ביאור:בבלי בבא בתרא דף עט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עד נפח' - עד שתבא אש שאינה צריכה ניפוח [1],
'עד מידבא' - עד שתדאיב נשמתן [2]; ואמרי לה עד דעביד [3] מאי דבעי [4].
אמר רב יהודה אמר רב: כל הפורש מדברי תורה - אש אוכלתו, שנאמר (יחזקאל טו ז) ונתתי את פני בהם מהאש יצאו [5] והאש תאכלם [וידעתם כי אני ה' בשומי את פני בהם].
כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן: כל הפורש עצמו מדברי תורה - נופל בגיהנם, שנאמר (משלי כא טז) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין 'רפאים' אלא גיהנם, שנאמר (משלי ט יח) ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה [6].
מכר אשפה מכר זבלה וכו' [מכר בור - מכר מימיה וכו’]:
תנן התם [7]: כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית [8], לבדק הבית ולא למזבח [9], לא למזבח ולא לבדק הבית [10] - מועלין בהן ובמה שבתוכן [11]; כיצד? הקדיש בור מלאה מים [12], אשפות מלאות זבל [13], שובך מלא יונים [14], שדה מלאה עשבים [15], אילן נשוי פירות [16] - מועלין בהן [17] ובמה שבתוכן [18]; אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן - דברי רבי יהודה [19]; רבי יוסי [במשניות: רבי שמעון] אומר: המקדיש את השדה ואת האילן - מועלין בהן ובגידוליהם מפני שהן גידולי הקדש[20].
תניא: אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בבור ושובך [21], ודברי רבי יוסי בשדה ואילן [שמועלין בגידולין].
האי מאי? בשלמא [22] 'נראין דברי רבי יהודה בבור ושובך' [23] - מכלל דפליג אשדה ואילן [24]! אלא [25] 'נראין דברי רבי יוסי בשדה ואילן' [26] - מכלל דפליג בבור ושובך [27], והא רבי יוסי – 'שדה ואילן' קאמר [28]!? וכי תימא לדבריו דרבי יהודה קאמר – והתניא: 'אמר רבי יוסי: אין אני רואה דברי[ו] של רבי יהודה בשדה ואילן מפני שהן גידולי הקדש' בשדה ואילן - הוא דאינו רואה, הא בבור ושובך רואה!?
הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה לרבי יוסי בבור ושובך: שאף רבי יוסי לא נחלק עליו אלא בשדה ואילן, אבל בבור ושובך מודי ליה [בשדה ואילן אלה גידולים ממש, ולא כמו בור ושובך שמתמלאים ממקום אחר!] [29].
תנו רבנן: 'הקדישן ריקנין [30] ואחר כך נתמלאו - מועלין בהן, ואין מועלין במה שבתוכן. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: אף מועלין במה שבתוכן'; אמר רבה: מחלוקת בשדה ואילן: דתנא קמא סבר לה כרבי יהודה, ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כרבי יוסי; אבל בבור ושובך - דברי הכל מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן [31].
אמר ליה אביי [32]: ואלא הא דתניא [33] 'הקדישן מלאין - מועלין בהן ובמה שבתוכן; ורבי אלעזר ברבי שמעון מחליף [34]'
ואי בשדה ואילן [35] - אמאי מחליף [36]?
אלא אמר רבה: מחלוקת [37] בבור ושובך [38], אבל בשדה ואילן [39] דברי הכל מועלין בהן ובמה שבתוכן [40]; ובבור ושובך בריקנין במאי פליגי [תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון] ובמלאין במאי פליגי? - בריקנין פליגי בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן [41]: דתנא קמא סבר לה כרבנן, דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר כרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
אימור דשמעת ליה לרבי מאיר? כגון פירות דקל, דעבידי דאתו [42]; הני [מים לבור ויונים לשובך] מי יימר דאתו [43]?
אמר רבא: משכחת לה במים הבאין דרך חצרו לבור [44], ויונים הבאין דרך שובכו [45] לשובך [46].
ובמלאים במאי פליגי?
אמר רבא: כגון שהקדיש בור סתם, ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה [47], דאמר: דנין דין גבוה מדין הדיוט: מה דין הדיוט מצי אמר "בירא זביני לך, מיא לא זביני לך" [48], אף דין גבוה: בירא אקדיש, מיא לא אקדיש [49], ותנא קמא סבר: אין דנין דין גבוה מדין הדיוט [50].
ודין הדיוט – לא? והתנן: 'מכר בור - מכר מימיו'?
אמר רבא: מתניתין - יחידאה היא [51], דתניא: 'מכר בור - לא מכר מימיו; רבי נתן אומר: מכר בור - מכר מימיו' [52].
הערות
עריכה- ^ כלומר: אש שמנופח מעצמו, כדכתיב 'תאכלהו אש לא נופח' (איוב כ)
- ^ כמו 'ודאבון נפש' (דברים כח סה); ולאדיב [את] נפשך (שמואל א ב לג)
- ^ קודשא בריך הוא
- ^ מאי דבעי למיעבד לרשעים לעולם הבא, דאילו בעולם הזה - דרכם צלחה, כדי לטרדם לעולם הבא; 'עד' דריש ליה 'עד דעבד', ו'מידבא' דריש ליה 'מאי דבעי', ובלשון קצר
- ^ מן התורה פירשו, דכתיב (ירמיהו כג כו) 'הלא כה דברי כאש' וכתיב (דברים לג ב) 'מימינו אש דת למו'
- ^ רפאים בעמקי שאול - כפול לשון הוא
- ^ במסכת מעילה פ"ג מ"ו
- ^ כגון שור וכשב ועז תמימים: דהמתפיס תמימים לבדק הבית - עובר בעשה; וכן תורים ובני יונה, סולת ולבונה, ויין ושמן - כל הנך גופן ראוי למזבח ואינו ראוי לכָבשן בבנין
- ^ כגון זהב וכסף ואבנים יקרות וכיוצא בהן
- ^ כגון חלב גבינה מורייס אשפה עשבים וכיוצא בהן
- ^ וכל הני דקתני - ראשון ראשון חשוב: דקדשי מזבח חשיבי מקדשי בדק הבית, וקדשי בדק הבית חשיבי מקדשי דמים: שאין ראוין גופן לא למזבח ולא לבדק הבית אלא לימכר וליקח בדמיהן צרכי מזבח או בדק הבית - הכל כמו שפירש בשעה שהקדיש; הלכך: 'לא זו אף זו קתני': דלא מיבעיא הנך קמאי - דחמירי - דמועלין במה שבתוכן, אלא אפילו הנך בתראי - מועלין נמי במה שבתוכן
- ^ כשהקדיש לא הזכיר אלא את הבור; מים ראויין לבדק הבית לעשות טיט, ולא למזבח: דְמַים מכונסין פסולין לניסוך המים, וגם אין מדיחין בשר הקרבנות אלא מאמת המים שבעזרה
- ^ לא למזבח ולא לבדק הבית
- ^ ראוי למזבח ולא לבדק הבית, דלא חזו לשקען בבנין; והשובך עצמו לא הוקדש אלא לדמיו: דאם עוקרין אותו ממקומו ליתנו בבנין - זהו הפסד גדול: שהשובך נמכר ביוקר! ועוד: כל הני דקתני 'למזבח ולא לבדק הבית כו' - אמַה שבתוכם קאי, והכי קאמר: לא מיבעיא אי הוו מה שבתוכו קדשי מזבח, דקדישי, אלא אי הוו נמי קדשי בדק הבית קדשי
- ^ עשבים לא חזו לא למזבח ולא לבדק הבית
- ^ לא למזבח ולא לבדק הבית: דלבנין לא חזו, ולקרבן נמי לא חזו, כדכתיב 'כל שאור וכל דבש לא תקטירו' (ויקרא ב) ובכורים לכהן הן כתרומה
- ^ אם נהנה מהן שוה פרוטה; כגון: הצניע חפציו בבור, או הוריד שם חבית של מים לקרר; וכן אם תלה חפציו באילן או נתן יונים בשובך והניח זבלו במקום אשפתו
- ^ אם נהנה מגופן: שאכל מן הפירות ומן היונים ומן המים, כדנפקא לן במסכת מעילה בפרק 'הנהנה מן ההקדש' (דף יח: ע"ש) דבמחובר לקרקע יש מעילה אם נהנה, אף על פי שלא פגם; ובתלושין לא הויא מעילה עד שיפגם
- ^ דסבירא ליה לרבי יהודה: אין מעילה בגידולין; דמשום גרמא - דקגרים ליה קרקע הקדש ליגדל - אין לנו לעשותו הקדש: דמכל מקום אין ממון דהקדש מעורב בהן
- ^ Note:גידולי תרומה – דינם תרומה מן התורה? ולהפך: גידולי עבודה זרה הרי הם עבודה זרה? רע"ב על מסכת תרומות פרק ט משנה ד גידולי תרומה תרומה - מדרבנן, עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גידולי תרומה כתרומה משנה מסכת עבודה זרה פרק ג משנה ז: שלש אשרות הן: 1. אילן שנטעו מתחלה לשם עבודה זרה - הרי זה אסור. 2. גדעו ופסלו לשם עבודה זרה והחליף, נוטל מה שהחליף. 3. העמיד תחתיו עבודה זרה ובטלה, הרי זה מתר רש"י עבודה זרה דף מח/א הרי זו אסורה - עד שיבטלנה העובד כוכבים: גידעו - עובד כוכבים או ישראל לעבודת כוכבים לצורך עבודת כוכבים לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו: נוטל מה שהחליף - ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר
- ^ במקדיש בור ושובך ריקנין ואחר כך נתמלאו, דאין מועלין במה שבתוכן
- ^ מאי דאמר רבי:
- ^ דמשמע: אבל בשדה ואילן אין נראין לי אלא דברי רבי יוסי
- ^ שפיר קאמר, דהא חזינן דפליג רבי יהודה אדרבי יוסי בשדה ואילן
- ^ האי דקאמר
- ^ דמשמע: אבל בבור ושובך אין נראין לי
- ^ בתמיה
- ^ בהדיא, ובבור ושובך מודי ליה, והכי הוה למימר: 'הלכה כרבי יוסי' או 'רואה אני דברי רבי יוסי'! ומיהו במאי דקאמר 'נראין דברי רבי יהודה בבור ושובך' איכא לאקשויי נמי: דהא משמע מכלל דפליג עליה רבי יוסי בבור ושובך; וכיון דמסיפא פריך לה בהדיא טפי - הך פירכא גופא לא חייש לפרוכי מרישא
- ^ כלומר: האי 'ודברי רבי יוסי' דקאמר רבי - לאו א'נראין' קאי: לומר 'ונראין דברי רבי יוסי', אלא כן תפרש אותו: שדברי רבי יוסי בשדה ואילן, אבל בבור ושובך מודי ליה! ורבי - לפרושי אתא: דבבור ושובך לא פליגי: דלא תימא רבי יוסי בבור ושובך נמי פליג, וסבירא ליה כרבי אלעזר ברבי שמעון לקמן בשמעתין, דאמר 'מועלין במה שבתוכן' היכא דהקדישן לבור ושובך ריקנין ואחר כך נתמלאו; ולדבריו דרבי יהודה קאמר 'לדידי מועלין נמי בבור ושובך, דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, דקנה לו רשות הקדש; אלא לדידך אודי לי מיהא בשדה ואילן, דמועלין בגידולין הבאין לאחר מיכן משום דקינקי מהקדש'! וקאמר ליה רבי יהודה לא! קא משמע לן רבי: דבבור ושובך מודי: דלא אלים רשות הקדש לקנות מן רשותו כיד הדיוט: דאילו בהדיוט אתרבאי רשות מ'ואם המצא תמצא בידו' (שמות כב), אבל לא בהקדש
- ^ לקמן מפרש אי בבור ושובך, אי בשדה ואילן
- ^ כרבי יהודה ורבי יוסי, דלא פליגי בהו נמי לעיל
- ^ לרבה רבו הקשה; הלכך גרסינן לקמן 'אלא אמר רבה' כלומר: חזר בו, ופירש כן, ולא גרסינן 'אלא אי איתמר הכי איתמר'
- ^ סיפא דהך ברייתא ד'הקדישן ריקנין' היא, כדקתני
- ^ החליף שיטתו: דלעיל גבי 'הקדישן ריקנין' - מועלין במה שבתוכן; והכא קאמר 'אין מועלין במה שבתוכן'; ומשום דמילתא דתימה היא: דכל שכן הכא הוה ליה למימר 'מועלין במה שבתוכן' - הלכך קתני 'מחליף'
- ^ פליגי לעיל, גבי הקדישן ריקנין, והוא הדין בסיפא [הקדישן מלאין]
- ^ כל שכן הכא דמועלין במה שבתוכן, דאיכא תרתי: גידולי הקדש וגם הקדיש הכל ביחד: דלא גרע ממוכר; אלא אי בבור ושובך מוקמת לה - איכא לפרושי טעם מחלוקתן: במלאין וריקנין, כדמפרש לקמן; אבל בשדה ואילן ליכא למיתב טעמא אמאי מחליף
- ^ מחלוקת דמלאין וריקנין
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ בין מלאין בין ריקנין
- ^ כרבי יוסי, דנימוקו עמו
- ^ גבי האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר"; "על מנת שתתגיירי" כו' - בהרבה מקומות
- ^ שהמוכר פירות דקל לחבירו, אף על פי שעדיין לא באו לעולם - אינו יכול לחזור בו משיבואו לעולם, דהא ודאי עבידי דאתו, דומיא ד"על מנת שאתגייר" דדעתיה לאיגיורי; וכי האי גוונא נמי מפרשינן ל"על מנת שאשתחרר", "על מנת שתשתחררי" כו': שהבטיחו רבו לשחררו; ומיהו רבי מאיר לא איירי בפירות דקל, אלא רב הונא דקאי כוותיה במסכת יבמות בפרק 'האשה רבה' (דף צג.): דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא – כרב, ורב - כרבי ינאי, ורבי ינאי - כרבי חייא, ורבי חייא - כרבי מאיר; וכולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם; רב הונא מאי היא? דאיתמר: המוכר פירות דקל לחבירו: אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו, משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו
- ^ אם לא יביא מים וישפוך לתוך הבור או יביא יונים לשובך
- ^ שהבור עשוי במקום מדרון, דממילא אָתו לבור
- ^ הסמוך לזה
- ^ דודאי עבידי דאתו יונים הנולדים לשובך ריקן זה; ודוקא שובכו, אבל שובך של אחרים - יכולין הן לעכב שלא יבואו לכאן (ולא דמי לפירות דקל) בשם רבינו זקני מנוחתו כבוד
- ^ בשילהי 'המוכר את הבית', דאמר: המקדיש את השדה - לא הקדיש אלא חרוב המורכב כו', ומפרשי בגמרא דסבירא בעין רעה מקדיש
- ^ והלכך: כי היכי דהדיוט המוכר בור סתם לא מכר את מימיו, כדמפרשינן בסמוך, ודלא כמתניתין דאמר 'מכר בור מכר מימיו'
- ^ ומיהו היכא דאין בו מים בשעת הקדש - קדשי המים הבאין לאחר מכאן, דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודעתו היה להקדישן, דבדבר שלא זכה בו עדיין ליכא למימר 'עין רעה' [מי צריך סברה זו? וכי לאחר שהקדיש צריכין אנו לדעתו?]; אבל כשהבור מלא מים והמים והבור שלו הן, והוא הקדיש הבור - איכא למימר דהמים שייר לעצמו
- ^ ורבנן, דפליגי עליה - סבירא להו דבעין יפה מקדיש; אי נמי סבירא להו כרבי נתן, דאמר: 'מכר בור מכר מימיו', ולא גרע הקדש מהדיוט
- ^ רבי נתן קאמר לה; אבל רבנן פליגי עליה
- ^ מיהו הלכתא כמתניתין, כדאמר ביבמות (דף מב:): דסתם במתניתין, ומחלוקת בברייתא - הלכה כסתם דמתניתין; ואף על גב דקאמר 'יחידאה היא' - לאו למימר דלא סבירא לן כוותיה, אלא לאשמועינן דרבי אלעזר ברבי שמעון סבירא ליה כרבנן; אבל כשאמורא אומר דבר מדעתו לפסוק הלכתא היתר או איסור או דין, ומקשי ליה ממתניתין, ומשני 'יחידאה היא' - לא סבירא לן כי ההיא משנה, דאאמורא סמכינן, וכמה דאמר האמורא 'לית הלכתא כמתניתין' דמי