דיהיב איניש לחבריה למחצית שכר
- ^ הוי
- ^ להתחייב באחריות המקבל; דהיינו: אותו חצי שנוטל ממנו הריוח
- ^ ופלגא הוי פקדון גביה, ואינו חייב באחריותו דהך פלגא דקשקיל ממנה מפקיד רווחא; והתם מפרש טעמא: עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה: דאיכא קצת אחריות על זה וקצת על זה, ואם נגנב או אבד הכל - אין האחד מפסיד הכל, אלא בין שניהן; והלכך: כיון דסתמא דמילתא כן הוא: דפלגא הוי מלוה גביה - צריך הנותן לקבל עליו תרי תילתי בהפסד, הואיל ושקיל פלגא באגר, כי היכי דלא להוי רבית מאי דטרח מקבל בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה שהלוהו: דמאי דמקבל נותן אחריות עליה טפי מפלגא - הוי שכר למקבל בשביל טירחא דקטרח בפלגא פקדון; או פלגא יקבל הנותן בהפסד ותילתא באגר, ומקבל יטול תרי תילתי: דהאי דקשקיל מקבל רווחא טפי מפלגא - זהו שכר טירחא, ואין כאן רבית; והכי מפרש ב'איזהו נשך' (בבא מציעא דף סח:)
- ^ נראה בעיני דהכי גרסינן: ודכולי עלמא אית להו דנהרדעי; וכן פירש רבינו חננאל, ולא גרס 'סברוה', דמסקנא נמי הכי סבירא ליה.
- ^ בפלגא דפקדון
- ^ בדרב חסדא, דאמר לעיל 'נאמן' דבפלגא דמלוה הכל מודין דנשבע וגובה אותו, דאפילו אי הוה אבוהון קיים - לא מצי טעין "החזרתי", דאמר ליה "שטרך בידי מאי בעי", וטענת מיגו ליכא: דאפילו אם נאנסו צריך להחזיר, דהא מלוה היא גביה, הלכך נשבע וגובה, כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים; אלא בפלגא דהוי פקדון קמיפלגי, ובדרב חסדא:
- ^ דדייני גולה, דאמרי 'נשבע וגובה כולו' - לא סבירא להו כרב חסדא דאמר 'נאמן', אלא אי הוה אבוהון קיים - לא היה נאמן לומר "החזרתיו לך", ואף על גב דאיכא מיגו דטענת אונס,
- ^ משום דאמר ליה אידך "שטרך בידי מאי בעי", הלכך נשבע וגובה כולו מן היתומים, אפילו פלגא דפקדון
- ^ ודייני ארץ ישראל
- ^ סברי לה כרב חסדא: דאילו היה אבוהון קיים - הוה מצי למיטען "החזרתיו לך", במיגו דהוה מצי למימר "נאנסו"
- ^ ולא הוי אידך מצי למימר "שטרך בידי מאי בעי"; וטענינן נמי הכי בשביל יתמי, ומשתבעי יתמי שבועת יורשין, כדמפרש בשבועות: שבועה שלא פקדנו אבא כו', כדמפרש התם; הלכך: נשבע וגובה מחצה מלוה, אבל פלגא פקדון לית ליה
- ^ דייני גולה סברי: בעלמא סבירא לן כרב חסדא, דנאמן לומר "החזרתיו לך", אבל גבי יתמי - ליכא למימר הכי: דכיון דאיכא שטרא ביד נותן, ואיהו לא קטעין "פרעתיך" - אנן לא טענינן ליתמי: דאם איתא דפרעיה - מימר הוה אמר בשעת צואת מיתה; והשתא דאיכא תרתי: שטר ביד הנותן, וגם לא צוה בשעת מיתה - הלכך נשבע וגובה כו'
- ^ ולא הספיק לצוות
- ^ בתמיה, דסתרן אהדדי: דכיון דנאמן - אמאי 'נשבע וגובה כולו' והא מצי אבוהון למיטען "החזרתי לך פלגא פקדון", ונטעון נמי ליתמי
- ^ פלגא מלוה, אבל פלגא פקדון - לא גבי, דטענינן להו ליתמי: 'אביהם החזיר לך', ומשתבעין שבועת יורשין, ופטורין; והך דאמרינן בפרק 'כל הנשבעין' (שבועות דף מה:): אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא כו' עד מכלל דתרוייהו סבירא להו המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים - בשטר מיהא צריך להחזיר לו בשטר [בגירסתנו: 'בעדים’]; פירש רבנו חננאל: ואי נמי בעדים; והכא קפסיק רבא: 'נשבע וגובה מחצה', דמשמע דאין צריך להחזיר לו בעדים, כרב חסדא, איכא למימר דהאי דקאמר התם 'מכלל דתרוייהו סבירא להו' לא קאי אלא אהמפקיד את חבירו בעדים, אבל אהמפקיד בשטר - לא קאי; ואי נמי קאי לאו דוקא, דהא מדרמי בר חמא, דשני לרבא 'דאפקיד ליה בשטר' איכא למידק דסבירא ליה לרמי בר חמא הכי, אבל מדשתיק רבא - ליכא למידק; דהאי דשתיק - משום דלפי סברת רמי בר חמא, דסבירא ליה דמפקיד בשטר צריך להחזיר לו בעדים - ליכא לאקשויי תו; ומיהו רבא - אכתי בקושיא קאי, דלא מעליא ההיא שמעתא כדפסיק הלכתא הכא 'נשבע וגובה מחצה ואין צריך להחזיר לו בעדים