ביאור:בבלי בבא בתרא דף קיב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכי מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב? מלמד שנשא יאיר אשה, ומתה וירשהּ.

מאי 'ואומר'? - וכי תימא בסבת הבן קא קפיד קרא אבל בעל לא ירית [1] - תא שמע: [2] ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה [כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל] [3]; וכי תימא לעבור עליו בלאו ועשה [4] - תא שמע: ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר [כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל:]; וכי תימא לעבור עליו בשני לאוין ועשה - תא שמע: (יהושע כד לד) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו [אשר נתן לו בהר אפרים]; וכי תימא אלעזר הוא דנסיב איתתא ומתה [5] וירתהּ פנחס [6] - תא שמע [7] ושגוב הוליד את יאיר וגו' [ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד]; וכי תימא התם נמי הכי הוא [8] - אם כן תרי קראי למה לי [9]?

אמר ליה רב פפא לאביי: ממאי? דלמא לעולם אימא לך בעל לא ירית, וקראי - בסבת הבן, כדשנינן, ויאיר - דזבין מיזבן [10], ופנחס נמי דזבין מיזבן [11]!?

אמר ליה [12]: פנחס דזבין מיזבן לא מצית אמרת [13], [14] דאם כן נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו [15]! אלא אימא דנפלה ליה משדה חרמים [16]!?

[17]

אמר אביי: סוף סוף הא קא מתעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא!

[18]

[19] [אמר רב פפא:] וממאי? ודלמא שאני התם שכבר הוסבה [20]?

אמר ליה [21]: [22] שכבר הוסבה - לא אמרינן [23].

אמר ליה רב יימר לרב אשי [רב יימר ורב אשי למדו סוגיא זו לאחר שנים ובמקום זה אמרו מה שאמרו; אך לאחר דבריהם – על פי הרשב"ם – הגמרא ממשיכה בדיון בין רב פפא לאביי!???] [24]: [25]אי אמרת בשלמא [26] שכבר הוסבה [27], היינו דמתוקמא קרא בין בסבת הבן בין בסבת הבעל [28]; אלא אי אמרת לא אמרינן שכבר הוסבה [29], כי מינסבא לאחד ממשפחת מטה אביה [30] - מאי הוה: הא [31] מתעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא [32]!?

[33] דמנסבינן לה לגברא [34] דאבוהי משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה [35].


עמוד ב

אי הכי [36] - האי ’[במדבר כז,ח: וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל] לאחד ממשפחת מטה אביה ואמה' [תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו]] מיבעי ליה [37]!?

[38] אי כתיב הכי [39] הוה אמינא אפילו איפכא [40]- קא משמע לן [41].

תניא בסבת הבן ותניא בסבת הבעל [42]: [תניא בסבת הבן [התוספות וכן הב"ח מוחקים תיבות אלה]] [43] (במדבר לו ז) ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה [כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל] - בסבת הבן הכתוב מדבר; אתה אומר בסבת הבן - או אינו אלא בסבת הבעל? כשהוא אומר (במדבר לו ט) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר [כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל] - הרי בסבת הבעל אמור; הא מה אני מקיים 'ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה' - בסבת הבן הכתוב מדבר.

הערות

עריכה
  1. ^ וכי תימא לא מפני שהבעל יורש את אשתו, אלא מפני בן שתלד, והוא יורשה, והוא נקרא על שבט אביו, ועל סיבת הבן התורה מקפדת, שהרי הוא קרוב לה מן הבעל
  2. ^ מקרא אחרינא: במדבר לו,ז
  3. ^ הא תו למה לי אלא לאו לסיבת הבעל אתא לאשמועינן שהבעל יורש
  4. ^ דתרוייהו בסיבת הבן, ומה ששנה הכתוב - לא נתכוין אלא להתרות: שלא תנשא לשבט אחר כדי להתחייב מלקות, דמקרא קמא לא שמעינן אלא עֲשֵה' דכתיב ביה 'לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה' אבל לא למטה אחר, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
  5. ^ בחיי אלעזר
  6. ^ בנה, ולא אלעזר, דאין הבעל יורש את אשתו אלא בנה יורשה, ואתא לאשמועינן דהבן יורש את אמו, דמהני קראי דלעיל דמיירי בסיבת הבן - איכא למימר דבסיבת הבת הוא דמיירי, כדאשכחן לעיל בהדיא: שהבת יורשת את אמה, ואיצטריכו הני קראי לשני לאוין ועשה, כדאמרן; אבל לא אשכחן דהבן יורש את אמו בהדיא, אלא מקל וחומר פריכא: דאיכא למיפרך 'דיו', והשתא אתא האי קרא דפנחס לאשמועינן דבן יורש את אמו, ולא איירי בסיבת הבעל כלל
  7. ^ מפסוק חמישי: דברי הימים א ב,כב
  8. ^ כדאמרן גבי פנחס: שהיתה לו לשגוב אשה, ומתה, וירשה יאיר
  9. ^ לאשמועינן שהבן יורש את אמו כמו הבת
  10. ^ לקח בכסף הנהו עיירות, ולא אתא קרא לאורויי לן מידי, אלא עשרו של יאיר מראה לנו, כמו שמצינו בהרבה מקומות בנביאים, ו'לא מבעיא' קאמר: לא מבעיא דאם בירושות מיירי, כדקאמרן, דליכא למיפרך 'תרי קראי למה לי?' שהפסוקים לא באו ללמד לנו אלא עשרם, וסיפור דברים בעלמא הוא, ואיכא למילף מינייהו מיהא סיבת הבן; אלא גדולה מזו יש להקשות לך: דאיכא למימר דקראי לא איירי בירושה כלל, ולא תשמע מיניה לא סיבת הבן ולא סיבת הבעל, אלא תרוייהו זבין מזבן, וסיפור דברים בעלמא הוא, והתנא עצמו לא נתכוין לדרוש יתור קראי, אלא הכי קאמר: מנין היה לו לפנחס כו', ואיכא לאקשויי יכול להיות לו ממקח וממכר
  11. ^ רבותא הוא דקפריך, דבלאו האי פירכא נמי לא הוה מצי למילף מיניה סיבת הבעל, כדפרכינן לעיל: וכי תימא אלעזר הוא דנסיב כו' – כלומר: ואפילו פנחס נמי, דסלקא דעתך מעיקרא למילף מיניה ירושת הבעל - איכא למימר דלא איירי בשום ירושה בעולם
  12. ^ ומשני
  13. ^ הך רבותא דקפרכת מפנחס – ליתא, דליכא למימר גביה דזבן מיזבן
  14. ^ דאם כן לא היה קובר בה את אביו
  15. ^ ומיהו איכא לאקשויי הנך קושיות דלעיל, דבלאו הך קושיא איכא פירכא אחריתי דלעיל: דלא מצינו למילף מיניה ירושת הבעל
  16. ^ כדכתיב (במדבר יח) 'כל חרם בישראל לך יהיה'; אי נמי: ההוא דכתיב (ויקרא כז) 'והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם' המתחלק לכהנים, והוו התם חרמים טובא, ונטל אלעזר חלקו בהנהו חרמים, ולחלק פנחס נפלה ההיא גבעה
  17. ^ יש שגורסין כן: אמר ליה אביי: אי סלקא דעתך דבעל לא ירית - סוף סוף כי מינסבא כו'. ואי אפשר ליישבה; ועוד: מה תירוץ מתרץ אביי לרב פפא דאקשי ליה דמקראי דברייתא לא משמע ליה ירושת הבעל דקאתי אביי ליתן טעם מצד אחר: שהבעל יורש את אשתו? מכל מקום ברייתא לא מיתרצא וקראי לא מיתרצי: שהתנא שאמר כל הני ואומר הוכיח שאין ללמוד אלא מן האחרון, וגם באותו פריכנא לעיל, ואביי מה בא לפרש? ואי תימא לא נתכוין אביי לתרץ הברייתא, אלא להודיע לרב פפא שהבעל יורש את אשתו - הלא רב פפא עצמו היה יודע דודאי בעל יורש את אשתו, מקראי טובא דלקמן בשמעתין ובפירקין דלעיל! אלא הכי גרסינן, וכן נמצא בתשובת רבינו גרשום מאור עיני הגולה זצ"ל:
  18. ^ והכי פירושו: אביי האי קרא ד'וכל בת יורשת נחלה' מספקא ליה אי דוקא קאמר לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה, אבל לשבט דאמה דידה לא חיישינן? או דלמא בעינן נמי שיהא ממשפחת אמה, והאי דקאמר 'משפחת אביה' לאו דוקא, דהוא הדין דבעינן שיהא ממשפחת אמה, כדלקמן במסקנא, והכי קמבעיא ליה: האי קרא ד'וכל בת יורשת נחלה ממטות' - הא אוקימנא ביורשת שני מטות: שהיה אביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון, ומתו, וירשתן זו הבת, ואמרה תורה 'לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה', והוא שבט ראובן; עכשיו משתנשא לאחד משבט ראובן ותלד בן ויירשנה בנה, או תמות ויירשנה בעלה - הלא הבן ההוא או הבעל ההוא לשבט ראובן מתייחסים, למשפחת אביו, והנה נמצאת הנחלה שירשה מאמה שהיתה משבט שמעון - הוסבה משבט שמעון לשבט ראובן, והכתוב הזהיר לנו 'ולא תסוב נחלה' כלומר: הזהרו בכל נשואי נשים שבשעת נישואין לא יוכלו לבא לידי הסבת נחלה, לא שנא הסבת נחלת אב של אשה לא שנא הסבת נחלת אמהּ: בתרוייהו איכא למימר דקפיד קרא שלא תסוב למטה אחֵר; ולקמיה פריך: הא בעל כרחך קרא קאמר 'למשפחת מטה אביה וגו' אבל למשפחת אמהּ לא חייש; וכיון דלא חייש - שמעינן מינה דהאי 'לא תסוב' לא קפיד אלא אנחלה שיורשת מאב; ולאביי משנינן לה לקמן דאיכא למימר דמנסבין לה גברא דדמי לה: שאביו מראובן ואמו משמעון.
  19. ^ ומשנינן:
  20. ^ כלומר: לעולם אימא לך דקרא לא קפיד אם מוסבת נחלת אם למטה אחר, שהרי בעל כרחך כבר הוסבה משעה שנפלה ירושת האם שמשבט שמעון לזו הבת שאביה משבט ראובן והיא מתייחסת למטה אביה! נמצא שמעצמה הוסבה הנחלה של שמעון לשבט ראובן בלא נישואי הבת; הלכך כי מנסבינן לה לאחד ממשפחת מטה אביה - שפיר דמי, ולא קפיד קרא אלא אנחלה שהיא יורשת מאביה שלא תוסב למטה אחר: דההיא שיורשת מאביה - כדקיימא קיימא, דאכתי בחזקת שבט ראובן איתא לנחלה, שהבת על שם שבט ראובן מתייחסת
  21. ^ ואביי פריך
  22. ^ ודלמא
  23. ^ כלומר: בשביל שהוסבה קצת אין לנו לומר לא חיישי תו אי מתעקרא לגמרי ומנסבינן לה לגברא דהוא משבט ראובן מאביו ומאמו, ומתעקרא נחלת אם שירשה בת זו שהיא מנחלת מטה שמעון; - אין לנו לומר כן שהרי 'לא תסוב' כתיב, דמשמע לא תסוב על ידי נישואין כלל: שאף על פי שהוסבה קצת - לא נוסיף להסיבה יותר ולעקרה לגמרי, אלא נעשה לה תקנה שלא תעקר לגמרי, כדלקמן; לפי שהיה יודע אביי שאפשר לעשות תקנה שלא תעקר נחלת האם, כדלקמן - הלכך פריך הכי 'ודלמא שכבר הוסבה לא אמרינן': שאפשר בתקנה; או דלמא קרא לא חייש לההיא הסבה: דלא קפיד אלא שתנשא לאחד ממטה אביה, אבל לאמה לא חייש
  24. ^ אמאי מספקא ליה לאביי אי אמרינן שכבר הוסבה או לא אמרינן? הא ודאי מקרא שמעינן דאמרינן שכבר הוסבה: דהא לא קפיד קרא אי מיעקרא נחלה דאימא, כדכתיב 'לאחד ממשפחת מטה אביה וגו' ולאמה לא חייש
  25. ^ ד
  26. ^ אמרינן
  27. ^ שפיר
  28. ^ דהא לא קפיד קרא אי מיעקרא נחלה דאימא, כדכתיב 'לאחד ממשפחת מטה אביה', דהא השתא ודאי מיעקרא לגמרי נחלת אימא
  29. ^ כדקאמר אביי
  30. ^ והלא כשניסת לאחד ממשפחת אביה כדכתב בקרא
  31. ^ ודאי
  32. ^ אלא לאו שמע מינה דאמרינן 'שכבר הוסבה', והלכך כי אמר רחמנא 'לא תסוב' - אירושת אב קאי, אבל ירושה דאימא - כבר הוסבה, ולא חיישינן אם תעקר לגמרי
  33. ^ אליבא דאביי קא משני דהכי קמיבעיא ליה: מי אמרינן 'שכבר הוסבה', כדמוכח קרא כדכתיב 'ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה' דהשתא מיעקרא נחלה דאימא, וכי כתיב 'לא תסוב' - אנחלת אב קא מזהר רחמנא, ולא אנחלת אם? או דלמא לא תסוב דוקא: דאפילו בנחלת אם מזהר לן רחמנא, ולא אמרינן 'שכבר הוסבה', והאי דכתיב 'מטה אביה' - לאו דוקא, אלא
  34. ^ שהוא דומה לה מכל וכל:
  35. ^ שאביו משבט ראובן כמותה, ואמו משבט שמעון, דוגמת האשה הזאת: דהשתא ליכא עקירת נחלה כלל: דבודאי נחלתה מאביה לא מיעקרא כלל, דמשבט ראובן היתה, והשתא נמי של שבט ראובן היא: דבין בנה ובין בעלה מתייחסין על שבט ראובן, ואף על גב דמעיקרא היתה משבט ראובן לגמרי, והשתא נהפכה לאיש שמקצת משמעון: שהרי אמו משמעון - אין זו 'הוסבה' שהרי לא אסר הכתוב ליקח לאיש משבט ראובן אשה משבט שמעון כדי שלא יירש הבן שהוא משבט אחר מצד אמו ואף על פי שנהפכה נחלת איש שכולו מראובן לבנו שמשבט שמעון מצד אמו, ונחלת אמה של בת זו שמשבט שמעון לא מיעקרא כלל: דאי ירית לה בעל שהוא משמעון מצד אמו ואביו מראובן, או בנו נמצאת גם עתה הנחלה בחזקת איש שמקצת מאב ומקצת מאם כמו שהיתה בחזקתה שהיא מראובן ומשמעון
  36. ^ דאשה היורשת שני מטות בעינן נמי שתנשא לאיש שנולד מהנהו שני מטות
  37. ^ אלא מדכתב 'מטה אביה' לחוד שמעינן דלא קפיד קרא אעקירת נחלת אם לפי שכבר הוסבה, ואכתי מאי איבעיא ליה לאביי
  38. ^ ומשני:
  39. ^ 'מטה אביה ואמה'
  40. ^ אביו משמעון ואמו מראובן, ואף על פי שאביה מראובן ואמה משמעון, דסלקא דעתא אמינא לא קפיד קרא אלא שיהא הוא נמי מאותן שני מטות שלה, בין באותו ענין בין למפרע, דהשתא נמי לא מיעקרא לא נחלת אב ולא נחלת אם לגמרי, דהא בהאי בעל - איכא חד צד מראובן וחד צד משמעון, ונמצאו שני הנחלות של שבט שמעון וראובן בחזקתן קיימי
  41. ^ דוקא ממשפחת מטה אביה יהא עיקר היחס של בעלה: שיהא נמי אביו משבט ראובן, שאילו היה אביו משמעון אף על פי שאמו מראובן - הרי הוסבה נחלת ראובן למטה שמעון: שעיקר יחס הבן אחר אביו והבת אחר אביה; ומדכתב 'לא תסוב' ממילא שמעינן דמנסבינן לה גברא דאימיה נמי משבטא דאימא של זו, כדי שלא תעקר נחלת האם יותר; והיינו דמספקא ליה מעיקרא: סוף סוף הא קא מתעקרא כו' אם לא תרצה לומר דמנסבינן לה גברא דאימיה משבטא דאימה ואבוהי משבטא דאבוה, משום דקשיא לך 'מטה אביה ואמה מיבעי ליה' ול'לא תסוב' לא חיישת, דלא איירי קרא בהסבת נחלת אם משום דכבר הוסבה – אדרבה: 'לא תסוב' - דוקא הוא, ולא אמרינן שכבר הוסבה, אבל 'מטה אביה' - לאו דוקא: דהאי דלא כתב 'מטה אביה ואמה' - משום דהוה אמינא אפילו איפכא, ולעולם מנסבינן לה לגברא דהוא נמי משבטא דאימה ולא מיעקרא נחלה דאימא, וכיון דאיכא למימר הכי - לא אמרינן 'שכבר הוסבה'
  42. ^ כלומר: אף על גב דאוקמינן להני תרי קראי 'לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה', ו'לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר' - תרוייהו בסיבת הבן, ולשני לאוי, כדקתני 'ואומר' - אפילו הכי אשכחן ברייתות דמוקי לקמא בסיבת הבן ולתניינא בסיבת הבעל, וקדייק לה לקמן מדכתב ביה 'למטה אחר' ובן - לאו 'אחר' הוא, אלא בבעל מיירי; ומדבתרא בסיבת הבעל - קמא בסיבת הבן, ושני הברייתות תנו בסיבת הבן ותנו נמי בסיבת הבעל: דבשני הברייתות מפרש להני תרי קראי, ומוקי חד בסיבת הבן וחד בסיבת הבעל
  43. ^ הכי גרסינן: תניא: