ביאור:בבלי בבא בתרא דף קעב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והא האידנא דלא קעבדינן הכי ^[1]?

אמר ליה: רבנן תקוני תקיני: מאן דעביד - עביד, מאן דלא עביד - איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרא אקניאתא ^[2]: ^[3] כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה ^[4] – כתבו; ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא ^[5] ^[6]

^[7]

אמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי קיימיתו בשילי ^[8] - כתבו ^[9] 'בשילי' ^[10], ואע"ג דמסירן לכו מילי בהיני ^[11]; כי קיימיתו בהיני - כתבו 'בהיני', ואף על גב דמסירן לכו מילי בשילי.

אמר רבא: האי מאן ^[12] דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר ^[13]: "שויה ניהלי תרי בני חמשין חמשין ^[14]" - לא משוינן להו ^[15]; מאי טעמא? עבדו רבנן מילתא ^[16] דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה: ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו ^[17], וניחא ללוה כי היכי דניפגם שטריה ^[18].

ואמר רבא: האי מאן דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין, ואמר "שוינהו ניהלי חד בר מאה" - לא משוינן ליה; עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה: ניחא ליה למלוה כי היכי דלא ניפגום שטריה ^[19], וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו.

אמר רב אשי: האי מאן דנקיט שטרא ^[20] בר מאה זוזי, ואמר ^[21] "שוונהי ניהלי חד בר חמשין ^[22]" - לא משוינא ליה ^[23]; מאי טעמא? – אמרינן: האי - מיפרע פרעיה ^[24], ואמר ליה "הב לי שטראי", ואמר ליה "אירכס לי" וכתיב ליה תברא ^[25], ומפיק ליה האי ^[26] ואמר ליה "האי - אחרינא הוא ^[27]"!

משנה:

שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד: עשאן לשכר - השכר לאמצע; עשאן לעצמו - הרי העשיר אומר לעני: "קח לך עבדים וירחצו במרחץ ^[28], קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד". ^[29]

[## מה מקום משנה זו כאן? שבמנה לעיל למדנו מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי, ורבי יוסי מסיים: ולא יורע כוחוח של זה – וכן אכן: כח העשיר לא יורע בגלל שאחיו העני אינו יכול לנצל את המרחץ.]

שנים שהיו בעיר אחת: שם אחד 'יוסף בן שמעון' ושם אחר 'יוסף בן שמעון' - אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ^[30], ולא אחר יכול להוציא עליהן ^[31] שטר חוב ^[32];

נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע - שטרות שניהן פרועין ^[33];

כיצד יעשו ^[34]? - ישלשו ^[35]; ואם היו משולשין ^[36] - יכתבו סימן ^[37], ואם היו מסומנין ^[38] - יכתבו 'כהן' ^[39].

גמרא:

ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא, דהוה כתיב ביה 'אני פלוני בר פלוני לויתי מנה ממך' ^[40] -

עמוד ב

אמר רב הונא: 'ממך' - ^[41] אפילו מריש גלותא ואפילו משבור מלכא ^[42];

אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך.

נפק, דק ואשכח דתניא: [כמו תוספתא גיטין פ"ז מ"ו] גט שיש עליו עדים ואין בו זמן ^[43]: אבא שאול אומר: אם כתוב בו 'גרשתיה היום' – כשר ^[44]; אלמא 'היום' = ההוא יומא דנפיק ביה ^[45] משמע ^[46] - הכא נמי 'ממך' = מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע ^[47].

אמר ליה אביי: ודלמא אבא שאול ^[48] כרבי אלעזר סבירא ליה, דאמר 'עדי מסירה כרתי' ^[49], אבל הכא ליחוש לנפילה ^[50]!?

אמר ליה: לנפילה לא חיישינן.

ומנא תימרא דלא חיישינן לנפילה?

דתנן: 'שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב' הא הם על אחרים יכולין ^[51], ואמאי? ליחוש לנפילה! אלא לאו שמע מינה לנפילה לא חיישינן ^[52]!?

ואביי לנפילה דחד לא חיישינן ^[53], ^[54] לנפילה דרבים חיישינן ^[55].

הערות

^ אלא כתבינן שטר מאוחר סתמא, דלא כתיב 'איחרנוהו וכתבנוהו', וכתבינן תברא עלייהו בשעת פרעון, וכתבינן זמן בשובר, ולא כתבינן ליה סתמא, ולחורבא דרבי יוסי לא חיישינן
^ כותבי שטר מתנה שאין כתוב בהן אחריות ולא אתי למיטרף מלקוחות; אי נמי שטר מכירה שכתב בהן אחריות שדינו לטרוף לקוחות משעת מכירה, דעדים מפקי ליה לקלא בלא שטר, כדאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף מא:): אמר רב: המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים, וכדמפרש התם טעמא: מלוה אזביני קא רמית? כו'
^ הלכך
^ אי ידעיתון ההוא יומא דאקניתון ביה מן הנותן מתנה או מוכר מכירה
^ כתבו עכשיו אותו היום שנתנה המתנה והמכירה, דאיכא למיחש שמא אחרי כן נתנה, לאחר שלא כדין (פסק)
^ ודוקא שטרי אקנייתא, אבל שטרי הלואה שיש בו אחריות - לא יכתוב אלא יום שעומד בו עכשיו, דאם כן הוה ליה 'מוקדם', ופסול: דאתי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב בשטר שלא כדין, דלעולם אין לקוחות משועבדים לשום אדם כל זמן שלא נכתב שטר עד שיקחו מן הלוה קרקעות אחר שנכתב השטר המשעבד נכסיו; הלכך אי כתבי יומא שנעשית ההלואה בשטר זה - פסול הוא, דאתי למיטרף לקוחות שלקחו בין ההלואה לכתיבת השטר, והם לא נשתעבדו עד לאחר כתיבת השטר: דעדים החתומים על השטר אינהו מפקי ליה לקלא, כדאמרינן לענין הלואה ב'חזקת הבתים', ולקוחות שלקחו אחרי כן - אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו, אבל מקמי כתיבת השטר - שפיר זבון; ואפילו נכתב ביום ונחתם בלילה - חשבינן ליה 'מוקדם' ופסול, דהא לא אשתעבוד לקוחות אלא מיום חתימה ואילך, ואיהו אתי למיטרף מיום כתיבתו שלא כדין; והכי תנן ב'המביא גט' (גיטין פ"ב מ"ב, דף יז.): 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה – פסולין, חוץ מגיטין נשים'; והתם מפרש טעמא לענין גיטי נשים, מיהו לענין שאר שטרות – לכולי עלמא פסולין
^ פסק: אפס רבינו חננאל פירש דהא דרבה בר שילא שמעינן מינה דשטרא דכתיב בההוא יומא דקנו מיניה, ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי - שפיר דמי, מדקאמר 'אי ידעיתו יומא דאקניתו כתבו ההוא יומא' ואף על גב דחתמי עליה האידנא - שפיר דמי, דלא אשכחן דבעו חתימת ההוא יומא אלא גט אשה בלבד, דתנן בגט 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול'; וכן הלכה הוא; כך פירש רבנו חננאל, אך לא יתכן אלא כמו שפירשתי, וכדפירוש מתניתין דגיטין
^ ואתם כותבין שם אותה העיר בשטרי מכירה או שטרי הלואה או שטרי מתנה או זכרון עדות
^ בתוך השטר מקום שאתם יושבים שם בשעת כתיבה:
^ כלומר: במקום פלוני כתבנו הך מה שראינו במקום פלוני
^ מקום
^ מַלוה
^ להם
^ כתבו לי תרי בני חמשים, שכשיפרע לי הלוה חמשים זוזי - אקרע שטרא של חמשים, ולא יהיה צריך לכתוב שובר
^ לא כתבינן שלא מדעת הלוה
^ שתקנו שלא ישתנה שטרו מכמות שהיה
^ כשיפרענו לוה למלוה חצי חובו - יכופנו מלוה לפרוע לו השאר כי ידאג הלוה פן יפסיד שוברו ויתבעהו מלוה כל חובו
^ כשיפרע חמשים זוז - הרי נמצא שטר שביד מלוה פגום, ותנן (כתובות פ"ט מ"ו; דף פז.): 'הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה' והוא הדין לכל השטרות, כדאמרינן במסכת שבועות: 'וכי מה בין זה לפוגם שטרו כו' בפרק 'שבועת הדיינין' (דף מא.)
^ אך כשיפרענו חמשים זוז - יחזיר לו שטר של חמשים, ונשאר בידו שטר של חמשים שני שלם
^ מִלוה
^ להו לספרי:
^ כתובו חד בר חמשים מההוא זמן ראשון שהרי פרע לי המותר וקרעו שטר זה
^ לא כתבינן ליה שטר אחרינא לא מזמן ראשון וכל שכן מזמן זה של יום כתיבה ואילך
^ שמא שטר פרוע הוא זה
^ ויש לו שובר ללוה עליו
^ ויוציא המלוה עליו שטר של חמשים
^ חוב אחר הוא זה שהלויתי לך פעם אחרת
^ דבההיא חזקה שהניחו אביו יהיה לעוֹלם, ולא יניחו לו להרבות ולהביא בני אדם במרחץ אלא מבני ביתו [תוספות דף יג,ב ד"ה אם עשאן לשכר חולקים ואומרים שיכול להביא אחרים ולהשכיר, ומשנתנו רק כשאין מוצא אחרים]
^ ואפילו למאן דאמר בפרק קמא (לעיל דף יג.) דאית דינא דגוד או אגוד - שאני הכא: דגוד איכא, אגוד ליכא [## ויש לבדוק מה הדין אם יכול לקנות על ידי הלואה, ולאחר שקנה ישכיר וע"H השכר יפרע את ההלואה]; והכי מתרץ לה התם.
^ שיכול הלה לטעון "שטר זה שבידך - אני החזרתיו לך כשהחזרת לי ממון שלוית בו ממני"
^ על אחד מהם
^ דכל חד מצי מדחי ליה אצל חבירו - אלא אם כן יש עדים בדבר: שמעידין זה לוה מזה; אבל מן השטר אין יכולין להביא ראיה
^ בגמרא פריך עלה מרישא ומפרש לה שפיר
^ אם רוצים ללוות זה מזה, או מאיש אחר, או לקנות קרקע
^ אבי אביו: ויכתוב 'יוסף בן שמעון בן יעקב' וזה יכתוב 'יוסף בן שמעון בן נפתלי'
^ ששמותיהן ושמות אביהן ושמות אבי אביהן שוין
^ 'יוסף בן שמעון שהוא גוץ - או לבן או גיחור - לוה מיוסף בן שמעון שהוא ארוך או שחור'
^ שוין
^ אם אחד מהן כהן יכתבו 'יוסף כהן לוה מיוסף ישראל'
^ והיה מוחזק בו אדם אחד שהיה טוען: "פלוני בן פלוני הכתוב בזה השטר כתבו וחתמו ומסרו לי לפי שהלויתיו כך וכך ממון" וכדתנן מתניתין בפירקין (דף קעה:) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין' ואת שמי לא הוצרך לכתוב, שהרי מסרו לי, וכתב לי 'ממך', כלומר: ממי שמוחזק בשטר
^ משמע
^ כלומר: שמא ריש גלותא או אדם אחר הלוהו, ונפל ממנו, ומצאתו; ואין לפרש שבא רב הונא לומר שיגבה שטרו זה המוחזק: דמשמע כל מי שמוחזק בשטר ואפילו ריש גלותא מוחזק בו - שאין רגיל להלוות - יגבה לו בו, דאם כן הוה ליה למימר כדלקמן: 'ממך' = ההוא [גברא] דנפיק מתותי ידיה משמע
^ והוא אחד משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר בפרק 'המגרש' (גיטין דף פו.)
^ קסלקא דעתא השתא כיון דעדים קא חזו ליה בידיה, וכתוב בו 'היום' - הרי כתב בו זמן
^ בבית דין להתגרש האשה
^ וחשבינן ליה כזמן גמור
^ דהא חזו ליה בית דין בידו, וכמי שנכתב שֵׁם המלוה בשטר דמי
^ לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד
^ דתנן בפרק 'המגרש' (גיטין פ"ט מ"ג) 'שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד - הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר; רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם' וכי היכי דרבי אלעזר מכשיר ליה בלא עדים משום טעמא דעדי מסירה כרתי - הכי נמי מכשיר ליה בלא זמן משום האי טעמא גופיה, כדקתני: 'יש עליו עדים ואין בו זמן' בהאי משנה דשלשה גיטין פסולין, ועלה קאי רבי אלעזר ואמר: אף על פי שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן – כשר, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם; והכי נמי אין כותבין בו זמן אלא מפני תיקון העולם דבת אחותו ופירות, כדמפרש בפרק [’המביא' תניינא] (שם דף יז.); וכיון שנתנו לה בפני עדים - הם יעידו על הזמן ועל הגט, והאי דמצריך אבא שאול לכתוב בו 'אני היום גירשתיך' - לאו משום זמן, דהא אין זה 'זמן', ולזמן לא חייש, כרבי אלעזר; אלא דבעי אבא שאול ידים מוכיחות דמשעה שקבלה הגט - נתגרשה מיד: שאם לא נכתב 'מהיום' בגט זה שאין בו זמן - מנין לנו שיהיה גט? שמא אין בדעתו לגרשה מיד בגט זה עד סוף שנה או שנתיים לאחר קבלתה? הלכך בעי אבא שאול שיכתבו 'היום' אחרי שאין זמנו כתוב בו שיוכיח עליו, כרבי יוסי דאמר (לעיל דף קלו) 'זמנו של שטר מוכיח עליו', והאי דאמר אבא שאול - היינו דכתבינן בגט 'מן יומא דנן ולעלם'
^ וכדרב הונא, דאמר 'ממך' = אפילו מריש גלותא, ושמא מאחר נפל ומצאו זה
^ אחד מהן שיש לו שטר על אחר שיגבה ממנו ולא יכול זה לטעון "מחבירך נפל ומצאתו"
^ נמצינו למדין שמי שמוחזק בשטר - יכול לגבות מלוה מאיש אחר הכתוב בתוכו, ואף על פי שהשטר אין מוכיח מי המלוה; וה"ה 'לויתי ממך'
^ כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק, דהיינו 'נפילה דחד ומציאה דחד': היכי איתרמי מילתא דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו? הלכך לא חיישינן
^ אבל
^ גבי 'לויתי ממך מנה', דהיינו 'נפילה דרבים': שיש לחוש מאיש אחר בעולם נפל, ואיש אחר בעולם מצאו, כגון זה שמוחזק בו - התם ודאי חיישינן, ולא יגבה בו (הג"ה: חיישינן לנפילה דיחיד ואשכחו רבים ע"כ) עיקר הלשון כן הוא: 'לנפילה דרבים חיישינן', כלומר: שמצאו שום אדם בעולם; אבל לשמצאו יחיד 'יוסף בן שמעון' - לא חיישינן; ורבינו חננאל פירש 'ואביי לנפילה דחד ואשכחיה האי דשמיה כשמיה דהאי - לא חיישינן שאילו מן האחד נפל - היה צועק ומבקש, וכיון שלא צעק - נתברר כי לזה שמצאו הוא; אבל לנפילה דרבים - דלא ידעינן מי הוא - חיישינן

[1] אלא כתבינן שטר מאוחר סתמא, דלא כתיב 'איחרנוהו וכתבנוהו', וכתבינן תברא עלייהו בשעת פרעון, וכתבינן זמן בשובר, ולא כתבינן ליה סתמא, ולחורבא דרבי יוסי לא חיישינן

[2] כותבי שטר מתנה שאין כתוב בהן אחריות ולא אתי למיטרף מלקוחות; אי נמי שטר מכירה שכתב בהן אחריות שדינו לטרוף לקוחות משעת מכירה, דעדים מפקי ליה לקלא בלא שטר, כדאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף מא:): אמר רב: המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים, וכדמפרש התם טעמא: מלוה אזביני קא רמית? כו'

[3] הלכך

[4] אי ידעיתון ההוא יומא דאקניתון ביה מן הנותן מתנה או מוכר מכירה

[5] כתבו עכשיו אותו היום שנתנה המתנה והמכירה, דאיכא למיחש שמא אחרי כן נתנה, לאחר שלא כדין (פסק)

[6] ודוקא שטרי אקנייתא, אבל שטרי הלואה שיש בו אחריות - לא יכתוב אלא יום שעומד בו עכשיו, דאם כן הוה ליה 'מוקדם', ופסול: דאתי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב בשטר שלא כדין, דלעולם אין לקוחות משועבדים לשום אדם כל זמן שלא נכתב שטר עד שיקחו מן הלוה קרקעות אחר שנכתב השטר המשעבד נכסיו; הלכך אי כתבי יומא שנעשית ההלואה בשטר זה - פסול הוא, דאתי למיטרף לקוחות שלקחו בין ההלואה לכתיבת השטר, והם לא נשתעבדו עד לאחר כתיבת השטר: דעדים החתומים על השטר אינהו מפקי ליה לקלא, כדאמרינן לענין הלואה ב'חזקת הבתים', ולקוחות שלקחו אחרי כן - אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו, אבל מקמי כתיבת השטר - שפיר זבון; ואפילו נכתב ביום ונחתם בלילה - חשבינן ליה 'מוקדם' ופסול, דהא לא אשתעבוד לקוחות אלא מיום חתימה ואילך, ואיהו אתי למיטרף מיום כתיבתו שלא כדין; והכי תנן ב'המביא גט' (גיטין פ"ב מ"ב, דף יז.): 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה – פסולין, חוץ מגיטין נשים'; והתם מפרש טעמא לענין גיטי נשים, מיהו לענין שאר שטרות – לכולי עלמא פסולין

[7] פסק: אפס רבינו חננאל פירש דהא דרבה בר שילא שמעינן מינה דשטרא דכתיב בההוא יומא דקנו מיניה, ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי - שפיר דמי, מדקאמר 'אי ידעיתו יומא דאקניתו כתבו ההוא יומא' ואף על גב דחתמי עליה האידנא - שפיר דמי, דלא אשכחן דבעו חתימת ההוא יומא אלא גט אשה בלבד, דתנן בגט 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול'; וכן הלכה הוא; כך פירש רבנו חננאל, אך לא יתכן אלא כמו שפירשתי, וכדפירוש מתניתין דגיטין

[8] ואתם כותבין שם אותה העיר בשטרי מכירה או שטרי הלואה או שטרי מתנה או זכרון עדות

[9] בתוך השטר מקום שאתם יושבים שם בשעת כתיבה:

[10] כלומר: במקום פלוני כתבנו הך מה שראינו במקום פלוני

[11] מקום

[12] מַלוה

[13] להם

[14] כתבו לי תרי בני חמשים, שכשיפרע לי הלוה חמשים זוזי - אקרע שטרא של חמשים, ולא יהיה צריך לכתוב שובר

[15] לא כתבינן שלא מדעת הלוה

[16] שתקנו שלא ישתנה שטרו מכמות שהיה

[17] כשיפרענו לוה למלוה חצי חובו - יכופנו מלוה לפרוע לו השאר כי ידאג הלוה פן יפסיד שוברו ויתבעהו מלוה כל חובו

[18] כשיפרע חמשים זוז - הרי נמצא שטר שביד מלוה פגום, ותנן (כתובות פ"ט מ"ו; דף פז.): 'הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה' והוא הדין לכל השטרות, כדאמרינן במסכת שבועות: 'וכי מה בין זה לפוגם שטרו כו' בפרק 'שבועת הדיינין' (דף מא.)

[19] אך כשיפרענו חמשים זוז - יחזיר לו שטר של חמשים, ונשאר בידו שטר של חמשים שני שלם

[20] מִלוה

[21] להו לספרי:

[22] כתובו חד בר חמשים מההוא זמן ראשון שהרי פרע לי המותר וקרעו שטר זה

[23] לא כתבינן ליה שטר אחרינא לא מזמן ראשון וכל שכן מזמן זה של יום כתיבה ואילך

[24] שמא שטר פרוע הוא זה

[25] ויש לו שובר ללוה עליו

[26] ויוציא המלוה עליו שטר של חמשים

[27] חוב אחר הוא זה שהלויתי לך פעם אחרת

[28] דבההיא חזקה שהניחו אביו יהיה לעוֹלם, ולא יניחו לו להרבות ולהביא בני אדם במרחץ אלא מבני ביתו [תוספות דף יג,ב ד"ה אם עשאן לשכר חולקים ואומרים שיכול להביא אחרים ולהשכיר, ומשנתנו רק כשאין מוצא אחרים]

[29] ואפילו למאן דאמר בפרק קמא (לעיל דף יג.) דאית דינא דגוד או אגוד - שאני הכא: דגוד איכא, אגוד ליכא [## ויש לבדוק מה הדין אם יכול לקנות על ידי הלואה, ולאחר שקנה ישכיר וע"H השכר יפרע את ההלואה]; והכי מתרץ לה התם.

[30] שיכול הלה לטעון "שטר זה שבידך - אני החזרתיו לך כשהחזרת לי ממון שלוית בו ממני"

[31] על אחד מהם

[32] דכל חד מצי מדחי ליה אצל חבירו - אלא אם כן יש עדים בדבר: שמעידין זה לוה מזה; אבל מן השטר אין יכולין להביא ראיה

[33] בגמרא פריך עלה מרישא ומפרש לה שפיר

[34] אם רוצים ללוות זה מזה, או מאיש אחר, או לקנות קרקע

[35] אבי אביו: ויכתוב 'יוסף בן שמעון בן יעקב' וזה יכתוב 'יוסף בן שמעון בן נפתלי'

[36] ששמותיהן ושמות אביהן ושמות אבי אביהן שוין

[37] 'יוסף בן שמעון שהוא גוץ - או לבן או גיחור - לוה מיוסף בן שמעון שהוא ארוך או שחור'

[38] שוין

[39] אם אחד מהן כהן יכתבו 'יוסף כהן לוה מיוסף ישראל'

[40] והיה מוחזק בו אדם אחד שהיה טוען: "פלוני בן פלוני הכתוב בזה השטר כתבו וחתמו ומסרו לי לפי שהלויתיו כך וכך ממון" וכדתנן מתניתין בפירקין (דף קעה:) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין' ואת שמי לא הוצרך לכתוב, שהרי מסרו לי, וכתב לי 'ממך', כלומר: ממי שמוחזק בשטר

[41] משמע

[42] כלומר: שמא ריש גלותא או אדם אחר הלוהו, ונפל ממנו, ומצאתו; ואין לפרש שבא רב הונא לומר שיגבה שטרו זה המוחזק: דמשמע כל מי שמוחזק בשטר ואפילו ריש גלותא מוחזק בו - שאין רגיל להלוות - יגבה לו בו, דאם כן הוה ליה למימר כדלקמן: 'ממך' = ההוא [גברא] דנפיק מתותי ידיה משמע

[43] והוא אחד משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר בפרק 'המגרש' (גיטין דף פו.)

[44] קסלקא דעתא השתא כיון דעדים קא חזו ליה בידיה, וכתוב בו 'היום' - הרי כתב בו זמן

[45] בבית דין להתגרש האשה

[46] וחשבינן ליה כזמן גמור

[47] דהא חזו ליה בית דין בידו, וכמי שנכתב שֵׁם המלוה בשטר דמי

[48] לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד

[49] דתנן בפרק 'המגרש' (גיטין פ"ט מ"ג) 'שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד - הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר; רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם' וכי היכי דרבי אלעזר מכשיר ליה בלא עדים משום טעמא דעדי מסירה כרתי - הכי נמי מכשיר ליה בלא זמן משום האי טעמא גופיה, כדקתני: 'יש עליו עדים ואין בו זמן' בהאי משנה דשלשה גיטין פסולין, ועלה קאי רבי אלעזר ואמר: אף על פי שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן – כשר, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם; והכי נמי אין כותבין בו זמן אלא מפני תיקון העולם דבת אחותו ופירות, כדמפרש בפרק [’המביא' תניינא] (שם דף יז.); וכיון שנתנו לה בפני עדים - הם יעידו על הזמן ועל הגט, והאי דמצריך אבא שאול לכתוב בו 'אני היום גירשתיך' - לאו משום זמן, דהא אין זה 'זמן', ולזמן לא חייש, כרבי אלעזר; אלא דבעי אבא שאול ידים מוכיחות דמשעה שקבלה הגט - נתגרשה מיד: שאם לא נכתב 'מהיום' בגט זה שאין בו זמן - מנין לנו שיהיה גט? שמא אין בדעתו לגרשה מיד בגט זה עד סוף שנה או שנתיים לאחר קבלתה? הלכך בעי אבא שאול שיכתבו 'היום' אחרי שאין זמנו כתוב בו שיוכיח עליו, כרבי יוסי דאמר (לעיל דף קלו) 'זמנו של שטר מוכיח עליו', והאי דאמר אבא שאול - היינו דכתבינן בגט 'מן יומא דנן ולעלם'

[50] וכדרב הונא, דאמר 'ממך' = אפילו מריש גלותא, ושמא מאחר נפל ומצאו זה

[51] אחד מהן שיש לו שטר על אחר שיגבה ממנו ולא יכול זה לטעון "מחבירך נפל ומצאתו"

[52] נמצינו למדין שמי שמוחזק בשטר - יכול לגבות מלוה מאיש אחר הכתוב בתוכו, ואף על פי שהשטר אין מוכיח מי המלוה; וה"ה 'לויתי ממך'

[53] כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק, דהיינו 'נפילה דחד ומציאה דחד': היכי איתרמי מילתא דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו? הלכך לא חיישינן

[54] אבל

[55] גבי 'לויתי ממך מנה', דהיינו 'נפילה דרבים': שיש לחוש מאיש אחר בעולם נפל, ואיש אחר בעולם מצאו, כגון זה שמוחזק בו - התם ודאי חיישינן, ולא יגבה בו (הג"ה: חיישינן לנפילה דיחיד ואשכחו רבים ע"כ) עיקר הלשון כן הוא: 'לנפילה דרבים חיישינן', כלומר: שמצאו שום אדם בעולם; אבל לשמצאו יחיד 'יוסף בן שמעון' - לא חיישינן; ורבינו חננאל פירש 'ואביי לנפילה דחד ואשכחיה האי דשמיה כשמיה דהאי - לא חיישינן שאילו מן האחד נפל - היה צועק ומבקש, וכיון שלא צעק - נתברר כי לזה שמצאו הוא; אבל לנפילה דרבים - דלא ידעינן מי הוא - חיישינן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]