ביאור:בבלי בבא בתרא דף קסט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שטרי מקח וממכר אין כותבין ^[1];

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנותן מתנה לחברו והחזיר לו את השטר - חזרה מתנתו ^[2]; וחכמים אומרים: מתנתו קיימת ^[3].

אמר מר 'חוץ מאחריות שבו' ^[4] - מאי טעמא?

אמר רב ספרא: לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת ^[5] דלמא אזיל בעל חוב טריף ליה להאי ^[6], ואזיל האי [הקונה שהמלוה טרף ממנו את השדה] ומפיק חד וטריף לקוחות ^[7], ואמר ליה לבעל חוב: "שוף לי דאיקום בה" ^[8], והדר תא טירפן ^[9] ^[10] ומפיק אחרינא ^[11], והדר אזיל טריף לקוחות אחריני.

^[12] וכיון דקרעניה לשטרא דמלוה ^[13] - במאי הדר טריף לה ^[14]? וכי תימא דלא קרעניה - והא אמר רב נחמן: כל טירפא דלא כתיב ביה 'קרעניה לשטרא דמלוה' - לאו טירפא הוא, וכל אדרכתא דלא כתיב בה 'קרעניה לטירפא' - לאו אדרכתא הוא, וכל שומא דלא כתיב ביה 'קרעניה לאדרכתא' - לאו שומא היא'? ^[15]

^[16] לא, צריכא דקאתי מכח אבהתיה ^[17].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולמה ליה למימר ליה לבעל חוב "שוף לי בהאי ארעא ואיקום בה" ^[18]? תיפוק ליה ^[19] דכיון דנקיט תרי שטרי ^[20] - טריף והדר טריף ^[21]!?

^[22] אם כן נפישי עליה ^[23] בעלי דינין ^[24]!

^[25] לכתוב להאי ^[26] שטרא מעליא ^[27], ולכתוב ^[28] תברא למוכר ^[29]: 'כל שטרי דיפקון על ארעא דא פסולין לבר מן דיפוק בזמנא דא ^[30]' ^[31].

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, ואמרי לה קמיה דרב אשי: זאת אומרת אין כותבין שובר ^[32]!?

עמוד ב

אמר להו ^[33]: ^[34] בעלמא כותבין שובר ^[35], והכא ^[36] היינו טעמא ^[37]: דדלמא אזיל בעל חוב ^[38] וטריף ^[39] מיניה דלוקח ^[40], ואזיל איהו וטריף לקוחות, ושובר גבי לקוחות ליכא ^[41].

^[42] סוף סוף לקוחות לאו אמרי דארעא הדרי ^[43]!

אדהכי והכי שמיט ואכיל פירי; אי נמי ללוקח שלא באחריות ^[44]!

אי הכי ^[45] שטרי הלואה נמי ^[46]?

^[47] התם ^[48] דזוזי מסיק ^[49] - ^[50] אמרי ^[51] "פייסיה בעל חוב בזוזי ^[52]"; ^[53] הכא ^[54] דארעא מסיק ^[55] - מידע ידעי דמאן דמסיק ארעא - בזוזי לא מפייס ^[56].

אמר מר: 'חוץ מן האחריות שבו' - היכי כתבינן ^[57]?

אמר רב נחמן: דכתבי הכי: "שטרא דנן דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי, אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה דלוקח" ^[58].

אמר רפרם: זאת אומרת ^[59]: אחריות ^[60] - טעות סופר הוא ^[61]: טעמא דכתב ליה הכי, הא לא כתב ליה הכי - גבי!

רב אשי אמר: אחריות - לאו טעות סופר הוא, ומאי 'חוץ מאחריות שבו'? - דלא כתיב ביה אחריות ^[62].

ההיא איתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למיזבן לה ארעא; אזל זבן לה שלא באחריות; אתיא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: "'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' - זיל זבנה מיניה ^[63] שלא באחריות ^[64], והדר זבנה ניהלה באחריות ^[65]".

[בברייתא בראש קסט,א] רשב"ג אומר: הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר - חזרה מתנתו; וחכמים אומרים: מתנתו קיימת; מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל ^[66]?

אמר רב אסי: ^[67] נעשה כאומר לו "שדה זו נתונה לך כל זמן שהשטר בידך".

מתקיף לה רבה: אי הכי, נגנב או אבד נמי ^[68]!?

אלא אמר רבה: באותיות נקנות במסירה קמיפלגי: רשב"ג סבר אותיות ^[69] נקנות במסירה ^[70], ורבנן סברי: אין אותיות נקנות במסירה ^[71].

תנו רבנן: הבא לידון ^[72] בשטר ובחזקה ^[73] - נידון בשטר, דברי רבי ^[74]; רשב"ג אומר: בחזקה ^[75].

במאי קמיפלגי ^[76]?

כי אתא רב דימי – אמר: באותיות נקנות במסירה קא מיפלגי:

הערות

^ דסבירא ליה אותיות נקנות במסירה, כדלקמן גבי מתנה: דחיישינן דלמא לאחר שכתבו ונתנו לו שטר המכירה - החזיר לו לוקח זה למוכר את השטר, וחזר לו מקחו, כדאמרינן גבי מתנה
^ כדמפרש לקמיה טעמא
^ אלא אם כן חזר ומכרה או נתנה לו בקנין גמור, או בשטר חדש, כדין לוקח ומוכר
^ אין כותבין לו אחריות
^ שאם יכתוב לו שטר אחר - חיישינן
^ שדה
^ דאמר הקונה אותה [לבית הדין] "כי אבד שטרי שהיה לי על שדה זו" וכתבו לו שטר אחר עליה, וכיון דנטרפה מידו - אזיל בהאי שטרא דכתבו ליה, וטריף ללקוחות שקנו אחר שקנה הוא, ויעשה קנוניא עם הבעל חוב שטרפה ממנו
^ כלומר: אל תערער עלי עתה כלום; פירוש' 'שוף': בשופי, כדגרסינן (כתובות דף כ.) 'והוא שאכלום בעליהם שלש שנים ובשופי' כך אמר ליה: "שוף לי דאיקום בארעא ארבע או חמש שנים עד דיתיישן הדבר
^ והדר תא ותערער עלי זימנא אחריתי", ועביד הכי, ובתר זמן מערער עליה וטריף לה מיניה
^ והדר אזל הקונה שאמר "אבד שטרי וכתבו לו אחר"
^ ומפיק ליה לההוא שטרא [קמא] דכתבו ליה על שדה זו
^ ומקשינן עלה:
^ בזימנא קמייתא דטריף
^ במאי קטריף כי אתי השתא וטריף
^ כך הוא הסדר: מלוה בא לבית דין וצועק על הלוה שיפרע לו חובו, ומזמנינן ליה ללוה בדינא, כדאמרינן; ואי לא אתי - משמתינן ליה, וכותבין שטר טירפא למלוה שילך ויפשפש אחר קרקעותיו של לוה, וכל מקום שימצא מנכסיו או מלקוחות שקנו ממנו אחרי כן - יַראה שטרו לבית דין של אותה העיר, וימסרו לו קרקעותיו למַלוה, ויכתבו לו שטר אדרכתא שיהא שליט ודורך על נכסיו של זה לגבות חובו מהן, כדמפרש ב'הגוזל בתרא', ושטר הטירפא יקרעו פן יחזור ויטרוף בבית דין אחר; וישומו הנכסים כדין שומת בית דין כדמפרש בבבא קמא, וכפי השומא יקחם בחובו ויכתבו לו בית דין שטר שומת הנכסים לדעת בכמה קבלם, ומשום דשומא הדרא לעולם כשיהא לו מעות ללוה, כדאמרינן [בבבא מציעא (דף טז: ודף לה.)]; וכשיתנו לו בית דין שטר השומא - יקרעו האדרכתא פן יחזור ויטרוף בה פעם שניה שלא כדין
^ ומשני:
^ לכך אין כותבין שני שטרות: דחיישינן דלמא לאו מכח ההלואה יבא ויטרוף, אלא יבא ויערער כי זו השדה - גזלה מאבותיו זה שמכרה לך, והביא עדים כי זו שדה אבותיו, והמוכר שמכרה - גזלה מאבותיו, והוציאוה מידו והעמידוה ביד המערער, וכתבו ללוקח שנטרפה מידו וכי יש לו רשות לטרוף הלקוחות שקנו קרקע מן המוכר שמכר לו שדה זו הגזולה, והלך ועשה קנוניא הלוקח עם הנגזל: שלקח השדה מידו ואמר ליה "שוף לי", ועשה כן, ואחר ד' וה' שנים עוד בא הנגזל והביא עדים כי שדה זו - גזלה המוכר הזה ומכרה לזה, וטורפה מידו, וחוזר הלוקח הזה בשטר (השני שכתבו לו בעת שאמר אבד שטרי) וטורף בו פעם אחרת; לפיכך אמר רב ספרא 'אין כותבין שני שטרות על שדה אחת'
^ אמאי תלינן טעמא משום דאמר ליה 'שוף לי וכו'
^ בלא טענה זו נמי:
^ כיון דנקיט שני שטרות ביום אחד
^ יכול לטרוף ולחזור ולטרוף, ולכך אמר רב ספרא 'אין כותבין שני שטרות על שדה אחת'
^ ומשני:
^ מריבות ומחלוקות של
^ בבת אחת ויתנו לב על גניבתו
^ אמתניתא פריך: אמאי קתני 'חוץ מאחריות שבו' - משום פסידא דמוכר? והלא יכולין אנו לעשות תקנה:
^ לזה שאמר "אבד שטרי"
^ ובאחריות, דאיכא למימר הדין עמו דודאי אבד שטרו
^ ליה לאידך
^ שובר שיוכיח שנפסד השטר הראשון שביד הלוקח
^ כלומר: חוץ מזה השטר שכתבתי לו בזמן פלוני, תחת הראשון, שאמר לי שאבד ממנו
^ ולא יבא לגבות בו עוד; דהשתא ליכא למיחש דלמא טריף והדר טריף, שהרי כשיוציא הלוקח שטרו הראשון שאבד כדבריו - יוציא המוכר את השובר שכתוב בו 'כל שטרי דיפקון כו': כל שטרי מכירה דיפקון על ארעא דא יהו בטלין
^ מחלוקת תנאים הוא במתניתין בפירקין בשטרי הלואות: דאיכא למאן דאמר 'אין כותבין' שלא יהא צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומלוה שאבד שטרו - הפסיד חובו, והוא הדין לשטרי מקח: אם אבד הלוקח שטרו - לא נכתוב ליה שטרא מעליא על סמך השובר שביד המוכר, שהרי לא יכתבו שובר, דנמצא מוכר צריך לשמור שוברו מן העכברים
^ רב אשי
^ לעולם אימא לך
^ גבי מלוה שאבד שטרו שנכתוב לו שטרא, או פרע מקצת חובו - דכותבין שובר ללוה, ויפרע חובו למלוה
^ גבי מקח וממכר
^ דאין כותבין שובר למוכר כדי לכתוב שטרא מעליא ללוקח
^ דמוכר [שהוא לוקח ראשון, שנאבד שטרו]
^ הקרקע
^ [שני]
^ ותברא אינו ביד הלוקח אלא ביד המוכר, ובתוך כך שילך אל המוכר ויראה לו השובר - שמיט ואכיל פירי, כדמסיק ואזיל, וקשה גזל הנאכל; אבל גבי שטרי מלוה - כותבין שובר, דליכא למימר הכי, כדמפרש לקמן ואזיל
^ ומקשינן:
^ לקוחות. לאו לגבי מוכר אזלי - בתמיה - לצעוק על שדהו שטרף בעל חוב דמוכר, ויראה לו השובר ויחזיר לו קרקעו
^ זימנין דהוי לוקח שלא באחריות: דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה, ולא יחוש הלוקח לחזור אצל המוכר, שהרי אין עליו אחריות, ויפסיד קרקעו שלא כדין
^ דאיכא למיחש להכי, והלכך בשטר מקח אין כותבין שובר
^ אמאי אמר דכותבין שובר? הא איכא למיחש נמי דטריף המלוה לקוחות שלקחו מן הלוה, ותברא בידא דלקוחות ליכא, אלא ביד הלוה
^ ומשני:
^ גבי הלוואות
^ כיון דזוזי מסיק ביה מלוה ללוה
^ לא שבקי ליה לקוחות קרקע שלהם למלוה עד שילכו אצל הלוה לדעת אם פרעוהו זוזי, משום דמימר
^ לקוחות:
^ אימור פיוסי פייסיה, ולא אתי למישמט ולמיכל פירי
^ אבל
^ גבי מקח וממכר
^ כשיבא לוקח זה לטרוף קרקע מלקוחות שלקחו מן המוכר - יניחו לו הלקוחות לטרוף
^ דאמרי לקוחות "זה המוכר קרקע חייב לו ללוקח זה תחת שדהו שאבד", וכל מאן דמסיק ארעא בחבריה - לא מפייס בזוזי עד זמן מרובה כשיראה שלא יוכל להעמיד לו שדה, והלכך מניחין לו לטרוף עכשיו, ולאחר זמן הדר לגבי מרא דארעא, ובתוך כך שמיט ואכיל פירי; והלכך אין כותבין
^ האי שטרא להעיד שהשדה קנוי בידו, אך שלא יגבה לא ממשעבדי ולא מבני חרי, דחיישינן דלמא שטרו הראשון עדיין בידו הוא
^ שלא יוכל המוכר לטעון "לא מכרתי לך מעולם"
^ ממילתיה דרב נחמן שמזקיק לפרש בתוך השטר שאין בו אחריות
^ אחריות שאינו כתוב בשטר אלא נכתב השטר סתם
^ טעות ושגגת הסופר הוא, וכמי שכתב בו אחריות דמי; ופלוגתא הוא ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יד.) והכי מסקינן התם (טו:) דטעות סופר הוא, בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה
^ ורב נחמן לא קמתרץ שפיר
^ מן המוכר
^ וכתוב השטר בשמך
^ ואחר כך מכור את הקרקע לאשה באחריות
^ 'חזרה מתנתו'
^ קסבר רבן שמעון בן גמליאל:
^ נימא דאבד שדהו ובטלה מתנתו
^ בין דשטרי מקח בין דמתנה
^ נקנות למקבל מתנה וללוקח במסירת השטר, כלומר: אע"פ שדברים אינם נקנין, כיון דכתובין בשטר - נקנין עם קבלת הקלף; וכיון שהחזיר לו את השטר - חזרה מתנתו
^ ופלוגתא היא ב'המוכר את הספינה' (לעיל דף עו.); ואף על פי שפירש רבינו חננאל דלית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל, דיחיד ורבים הלכה כרבים - אפילו הכי הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל: דאותיות נקנות במסירה ואף על פי שלא כתב לו בשטר אחר "קני לך הוא וכל שעבודיה", דקיימא לן כרבי, דסבירא ליה אותיות נקנות במסירה – ב'המוכר את הספינה' (שם דף עו.), דאמרינן התם במסקנא: 'אמר רב פפא: הלכתא אותיות נקנות במסירה', בלא שטר אחר, וקאי רב אשי התם כוותיה, דאמר: סברא הוא כו'; ולקמן בפירקין (דף קעג.) נמי אמרינן 'אותיות נקנות במסירה; אביי אמר: צריך להביא ראיה; רבא אמר כו' - גם שם מוכח דאביי ורבא סברי דאותיות נקנות במסירה, וגם שם דחק רבנו חננאל וכתב שאין הלכה כמותו אלא במסירה ובשטר, והבל הוא
^ כנגד המערער על שדה שבידו
^ שטוען "קרקע זה קניתי ממך ועדיין השטר בידי וגם יש לי עדים שאכלתי שני חזקה"
^ לקמן מפרש לה ואזיל, ועל מקומה אפרשנה לפי פירוש האמוראים
^ לפי פירוש האמוראים שלפנינו יש מהם שצריך לפרש לרבי שמעון דקאמר בחזקה ולא בשטר, ויש שצריך לפרש אף בחזקה וכל שכן בשטר; הלכך מה שכתוב בספרים 'בחזקה ולא בשטר' אימא 'אף בחזקה' נראה דלא גרסינן ליה כו'
^ ומתוך כך נדע פירוש הברייתא

[1] דסבירא ליה אותיות נקנות במסירה, כדלקמן גבי מתנה: דחיישינן דלמא לאחר שכתבו ונתנו לו שטר המכירה - החזיר לו לוקח זה למוכר את השטר, וחזר לו מקחו, כדאמרינן גבי מתנה

[2] כדמפרש לקמיה טעמא

[3] אלא אם כן חזר ומכרה או נתנה לו בקנין גמור, או בשטר חדש, כדין לוקח ומוכר

[4] אין כותבין לו אחריות

[5] שאם יכתוב לו שטר אחר - חיישינן

[6] שדה

[7] דאמר הקונה אותה [לבית הדין] "כי אבד שטרי שהיה לי על שדה זו" וכתבו לו שטר אחר עליה, וכיון דנטרפה מידו - אזיל בהאי שטרא דכתבו ליה, וטריף ללקוחות שקנו אחר שקנה הוא, ויעשה קנוניא עם הבעל חוב שטרפה ממנו

[8] כלומר: אל תערער עלי עתה כלום; פירוש' 'שוף': בשופי, כדגרסינן (כתובות דף כ.) 'והוא שאכלום בעליהם שלש שנים ובשופי' כך אמר ליה: "שוף לי דאיקום בארעא ארבע או חמש שנים עד דיתיישן הדבר

[9] והדר תא ותערער עלי זימנא אחריתי", ועביד הכי, ובתר זמן מערער עליה וטריף לה מיניה

[10] והדר אזל הקונה שאמר "אבד שטרי וכתבו לו אחר"

[11] ומפיק ליה לההוא שטרא [קמא] דכתבו ליה על שדה זו

[12] ומקשינן עלה:

[13] בזימנא קמייתא דטריף

[14] במאי קטריף כי אתי השתא וטריף

[15] כך הוא הסדר: מלוה בא לבית דין וצועק על הלוה שיפרע לו חובו, ומזמנינן ליה ללוה בדינא, כדאמרינן; ואי לא אתי - משמתינן ליה, וכותבין שטר טירפא למלוה שילך ויפשפש אחר קרקעותיו של לוה, וכל מקום שימצא מנכסיו או מלקוחות שקנו ממנו אחרי כן - יַראה שטרו לבית דין של אותה העיר, וימסרו לו קרקעותיו למַלוה, ויכתבו לו שטר אדרכתא שיהא שליט ודורך על נכסיו של זה לגבות חובו מהן, כדמפרש ב'הגוזל בתרא', ושטר הטירפא יקרעו פן יחזור ויטרוף בבית דין אחר; וישומו הנכסים כדין שומת בית דין כדמפרש בבבא קמא, וכפי השומא יקחם בחובו ויכתבו לו בית דין שטר שומת הנכסים לדעת בכמה קבלם, ומשום דשומא הדרא לעולם כשיהא לו מעות ללוה, כדאמרינן [בבבא מציעא (דף טז: ודף לה.)]; וכשיתנו לו בית דין שטר השומא - יקרעו האדרכתא פן יחזור ויטרוף בה פעם שניה שלא כדין

[16] ומשני:

[17] לכך אין כותבין שני שטרות: דחיישינן דלמא לאו מכח ההלואה יבא ויטרוף, אלא יבא ויערער כי זו השדה - גזלה מאבותיו זה שמכרה לך, והביא עדים כי זו שדה אבותיו, והמוכר שמכרה - גזלה מאבותיו, והוציאוה מידו והעמידוה ביד המערער, וכתבו ללוקח שנטרפה מידו וכי יש לו רשות לטרוף הלקוחות שקנו קרקע מן המוכר שמכר לו שדה זו הגזולה, והלך ועשה קנוניא הלוקח עם הנגזל: שלקח השדה מידו ואמר ליה "שוף לי", ועשה כן, ואחר ד' וה' שנים עוד בא הנגזל והביא עדים כי שדה זו - גזלה המוכר הזה ומכרה לזה, וטורפה מידו, וחוזר הלוקח הזה בשטר (השני שכתבו לו בעת שאמר אבד שטרי) וטורף בו פעם אחרת; לפיכך אמר רב ספרא 'אין כותבין שני שטרות על שדה אחת'

[18] אמאי תלינן טעמא משום דאמר ליה 'שוף לי וכו'

[19] בלא טענה זו נמי:

[20] כיון דנקיט שני שטרות ביום אחד

[21] יכול לטרוף ולחזור ולטרוף, ולכך אמר רב ספרא 'אין כותבין שני שטרות על שדה אחת'

[22] ומשני:

[23] מריבות ומחלוקות של

[24] בבת אחת ויתנו לב על גניבתו

[25] אמתניתא פריך: אמאי קתני 'חוץ מאחריות שבו' - משום פסידא דמוכר? והלא יכולין אנו לעשות תקנה:

[26] לזה שאמר "אבד שטרי"

[27] ובאחריות, דאיכא למימר הדין עמו דודאי אבד שטרו

[28] ליה לאידך

[29] שובר שיוכיח שנפסד השטר הראשון שביד הלוקח

[30] כלומר: חוץ מזה השטר שכתבתי לו בזמן פלוני, תחת הראשון, שאמר לי שאבד ממנו

[31] ולא יבא לגבות בו עוד; דהשתא ליכא למיחש דלמא טריף והדר טריף, שהרי כשיוציא הלוקח שטרו הראשון שאבד כדבריו - יוציא המוכר את השובר שכתוב בו 'כל שטרי דיפקון כו': כל שטרי מכירה דיפקון על ארעא דא יהו בטלין

[32] מחלוקת תנאים הוא במתניתין בפירקין בשטרי הלואות: דאיכא למאן דאמר 'אין כותבין' שלא יהא צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומלוה שאבד שטרו - הפסיד חובו, והוא הדין לשטרי מקח: אם אבד הלוקח שטרו - לא נכתוב ליה שטרא מעליא על סמך השובר שביד המוכר, שהרי לא יכתבו שובר, דנמצא מוכר צריך לשמור שוברו מן העכברים

[33] רב אשי

[34] לעולם אימא לך

[35] גבי מלוה שאבד שטרו שנכתוב לו שטרא, או פרע מקצת חובו - דכותבין שובר ללוה, ויפרע חובו למלוה

[36] גבי מקח וממכר

[37] דאין כותבין שובר למוכר כדי לכתוב שטרא מעליא ללוקח

[38] דמוכר [שהוא לוקח ראשון, שנאבד שטרו]

[39] הקרקע

[40] [שני]

[41] ותברא אינו ביד הלוקח אלא ביד המוכר, ובתוך כך שילך אל המוכר ויראה לו השובר - שמיט ואכיל פירי, כדמסיק ואזיל, וקשה גזל הנאכל; אבל גבי שטרי מלוה - כותבין שובר, דליכא למימר הכי, כדמפרש לקמן ואזיל

[42] ומקשינן:

[43] לקוחות. לאו לגבי מוכר אזלי - בתמיה - לצעוק על שדהו שטרף בעל חוב דמוכר, ויראה לו השובר ויחזיר לו קרקעו

[44] זימנין דהוי לוקח שלא באחריות: דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה, ולא יחוש הלוקח לחזור אצל המוכר, שהרי אין עליו אחריות, ויפסיד קרקעו שלא כדין

[45] דאיכא למיחש להכי, והלכך בשטר מקח אין כותבין שובר

[46] אמאי אמר דכותבין שובר? הא איכא למיחש נמי דטריף המלוה לקוחות שלקחו מן הלוה, ותברא בידא דלקוחות ליכא, אלא ביד הלוה

[47] ומשני:

[48] גבי הלוואות

[49] כיון דזוזי מסיק ביה מלוה ללוה

[50] לא שבקי ליה לקוחות קרקע שלהם למלוה עד שילכו אצל הלוה לדעת אם פרעוהו זוזי, משום דמימר

[51] לקוחות:

[52] אימור פיוסי פייסיה, ולא אתי למישמט ולמיכל פירי

[53] אבל

[54] גבי מקח וממכר

[55] כשיבא לוקח זה לטרוף קרקע מלקוחות שלקחו מן המוכר - יניחו לו הלקוחות לטרוף

[56] דאמרי לקוחות "זה המוכר קרקע חייב לו ללוקח זה תחת שדהו שאבד", וכל מאן דמסיק ארעא בחבריה - לא מפייס בזוזי עד זמן מרובה כשיראה שלא יוכל להעמיד לו שדה, והלכך מניחין לו לטרוף עכשיו, ולאחר זמן הדר לגבי מרא דארעא, ובתוך כך שמיט ואכיל פירי; והלכך אין כותבין

[57] האי שטרא להעיד שהשדה קנוי בידו, אך שלא יגבה לא ממשעבדי ולא מבני חרי, דחיישינן דלמא שטרו הראשון עדיין בידו הוא

[58] שלא יוכל המוכר לטעון "לא מכרתי לך מעולם"

[59] ממילתיה דרב נחמן שמזקיק לפרש בתוך השטר שאין בו אחריות

[60] אחריות שאינו כתוב בשטר אלא נכתב השטר סתם

[61] טעות ושגגת הסופר הוא, וכמי שכתב בו אחריות דמי; ופלוגתא הוא ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יד.) והכי מסקינן התם (טו:) דטעות סופר הוא, בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה

[62] ורב נחמן לא קמתרץ שפיר

[63] מן המוכר

[64] וכתוב השטר בשמך

[65] ואחר כך מכור את הקרקע לאשה באחריות

[66] 'חזרה מתנתו'

[67] קסבר רבן שמעון בן גמליאל:

[68] נימא דאבד שדהו ובטלה מתנתו

[69] בין דשטרי מקח בין דמתנה

[70] נקנות למקבל מתנה וללוקח במסירת השטר, כלומר: אע"פ שדברים אינם נקנין, כיון דכתובין בשטר - נקנין עם קבלת הקלף; וכיון שהחזיר לו את השטר - חזרה מתנתו

[71] ופלוגתא היא ב'המוכר את הספינה' (לעיל דף עו.); ואף על פי שפירש רבינו חננאל דלית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל, דיחיד ורבים הלכה כרבים - אפילו הכי הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל: דאותיות נקנות במסירה ואף על פי שלא כתב לו בשטר אחר "קני לך הוא וכל שעבודיה", דקיימא לן כרבי, דסבירא ליה אותיות נקנות במסירה – ב'המוכר את הספינה' (שם דף עו.), דאמרינן התם במסקנא: 'אמר רב פפא: הלכתא אותיות נקנות במסירה', בלא שטר אחר, וקאי רב אשי התם כוותיה, דאמר: סברא הוא כו'; ולקמן בפירקין (דף קעג.) נמי אמרינן 'אותיות נקנות במסירה; אביי אמר: צריך להביא ראיה; רבא אמר כו' - גם שם מוכח דאביי ורבא סברי דאותיות נקנות במסירה, וגם שם דחק רבנו חננאל וכתב שאין הלכה כמותו אלא במסירה ובשטר, והבל הוא

[72] כנגד המערער על שדה שבידו

[73] שטוען "קרקע זה קניתי ממך ועדיין השטר בידי וגם יש לי עדים שאכלתי שני חזקה"

[74] לקמן מפרש לה ואזיל, ועל מקומה אפרשנה לפי פירוש האמוראים

[75] לפי פירוש האמוראים שלפנינו יש מהם שצריך לפרש לרבי שמעון דקאמר בחזקה ולא בשטר, ויש שצריך לפרש אף בחזקה וכל שכן בשטר; הלכך מה שכתוב בספרים 'בחזקה ולא בשטר' אימא 'אף בחזקה' נראה דלא גרסינן ליה כו'

[76] ומתוך כך נדע פירוש הברייתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]