ביאור:בבלי בבא בתרא דף מה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אי דאית ליה [1] ארעא אחריתי [2] - עליה דידיה הדר [3]!? אי דלית ליה ארעא אחריתי - מאי נפקא ליה מינה [4]?
לעולם דלית ליה ארעא אחריתי; דאמר: לא ניחא דליהוי (תהלים לז כא) לוה רשע ולא ישלם [וצדיק חונן ונותן] [5]!
סוף סוף [6] לגבי אידך [7] נמי [8] 'לוה רשע ולא ישלם' הוא [9]?
[10] דאמר "להכי זביני לך שלא באחריות [11]" [12].
מכריז [13] רבא - ואיתימא רב פפא: דסלקין לעילא [14] ודנחתין לתתא [15] [16]: האי בר ישראל דזבין ליה חמרא [17] לישראל חבריה, וקא אתי עכו"ם ואניס ליה מיניה [18] - [19] דינא הוא דמפצי ליה מיניה [20]; ולא אמרן [21] אלא שאינו מכיר בה [22] שהיא בת חמורו [23], אבל מכיר בה שהיא בת חמורו – לא [24]; ולא אמרן [25] אלא דלא אניס ליה לדידיה ולאוכפא [26], אבל אניס ליה לדידיה ולאוכפא – לא! [27]
אמימר אמר: אפילו ליכא כל הני [28] – לא [29]; מאי טעמא? מידע ידע דסתם עובד כוכבים - אנס הוא, שנאמר (תהלים קמד ח) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר [30].
אומן אין לו חזקה וכו' [31]:
אמר רבה: לא שנא [32] אלא שמסר לו [33] בעדים [34], אבל מסר לו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו "לא היו דברים מעולם", כי אמר ליה נמי "לקוחה היא בידי" – מהימן [35].
אמר ליה אביי [36]: [37] אי הכי - אפילו [38] בעדים [39] -נמי [40]: מתוך שיכול לומר לו "החזרתיו לך" [41], כי אמר ליה [42] "לקוחה היא בידי" – מהימן [43]!? [44]
אמר ליה רבה: מי סברת
'המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים'? לא סלקא דעתא! אלא המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים.
מיתיבי אביי: 'ראה עבדו ביד אומן [45] וטליתו ביד כובס [46], אומר לו: "מה טיבו אצלך"? "אתה מכרתו לי", "אתה נתתו לי במתנה" - לא אמר כלום [47]; "בפני אמרת לו [48] למוכרו וליתנו לו במתנה" – דבריו [49] קיימין' [50]; [51] מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר רבה [52]: סיפא - ביוצא [53] מתחת ידי אחר [54], וקאמר ליה אחר [55]: "[56]בפני אמרת לו למוכרו וליתנו במתנה" [57]: מיגו דאי בעי אמר ליה [58]: "מינך זבנתיה" [59], כי אמר ליה נמי "בפני אמרת לו למוכרו [60]" - דבריו קיימין ומהימן [61]; קתני מיהת רישא 'ראה' - היכי דמי? אי דאיכא עדים [62] - למה לי 'ראה' [63]? ניתי עדים ונשקול? אלא - לאו דליכא עדים, וכי ראה מיהא תפיס ליה [64]?
[65] לא [66]; לעולם [67] דאיכא עדים [68], והוא דראה [69].
[70] והא את הוא דאמרת 'המפקיד אצל חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים'
אמר ליה: הדרי בי.
מתיב רבא [71] לסיועי לרבה [72]: 'הנותן טליתו לאומן; אומן אומר "שתים קצצת לי", והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת", כל זמן שהטלית ביד אומן - על בעל הבית להביא ראיה [73]; נתנה לו בזמנו [74] - נשבע ונוטל [75]; עבר זמנו [76] - המוציא [77] מחבירו עליו הראיה'; היכי דמי? אי דאיכא עדים [78] - ליחזי [79] עדים מאי קאמרי!
הערות
עריכה- ^ למוכר
- ^ בת חורין שיוכל בעל חוב לגבות הימנה
- ^ בעל חוב, דאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זבורית, ואמאי אינו מעיד? הרי אין מעמידה בפני בעל חובו, ואין לו למוכר לא ריוח ולא הפסד אם תעמוד ביד הלוקח, ואינו נוגע בעדות זו
- ^ אם תשאר ביד הלוקח? הא אפילו אי מפיק לה מערער - לא מצי גבי בעל חובו מיניה דמוכר מידי, דהא לית ליה
- ^ לא ניחא ליה ללוה דתיפוק ארעא מיד לוקח, ולא ימצא בעל חוב ממה לגבות, וקם ליה לוה ב'לוה רשע ולא ישלם', והלכך נוגע בעדותו הוא
- ^ סוף סוף. מה הנאה יש לו בעדות זו דמוקי לה ביד לוקח והדר בעל חוב וגבי לה מיניה?
- ^ לוקח
- ^ הוה ליה
- ^ שהרי הפסידו, ולא הוי נוגע בעדות זו
- ^ ומשני:
- ^ להפטר מכל אחריות שבעולם
- ^ והלכך אינו מעיד: שרוצה להעמידה בפני בעל חובו, דלגביה הוא דהוה ליה 'לוה רשע' אי לא פרע ליה
- ^ דריש לרבים
- ^ העולין מבבל לארץ ישראל
- ^ מא"י לבבל
- ^ כולכם תדעו דין זה
- ^ חמור
- ^ מיניה דלוקח, דקטעין עכו"ם "חמור זה נגנב ממני" או "מי שמכרו לך גזלו ממני", ובלא עדים מאנסו הימנו, וכדמפרש לקמן: דלא אניס ליה לאוכפא אלא החמור לבדו, דמוכח מילתא דדידיה הוא דקא שקיל, דלאו דידיה לא בעי ליה למישקל
- ^ והלכך
- ^ כמו 'הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה' (תהלים קמד), ויביא עדים, וידון עם העכו"ם - אולי יוציאנו מידו, דעכו"ם צייתי דינא הם; ודוקא עכו"ם! אבל קאניס ליה ישראל - לא מפצי ליה, אלא יתבענו בדין, דאין כח לישראל לגזול חמור מחבירו בלא עדים ובלא ראיה(Note:לכאורה הרשב"ם אומר כאן שני דברים סותרים: לישראל לא מפצי, רק בדין, אבל עכו"ם – בדין! וגם מפצי!? אולי יש שני סוגי עכו"ם: צייתי דינא ושאינם צייתי דינא. ועוד אשפר שבגלל צנזורה נכתב עכו"ם צייתי דינא. אך גם ביהודי שאינו צייתי דינא מותר להכנס לביתו ולהוציא את החפצים שלך הגזולים הנמצאים אצלו ביד רמה! אולי הרשב"ם אינו סובר כן.)
- ^ דצריך מוכר לפצות לוקח
- ^ לוקח
- ^ של מוכר, דאיכא למימר הדין עם העכו"ם
- ^ לא מבעי ליה לפצותו, כיון דדבר ידוע הוא שגדלה בביתו של מוכר, ו'סתם עובד כוכבים אנס הוא' - מסתברא דשלא כדין אנסו העכו"ם
- ^ דמפצי ליה היכא דאין מכיר בה
- ^ את החמור ואת האוכף: דכיון דהניח את האוכף - מסתברא דשלו הוא נוטל
- ^ והלכך נקט 'חמור'; אבל 'פרה' ו'טלית' - ליכא למימר האי חילוק דאוכף.
- ^ אינו מכיר בה שהיא בת חמורו, ולא אניס לאוכפא
- ^ אפילו הכי לא מפצי ליה
- ^ [והכי קיימא לן, משום דאמימר בתראה הוא]
- ^ מתניתין היא, דקתני: 'האומנין והאריסין...'; כל חדא חדא בבא מפרש להו ואזיל
- ^ דאין לו חזקה לטעון "לקוח הוא בידי" וצריך לשלם האומן לבעל הבית את בגדיו או את כליו
- ^ בעל הבית לאומן טליתו
- ^ בפני עדים לתקנו; והלכך: אפילו אין אנו רואים עכשיו הטלית ביד האומן, ובעל הבית תובעו טליתו - אין האומן יכול לטעון "החזרתיו לך"; דסבירא ליה לרבה: 'המפקיד אצל חבירו בעדים - צריך להחזיר לו בעדים', כדמפרש לקמיה, והיה לו להחזירו בעדים, וכל שכן שאנו רואין אותו בבית האומן שאין יכול לטעון "לקוח הוא בידי", שהרי מעידין עדים שבתורת פקדון בא לידו, שהרי בפניהם מסר לו! ומיהו: אי טעין "החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים" – נאמן, דהכי אמרינן בשבועות (דף מא.): דאפילו למאן דאמר 'המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים' אי טעין ואמר "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים" – נאמן'; ומיהו כל זמן דלא טעין אלא "החזרתיו לך שלא בעדים" - אינו נאמן; והא דלא אמרינן 'מתוך שיכול לומר "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים", כי אמר נמי "החזרתי ביני ובינך" נאמן' - כי האי גוונא לא אמרינן מיגו: דכיון דלא פרעו בפני עדים - לא היה יכול לומר "פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים", דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר איניש, פן יעשה בדאי היום, ולמחר כי הדרי עדים ממדינת הים ויאמרו "לא היו דברים מעולם"
- ^ לא מיבעיא היכא דאין אנו רואין הטלית בידו, דמתוך שיכול לומר "אמת אתה מסרת לי, אבל החזרתי לך", ונאמן: דהא אין צריך עכשיו להחזיר לו בעדים; אי נמי יכול לומר "לא היו דברים מעולם: שלא מסרת לי" ויהיה נאמן בשבועת היסת. כי אמר לו נמי "ישנו בידי ולקוח הוא שמכרתו לי", דיש לו חזקה, ונאמן על ידי האי מגו; אלא אפילו אם ראו עכשיו עדים הטלית ביד האומן, או שתפוס בו בפנינו, מתוך שיכול לומר "לא היו דברים מעולם: שלא מסרתו לי, אבל אחר מסרו לי שמכרתו לו, והוא מכרה לי" - כי אמר ליה נמי "אתה מסרתו לי ומכרתו לי" - נאמן בהאי מיגו; דסבירא ליה לרבה השתא: דהיכא דלא מסר לו בעדים, לא שנא ראה הטלית בידו עכשיו, לא שנא לא ראה - יש חזקה; דלא מדמי ליה לדין של דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואמר אידך "לקוחין הן בידי" דאינו נאמן, הואיל ויש למערער עדים שהיה שלו, ואף על גב דליכא עדי מסירת שאלה או שכירות, משום דשאלה ושכירות - לכל שכניו אדם משאיל ומשכיר, אבל הכא מצי אמר אומן "אינך רגיל לתקן בגדיך אצלי"; והכי מוכח לקמיה: דלרבה לא שנא ראה לא שנא לא ראה - יש לו לאומן חזקה היכא דליכא מסירה בעדים
- ^ לרבה
- ^ אמאי לא משוית שום חילוק היכא דמסר לו בעדים בין ראה עכשיו הטלית בידו בעדים ללא ראה?
- ^ מסר
- ^ היכא דלא ראה
- ^ יש לו חזקה
- ^ דסבירא ליה לאביי 'המפקיד אצל חבירו בעדים - אין צריך להחזיר לו בעדים'
- ^ נמי
- ^ ולא משכחת מתניתין דקתני 'אומן אין לו חזקה' אלא היכא דראה, לא שנא מסר בעדים לא שנא לא מסר, דלמסירה לא חייש אביי: דעכשיו אינו יכול לטעון "החזרתיו לך", דהא קא חזינן ליה בידו! וגם אינו יכול לטעון "לא מסרתו לי"! [אלא] דדמי לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר "לקוחה היא בידי" דאינו נאמן אף על גב דליכא עדי מסירה; ובכהאי גוונא לחוד הוא דסבירא ליה לאביי דאומן אין לו חזקה
- ^ והכי הויא מסקנא דשמעתין – כאביי.
- ^ שמלמדו אומנות; והך ראיה - בעדים היא: שאינו יכול לטעון "לא ראית", וכגון שהחזיק בו שלש שנים; דאי בפחות משלש שנים - למה לי דנקט 'אומן', דמשמע אבל באדם אחר הויא חזקתו חזקה? והאמר ריש לקיש (לעיל דף לו.): 'הגודרות אין להן חזקה' ואוקימנן 'אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר שלש שנים'
- ^ ואפילו שעה אחת
- ^ דאומן אין לו חזקה
- ^ לפלוני
- ^ של גזלן
- ^ הכי קסלקא דעתא השתא
- ^ והיינו דפריך
- ^ [גירסת הרשב"ם: רבא] ברישא מפרש לה והדר מפרש תיובתא
- ^ הטלית
- ^ שטוען שלקחו מן האומן
- ^ לבעל הבית התובעו ואמר לו "מה טיבו אצלך, והלא מסרתיו לאומן לתקנו" והוא משיב
- ^ מן האומן קניתיו, ובמצותך מכרו לי, ש
- ^ הרי הוא כמי שטוען "ממך לקחתי"
- ^ האי מחזיק לבעל הבית
- ^ ומהימן הוא, דהא לאו אומן הוא
- ^ יודע אני דזבינתה ניהליה לאומן וזבנה אומן ניהלי
- ^ דהיינו כדאמרן לעיל: דאי אמר ליה ד"זבנה מינך קמאי דידי" מהימן
- ^ שמסר לו
- ^ הא את הוא דאמרת: לא שנא אלא שמסר לו בעדים, לא שנא ראה לא שנא לא ראה - אמרת דאין אומן מהימן, משום דכיון דהפקידוהו בעדים - צריך להחזירו בעדים, ואמאי קתני דכי ראה אינו נאמן, אבל אם לא ראה – מהימן, דמשמע דאין צריך להחזיר לו בעדים
- ^ בעל הבית, ומוציאו מידו; אלמא היכא דראה - אפילו לא מסר בעדים - לא מהימן אומן, וקשיא לרבה דאמר דהיכא דמסר שלא בעדים, לא שנא ראה לא שנא לא ראה - מהימן אומן
- ^ ומשני רבה:
- ^ היכא דלא מסר בעדים אומן מהימן ואפילו ראה, כדאמרינן
- ^ והכא מיירי כגון
- ^ שמסר לו
- ^ וגם ראה הטלית בידו: דכיון דאיכא תרתי עדים וראה - לא מצי לאחזוקי ביה ולמימר "לקוח הוא בידי", שהרי בתורת פקדון בא לידו, ומיגו ליכא למימר, דהא לא מצי למימר "החזרתיו לך" שהרי רואין אותו עכשיו בידו! ועכשיו חזר בו רבה בעל כרחו ממאי דאוקי למתניתין במסירת עדים: אף על גב דלא ראה אין לו חזקה לאומן, והשתא סבירא ליה דהיכא דאיכא תרתי עדים וראה - אין לו חזקה, אבל עדים ולא ראה, או ראה ולא עדים - יש לו חזקה: שיכול לטעון "החזרתיו לך" היכא דלא ראה ואף על גב דמסר בעדים; דהדר ביה ממאי דאמר לעיל 'צריך להחזיר לו בעדים', וכל שכן היכא דליכא לא עדים ולא ראה דיש לו חזקה; ולאביי - בראה לחוד תליא מילתא: אם ראה ביד אומן - אין לו חזקה, ואם לא ראה - יש חזקה; ולמסירה לא חיישינן, בין בעדים בין בלא עדים
- ^ וכיון דאיכא עדים - למה לי ראה?
- ^ לאביי
- ^ נראה בעיני דבלשון הזה אמר רבא בבית המדרש: תניא כוותיה דרבה ותיובתא דאביי
- ^ עדים; משום דאומן מהימן מיגו דמצי למימר "לקוח הוא בידי" - יכול לטעון עד כדי דמיו, כדאמרינן גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא (לעיל דף לו)
- ^ כלומר: אם בזמנו תובעו בדין
- ^ דהיינו מן הנשבעין ונוטלין: שכיר בזמנו - נשבע ונוטל, וטעמא בשבועות: משום דבעל הבית טרוד בפועליו הימנוהו לשכיר
- ^ אחר ששקעה החמה
- ^ שכיר
- ^ שמסר לאומן בפניהם, ומסתמא גם בפניהם קצץ השכירות
- ^ דיינין