ביאור:בבלי בבא בתרא דף נב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

קבל מן הקטן - ^[1] יעשה לו סגולה ^[2]; ואם מת ^[3] - יחזיר ליורשיו; וכולן ^[4] שאמרו בשעת מיתתן ^[5] "של פלוני הן" יעשה כפירושן ^[6], ואם לאו - יעשה פירוש לפירושן ^[7].

דביתהו דרבה בר בר חנה, כי קא שכבה - אמרה "הני כיפי ^[8] - דמרתא ^[9] ובני ברתא ^[10]". אתא לקמיה דרב, אמר ליה: אי מהימנא לך ^[11] - עשה כפירושה, ואי לא - עשה פירוש לפירושה ^[12].

ואיכא דאמרי הכי אמר ליה: אי אמידא לך ^[13] - עשה כפירושה ^[14], ואי לא - עשה פירוש לפירושה.

מן הקטן יעשה לו סגולה:

מאי 'סגולה'?

רב חסדא אמר: ספר תורה ^[15];

רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכל ^[16] מיניה תמרי ^[17].

ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב:

אמר רב יוסף: אפילו חלקו ^[18];

רבה [ולא 'רבא' – על פי הב"ח וההגיון] אמר: חלקו - לא ^[19].

אמר רב ירמיה מדפתי: עבד רב פפי עובדא: חלקו לא, כרבה ^[20].

אמר רב נחמן בר יצחק: אישתעי לי רב חייא מהורמיז ארדשיד, דאישתעי ליה רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב: חלקו – לא;

והלכתא: חלקו - לא.

תניא נמי הכי: בן שחלק ואשתו שנתגרשה - הרי הן כשאר כל אדם.

^[21] איתמר: אחד מן האחין ^[22] שהיה נושא ונותן בתוך הבית, והיו אונות ^[23] ושטרות ^[24] יוצאין על שמו ^[25], ואמר "שלי הם ^[26], שנפלו לי ^[27] מבית אבי אמא ^[28]" ^[29]: אמר רב: עליו להביא ראיה ^[30]; ושמואל אמר: על האחין להביא ראיה ^[31].

אמר שמואל: מודה לי אבא ^[32] שאם מת ^[33] - ^[34] על האחין להביא ראיה ^[35]!

מתקיף לה רב פפא ^[36]: כלום טענינן להו ליתמי מידי דלא טען להו אבוהון ^[37]? והא ^[38] רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי ^[39] בלא ראיה ^[40] בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר,

עמוד ב

כדשלח רב הונא בר אבין: דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, ואמר "לקוחין הן בידי" - אינו נאמן ^[41].

קשיא ^[42].

אמר רב חסדא: לא שנו ^[43] אלא דאין חלוקין בעיסתן ^[44] אבל חלוקים בעיסתן - אימור 'מעיסתו קימץ ^[45]'.

ראיה במאי?

רבה אמר: ראיה בעדים ^[46];

רב ששת אמר: ראיה בקיום השטר ^[47].

^[48]

אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב, והא שמואל, הא רבה, והא רב ששת ^[49] - מר כמאן סבירא ליה?

אמר ליה: אנא - מתניתא ידענא ^[50], דתניא: אחד מן האחין שהיה נותן ונושא בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו, ואמר "שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אמא" - עליו להביא ראיה; וכן האשה ^[51] שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה, ואמרה "שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אבא ^[52]" או "מבית אבי אמא" - עליה להביא ראיה.

מאי 'וכן' ^[53]?

מהו דתימא אשה - כיון דשביחא לה מילתא, דאמרי: קא טרחא קמי יתמי - לא גזלה מיתמי ^[54] - קא משמע לן.

^[55]

במה דברים אמורים? במחזיק, אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו וכו' [והמחזיק בנכסי הגר ^[56]: נעל וגדר ופרץ כל שהוא - הרי זו חזקה]:

אטו כל הני דאמרינן ^[57] - לאו בני חזקה נינהו ^[58]?

חסורי מחסרא והכי קתני: במה דברים אמורים ^[59]? - בחזקה שיש עמה טענה ^[60], כגון מוכר אומר "לא מכרתי" ולוקח אומר "לקחתי"; אבל חזקה שאין עמה טענה ^[61], כגון נותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר - דלמקני בעלמא הוא - ^[62]נעל גדר פרץ כל שהוא ^[63] הרי זו חזקה ^[64].

תני רב הושעיא בקדושין דבי לוי ^[65]: נעל גדר פרץ כל שהוא בפניו ^[66] - הרי זו חזקה; ^[67] בפניו – אִין ^[68], ^[69] שלא בפניו ^[70] – לא ^[71]?

אמר רבא: הכי קאמר: ^[72] בפניו ^[73] - לא צריך למימר ליה ^[74] "לך חזק וקני" ^[75],

הערות

^ לא יחזיר לו, שהרי אין יודע לשמור, וכמשליך לאיבוד דמי מי שהחזיר לו; אלא
^ יעשה לו 'סגולה': אוצר, עד שיגדל, ויחזיר לו; ולקמן מפרש מאי 'סגולה'
^ קטן
^ אפילו קטן
^ אורחא דמילתא נקט: דכשהן בריאין, אם רוצים להחזיר לבעלים - יטלו שלהן מיד הנפקד ויחזירו לבעליהן, דמה להן לגלות הדבר
^ יחזיר הנפקד לאותו פלוני שפירשו אלו
^ כלומר: ואם לא מהימן לההוא נפקד שהפקדון של אותו פלוני הוא, אלא של בעלים שלהם הוא, ומתוך בושה אינם רוצים לומר שהוא של בעלים, דלא ליתחזקו כגזלנים וגנבים - יעשה הנפקד פירוש אחֵר לפירושו: שיחזור לבעליהן של אלו, ולא לאותו פלוני. וכי האי גוונא אמרינן בסמוך: בההיא עובדא דביתהו דרבה בר בר חנה. ויש מפרשים ואם לאו יעשה פירוש לפירושן – כלומר: אם לא פירשו בשעת מיתה - יעשה פירוש למה שהם היו צריכין לפרש: שיחזיר לבעליהן; ולא נהירא, דאם כן - היינו רישא 'ואם מתו יחזיר לבעליהן', 'ואם מת יחזיר לרבו', דמיירי בשמת ולא פירש למי יחזיר, וקאמר דיחזיר לבעלים, ותרי זימני למה לי? ואית ספרים דכתב בהו 'ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו' כלומר: לא יעשה כמה שפירשו הן, אלא יחזיר לבעלים; ולא נהירא - דאם כן רב, דאמר 'אי מהימן לך כו' - דאמר כמאן? לא כרישא ולא כסיפא?
^ עגילים; אנור"ש ,כדאמרינן בעלמא (עירובין דף צו:) 'כיפי תלא ליה' = עגילים תלה באזניהם
^ שם חכם: אחיו של רבי חייא, כדאמרינן (סנהדרין דף ה.): 'מרתא ואייבו וחנא ורבי חייא כו'
^ של מרתא ושל בני בתו
^ שלא גנבה ממך כלום
^ עכב לעצמך
^ אותם שהיא אומרת שהם שלהם: אם עשירים הם וראוין להפקיד כיפי ושאר חפצים
^ והחזירם להם; אי נמי אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון על מנת שלא יהא לך חלק בו, ומתנה זו שנותנת לקרוביה – משלה, עשה כפירושה
^ ללמוד בו; הרי פירות והקרן קיים
^ הקטן
^ והקרן קיים; אבל בעיסקא – לא, שמא יארע בה דבר תקלה ותאבד
^ נתפרדו האב והבן: שאין הבן סמוך על שולחן אביו, ואין הבן בנכסי אביו כלום - אפילו הכי אין מחזיקין זה על זה, דלא קפדי אהדדי
^ כלומר: בחלקו לא מיירי מתניתין, אלא כיון דחלקו - יש להן חזקה זה על זה
^ כלומר: כרבה עשה: דהיכא דחלקו - לא דברה משנתנו, אלא ודאי יש להן חזקה
^ הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל:
^ כגון גדול אחין לאחר מות האב
^ שטרי מכירות, לשון 'כחי וראשית אוני' (בראשית מט)
^ של הלואה
^ שבשמו נכתבו: שהוא לקח והלוה
^ ואין לאחי חלק בהן
^ שנפלו לי הממונות שהלויתי וקניתי בהן קרקעות הללו
^ ואין אתם יורשים עמי
^ והלכך נקט 'אבי אמא': דאילו מבית אבא - כולן יורשין בשוה, דבאחין מן האב עסקינן: שכולן יורשין ממון של אביהן ביחד, ולא יטול זה יותר מזה; והלכך מאין לו ממון זה לבדו אם לא ירשו מאמו? וכגון שאינם בני אם אחת
^ שהממון שלו, אף על פי שכתובין השטרות בשמו: דכיון שהיה הוא לבדו נושא ונותן בנכסים שנכתבו על שמו, וכדמפרש לקמיה: שאין חלוקין אפילו בעיסתן: דכיון דלא נודע מעולם מאיזה צד יבא לו ממון בלא אחיו - אין לתלות השטרות אלא בממון האב, ואינו יכול להוציא הממון מחזקת האב; ולקמן מפרש ראיה במאי
^ שהשטרות הללו מממון אביהן: דאמאי דכתב בשטר סמכינן, והרי על שמו נכתב! ואף על גב דהלכתא כשמואל בדיני - בהא הלכתא כרב, דתניא לקמן כוותיה, ורב חסדא ורבה ורב ששת נמי - כרב סבירא להו, דמפרשי מילתיה לקמן
^ רב - כך היה שמו, כדקרי ליה ב'שחיטת חולין' (דף קלז): אבא אריכא; דאמרינן: מאן ריש סדרא בבבל? אבא אריכא; ואמרינן במסכת נדה (דף כד) רב - ארוך בדורו היה; והאי דקרי ליה 'רב' - כמו שקורין לרבי יהודה הנשיא 'רבי' בארץ ישראל - קרו ליה נמי בבבל 'רב'; וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא
^ ויש לו בנים ליורשו
^ דכיון דיתמי לאו בני איתויי ראיה נינהו, ואינן יודעין לחפש זכותן, וגם השטר מוכיח שהיה ממון של אביהן
^ על שכנגדו להביא ראיה; אבל כשהאח עצמו קיים - היה מטיל רב עליו להביא ראיה: דאם איתא דשלו הוא ממון זה - יכול לחפש ולמצוא ראיה, ואם לא ימצא ראיה - הפסיד
^ למאי דאמר שמואל 'מודי לי אבא'
^ בתמיה: אילו היה אביהן קיים - היינו מחזיקין הממון ביד אחין עד שיביא ראיה שאינו שלהן, ולפי שמת - יפה כחן של יתומין ממנו, ויפסידו אחין – בתמיה; ואף על גב דאמרינן (לעיל דף מא:) 'טוענין ליורש' גבי חזקת שלש שנים: שאף על פי שלא דר בו אביו אלא יום אחד, וזה החזיק שלש שנים אחרי כן - הויא חזקה, ואף על גב דאבוהון לא מהניא ליה חזקת שלש שנים לומר "לקוח הוא בידי" אלא אם כן יש עמה טענה: "אתה מכרתו לי", "אתה נתתו לי במתנה", וגבי בנו לא בעינן טענה זו, אלא "מאבי ירשתי", אלמא טענינן ליתמי מאי דלא מצי אבוהון למטען - לא דמי: דהתם נמי אין טוענין בשביל היתומים אלא שאביהן קנאה מן המערער, כמו שהיה הוא האב יכול לטעון, ולפיכך הויא חזקה אף על גב דלא טענו מידי, אבל הכא - האב לא מצי טעין לאחין שיביאו ראיה, ואנן היכי נטעון במקום היתומים כן
^ סיומא דאתקפתא דרב פפא היא
^ זוג מספריים של סורקי בגדים שגוזזין בהם הסרבלים
^ הבעלים שהיו להם עדים שהן שלהן הוציאום מן היתומים בלא ראיה ועדים שיעידו שהשאילו לאביהן של יתומים, לפי שהן עשוין להשאיל ולהשכיר שאם אמר אביהן לקוחין הם בידי עליו להביא ראיה אף היתומין עליהן להביא ראיה שלקחן אביהן מן הבעלים וכיון דלית להו ראיה החזירם רבא לבעלים ולא נאמר כיון שמת האב על הבעלים להביא ראיה
^ כלומר להכי אפקינהו רבא: משום דדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אין אדם נאמן לומר "לקוח הוא בידי", כדשלח רב הונא
^ לדידן קשיא: אמאי אמר שמואל 'מודי לי אבא כו' ופסק רבנו חננאל דהלכתא כשמואל דהיכא דמית - על האחין להביא ראיה, וכן פירש: נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמרא 'תיובתא דפלוני תיובתא' - בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי, אבל היכא דעלתה ב'קשיא', כי הך דשמואל - לא בטלו דבריו, דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי, אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא. ואף על פי כן אין נראה בעיני: דלא שנא 'תיובתא' ולא שנא 'קשיא' דקאי אמילתא דאמוראי - חדא היא, ולא הויא עיקר, אלא: לגבי תיובתא ממשנה או מברייתא שייך לומר 'תיובתא', ומפירכא דאמוראי שייך למימר 'קשיא'; והא דשמואל - נראה בעיני דלא סמכינן עליה כל עיקר; וכן בפירוש ר"ח כתב מרי"ש גאון כי זה שאמר שמואל 'ומודי לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה' - אין הלכה כמותו
^ הא דקאמר רב 'עליו להביא ראיה'
^ שאין חלוקין בשום דבר בעולם אפילו בעיסתן; הלכך מאין לו לזה כלום בלא אחיו?
^ עצרן ביותר, ולכך נתעשר והיה לו ממון לבדו שאין לאחיו חלק בו, ומהממון ההוא לקח קרקעות והלוה לאחרים
^ על בעל השטר להביא ראיה דמעיסתו קימץ, או מאבי אמו ירש, והיה ממון של שטרות הללו שלו
^ שכתבו לו בית דין הנפק על שטר זה, וכיון דקיימוהו בית דין - בדקו השטר וחקרו ועמדו על אמיתת הדבר: שכל הכתוב בשטר אמת הוא, והשטר הרי כתוב בשמו של זה
^ אדרב קאי, שהלכה כמותו; דאי אדשמואל - היכי אמר רב ששת 'ראיה בקיום השטר'? והרי לשמואל דאית ליה 'על האחין להביא ראיה' צריך להן לפסול שטרו של זה, ולא לקיימו. ורבינו חננאל פסק: בעדים צריך להביא ראיה, ולא בקיום השטר, דהא אפילו רב ששת מודי דראיה בעדים שוה יותר מקיום השטר.
^ דפליגי אליבא דרב; ואי כרב סבירא לך - ראיה במאי? אי כרבה אי כרב ששת
^ כרב; ומיהו לא פירש לי אי כרבה אי כרב ששת
^ אלמנה
^ הכי נמי מצי למימר "מבית אבא", ומשום רישא דקתני 'מבית אבי אמא' קתני נמי סיפא 'מבית אבי אבא'
^ דמשמע ואפילו האשה דינה כן, ומאי רבותא איכא טפי דקתני 'וכן'? הכי הוה ליה למיתני: אשה שהיתה נושאת ונותנת כו'; ודרך תנא לומר שני דברים שוין, וזימנין דאמרינן דצריכי תרוייהו; אבל הכא דקתני 'וכן' משמע דבלא זו אף זו קתני
^ חשיבות היא לה שמאמינין אותה בית דין לעשותה אפוטרופוס בשל יתומין, וגם משבחין אותה בני אדם על כך, ומקושי גדול תאמר על שלהן שהוא שלה וסלקא דעתא אמינא דליהמנה
^ בבבא בתרא ירושלמי: אין לאיש חזקה בנכסי אשתו בחיי אשתו, אבל לאחר מיתת אשתו - יש לו חזקה; ולא לאשה בחיי בעלה בנכסי בעל, אבל לאחר מיתת בעלה - יש לה חזקה; ולא לאב בנכסי הבן בחיי הבן, אבל לאחר מיתת הבן - יש לו חזקה; ולא לבן בנכסי האב בחיי האב, אבל לאחר מיתת האב - יש לו חזקה; ואיכא לדמויי להך דתניא לעיל 'בן שחלק ואשה שנתגרשה כו'
^ במתניתין לא גרסינן 'ופרץ בפניו', דהא נכסי הגר לא שייך ביה 'בפניו', דהא מית ליה הגר!
^ לקמן במתניתין: נותן מתנה ואחין שחלקו
^ לאו על ידי חזקה דנעל גדר הן קונין, כדקתני מתניתין, בתמיה
^ דבעינן שלש שנים
^ כלומר ערעור
^ שבעל הקרקע מודה לו ליטלה
^ כיון ד
^ בפני עדים
^ לקנות, שלא יוכל לחזור עוד זה בזה
^ בתוספתא בברייתא דמסכת קדושין שסידר לוי, כמו שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא
^ במקח וממכר מיירי, דתנן בקידושין (דף כו.) דקרקע נקנית בחזקה
^ ומתמה גמרא:
^ בפניו הוא דהוי חזקה
^ אבל
^ דמוכר, אם נעל וגדר שלא בפניו, אם נעל וגדר שלא בפניו
^ לא תיהוי חזקה - בתמיה
^ אם גדר ופרץ לוקח
^ דמוכר
^ מוכר ללוקח
^ אלא מכיון שנתרצה לו למכרה בכך וכך מעות, והחזיק זה בפניו - הויא חזקה; דניחא ליה בהך חזקה, והלכך שתיק, ולא יוכל מוכר לחזור בו עוד, והלוקח נתחייב לו דמי מקחו

[1] לא יחזיר לו, שהרי אין יודע לשמור, וכמשליך לאיבוד דמי מי שהחזיר לו; אלא

[2] יעשה לו 'סגולה': אוצר, עד שיגדל, ויחזיר לו; ולקמן מפרש מאי 'סגולה'

[3] קטן

[4] אפילו קטן

[5] אורחא דמילתא נקט: דכשהן בריאין, אם רוצים להחזיר לבעלים - יטלו שלהן מיד הנפקד ויחזירו לבעליהן, דמה להן לגלות הדבר

[6] יחזיר הנפקד לאותו פלוני שפירשו אלו

[7] כלומר: ואם לא מהימן לההוא נפקד שהפקדון של אותו פלוני הוא, אלא של בעלים שלהם הוא, ומתוך בושה אינם רוצים לומר שהוא של בעלים, דלא ליתחזקו כגזלנים וגנבים - יעשה הנפקד פירוש אחֵר לפירושו: שיחזור לבעליהן של אלו, ולא לאותו פלוני. וכי האי גוונא אמרינן בסמוך: בההיא עובדא דביתהו דרבה בר בר חנה. ויש מפרשים ואם לאו יעשה פירוש לפירושן – כלומר: אם לא פירשו בשעת מיתה - יעשה פירוש למה שהם היו צריכין לפרש: שיחזיר לבעליהן; ולא נהירא, דאם כן - היינו רישא 'ואם מתו יחזיר לבעליהן', 'ואם מת יחזיר לרבו', דמיירי בשמת ולא פירש למי יחזיר, וקאמר דיחזיר לבעלים, ותרי זימני למה לי? ואית ספרים דכתב בהו 'ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו' כלומר: לא יעשה כמה שפירשו הן, אלא יחזיר לבעלים; ולא נהירא - דאם כן רב, דאמר 'אי מהימן לך כו' - דאמר כמאן? לא כרישא ולא כסיפא?

[8] עגילים; אנור"ש ,כדאמרינן בעלמא (עירובין דף צו:) 'כיפי תלא ליה' = עגילים תלה באזניהם

[9] שם חכם: אחיו של רבי חייא, כדאמרינן (סנהדרין דף ה.): 'מרתא ואייבו וחנא ורבי חייא כו'

[10] של מרתא ושל בני בתו

[11] שלא גנבה ממך כלום

[12] עכב לעצמך

[13] אותם שהיא אומרת שהם שלהם: אם עשירים הם וראוין להפקיד כיפי ושאר חפצים

[14] והחזירם להם; אי נמי אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון על מנת שלא יהא לך חלק בו, ומתנה זו שנותנת לקרוביה – משלה, עשה כפירושה

[15] ללמוד בו; הרי פירות והקרן קיים

[16] הקטן

[17] והקרן קיים; אבל בעיסקא – לא, שמא יארע בה דבר תקלה ותאבד

[18] נתפרדו האב והבן: שאין הבן סמוך על שולחן אביו, ואין הבן בנכסי אביו כלום - אפילו הכי אין מחזיקין זה על זה, דלא קפדי אהדדי

[19] כלומר: בחלקו לא מיירי מתניתין, אלא כיון דחלקו - יש להן חזקה זה על זה

[20] כלומר: כרבה עשה: דהיכא דחלקו - לא דברה משנתנו, אלא ודאי יש להן חזקה

[21] הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל:

[22] כגון גדול אחין לאחר מות האב

[23] שטרי מכירות, לשון 'כחי וראשית אוני' (בראשית מט)

[24] של הלואה

[25] שבשמו נכתבו: שהוא לקח והלוה

[26] ואין לאחי חלק בהן

[27] שנפלו לי הממונות שהלויתי וקניתי בהן קרקעות הללו

[28] ואין אתם יורשים עמי

[29] והלכך נקט 'אבי אמא': דאילו מבית אבא - כולן יורשין בשוה, דבאחין מן האב עסקינן: שכולן יורשין ממון של אביהן ביחד, ולא יטול זה יותר מזה; והלכך מאין לו ממון זה לבדו אם לא ירשו מאמו? וכגון שאינם בני אם אחת

[30] שהממון שלו, אף על פי שכתובין השטרות בשמו: דכיון שהיה הוא לבדו נושא ונותן בנכסים שנכתבו על שמו, וכדמפרש לקמיה: שאין חלוקין אפילו בעיסתן: דכיון דלא נודע מעולם מאיזה צד יבא לו ממון בלא אחיו - אין לתלות השטרות אלא בממון האב, ואינו יכול להוציא הממון מחזקת האב; ולקמן מפרש ראיה במאי

[31] שהשטרות הללו מממון אביהן: דאמאי דכתב בשטר סמכינן, והרי על שמו נכתב! ואף על גב דהלכתא כשמואל בדיני - בהא הלכתא כרב, דתניא לקמן כוותיה, ורב חסדא ורבה ורב ששת נמי - כרב סבירא להו, דמפרשי מילתיה לקמן

[32] רב - כך היה שמו, כדקרי ליה ב'שחיטת חולין' (דף קלז): אבא אריכא; דאמרינן: מאן ריש סדרא בבבל? אבא אריכא; ואמרינן במסכת נדה (דף כד) רב - ארוך בדורו היה; והאי דקרי ליה 'רב' - כמו שקורין לרבי יהודה הנשיא 'רבי' בארץ ישראל - קרו ליה נמי בבבל 'רב'; וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא

[33] ויש לו בנים ליורשו

[34] דכיון דיתמי לאו בני איתויי ראיה נינהו, ואינן יודעין לחפש זכותן, וגם השטר מוכיח שהיה ממון של אביהן

[35] על שכנגדו להביא ראיה; אבל כשהאח עצמו קיים - היה מטיל רב עליו להביא ראיה: דאם איתא דשלו הוא ממון זה - יכול לחפש ולמצוא ראיה, ואם לא ימצא ראיה - הפסיד

[36] למאי דאמר שמואל 'מודי לי אבא'

[37] בתמיה: אילו היה אביהן קיים - היינו מחזיקין הממון ביד אחין עד שיביא ראיה שאינו שלהן, ולפי שמת - יפה כחן של יתומין ממנו, ויפסידו אחין – בתמיה; ואף על גב דאמרינן (לעיל דף מא:) 'טוענין ליורש' גבי חזקת שלש שנים: שאף על פי שלא דר בו אביו אלא יום אחד, וזה החזיק שלש שנים אחרי כן - הויא חזקה, ואף על גב דאבוהון לא מהניא ליה חזקת שלש שנים לומר "לקוח הוא בידי" אלא אם כן יש עמה טענה: "אתה מכרתו לי", "אתה נתתו לי במתנה", וגבי בנו לא בעינן טענה זו, אלא "מאבי ירשתי", אלמא טענינן ליתמי מאי דלא מצי אבוהון למטען - לא דמי: דהתם נמי אין טוענין בשביל היתומים אלא שאביהן קנאה מן המערער, כמו שהיה הוא האב יכול לטעון, ולפיכך הויא חזקה אף על גב דלא טענו מידי, אבל הכא - האב לא מצי טעין לאחין שיביאו ראיה, ואנן היכי נטעון במקום היתומים כן

[38] סיומא דאתקפתא דרב פפא היא

[39] זוג מספריים של סורקי בגדים שגוזזין בהם הסרבלים

[40] הבעלים שהיו להם עדים שהן שלהן הוציאום מן היתומים בלא ראיה ועדים שיעידו שהשאילו לאביהן של יתומים, לפי שהן עשוין להשאיל ולהשכיר שאם אמר אביהן לקוחין הם בידי עליו להביא ראיה אף היתומין עליהן להביא ראיה שלקחן אביהן מן הבעלים וכיון דלית להו ראיה החזירם רבא לבעלים ולא נאמר כיון שמת האב על הבעלים להביא ראיה

[41] כלומר להכי אפקינהו רבא: משום דדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אין אדם נאמן לומר "לקוח הוא בידי", כדשלח רב הונא

[42] לדידן קשיא: אמאי אמר שמואל 'מודי לי אבא כו' ופסק רבנו חננאל דהלכתא כשמואל דהיכא דמית - על האחין להביא ראיה, וכן פירש: נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמרא 'תיובתא דפלוני תיובתא' - בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי, אבל היכא דעלתה ב'קשיא', כי הך דשמואל - לא בטלו דבריו, דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי, אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא. ואף על פי כן אין נראה בעיני: דלא שנא 'תיובתא' ולא שנא 'קשיא' דקאי אמילתא דאמוראי - חדא היא, ולא הויא עיקר, אלא: לגבי תיובתא ממשנה או מברייתא שייך לומר 'תיובתא', ומפירכא דאמוראי שייך למימר 'קשיא'; והא דשמואל - נראה בעיני דלא סמכינן עליה כל עיקר; וכן בפירוש ר"ח כתב מרי"ש גאון כי זה שאמר שמואל 'ומודי לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה' - אין הלכה כמותו

[43] הא דקאמר רב 'עליו להביא ראיה'

[44] שאין חלוקין בשום דבר בעולם אפילו בעיסתן; הלכך מאין לו לזה כלום בלא אחיו?

[45] עצרן ביותר, ולכך נתעשר והיה לו ממון לבדו שאין לאחיו חלק בו, ומהממון ההוא לקח קרקעות והלוה לאחרים

[46] על בעל השטר להביא ראיה דמעיסתו קימץ, או מאבי אמו ירש, והיה ממון של שטרות הללו שלו

[47] שכתבו לו בית דין הנפק על שטר זה, וכיון דקיימוהו בית דין - בדקו השטר וחקרו ועמדו על אמיתת הדבר: שכל הכתוב בשטר אמת הוא, והשטר הרי כתוב בשמו של זה

[48] אדרב קאי, שהלכה כמותו; דאי אדשמואל - היכי אמר רב ששת 'ראיה בקיום השטר'? והרי לשמואל דאית ליה 'על האחין להביא ראיה' צריך להן לפסול שטרו של זה, ולא לקיימו. ורבינו חננאל פסק: בעדים צריך להביא ראיה, ולא בקיום השטר, דהא אפילו רב ששת מודי דראיה בעדים שוה יותר מקיום השטר.

[49] דפליגי אליבא דרב; ואי כרב סבירא לך - ראיה במאי? אי כרבה אי כרב ששת

[50] כרב; ומיהו לא פירש לי אי כרבה אי כרב ששת

[51] אלמנה

[52] הכי נמי מצי למימר "מבית אבא", ומשום רישא דקתני 'מבית אבי אמא' קתני נמי סיפא 'מבית אבי אבא'

[53] דמשמע ואפילו האשה דינה כן, ומאי רבותא איכא טפי דקתני 'וכן'? הכי הוה ליה למיתני: אשה שהיתה נושאת ונותנת כו'; ודרך תנא לומר שני דברים שוין, וזימנין דאמרינן דצריכי תרוייהו; אבל הכא דקתני 'וכן' משמע דבלא זו אף זו קתני

[54] חשיבות היא לה שמאמינין אותה בית דין לעשותה אפוטרופוס בשל יתומין, וגם משבחין אותה בני אדם על כך, ומקושי גדול תאמר על שלהן שהוא שלה וסלקא דעתא אמינא דליהמנה

[55] בבבא בתרא ירושלמי: אין לאיש חזקה בנכסי אשתו בחיי אשתו, אבל לאחר מיתת אשתו - יש לו חזקה; ולא לאשה בחיי בעלה בנכסי בעל, אבל לאחר מיתת בעלה - יש לה חזקה; ולא לאב בנכסי הבן בחיי הבן, אבל לאחר מיתת הבן - יש לו חזקה; ולא לבן בנכסי האב בחיי האב, אבל לאחר מיתת האב - יש לו חזקה; ואיכא לדמויי להך דתניא לעיל 'בן שחלק ואשה שנתגרשה כו'

[56] במתניתין לא גרסינן 'ופרץ בפניו', דהא נכסי הגר לא שייך ביה 'בפניו', דהא מית ליה הגר!

[57] לקמן במתניתין: נותן מתנה ואחין שחלקו

[58] לאו על ידי חזקה דנעל גדר הן קונין, כדקתני מתניתין, בתמיה

[59] דבעינן שלש שנים

[60] כלומר ערעור

[61] שבעל הקרקע מודה לו ליטלה

[62] כיון ד

[63] בפני עדים

[64] לקנות, שלא יוכל לחזור עוד זה בזה

[65] בתוספתא בברייתא דמסכת קדושין שסידר לוי, כמו שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא

[66] במקח וממכר מיירי, דתנן בקידושין (דף כו.) דקרקע נקנית בחזקה

[67] ומתמה גמרא:

[68] בפניו הוא דהוי חזקה

[69] אבל

[70] דמוכר, אם נעל וגדר שלא בפניו, אם נעל וגדר שלא בפניו

[71] לא תיהוי חזקה - בתמיה

[72] אם גדר ופרץ לוקח

[73] דמוכר

[74] מוכר ללוקח

[75] אלא מכיון שנתרצה לו למכרה בכך וכך מעות, והחזיק זה בפניו - הויא חזקה; דניחא ליה בהך חזקה, והלכך שתיק, ולא יוכל מוכר לחזור בו עוד, והלוקח נתחייב לו דמי מקחו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]