ביאור:בבלי בבא בתרא דף צב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המוכר פירות לחברו [1], וזרען [2], ולא צמחו - [3] ואפילו זרע פשתן [4] - [5] אינו חייב באחריותן [6].
[7]רבי שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן [8] [9].
גמרא: איתמר (בבא קמא מו א) [10]: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן [11]: רב אמר: הרי זה מקח טעות [12], ושמואל אמר: יכול לומר לו [13] "לשחיטה מכרתיו לך" [14].
וליחזי: אי גברא דזבין לנכסתא [15] – לנכסתא, אי לרדיא – לרדיא [16]!?
[17] בגברא דזבין להכי ולהכי [18].
וליחזי דמי היכי נינהו? [19]
לא, צריכא דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא [20].
[21] אי הכי למאי נפקא מינה [22]?
נפקא מינה לטרחא [23].
היכי דמי [24]?
אי דליכא [25] לאישתלומי [26] מיניה [27], [28] ליעכב תורא [29] בזוזיה, דאמרי אינשי: 'מן מרי רשותיך [30] - פארי [31] אפרע [רש"י בבא מציעא קיח,א: מבעל חובך - אפילו נותן לך סובין - קבלם]’ [32]!
לא, צריכא דאיכא [33] לאישתלומי [34] מיניה [35]; רב אמר: הרי זה מקח טעות: בתר רובא אזלינן, ורובא [36] לרדיא זבני; ושמואל אמר לך: כי אזלינן בתר רובא – באיסורא [37]; בממונא – לא [38]!
<סימן אשה ועבד שור שורין ופירות>:
מיתיבי (כתובות טו ב): 'האשה שנתאלמנה או נתגרשה [39], והיא אומרת "בתולה נישאתי [40]", והוא אומר "לא כי אלא אלמנה נשאתיך [41]": אם יש עדים שיצאה [42] בהינומא [43] וראשה פרוע [44] - כתובתה מאתים [45]'; טעמא דאיכא עדים, הא ליכא עדים – לא [46]! ואמאי? לימא: הלך אחר רוב הנשים [47], ורוב נשים [48] בתולות נישאות! [49]?
אמר רבינא: משום דאיכא למימר: רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות [50], וכל הנישאת בתולה - יש לה קול; וזו - הואיל ואין לה קול - איתרע לה רובא.
אי כל הנישאות בתולות יש להן קול - כי איכא עדים [51] מאי הוי [52]? מדלית לה קול - סהדי שקרי נינהו [53]!?
אלא: רוב הנישאות בתולות - יש להן קול [54]; וזו - הואיל ואין לה קול - איתרע לה רובא [55].
תא שמע [תוספתא פ"ד מ"ד]: 'המוכר עבד לחברו ונמצא גנב [56] או קוביוסטוס [57] – הגיעו [58]; לסטים מזויין [59] או מוכתב למלכות [60] - אומר לו "הרי שלך לפניך" [61]'; [62]; רישא
הערות
עריכה- ^ סתם, ולא פירש אם לזריעה אם לאכילה [ויודע שאינם ראויים לזריעה]
- ^ הלוקח
- ^ לא מבעיא פירות, דאיכא דזבין לזריעה ואיכא דזבין לאכילה, ומצי למימר "לאכילה מכרתיו לך", ואין כאן מקח טעות כלל, אלא
- ^ דרוב הפשתן הנקח בעולם - לזריעה קונין אותו
- ^ דכיון דאיכא דזבין נמי לאכילה, כדאמרינן (נדרים דף מט.) 'לוליבא דכיתנא לכותחא'
- ^ דמצי למימר "לאכילה מכרתיו לך"; דבממונא לא אזלינן בתר רובא, כדשמואל בגמרא
- ^ ודוקא זרע פשתן משום דחזי לאכילה, אבל זרעוני גינה - כגון זרע כרוב, וקפלוט, שאינו נאכל כלל - חייב באחריותן, ש
- ^ הכי מפרש בגמרא
- ^ חייב באחריותן - דהוי מקח טעות, והרי הוא כעצים של זית ונמצא של שקמה, יין ונמצא חומץ, דהוי מקח טעות, וכל שכן בכאן: דהתם מיהא איכא דניחא ליה בהכי ואיכא דניחא ליה בהכי. אבל הכא - כיון דלאכילה לא חזו ולזריעה לא חזו - אין לו תקנה אלא להסקה, ואפילו דמי עצים לא ישלם לו לוקח, דהא לא נהנה בהם כלום, וגם לא שלח בהן יד דנתחייב באחריותו, וכמי שאמר לו מוכר: "לך זרע אותם" דמי, דודאי לזרע זבנינהו
- ^ לקמן פריך עלה ממתניתין, הלכך נקט לה הכא
- ^ ונמצא שהיה נגחן קודם מכירה, ואין ראוי אלא לשחיטה
- ^ כיין ונמצא חומץ, והדרי זוזי, כדמפרש טעמא לקמיה: דרובא לרדיא זבני
- ^ דבממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר טענה טובה
- ^ דהא איכא דזבין לשחיטה; ורובא - לאו כלום הוא, והוה ליה כי פלגא ופלגא, ו'המוציא מחבירו עליו הראיה'; ואפילו לסומכוס, דאמר בפרק 'שור שנגח': 'ממון המוטל בספק - חולקין' וקיימא לן כוותיה, דסתם לן תנא התם כוותיה - הני מילי כגון שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואין ידוע לבית דין היאך היה המעשה: אם ילדה קודם נגיחה או אחר כן; ואפילו טעין חד מינייהו טענת 'ברי' ואידך טענת 'שמא' - כדאמרינן התם, וכמו סבא ויבם בנכסי ספק, בפרק 'החולץ' (יבמות דף לח.), דקיימא לן חולקין, משום דאין ידוע אם בן תשעה לראשון - ויירשנו זקנו - או בן שבעה לאחרון, ובנו של יבם הוא; אבל הכא: שאנו יודעין היאך היה המעשה: הרי זה מכרן לזה סתם, ונתגלה הדבר שהיה נגחן קודם לכן - הכא מודה סומכוס דלא הוי 'ממון המוטל בספק' אלא אזלינן בתר ההוא שטוען יפה: דכיון ד'רובא - לא כלום הוא' לא היה לו למוכר לפרש, אלא הלוקח הוה ליה למימר "לרדיא קבעינא ליה", ומדלא פירש – הפסיד; ולא דמי ליין ונמצא חומץ (לעיל פג:): דהתם יין קתבע מיניה דמוכר בהדיא
- ^ כגון טבח שאינו עובד אדמה
- ^ כלומר: היכי דמי דפליגי רב ושמואל? ליחזי אי האי גברא עובד אדמה הוא, ולא טבח, ורגיל לקנות שוורים לחרישה, וכגון שהיו מכירין זה את זה - ודאי לרדיא זבין, ואפילו לשמואל ליהוי מקח טעות, דכיון שמכירין זה את זה - הרי כאילו פירש לו "מכור לי שור לחרישה", ודמי למוכר זרעוני גינה שאינן נאכלין, דמסתמא חייב באחריותן
- ^ ומשני:
- ^ טבח ועובד אדמה
- ^ דמי רדיא יתירין הרבה על דמי שחיטה; וליחזי אי דמי רדיא – לרדיא, אי דמי נכסתא – לנכסתא; כיון דהאי גברא עביד דזבין להכי ולהכי - היה לנו לילך אחר הדמים, ונימא: 'הדמים מודיעים', דשור לרדיא קונין בעשרים דינרים, ולשחיטה - בעשרה דינרים, וניחזי: אי דמי רדיא יהב ליה, דהיינו עשרים דינר - הדמים מודיעים דלרדיא זבין, והרי זה מקח טעות, כמוכר יין ונמצא חומץ, ואמאי קאמר שמואל דיכול לומר "לשחיטה מכרתיו"? הא ודאי לרדיא זבין, דהא אפילו לשחיטה זבין, כיון דדמי רדיא קביל מיניה דלוקח - מקחו בטל, דנתאנה יתר משתות, דהא לא חזי לרדיא, שהרי נמצא נגחן, ואינו שוה אלא עשרה דינרים לשחיטה! ואי דמי נכסתא יהב ליה - ודאי דלנכסתא זבין, ואף על פי ששוה עשרה דינרים כמו שנתן קאמר רב דהוי מקח טעות, ונפקא מינה לטרחא כדלקמן; ואמאי? לימא 'הדמים מודיעין', דהא אפילו לרבנן, דאמרי בפרק 'המוכר את [הספינה]’ (לעיל דף עז:): 'אין הדמים ראיה' - הני מילי גבי 'מכר את הצמד לא מכר את הבקר' וכדאוקימנא: בדוכתא דקרי לצמד 'צמד' ולבקר 'בקר' ואיכא נמי דקרי ליה לבקר 'צמד': דכיון דלאו כולי עלמא קרו ליה לבקר 'צמד' איכא למימר דהאי לוקח הוי מהנהו דקרי לבקר 'בקר', והלכך קאמר ליה מוכר "צמדי מכרתי לך, ולא בקר": שהמוציא מחבירו עליו הראיה, והלכך על הלוקח להביא ראיה שהוא מאותן הרגילין לקרוא לבקר 'צמד', ומדלא מייתי ראיה – מפסיד; אבל הכא: דהאי גברא זבין לרדיא ולשחיטה - מודו רבנן דהדמים מודיעים: דכיון דידעינן בודאי בהאי לוקח דרגיל לקנות לרדיא וגם הדמים מודיעין - הלכך הדמים ראיה, דכי האי גוונא נמי אמרינן התם: 'היכי דמי אי דקרו ליה לצמד צמד כו' אלא דקרו ליה נמי לבקר 'צמד' - כולה זבין ליה' אלמא היכא דכל בני העיר קורין לבקר 'צמד', אף על פי שקורין לו לפעמים 'בקר' - אמרינן דכוליה זבין: דכיון דידעינן ביה בהאי לוקח שרגיל לקרות נמי לבקר 'צמד' כשאר בני העיר, וגם הדמים מודיעין דבקר עם צמד זבן - הלכך אמרי רבנן דהדמים ראיה; והכא נמי: כיון דהאי גברא זבין לרדיא ולשחיטה והדמים מודיעין דלרדיא זבין - ודאי כיון דאיכא מילתא דמוכחא - הדמים ראיה; כן נראה בעיני.
- ^ וליכא 'דמים מודיעין'; ואיכא דגרס: 'דזל רדיא וקם כי בישרא', והיינו הך
- ^ ובעי גמרא:
- ^ פלוגתא דרב ושמואל: מאחר ששוה יפה מה שנתן בו
- ^ טורח מכירת השור: לשחטו ולמכור הבשר; הלכך אמר רב: הרי זה מקח טעות ויחזיר לו המוכר דמיו
- ^ דהוי מקח טעות להתחייב המוכר להחזיר הדמים
- ^ מעות מצויות למוכר
- ^ לוקח
- ^ דמוכר
- ^ אמאי אמר רב הרי זה מקח טעות ויחזיר השור? -
- ^ עצמו
- ^ האיש אשר אתה נושה בו
- ^ סובין בשוויהן
- ^ מקרא נפקא לן בפרק קמא דבבא קמא (דף ט.), דאמר רב הונא: או כסף ישלם או מיטב שדהו; ואיתיביה רב נחמן לרב הונא: 'ישיב' - לרבות שוה כסף; ומשני: הכא במאי עסקינן? - בדלית ליה מעות מצויות; 'דלית ליה' - פשיטא!? מהו דתימא: אמרינן זיל טרח וזבין ואייתי ליה - קא משמע לן
- ^ מעות מצויות למוכר
- ^ לוקח
- ^ פירש רבנו חננאל: דשמעינן מינה דהיכא דאית ליה מעות ללוה - לא יכול לדחויי למלוה לאפרועי משאר נכסים דבעו שומא, אלא זוזי הוא דפרע ליה, ולא דמי למאן דלית ליה זוזי, דשיימי ליה בי דינא מנכסיה; ויש מי שאומר: היכא דאיתנהו לזוזי דמי זה השור בעינייהו, וצריכא עיון; כן פר"ח, ולא נהירא לי האי לישנא בתרא כלל: דמה לי הני מה לי אחריני? כדפרישית מילתיה דרב הונא: דלא אמרינן 'ישיב - לרבות שוה כסף' אלא היכא דלית ליה זוזי
- ^ דשוורים
- ^ כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת בשר נבילה, דאמרינן: 'בנמצא הלך אחר הרוב'
- ^ לא אזלינן בתר רובא, אלא אחר המוחזק אם יש לו שום טענה
- ^ וטוענת "אבדתי כתובתי"; אי נמי במקום שאין כותבין כתובה, כדמפרש בכתובות
- ^ ויש לי מאתים
- ^ ואין לך אלא מנה
- ^ מבית אביה לבית בעלה: כשנכנסה לחופה
- ^ קלתא דמנמנמא ביה כלתא, או
- ^ בשוק בשעת כניסה לחופה, שכן דרך הנישאות בתולות
- ^ ואף על פי שאין לה עדים מעידים על בתוליה, ואין יודעין אם נישאת בתולה או בעולה
- ^ [לא מאתים, אלא] כתובתה מנה, דהמוציא מחבירו עליו הראיה
- ^ שבעולם
- ^ שנישאות לבעל
- ^ אלא ודאי בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק, כשמואל, וקשיא לרב
- ^ וזו איכא למימר דמן המיעוט היא, הואיל ואין לה קול כדמפרש ואזיל
- ^ שיצאה בהינומא
- ^ מאחר שהן עצמן אין יודעין אם ניסת בתולה או אלמנה נמצא דאין כאן קול כלל
- ^ ולא ראוה יוצאת בהינומא
- ^ מתוך שיש שמחה בנישואי בתולה נזכרים בה בני אדם
- ^ דבתולות נישאות: דרובן יש להן קול - מכחיש כחו של אותו רוב; וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי - המוציא מחבירו עליו הראיה
- ^ קודם לכן גונב ממון
- ^ גונב נפשות
- ^ ללוקח, ואין כאן מקח טעות
- ^ הורג נפשות, וסופו ליהרג
- ^ ליהרג
- ^ דגברא קטילא זבין ליה
- ^ תוספתא בבא בתרא פ"ד מ"ד