ביאור:בבלי בבא בתרא דף קלה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ההוא דהוה קא שכיב [1]; אמרו ליה "אתתיה למאן [2]"? אמר להו: חזיא לכהנא רבה[3] [4].
אמר רבה: מאי ניחוש לה [5]? הא אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בעל שאמר "גרשתי את אשתי" – נאמן [6]!
אמר ליה אביי: והא כי אתא רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בעל שאמר "גרשתי את אשתי" - אינו נאמן!?
אמר ליה: ולאו מי לא שנינהו 'כאן למפרע וכאן להבא'?
ואשנויי ניקום ולסמוך [7]?!
אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי: חוש לה [8]. [רבנו גרשום: להתירה, דנאמן, דנסמוך אשינויא; ואיכא דאמרי 'חוש לה' - דאינו נאמן.]
ההוא דהוה מוחזק לן [9] דלית ליה אחי [10], ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי.
אמר רב יוסף: מאי ליחוש לה? חדא דמוחזק לן דלית ליה אחין, ועוד: הא אמר בשעת מיתה דלית ליה [11]!?
אמר ליה אביי: הא אמרי [12] דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי [13]!
[14] השתא מיהת הא ליתנהו קמן [15].
לאו היינו דרבי חנינא [16], דאמר רבי חנינא: עדים [17] בצד אסתן [18] ותאסר [19]!?
אמר ליה אביי: אם הקלנו בשבויה <משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי [20]> [21] - נקל באשת איש [22] [והרי אינה אשת איש אלא אלמנה, ספק שומרת יבם! וכן העיר הב"ח אות [23], ותירוצו צריך הסבר]!?
אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי: חוש לה [24] [רבנו גרשום: ליהתר; איכא דאמרי: לאיסור].
"זה אחי" - אינו נאמן:
ואידך מאי קאמרי? אי קאמרי "אחונא הוא" [25] - אמאי 'יטול עמו בחלקו' ותו לא [26]? אלא דקא אמרי "לאו אחינו הוא"? אימא סיפא: 'נפלו לו נכסים ממקום אחר - יירשו אחיו עמו' - הא אמרי ליה "לאו אחונא הוא"!?
לא, צריכא דקא אמרי "אין אנו יודעין" [27]!
אמר רבא: זאת אומרת '"מנה לי בידך" והלה אומר "איני יודע" - פטור [28].
אביי אמר:
לעולם אימא לך חייב [29], ושאני הכא, דכ'מנה לאחר בידך' דמי [30].
מת - יחזרו נכסים למקומן:
בעי רבא: שבח ששבחו נכסים מאליהם – מהו? בשבח המגיע לכתפים [31] לא תיבעי לך [32], דכי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי [33]; כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים, כגון דיקלא ואלים [34], ארעא ואסקא שרטון [35] – מאי?
תיקו.
משנה:
מי שמת ונמצאת דייתיקי [36] קשורה על יריכו [37] [## ואינה כבתב ידו] - הרי זו אינה כלום [38]; זיכה בה [39] לאחֵר [40], בין מן היורשין בין שאינן מן היורשין - דבריו קיימין [41].
גמרא:
תנו רבנן: איזה היא 'דייתיקי' [42]? כל שכתוב בה 'דא תהא למיקם ולהיות [43]'; ואיזה היא 'מתנה'? כל שכתוב בה 'מהיום ולאחר מיתה' [44].
[45] אלא 'מהיום ולאחר מיתה' - הוא דהויא מתנה [46], [47] 'מעכשיו' [48] לא הויא [49] מתנה [50]?
אמר אביי: הכי קאמר: איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע, דלא קני [51] אלא לאחר מיתה [52]? - כל שכתוב בה 'מהיום ולאחר מיתה' [53].
יתיב רבה בר רב הונא באכסדרא דבי רב, ויתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן: שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה [54] לפלוני", ומת [55] - [56] אין כותבין ונותנין [57], שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה [58]. אמר להו רבי אלעזר: איזדהרו בה [59].
רב שיזבי אמר: רבי אלעזר אמרה, ואמר להו רבי יוחנן: איזדהרו בה. [60]
אמר רב נחמן בר יצחק: כותיה דרב שיזבי מסתברא: אי אמרת בשלמא רבי אלעזר אמרה - אצטריך רבי יוחנן לאסהודי עליה דרבי אלעזר; אלא אי אמרת רבי יוחנן אמרה - אצטריך רבי אלעזר לאסהודי עליה דרבי יוחנן רביה? ועוד: תא שמע דרבי אלעזר אמרה: דשלח רבין משמיה דרבי אבהו: הוו יודעים ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו [61]: 'שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה; ורבי יוחנן אמר: תיבדק [62].
מאי 'תיבדק'?
כי אתא רב דימי אמר [63]: [1] דייתיקי מבטלת דייתיקי [64]; [2] שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת – רואין: אם כמיפה את כחו [65] – כותבין [66], ואם לאו - אין כותבין. [67]
מתיב רבי אבא בר ממל: 'בריא שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - אין כותבין ונותנין'; הא שכיב מרע - כותבין ונותנין [68]!?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה [69]: במיפה את כחו [70].
היכי דמי 'מיפה את כחו'?
הערות
עריכה- ^ והיו לו אחין ולא בנין, דמוחזק ליבם
- ^ זקוקה ליבום או מותרת לשוק
- ^ Note: למי שמשמש בכהונה גדולה אלמנה ממילא אסורה! אולי: אם כהן ישא אותה לא יהא לו בכך פסול, משום שאינה אסורה לו, ויוכל להתמנות לכהן גדול. וכן כתב רבנו גרשום: לאו משום דוקא קאמר 'לכהנא רבה', משום דאיהו דאסור באלמנה! אלא לכל כנהנא הדיוטות, דאינה זקוקה ליבום דאית לה בני. אבל רבי יעקב עמדן, בהגהות מהיעב"ץ כותב: לא היה אז כהן גדול וגם בבבל; אלא על אדם גדול ששמו כהנא, כי הא דאיתא לעיל דק"י ובע"פ ל"ת כהנא גברא רבה אנא ורב כהנא לא היה כהן כמ"ש תוס' בכ"מ וגם כמה ר"כ הוו!
- ^ לאו דוקא, אלא שמותרת לכל אדם ואינה זקוקה ליבם; ומיהו לכהנא – אסירא: דהא על ידי מגו ד'בעל שאמר "גרשתי את אשתי" - נאמן' מהימנינן, כדמפרש ואזיל
- ^ לאסרה לשוק
- ^ והאי נמי הכי קאמר "גרשתי את אשתי" וחזיא לעלמא; ומיהו לכהנא אסירא, דהא לא פטרינן לה אלא בטענת "גרשתי את אשתי", וגרושה פסולה לכהן; שהרי אינה נפטרת בטענת "יש לי בנים" דהא מוחזק לן בגויה דאין לו בנים, ואיהו לא טעין "יש לי בנים" דניהמניה על ידי מגו דמצי פטר לה בגט; הלכך הכי קאמר: "גרשתי את אשתי" ונאמן הוא, דאי בעי מגרש לה
- ^ דלמא אמוראי נינהו דפליגי אליבא דרבי יוחנן, ואיכא למאן דאמר אינו נאמן אפילו להבא: דלא אמרינן מגו, שהרי רגלים יש לדבר שלא גירשה, דאם גירשה - קלא הוה ליה למילתא, כדאמרינן בהאשה שנתארמלה
- ^ כאביי, ותיאסר לשוק; ומשום דאמר לעיל 'למאי ניחוש' קאמר הכא דודאי איכא למיחש; ומהכא שמעינן דבעל שאמר "גרשתי את אשתי" אינו נאמן
- ^ בגויה
- ^ חזקה בעלמא בלא עדים, ויודעין היו בודאי דאין לו בנים; ואי לא דמוחזק לן דלית ליה אחי - היה לנו לאסרה לשוק מספק, כיון דודאי אין לו בנים
- ^ ואף על פי שאין לו בנים, כיון דאמר "אין לי אחים" - נאמן להתירה; ואף על גב דמוחזק לן באחי - נאמן להתירה, מגו דאי בעי פטר לה בגיטא, ומה לו לשקר, כדאמרינן נמי לעיל: דאף על גב דמוחזק לן באחי ואמר "זה בני" - נאמן להתירה משום מגו: דאתי מגו ומרע ליה לחזקה
- ^ בני העיר הזאת
- ^ וצריכין אנו לחוש לדבריהם ולהמתין עד שנשמע מה בפי עדים
- ^ ומשני:
- ^ ואין לנו אלא מה שעינינו רואות
- ^ דמקשינן בכתובות בפרק 'האשה שנתארמלה' גבי בנתיה דמר שמואל דאשתביין ואסקינהו לארעא דישראל, ואמרו "נשביתי וטהורה אני" ושרינהו רבי חנינא להנשא לכהנים, ואמרינן: והאיכא עדים במדינת הים שנטמאו?!
- ^ ומפרש התם דעדי טומאה אתמר
- ^ רוח צפונית
- ^ בתמיה
- ^ לא גרסינן, ופירוש היה בספרים
- ^ דהרבה הקילו בה חכמים במסכת כתובות: דאפילו אשה ועד אחד - נאמנין לומר 'טהורה'; וטעמא דבשביל שנתייחדה בין השבאין - אין לנו לאסרה, שהרי סתם אשה משמרת עצמה מזנות, ואוקמה אחזקתה, ואיסור קל הוא אם נישאת לכהן
- ^ בתמיה? דאיכא איסור חנק! והרי היא בחזקת איסור עד עתה, ואל תתירנה מספק כיון דאמרי אינשי דאיכא עדים במדינת הים שזקוקה ליבם
- ^ ו
- ^ כאביי, ולא תנשא בלא חליצה
- ^ ומשום הכי קתני גבי נפלו לו נכסים ממקום אחר דכולן יורשין אותו
- ^ הלא עם כל אחיו יש לו ליטול
- ^ הלכך לא שקיל מינייהו מידי, דאמרי ליה: "אייתי ראיה"! וכשמת - הן יורשין אותו מכח אחיהן החי שמודה להן שאותו הספק אחיהן היה
- ^ ופלוגתא היא בכמה מקומות בגמרא (בבא קמא דף קיח.) דרב הונא ורב יהודה אמרי חייב, ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור, וקיימא לן דפטור, דהלכתא כרבי יוחנן מחבירו וכרב נחמן בדיני, אלא שישבע שבועת היסת שאינו יודע; ומתניתין נמי: האח האחד טוען בשביל אחיו הספק "ממון יש לאחי בידכם"! והן אומרים "אין אנו יודעין", ואמרינן פטורין, דאוקי ממונא בחזקת מריה
- ^ דברי ושמא - ברי עדיף
- ^ ושאני הכא: דהספק עצמו אינו יודע ואינו יכול לטעון טענת ודאי, וספק וספק הוא, והלכך אוקי ממונא בחזקת מריה; אבל האח טוען בשביל הספק "מנה לאחי בידכם" - הלכך אמרי ליה: "לאו בעל דברים דידן את"
- ^ שנתן זה לספק קרקע ריקנית, וטרח בה זה הספק לחרוש ולזרוע, והרי היא עתה - כשחוזרת לו לנותן - מלאה פירות
- ^ דהא ודאי כולהו חולקים בהאי שבח
- ^ דהא לא קרינא ביה 'יחזרו נכסים למקומן' שהרי לא נתן לו פירות אלא קרקע ריקנית
- ^ דלא נשתנה שמו מכבתחלה
- ^ מעצמה; שלא זיבלה הספק ולא טרח בכך
- ^ שטר צוואת שכיב מרע, כדדריש ליה בגמרא 'דא תהא למיקם ולהיות'
- ^ רבותא נקט: דליכא למימר אחֵר כתב ונתנה לשם כדי לזכות בנכסי המת
- ^ שאפילו אם החזיק אחר מיתה באותו השטר - אותו שנכתבה לו המתנה לא קני: דאף על גב דצוואת שכיב מרע קונה לאחר מיתה, הני מילי כדי שלא תטרף דעתו עליו; אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו, שהרי לא גמר להקנותו אלא בקבלת השטר, ואין שטר לאחר מיתה
- ^ השכיב מרע
- ^ מחיים, אף על פי שלא נכתב לשם אותו האיש, אלא כך אמר לו: "נכסים הכתובים בשטר זה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני" - הרי זה קנה: דלא גרע מצוואת פיו; ורבותא קתני; 'לאחר' גרסינן בסדר המשנה
- ^ אף על גב דאין ראוי ליורשו - קני לאחר מיתה בלא קנין, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו
- ^ איזו היא מתנת שכיב מרע שגובה לאחר מיתה אף על גב דלא כתב בה 'מהיום'
- ^ אחר מיתתי
- ^ דמשמע הכי: גופה קנוי לך מהיום, ופירי - לאחר מיתה; אבל אי לא הוה כתב בה 'מהיום' - אינו קונה, דאין מתנה לאחר מיתה: שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה, ואחר מיתה - היאך יכול אדם ליתן אחרי שמת ונקבר?
- ^ ומתמהינן:
- ^ טעמא דהויא מתנה משום דכתב 'לאחר מיתה' בהדי 'מהיום'
- ^ אבל אם כתב
- ^ 'מהיום' גרידא
- ^ מתנתו
- ^ והלא קל וחומר הוא דהוי מתנה גמורה מעכשיו, שהרי נתן לו גוף ופירות מהיום
- ^ פירות
- ^ דומיא דמתנת שכיב מרע שאינו קונה אלא לאחר מיתה
- ^ ומיהו בהכי עדיפא משכיב מרע: דמתנת שכיב מרע יכול לחזור בו וליתן לאחֵר, כדלקמן: דייתיקי מבטלת דייתיקי; אבל מתנת בריא, ד'מהיום ולאחר מיתה' - אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו, אלא פירות
- ^ מנכסי
- ^ השכיב מרע קודם שכתבו ונתנו לו את השטר למקבל מתנה
- ^ שוב
- ^ לו את המנה
- ^ והאי דנקט "כתבו ותנו" - לאו דוקא; דהוא הדין אם אמר "תנו וכתבו", כדמוכח לקמן: דלא חשיב ליה מיפה את כחו לקנות בלא שטר עד דאמר להו "תנו" - אף "כתבו", כדלקמן
- ^ שכן הלכה
- ^ אצטריך רבי יוחנן לאסהודי עליה דרבי אלעזר תלמידו, שיאמינו בו.
- ^ רב [## וכן כתב רבינו גרשום; אך רב לא היה מרבותיו של רבי אבהו, אלא רבי יוחנן היה! אלא כך הכוונה: שבבל אמרו 'משום רבינו', היינו רב, אבל רבי אבהו אמר את שמו של רב, או אמר 'רבכם', ואחרכך הביא את דברי רבי יוחנן רבו שחולק על דברי רב, כדלהלן]
- ^ לאו לאיפלוגי עליה דרבי אלעזר אתא, דהא אסהיד רבי יוחנן עליה דרבי אלעזר כדאמרינן לעיל! אלא לפרושי אתא: שצריך לבדוק היאך צוה האי שכיב מרע לכתוב שטר זה; משום דזמנין דכותבין ונותנין אף לאחר מיתה, כגון במיפה שכיב מרע כחו של מקבל מתנה, כדמפרש ואזיל: דאמר "תנו אף כתבו וכו'
- ^ שני דברים; והשניה מפרשת להך בדיקה
- ^ שכיב מרע שכתב נכסיו לאחד, וחזר וכתב לאחר, שני קנה, ראשון לא קנה, שהרי שכיב מרע יכול לחזור במתנתו, כדאמרינן בפרק 'מי שמת'; וכיון שכתב לשני - חזר בו מן הראשון; ודוקא בכתיבה בלא זיכוי, כדאמרינן לקמן בפרקין ד'מי שמת' [קנב,ב]: 'פשיטא כתב לזה וכתב לזה היינו דכי אתא רב דימי אמר 'דייתיקי מבטלת דייתיקי; כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה: רב אמר ראשון קנה כו'; אבל גבי מתנת בריא: שאינו יכול לחזור בו - ראשון קנה ולא שני
- ^ אם כדי ליפות כחו של מקבל מתנה צוה השכיב מרע לכתוב לו את השטר: להיות לו לעדות על מתנה זו, ולא לעכב המתנה נתכוין: דלא יקנה אלא בשטר
- ^ ונותנין אפילו לאחר מיתה; ולקמן מפרש היכי דמי
- ^ והיינו 'תיבדק' דלעיל.
- ^ דכי היכי דאמרינן גבי צוואת שכיב מרע דדבריו ככתובין וכמסורין דמו, משום דלא תטרף דעתו עליו – הכי נמי אמרינן גבי שטר שלו: דיש שטר אפילו לאחר מיתה: דכנכתב מחיים דמי
- ^ להך דוקיא
- ^ ומיהו בריא, אף על גב שמיפה את כחו כענין זיכוי שכיב מרע, דקאמר "תנו אף כתבו" - אפילו הכי אין כותבין ונותנין לאחר מיתה, דבבריא אמרינן: משום דדבריו אינן ככתובין - הוצרך לזכות לו בשטר, ולא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה