ביאור:בבלי בבא בתרא דף י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ימצא חיים: בעלי עושר - דכתיב צדקה; בעלי אגדה [1]- דכתיב וכבוד: כתיב הכא וכבוד וכתיב התם (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו [וכסילים מרים קלון].
תניא: היה רבי מאיר אומר: יש לו לבעל הדין [2] להשיבך ולומר לך: אם אלהיכם אוהב עניים הוא - מפני מה אינו מפרנסן? אמור לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם [3];
וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים הוא - מפני מה אינו מפרנסם?
אמר ליה: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם.
אמר ליה: [אדרבה] - זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שכעס על עבדו, וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו; כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרוין 'עבדים' שנאמר (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם]!?
אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו; כששמע המלך - לא דורון משגר לו? ואנן קרוין 'בנים', דכתיב (דברים יד א) בנים אתם לה' אלהיכם [לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת]!
אמר לו: אתם קרוים בנים וקרוין עבדים: בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום!
אמר לו: הרי הוא אומר (ישעיהו נח ז) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית [כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם] אימתי עניים מרודים תביא בית? האידנא, וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך!
דרש רבי יהודה ברבי שלום: כשם שמזונותיו של אדם [4] קצובין לו מראש השנה - כך חסרונותיו של אדם [5] קצובין לו מראש השנה; זכה [6]: הלא פרוס לרעב לחמך; לא זכה - ועניים מרודים תביא בית! כי הא: דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא [7] דבעו למיחסר שבע מאה דינרי [8]; עשינהו: שקל מינייהו לצדקה [9]; פוש גבייהו [10] שיבסר דינרי [11]; כי מטא מעלי יומא דכיפורי - שדור דבי קיסר נקטינהו. אמר להו רבן יוחנן בן זכאי: לא תדחלון [12] שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו.
אמרי ליה: מנא ידעת?
אמר להו: חלמא חזאי לכו.
אמרו ליה: ואמאי לא אמרת לן [13] [דניתבינהו] [14]?
אמר להו: אמינא: כי היכי דתעבדו מצוה לשמה.
רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל אמר השתא כן [15] - איחייב מאן דסני לן [16] כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים [17]; אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא: שמא עני בא לידך ולא פרנסתו? דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל [לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] וכתיב התם (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל [מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר: נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם] מה להלן עבודת כוכבים - אף כאן עבודת כוכבים!
תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה - שלום גדול ופרקליטין גדולין [18] בין ישראל לאביהן שבשמים, שנאמר (ירמיהו טז ה) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה [וגו’] את החסד ואת הרחמים; [19] 'חסד' זו גמילות חסדים, 'רחמים' זו צדקה.
תניא: רבי יהודה אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיהו נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. הוא היה אומר: עשרה דברים קשים נבראו בעולם: הר קשה - ברזל מחתכו; ברזל קשה - אור מפעפעו [20]; אור קשה - מים מכבין אותו; מים קשים - עבים סובלים אותן; עבים קשים - רוח מפזרתן; רוח קשה - גוף סובלו [21]; גוף קשה - פחד שוברו; פחד קשה - יין מפיגו; יין קשה - שינה מפכחתו; ומיתה קשה מכולם, [וצדקה מצלת מן המיתה], דכתיב (משלי י ב) [לא־יועילו אוצרות רשע] וצדקה תציל ממות.
דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם: אדם מביא דורון גדול למלך, ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו; [ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו -] ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך; והקדוש ברוך הוא אינו כן: אדם נותן פרוטה לעני - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (תהלים יז טו) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.
רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי; אמר: דכתיב: אני בצדק [22] אחזה פניך [23].
מאי אשבעה בהקיץ תמונתך?
אמר רב נחמן בר יצחק: אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא [24].
אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל [וגמלו ישלם לו] [25] אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: כביכול עבד לוה לאיש מלוה!?
אמר רבי חייא בר אבא: רבי יוחנן רמי: כתיב (משלי יא ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב (משלי י ב) לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות; שתי צדקות הללו למה? - אחת שמצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם; ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם [26]? ההוא דכתיב ביה [27] עברה, דכתיב (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל]; ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה?
נותנה ואינו יודע למי נותנה [28], נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה: 'נותנה ואינו יודע למי נותנה' - לאפוקי מדמר עוקבא; 'נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה' - לאפוקי מדרבי אבא [29];
ואלא היכי ליעביד?
ליתיב לארנקי של צדקה.
מיתיבי: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? רבי אליעזר אומר: יפזר מעותיו לעניים; רבי יהושע אומר: ישמח אשתו לדבר מצוה [30]; רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון!
כי קא אמרינן - דממני עלה כרבי חנניא בן תרדיון.
אמר רבי אבהו: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! במה תרום קרן ישראל?
אמר לו: בכי תשא [31]!
ואמר רבי אבהו: שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה?
אמר להן: צאו וראו מה פירש דוד אבא (תהלים קיב ט) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד.
רבי אבא אמר: מהכא: (ישעיהו לג טז) הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים; מה טעם מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו? משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים.
ואמר רבי אבהו: שאלו את שלמה: איזהו בן העולם הבא?
אמר להם: כל שכנגד זקניו כבוד [32] [על פי (ישעיהו כד כג) [וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד]; כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע חלש, אינגיד; אמר ליה אבוה: מאי חזית?
אמר ליה: עולם הפוך ראיתי: [33] עליונים [34] למטה; ותחתונים [35] - למעלה [36]!
אמר ליה: עולם ברור ראית.
ואנן [37] - היכי חזיתינן [38]?
[אמר ליה:] כי היכי דחשבינן הכא [39] - חשבינן [40] התם;
ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו;
ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן;
מאן נינהו? אילימא רבי עקיבא וחבריו - משום הרוגי מלכות ותו לא [41]? פשיטא! בלאו הכי נמי!
אלא הרוגי לוד [42].
תניא: אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני! מהו שאמר הכתוב (משלי יד לד) צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת?
נענה רבי אליעזר ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב (שמואל ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ [ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו] ; וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין - חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר (עזרא ו י) די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא ומצליין לחיי מלכא ובנוהי.
ודעביד הכי - לאו צדקה גמורה היא? והתניא: האומר "סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא" - הרי זה צדיק גמור [43]!
לא קשיא: כאן – בישראל, כאן - בעובד כוכבים [44].
נענה רבי יהושע ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד; וחסד לאומים חטאת: כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין - חטא הוא להן, שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, שנאמר (דניאל ד כז) להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותיך וגו'.
נענה רבן גמליאל ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד; וחסד לאומים חטאת: כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין - חטא הוא להן, שאין עושין אלא להתיהר בו, וכל המתיהר - נופל בגיהנם, שנאמר (משלי כא כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין 'עברה' אלא גיהנם, שנאמר (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל] [45].
אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכין למודעי [46]: רבי אליעזר המודעי אומר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד; וחסד לאומים חטאת: כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין - חטא הוא להן, שאין עושין אלא לחרף אותנו בו, שנאמר (ירמיהו מ ג) ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה [47] .
נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר: צדקה תרומם גוי וחסד – לישראל; ולאומים – חטאת.
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל ולאומות העולם חטאת.
מכלל דהוא נמי אמר! מאי היא?
דתניא: אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: כשם שהחטאת מכפרת על ישראל - כך צדקה מכפרת על אומות העולם.
איפרא הורמיז, אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי, ולא קבלינהו; שדרינהו קמיה דרבא וקבלינהו, משום שלום מלכות. שמע רבי אמי – איקפד; אמר: לית ליה (ישעיהו כז יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה [כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו] [48].
ורבא משום שלום מלכות, ורבי אמי נמי משום שלום מלכות: דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים; ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו; ורבי אמי דאיקפד?
הוא
הערות
עריכה- ^ מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב - הכל מכבדין אותם
- ^ רשע או עובד כוכבים
- ^ שהצדקה מצלת מגיהנם, כדאמרינן לקמן בשמעתין
- ^ שכר שיתפרנס ממנו
- ^ הפסד שעתיד להפסיד
- ^ למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים
- ^ במוצאי יום הכפורים
- ^ באותה שנה
- ^ כל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן צדקה
- ^ ערב ראש השנה
- ^ שלא נתנו לצדקה משבע מאה דינרי
- ^ למיפסד יותר
- ^ מתחלה שכך חלמת
- ^ והיינו נותנין כולן
- ^ אם נפלתי
- ^ כאדם שתולה קללתו בחבירו
- ^ מחללי שבת ועובדי עבודת כוכבים בסקילה; ואמר מר: (כתובות דף ל:) מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו - דדמי לסקילה, דתנן (סנהדרין דף מה.) 'בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וכו'
- ^ מליצי יושר [של מלאכי השרת]
- ^ ומהו השלום? - את החסד ואת הרחמים שהיו רגילין לעשות:
- ^ מפעפעו
- ^ [כל הגוף] מלא רוח
- ^ בתחלה, ואח"כ
- ^ בתפלה
- ^ אשבעה בהקיץ תמונתך: בשכר הקיצה - אשבע תמונתך
- ^ החונן דלים נעשה מַלוה להקב"ה
- ^ כלומר: איזה מן המקראות הללו מדבר מדין של גיהנם
- ^ אותו שכתוב לא יועיל הון ביום
- ^ כדמסיים בסיפיה 'יתננה בכיס של גבאי צדקה
- ^ במסכת כתובות (דף סז:): מר עוקבא הוה שדי לענייא דשבבותיה כל יומא ארבעה זוזי בצינורא דדשא: הרי שהעני אינו יודע ממי נוטלה, והוא יודע למי נותנה; ורבי אבא הוה צייר בסודריה ושדי לאחוריה, וממציא נפשיה לביני עניי, והעני נוטלה, ויודע ממי נוטלה - ואינו יודע למי נותנה
- ^ לפני תשמיש
- ^ אם באת לשאת ראשם בהגבהה - קח מהם כופר לצדקה
- ^ אותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם
- ^ אותם שהם
- ^ כאן מחמת עושרן - ראיתי שם שהם
- ^ ראיתי עניים שהם בינינו שפלים
- ^ שם ראיתים חשובים
- ^ בעלי תורה
- ^ היאך אתינן? היאך יש חשיבותינו
- ^ כי היכי דאיתינן הכא חשובים ונכבדים
- ^ איתינן
- ^ כלומר: הך מלתא לחודא הוא דהוי בהו - שנהרגו על קידוש השם, ותו לא הוה בהו
- ^ לוליינוס ופפוס, אחים, שהרגם (טורנוסרופוס) הרשע בלודקיא, כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:); על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד, על שנמצאת בת מלך הרוגה, וחשדו את ישראל עליה, ועמדו האחים הללו ואמרו "מה לכם על ישראל! אנו הרגנוה"!
- ^ על דבר זה ומחשבה זו
- ^ ישראל דעתן לשמים, בין יחיה בין לא יחיה - אינו מהרהר אחר מדת הדין, אבל עכו"ם אינו נותן אלא על מנת כן, ואם לאו - מתחרט
- ^ ביום הדין משתעי, בנבואת צפניה
- ^ מהר המודעי היה
- ^ נבוזראדן קאמר ליה לירמיה כשהיה מגלה את ישראל לבבל
- ^ ביבש קצירה תשברנה: כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן - אז ישברו