ביאור:בבלי בבא בתרא דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דאמר ליה לחבריה "כל נכסי דבי בר סיסין ^[1] מזבינא לך"; הואי ההיא ארעא דהוה מיקרי 'דבי בר סיסין'; אמר ליה "הא - לאו 'דבי בר סיסין' היא, ואיקרויי הוא דמיקריא 'דבי בר סיסין' ^[2]" ^[3].

אתו לקמיה דרב נחמן, אוקמא בידא דלוקח ^[4].

אמר ליה רבא: "דינא הכי ^[5]? המוציא מחבירו ^[6] עליו הראיה ^[7]"!

קשיא דרבא אדרבא קשיא דרב נחמן אדרב נחמן ^[8]!

דרבא אדרבא לא קשיא ^[9]: התם [בנכסי דבי בר סיסין] - מוכר קאי בנכסיה, הכא - לוקח קאי בניכסיה!

דרב נחמן אדרב נחמן נמי לא קשיא: כיון דאמר ליה "דבי בר סיסין" ומיקריא 'דבי בר סיסין' ^[10] - עליה דידיה רמיא לגלויי ^[11] דלאו דבי בר סיסין היא ^[12], אבל הכא - לא יהא אלא דנקיט שטרא; מי לא אמרינן ליה 'קיים שטרך וקום בניכסי ^[13]'? ^[14]

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ביתא ^[15]"!

אמר ליה: "מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה"!

אמר ליה: "בשוקי בראי הואי ^[16]"! ^[17]

אמר ליה: "והא אית לי סהדי דכל שתא הוה אתית תלתין יומי"!

אמר ליה: "תלתין יומי - בשוקאי הוה טרידנא ^[18]"! ^[19]

אמר רבא: עביד איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקא.

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ארעא"!

אמר ליה: "מפלניא זבינתה, דאמר לי דזבנה מינך ^[20]"!

^[21]

אמר ליה: "את לאו קא מודית ^[22]

עמוד ב

דהאי ארעא - דידי היא, ואת לא זבינתה מינאי ^[23]? זיל ^[24]! לאו בעל דברים דידי את ^[25]"!

אמר רבא: דינא קאמר ליה ^[26].

^[27]

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ארעא"?

אמר ליה: "מפלניא זבינא, ואכלתיה שני חזקה" ^[28]!

אמר ליה: "פלניא - גזלנא הוא ^[29]"!

אמר ליה: "והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי ^[30] בך, ואמרת לי 'זיל זבין ^[31]'"!

אמר ליה: "השני נוח לי, הראשון קשה הימנו ^[32]"!

אמר רבא: דינא קאמר ליה ^[33].

כמאן? כאדמון, דתנן '^[34] העורר על השדה ^[35] וחתום עליה בעד ^[36]: אדמון אומר "השני ^[37] נוח לי ^[38], הראשון קשה הימנו", וחכמים אומרים: איבד את זכותו' ^[39]!

^[40]

אפילו תימא רבנן: התם עבד ליה מעשה ^[41], אבל הכא דבורא עביד איניש דמיקרי ואמר ^[42].

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ארעא"?

אמר ליה: "מפלניא זבינתה, ואכלתיה שני חזקה"!

אמר ליה: "פלניא - גזלנא הוא"!

אמר ליה: "והא אית לי סהדי דאתית באורתא, ואמרת לי "זבנה ניהלי ^[43]"!

אמר ליה: "אמינא: איזבון דינאי ^[44]"!

אמר רבא: עביד איניש דזבין דיניה ^[45].

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ארעא"?

אמר ליה: "מפלניא זבינא, ואכלתיה שני חזקה ^[46]"!

אמר ליה: "והא נקיטנא שטרא ^[47] דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני ^[48]"!

אמר ליה ^[49]: "מי סברת שני חזקה ^[50] – 'תלת שני' ^[51] קא אמינא? - שני חזקה טובא קא אמינא ^[52]"

אמר רבא: עבידי אינשי דקרו ל'שני טובא' 'שני חזקה ^[53]' ^[54]; והני מילי ^[55] דאכלה שבע ^[56]: דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך ^[57];

הערות

^ כלומר "כל אותן קרקעות שקניתי מאותו אדם ששמו בר סיסין"
^ כך קורין לו
^ ואין ידוע אם קנאה מבי בר סיסין, ולפיכך נקראת כך או כך שמה מעולם, וירושה היא לו מאבותיו
^ כדמפרש טעמא לקמיה: דעליה דידיה רמיא לגלויי דלאו בר סיסין היא
^ להוציאה מספק מתחת יד המוכר שהוא מוחזק
^ דהיינו לוקח
^ עליו להביא ראיית זכות, ומאחר שאין לו ראיה - יפסיד
^ דלעיל מוקי לה רב נחמן ביד המוכר, ורבא - ביד הלוקח, והכא איפכא
^ דבכל דוכתי מוקי לה ביד המוחזק
^ דכולי עלמא קרו ליה 'דבי בר סיסין' ונראין הדברים שלפיכך נקראת כן, שקנאה מבי בר סיסין, והוא אמר "לאו מבר סיסין לקחתיה"
^ ולהביא ראיה
^ דלאו מבר סיסין לקחה; ואם יביא עדים דאיקרויי הוא דמיקריא הכי, ולא מֵהני שדות שלקח מבר סיסין היא - מוקמינן לה בידיה, דהא פשיטא לן דהאי דאמר ליה "נכסי דבי בר סיסין מזבנינא לך" - הכי קאמר: "ניכסי שקניתי ממנו, ולא נכסי שלא קניתי ממנו, אף על פי שנקראין כן"; כך נראית השיטה
^ אחרי שהמוכר רוצה לפסלו, והחזקה של שלש השנים במקום השטר היא באה, ומאחר שהמוכר מערער על החזקה שאינה חזקה - צריך זה להביא עדים שחזקתו גמורה: שלא דר זה עמו
^ ובהני תרי עובדי סבירא לן כרב נחמן, דהלכתא כוותיה בדינא, וכן פוסקין פירושי רבי חנינא איש רומי.
^ שהכל יודעין ששלי היה
^ בארץ מרחקים, מקום שאין השיירות מצויות, ולא ידעתי, ולכך לא מחיתי
^ ותנן בפרקין 'היה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה' באותה מלכות, דהוו שיירות מצויות; אי נמי איכא לאוקמה בשעת חירום, ואפילו באותה מדינה, כדלקמן בהאי פירקין; וכן פירשוה הגאונים כפירוש ר"ח; אבל במקום שהשיירות מצויות וליכא חירום - לא מצי טעין הכי, דקיימא לן בפירקין (דף לח:): 'מחזיקין בנכסי בורח' דמחאה שלא בפניו הויא מחאה, ואי טעין "לא ידעתי שהחזיק איש פלוני בקרקע שלי, ולכך לא מחיתי" - אינו נאמן, דכי היכי דאמרינן 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה', דחברך חברא אית ליה, ויאמרו לו למחזיק - כמו כן אמרו לזה שאדם אחד מחזיק בקרקע שלו, הואיל ושיירות מצויות; וכן הלכה.
^ למכור סחורתי ולקנות אחרת, ולא ידעתי שאתה דר בביתי
^ וכגון שיש לו בית אחר באותה העיר שהיה מתאכסן שם כל שלשים יום; ויש מפרשים "בשוקאי הוה טרידנא ולא היה לי פנאי למחות אף על פי שידעתי" - ואינו נראה בעיני.
^ גירסת הרשב"ם: "אמר ליה מפלניא זבינתה דזבנה מינך" כלומר: שאמר לי בשעת מכירה שהוא לקחה ממך
^ ומאחר שלא טען "ואכלתיה שני חזקה" - שטר מכירה שלו עודנו בידו.
^ כמו שפירשתי [להלן]
^ שאפילו אם היית טוען דמינאי זבינתה - הלא אין לך לא שטר ולא חזקה
^ מקרקע שלי
^ ואני מוחזק בה יותר ממך, שאתה לא החזקת שלש שנים
^ המערער, ואפילו אם החזיק בה שלש שנים, כמו שפירשתי [להלן] וכן הלכה
^ ומסקנא דמילתא מוקמינן ליה ביד המערער, והיינו טעמא: דכיון דמודה דשלו היה הקרקע מתחלה - לא מבעיא היכא דלא החזיק בה שלש שנים, אלא אפילו החזיק בה שלש שנים - נמי אינה חזקה, ומפקינן ליה מיניה: דהא חזקה שאין עמה טענה היא, שהוא אינו יודע אם היתה של אותו שמכרה לו אם לאו, והוה ליה כהכיר בה בשדה שאינה שלו של מוכר, ויחזירנה למערער, והוא יגבה מעותיו מן המוכרו לו, כדפסקינן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף טו:); ואף על גב דליכא עדים למערער: מדקאמר 'ולא מודית לי כו'; ולא אמרינן 'מיגו דאי בעי אמר "אנא זבינתה מינך, ואכלתיה שני חזקה", כדאמר "מפלניא זבינתה דזבנה מינך" – נאמן': שהוא עצמו אינו יודע אם זבנה המוכר מיניה דמערער אם לאו; הלכך: כיון דהוא מודי למערער דשלו היתה - הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, וגם מודה הוא שאינו יודע אם לקחה המוכרה לו מן הבעלים אם לאו - דהא לא טעין "דזבנה מינך קמאי דידי", וגם אין לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד! הלכך הפסיד; אבל החזיק זה שלש שנים וטעין "מפלניא זבינתה דזבנה מינך קמאי דידי", כלומר: שידעתי בברור שלקחה מינך – נאמן: מיגו דאי בעי אמר "אנא זבינתה מינך ואכלתיה שני חזקה"; אי נמי יש לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד. והכי אמרינן לקמן בפירקין (דף מא:) גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין; והכא בהאי עובדא אפילו אם באו עדים שהחזיק בה יום אחד אותו המוכר, אבל אין יודע אם לקח אותה אם לאו - אינו מועיל כלום, מאחר שזה לא החזיק שלש שנים, וגם הראשון אין לו שטר מכירה מן הבעלים.
^ ואין לו עדים שהחזיק בו אותו המוכר יום אחד, דתו לא הוי מצי טעין 'פלניא גזלנא הוא', דהא טוענין ללוקח, והכי מפרש לקמן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין
^ בשדה זו, שממני גזלה
^ נועצתי
^ לך קנה
^ אתה נוח לי לריב עמך ולהוציאה ממך בדין
^ המערער, ויטול שדהו
^ ראובן
^ שמכר שמעון ללוי, ואומר ראובן כי שמעון גזלו ממנו
^ והוא - ראובן המעורר - חתום עליה בעד: באותו שטר מכירה שכתב לו שמעון ללוי - חתם ראובן ועד אחר עמו
^ לוי
^ ולכך חתמתי
^ ואנן קיימא לן כרבנן בפרק אחרון דכתובות
^ דאפילו אדמון ורבנן לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה [שחתם עד] לסייעו ללוקח לקנות שדהו, אבל בדבורא בעלמא - כולהו מודו כרבא, כדמפרש ואזיל, ואף על פי שהחזיק בה שלש שנים בלא מחאה – יפסיד, דהא חזקה שאין עמה טענה היא: שמודה הוא שלא לקחה מיד הבעלים כי אם מיד איש נכרי, שאין ידוע שהיה לו חלק בה אפילו יום אחד! ולא מצי טעין "אמאי לא מיחה מערער בתוך שלש": דהיכא אמרינן דמפסיד מערער בשתיקתו - היינו היכא דטעין אידך "מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה", דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה, טפי לא מיזדהר; הלכך: זה שלא מיחה, והוא לא נזהר בשטרו – הפסיד; אבל הכא - דמודי מחזיק דלא מיניה דמערער זבניה, שהוא בעל הקרקע, ובעדים זבנה - לא הורע כחו של מערער בשתיקתו, שהחזקה במקום שטר מכירתו עומדת; וכיון דאין שטרו מועיל לו - שהרי מגזלן לקח - אף חזקתו אינה כלום.
^ שחתם עד
^ לשון ויקר מקרה (רות ב)
^ ואם שלך היתה היה לך להוציא ממנו בדין חנם ולא לאבד מעותיך
^ אמרתי בלבי: טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לי, ולא לטרוח ולבא בדין
^ אדם תם שאינו רוצה להתקוטט אפילו על שלו, עשוי הוא להוציא מעותיו ליטול את שלו בלא דין ומחלוקת; ובפירוש ר"ח מפורש: 'אמינא למיזבן דינאי': לקנות המריבות, כלומר: "אף על פי שהיא שלי - איני מוציאה מידו בלא מריבות ודינין; אקנה אותם הדינין והמריבות באלו המעות, אף על פי שעיקר הארץ שלי"
^ ולא נזהרתי בשטרי יותר
^ שכתוב בה דזבנה לי
^ כלומר: שקנויה אצלי מן המוכר הזה ארבע שנים, ונמצא שקדם מקחי לחזקה שלך שנה אחת, ואת מינאי לא זבינתה! הלכך – 'חזקה שאין עמה טענה' היא: שהמוכר לא יכול למוכרה לך, שכבר מכרה לי קודם
^ מחזיק למערער
^ דמאי דאמינא שני חזקה
^ דהיינו תלת שני בצמצום
^ שקדמו לשטר שלך הרבה, ויש לי עדים בכל החזקה [כדמפרש לקמיה]; אבל לפיכך אמרתי 'שני חזקה' סתם, שלא הייתי יודע שהיה לך שטר של ארבע שנים, שאצטרך לטעון ולפרש שני חזקה טובא
^ סתם
^ ואם בא לטעון אחרי כן ד'שני חזקה טובא': יותר משלש שנים - אין זה חוזר וטוען טענות אחרות להכחיש טענות ראשונות; ואנן קיימא לן לקמן דאין אדם טוען בבית דין וחוזר וטוען טענות אחרות להכחיש הראשונות, אלא אחר טענות הראשונות נפסוק הדין; הלכך: כי מייתי סהדי בהני שני חזקה טובא - מהימנינן ליה, שהרי לא חזר וטען
^ דמוקמינן לה בידיה
^ דאייתי סהדי דאכלה שבע שנין
^ שקדמו שני חזקה שלו למכירת השטר של מערער: שהמוכר עצמו לא יכול למוכרה אחר שהחזיק בה שלש שנים בשופי

[1] כלומר "כל אותן קרקעות שקניתי מאותו אדם ששמו בר סיסין"

[2] כך קורין לו

[3] ואין ידוע אם קנאה מבי בר סיסין, ולפיכך נקראת כך או כך שמה מעולם, וירושה היא לו מאבותיו

[4] כדמפרש טעמא לקמיה: דעליה דידיה רמיא לגלויי דלאו בר סיסין היא

[5] להוציאה מספק מתחת יד המוכר שהוא מוחזק

[6] דהיינו לוקח

[7] עליו להביא ראיית זכות, ומאחר שאין לו ראיה - יפסיד

[8] דלעיל מוקי לה רב נחמן ביד המוכר, ורבא - ביד הלוקח, והכא איפכא

[9] דבכל דוכתי מוקי לה ביד המוחזק

[10] דכולי עלמא קרו ליה 'דבי בר סיסין' ונראין הדברים שלפיכך נקראת כן, שקנאה מבי בר סיסין, והוא אמר "לאו מבר סיסין לקחתיה"

[11] ולהביא ראיה

[12] דלאו מבר סיסין לקחה; ואם יביא עדים דאיקרויי הוא דמיקריא הכי, ולא מֵהני שדות שלקח מבר סיסין היא - מוקמינן לה בידיה, דהא פשיטא לן דהאי דאמר ליה "נכסי דבי בר סיסין מזבנינא לך" - הכי קאמר: "ניכסי שקניתי ממנו, ולא נכסי שלא קניתי ממנו, אף על פי שנקראין כן"; כך נראית השיטה

[13] אחרי שהמוכר רוצה לפסלו, והחזקה של שלש השנים במקום השטר היא באה, ומאחר שהמוכר מערער על החזקה שאינה חזקה - צריך זה להביא עדים שחזקתו גמורה: שלא דר זה עמו

[14] ובהני תרי עובדי סבירא לן כרב נחמן, דהלכתא כוותיה בדינא, וכן פוסקין פירושי רבי חנינא איש רומי.

[15] שהכל יודעין ששלי היה

[16] בארץ מרחקים, מקום שאין השיירות מצויות, ולא ידעתי, ולכך לא מחיתי

[17] ותנן בפרקין 'היה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה' באותה מלכות, דהוו שיירות מצויות; אי נמי איכא לאוקמה בשעת חירום, ואפילו באותה מדינה, כדלקמן בהאי פירקין; וכן פירשוה הגאונים כפירוש ר"ח; אבל במקום שהשיירות מצויות וליכא חירום - לא מצי טעין הכי, דקיימא לן בפירקין (דף לח:): 'מחזיקין בנכסי בורח' דמחאה שלא בפניו הויא מחאה, ואי טעין "לא ידעתי שהחזיק איש פלוני בקרקע שלי, ולכך לא מחיתי" - אינו נאמן, דכי היכי דאמרינן 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה', דחברך חברא אית ליה, ויאמרו לו למחזיק - כמו כן אמרו לזה שאדם אחד מחזיק בקרקע שלו, הואיל ושיירות מצויות; וכן הלכה.

[18] למכור סחורתי ולקנות אחרת, ולא ידעתי שאתה דר בביתי

[19] וכגון שיש לו בית אחר באותה העיר שהיה מתאכסן שם כל שלשים יום; ויש מפרשים "בשוקאי הוה טרידנא ולא היה לי פנאי למחות אף על פי שידעתי" - ואינו נראה בעיני.

[20] גירסת הרשב"ם: "אמר ליה מפלניא זבינתה דזבנה מינך" כלומר: שאמר לי בשעת מכירה שהוא לקחה ממך

[21] ומאחר שלא טען "ואכלתיה שני חזקה" - שטר מכירה שלו עודנו בידו.

[22] כמו שפירשתי [להלן]

[23] שאפילו אם היית טוען דמינאי זבינתה - הלא אין לך לא שטר ולא חזקה

[24] מקרקע שלי

[25] ואני מוחזק בה יותר ממך, שאתה לא החזקת שלש שנים

[26] המערער, ואפילו אם החזיק בה שלש שנים, כמו שפירשתי [להלן] וכן הלכה

[27] ומסקנא דמילתא מוקמינן ליה ביד המערער, והיינו טעמא: דכיון דמודה דשלו היה הקרקע מתחלה - לא מבעיא היכא דלא החזיק בה שלש שנים, אלא אפילו החזיק בה שלש שנים - נמי אינה חזקה, ומפקינן ליה מיניה: דהא חזקה שאין עמה טענה היא, שהוא אינו יודע אם היתה של אותו שמכרה לו אם לאו, והוה ליה כהכיר בה בשדה שאינה שלו של מוכר, ויחזירנה למערער, והוא יגבה מעותיו מן המוכרו לו, כדפסקינן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף טו:); ואף על גב דליכא עדים למערער: מדקאמר 'ולא מודית לי כו'; ולא אמרינן 'מיגו דאי בעי אמר "אנא זבינתה מינך, ואכלתיה שני חזקה", כדאמר "מפלניא זבינתה דזבנה מינך" – נאמן': שהוא עצמו אינו יודע אם זבנה המוכר מיניה דמערער אם לאו; הלכך: כיון דהוא מודי למערער דשלו היתה - הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, וגם מודה הוא שאינו יודע אם לקחה המוכרה לו מן הבעלים אם לאו - דהא לא טעין "דזבנה מינך קמאי דידי", וגם אין לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד! הלכך הפסיד; אבל החזיק זה שלש שנים וטעין "מפלניא זבינתה דזבנה מינך קמאי דידי", כלומר: שידעתי בברור שלקחה מינך – נאמן: מיגו דאי בעי אמר "אנא זבינתה מינך ואכלתיה שני חזקה"; אי נמי יש לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד. והכי אמרינן לקמן בפירקין (דף מא:) גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין; והכא בהאי עובדא אפילו אם באו עדים שהחזיק בה יום אחד אותו המוכר, אבל אין יודע אם לקח אותה אם לאו - אינו מועיל כלום, מאחר שזה לא החזיק שלש שנים, וגם הראשון אין לו שטר מכירה מן הבעלים.

[28] ואין לו עדים שהחזיק בו אותו המוכר יום אחד, דתו לא הוי מצי טעין 'פלניא גזלנא הוא', דהא טוענין ללוקח, והכי מפרש לקמן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין

[29] בשדה זו, שממני גזלה

[30] נועצתי

[31] לך קנה

[32] אתה נוח לי לריב עמך ולהוציאה ממך בדין

[33] המערער, ויטול שדהו

[34] ראובן

[35] שמכר שמעון ללוי, ואומר ראובן כי שמעון גזלו ממנו

[36] והוא - ראובן המעורר - חתום עליה בעד: באותו שטר מכירה שכתב לו שמעון ללוי - חתם ראובן ועד אחר עמו

[37] לוי

[38] ולכך חתמתי

[39] ואנן קיימא לן כרבנן בפרק אחרון דכתובות

[40] דאפילו אדמון ורבנן לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה [שחתם עד] לסייעו ללוקח לקנות שדהו, אבל בדבורא בעלמא - כולהו מודו כרבא, כדמפרש ואזיל, ואף על פי שהחזיק בה שלש שנים בלא מחאה – יפסיד, דהא חזקה שאין עמה טענה היא: שמודה הוא שלא לקחה מיד הבעלים כי אם מיד איש נכרי, שאין ידוע שהיה לו חלק בה אפילו יום אחד! ולא מצי טעין "אמאי לא מיחה מערער בתוך שלש": דהיכא אמרינן דמפסיד מערער בשתיקתו - היינו היכא דטעין אידך "מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה", דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה, טפי לא מיזדהר; הלכך: זה שלא מיחה, והוא לא נזהר בשטרו – הפסיד; אבל הכא - דמודי מחזיק דלא מיניה דמערער זבניה, שהוא בעל הקרקע, ובעדים זבנה - לא הורע כחו של מערער בשתיקתו, שהחזקה במקום שטר מכירתו עומדת; וכיון דאין שטרו מועיל לו - שהרי מגזלן לקח - אף חזקתו אינה כלום.

[41] שחתם עד

[42] לשון ויקר מקרה (רות ב)

[43] ואם שלך היתה היה לך להוציא ממנו בדין חנם ולא לאבד מעותיך

[44] אמרתי בלבי: טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לי, ולא לטרוח ולבא בדין

[45] אדם תם שאינו רוצה להתקוטט אפילו על שלו, עשוי הוא להוציא מעותיו ליטול את שלו בלא דין ומחלוקת; ובפירוש ר"ח מפורש: 'אמינא למיזבן דינאי': לקנות המריבות, כלומר: "אף על פי שהיא שלי - איני מוציאה מידו בלא מריבות ודינין; אקנה אותם הדינין והמריבות באלו המעות, אף על פי שעיקר הארץ שלי"

[46] ולא נזהרתי בשטרי יותר

[47] שכתוב בה דזבנה לי

[48] כלומר: שקנויה אצלי מן המוכר הזה ארבע שנים, ונמצא שקדם מקחי לחזקה שלך שנה אחת, ואת מינאי לא זבינתה! הלכך – 'חזקה שאין עמה טענה' היא: שהמוכר לא יכול למוכרה לך, שכבר מכרה לי קודם

[49] מחזיק למערער

[50] דמאי דאמינא שני חזקה

[51] דהיינו תלת שני בצמצום

[52] שקדמו לשטר שלך הרבה, ויש לי עדים בכל החזקה [כדמפרש לקמיה]; אבל לפיכך אמרתי 'שני חזקה' סתם, שלא הייתי יודע שהיה לך שטר של ארבע שנים, שאצטרך לטעון ולפרש שני חזקה טובא

[53] סתם

[54] ואם בא לטעון אחרי כן ד'שני חזקה טובא': יותר משלש שנים - אין זה חוזר וטוען טענות אחרות להכחיש טענות ראשונות; ואנן קיימא לן לקמן דאין אדם טוען בבית דין וחוזר וטוען טענות אחרות להכחיש הראשונות, אלא אחר טענות הראשונות נפסוק הדין; הלכך: כי מייתי סהדי בהני שני חזקה טובא - מהימנינן ליה, שהרי לא חזר וטען

[55] דמוקמינן לה בידיה

[56] דאייתי סהדי דאכלה שבע שנין

[57] שקדמו שני חזקה שלו למכירת השטר של מערער: שהמוכר עצמו לא יכול למוכרה אחר שהחזיק בה שלש שנים בשופי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]