ביאור:בבלי בבא בתרא דף קמא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא לאביי ^[1] - מאי 'ניזון כבת'? ולטעמיך, לרבא - מאי 'יורש כבן' ^[2]? - אלא ^[3] 'ראוי לירש' ואין לו ^[4] - הכי נמי ^[5] ראוי לזון ואין לו.

אומר אם ילדה אשתי זכר וכו':

למימרא דבת עדיפא ליה מבן ^[6]? והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו - הקב"ה מלא עליו עברה, שנאמר (במדבר כז ח) [ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו] והעברתם את נחלתו לבתו, ואין 'העברה' אלא עֶבְרָה, שנאמר (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [ יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל]!?

לענין ירושה בן עדיף ליה ^[7], לענין הרווחה בתו עדיפא ליה ^[8]. ושמואל אמר: הכא ^[9] במבכרת עסקינן ^[10], וכדרב חסדא, דאמר רב חסדא: בת תחלה - סימן יפה לַבָּנִים.

איכא דאמרי: דמרביא ^[11] לאחהא, ואיכא דאמרי: דלא שלטא ביה עינא בישא

אמר רב חסדא: ולדידי - בנתן עדיפן לי מבני ^[12].

ואיבעית אימא: הא מני ^[13]? רבי יהודה היא ^[14].

הי רבי יהודה? אילימא רבי יהודה ד'בכל', דתניא (בראשית כד א) [ואברהם זקן בא בימים] וה' ברך את אברהם בכל; רבי מאיר אומר: שלא היה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת, ו'בכל' שמה. - אימור דשמעת ליה לרבי יהודה ברתא נמי לא חסריה רחמנא לאברהם, דעדיפא מבן מי שמעת ליה?

אלא הא רבי יהודה, דתניא ^[15] מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים - דעסקי בתורה ^[16] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות - דלא ליתזלן;

אלא הא, דתניא: ילדה זכר ונקבה - הזכר נוטל ששה דינרין ^[17] והנקבה נוטלת שני דינרין ^[18]. במאי? אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא: במסרס ^[19], דאמר ^[20]: "^[21] זכר תחלה ^[22] מאתים, נקבה אחריו ולא כלום ^[23]"; ^[24] "^[25] נקבה תחלה – מנה, זכר אחריה מנה", וילדה זכר ונקבה ולא ידעינן הי מינייהו נפק ברישא - זכר שקיל מנה ממה נפשך ^[26]; אידך מנה הוה ממון המוטל בספק ^[27] – ^[28] וחולקין ^[29];

והא דתניא: 'ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה' היכי משכחת לה ^[30]?

אמר רבינא: ב'מְבַשְׂרֵנִי' ^[31],

עמוד ב

דתניא: '"הַמְּבַשְׂרֵנִי במה נפטר רחמה של אשתיף אם זכר - יטול מנה", ילדה זכר - נוטל מנה; "אם נקבה – מנה", ילדה נקבה - נוטל מנה; ילדה זכר ונקבה - אין לו אלא מנה' - והא "זכר ונקבה" לא אמר?

דאמר נמי "אם זכר ונקבה נמי יטול מנה".

אלא למעוטי מאי ^[32]?

למעוטי נפל ^[33].

^[34]

ההוא דאמר לה לדביתהו "נכסי להאי דמעברת"!

אמר רב הונא: הוי מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה ^[35].

איתיביה רב נחמן לרב הונא ^[36] 'האומר "אם ילדה אשתי זכר - יטול מנה", ילדה זכר - נוטל מנה' ^[37]!

אמר ליה: משנתינו - איני יודע מי שְׁנָאָהּ ^[38].

ולימא ליה 'רבי מאיר היא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' ^[39]?

אימור דשמעת ליה לרבי מאיר לדבר שישנו בעולם ^[40], ^[41] לדבר שאינו בעולם מי שמעת ליה ^[42]?

ולימא ליה 'רבי יוסי היא', דאמר עובר קני ^[43], דתנן ^[44]: ^[45]עובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי ^[46].

^[47] שאני ירושה הבאה מאיליה ^[48].

ולימא ליה: רבי יוחנן בן ברוקה היא, דאמר לא שנא ירושה ולא שנא מתנה, דתנן ^[49]: 'רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר ^[50] על מי שראוי ליורשו ^[51] - דבריו קיימין' ^[52]?

אימור דשמעת ליה לרבי יוחנן בן ברוקה לדבר שישנו בעולם ^[53], לדבר שאינו בעולם מי אמר ^[54]!

ולימא ליה: רבי יוחנן בן ברוקה היא, וסבר לה כרבי יוסי ^[55]?

מי יימר דסבר ^[56] לה ^[57]? ^[58]

ולימא ליה ^[59] ב'מְּבַשׂרֵנִי' ^[60]?!

אי הכי דקתני סיפא 'ואם אין שם יורש אלא הוא - יורש הכל' אי ב'מבשרני', 'יורש' מאי עבידתיה ^[61]?

ולימא ליה בשילדה ^[62]?

אי הכי דקתני סיפא 'ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול' – 'כל שתלד'? – 'כל שילדה' מיבעי ליה !?

הערות

^ דאמר 'אינו נוטל כלום': לא עם בנים ולא עם בנות
^ דקתני רישא
^ והלא על כרחך 'יורש כבן' =
^ ואין לו מבעי ליה לפרושי
^ סיפא נמי לא שנא:
^ דיהיב לה לנקבה מאתים זוז דהיינו שני מנין
^ דיקרא שם המת על נחלתו, אבל הבת מסבת נחלה ממטה למטה אחר
^ שאינה יכולה לחזר אחר מזונותיה כזכר
^ מתניתין
^ דבת עדיפא ליה, כדמפרש טעמא לקמן ואזיל
^ מגדלת
^ אית דמפרשי לדרב חסדא במבכרת, כשמעתיה, אך הלשון מדקאמר 'לדידי' אינו מוכיח כך; ונראה בעיני שלא נתקיימו לו בנים כי אם בנות, לכך מתאוה היה לבנות; ולא נתיישב לי יפה דעתו של רב חסדא
^ מתניתין
^ שחפץ בהרווחה דבת כדמפרש לקמיה דלא ליתזלו
^ ברייתא היא בכתובות בפרק 'נערה שנתפתתה': מצוה לזון משום 'ומבשרך לא תתעלם' ומיהו חובה הוא דליכא, כדתנן התם: 'אינו חייב במזונות בתו, ואין מחייבין אותו לזון בניו ובנותיו, כדאמרינן התם, דאמרינן ליה 'יארוד ילדה ואבני מתא שדיא'
^ ולא ליתזלו; פירוש הוא, ואינו מן הברייתא
^ של זהב, דהיינו מנה וחצי: לפי שהמנה = כ"ה סלעים, שהן מאה זוז דינרי כסף, ודינר זהב נמכר בכ"ה דינר כסף, כדתנן בבבא קמא בפרקים שור שנגח ד' וה' (דף לו.) במשנה; נמצא הששה דינר = מאה וחמשים זוז, שהן מנה וחצי
^ של זהב דהיינו חצי מנה
^ שסירס תנאיו: זה למפרע מזה
^ שהתנה על לידת תאומים
^ אם יצא
^ ואחר כך הנקבה - יטול הזכר
^ מאתים והנקבה לא תטול כלום
^ וחזר וסירס תנאו להתנות על לידת מפרע:
^ אם
^ אפילו נולד אחרון
^ אם זכר נולד תחלה יטלנו כו' ואם נקבה תחלה תטלנו
^ הלכך
^ נמצא הזכר נוטל ששה דינר זהב
^ דמדקתני 'אין לו אלא מנה' משמע דסלקא דעתך אמינא דאף על גב דאמר 'יטלו שני מנין' - אפילו הכי אין לו אלא מנה; והיכי משכחת לה דאיכא למימר הכי
^ לא התנה לתת לזכר ולנקבה כלום, אלא לַמְּבַשֵּׂר, כדמפרש ואזיל
^ כיון דבכל בשורות יטול המבשר מנה, לא (פירש) [שנא] לא זכר ולא נקבה ולא תאומים, הוה ליה למימר "המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי יטול מנה"
^ מה שפירש האב א"ם זכר אם נקבה" - למעוטי אם יבשר "הפילה אשתך", דלא יטול כלום, דסתם 'זכר' ו'נקבה' היינו בר קיימא ולא מת
^ ה"ג המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם ילדה זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה והא זכר ונקבה לא קאמר דאמר נמי זכר ונקבה יטול מנה ואלא למעוטי מאי למעוטי נפל. והכי פירושו: "המבשרני מה תלד אשתי: אם יבשרני שילדה זכר - יטול המבשר מנה; לפיכך אם ילדה זכר - יטול המבשר מנה, כדאמר האב, אבל על בשורת הבת - לא יטול כלום, דהא לא קאמר; ואם כה יאמר "אם נקבה - מנה", כלומר: "אם יבשרני שילדה אשתי נקבה - יטול מנה" ואירע מעשה שילדה נקבה - נוטל המבשר מנה, אבל על בשורת זכר לא יטול כלום, דהא לא קאמר אב מידי! ונראה בעיני דגרסינן בה הכי "אם זכר – מנה, אם נקבה – מנה": ילדה זכר נוטל מנה, ילדה נקבה נוטל מנה; והשתא אתי שפיר הך דפרכינן לבסוף 'אלא למעוטי מאי' לפי שכל עניני בשורת לידה פירש: בין לידת זכר, בין לידת נקבה, בין לידת תאומים! ואם אירע מעשה שילדה זכר ונקבה תאומים - אין לו למבשר אלא מנה; ופרכינן: והא 'זכר ונקבה' לא אתני אב, ועל לידת תאומים לא אסיק האב אדעתיה, ולא אמר שיטול המבשר כלום אלא על זכר לבדו או נקבה לבדה? ומשני: דאמר נמי "אם יבשרני זכר ונקבה ביחד", ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל.
^ לא קנה עד שיולד, ואפילו היכא דאמר "נכסיי להא עובר כשיולד", דאמר רב הונא לקמן 'אף "לכשתלד" לא קנה'
^ ממתניתין, דתנן:
^ דהיינו מזכה לעובר
^ לא מצינו לא יחיד ולא רבים
^ ואמאי קאמר רב הונא 'איני יודע מי שנאה'? הא איהו גופיה סבירא ליה כרבי מאיר כדאמר ביבמות בפרק 'האשה שהלך בעלה למדינת הים' (דף צג.): דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא כרב, ורב כרבי ינאי, ורבי ינאי כרבי חייא, ורבי חייא כרבי, ורבי כרבי מאיר, ורבי מאיר – כרבי אליעזר בן יעקב, ו כרבי אליעזר בן יעקב כרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' ומפרש התם: 'רב הונא, דאיתמר: המוכר פירות דקל לחבירו: אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו; ור"נ אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו כו'; רבי מאיר - דתנן 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי כו' - אינה מקודשת; רבי מאיר אומר: מקודשת; ומתניתין נמי קסלקא דעתא דהוא הדין גבי עובר: דכי היכי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הכי נמי מקנה לעובר שלא בא לעולם
^ בשעת קנין אלא שעדיין לא הגיע זמנו לקנות כדקתני "הרי את מקודשת לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי" כו' - האשה הנקנית לו הרי היא בעולם, אלא שעדיין לא נתגיירה ולא הגיע זמנה לקנות
^ אבל
^ עובר אינו בעולם, ולא קני מידי, ולהכי 'איני יודע מי שנאה'
^ חלק בעבדי אביו, ואנא דאמינא כרבנן, ואמאי קאמר 'איני יודע מי שנאה'?
^ בפרק 'אלמנה' [פ"ז מ"ב] ביבמות
^ בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר כדמפרש התם דעובר במעי זרה זר הוא , שה
^ כלומר שהעובר שנתעברה ישראלית מכהן בעלה שמת - פוסל את העבד מלאכול בתרומה מפני חלקו: דעובד במעי זרה - זר הוא, ולא קרינא ביה 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו' דאינו ילידו של כהן לקרות 'כהן' עד שיצא לאויר העולם, ואינו מאכיל את אמו ישראלית שעיברתו מכהן, דקיימא לן התם שאוכלת בתרומה בשביל בנה כהן כאילו בעלה כהן חי, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו', אבל עובר – לא! דסבירא ליה לרבי יוסי: עובר במעי זרה - זר הוא [## שעובר ירך אמו!?], כדמפרש התם; שמעינן מיהא דעובר יש לו חלק במעי אמו בעבדי אביו שמת: מדפסיל להו באכילת תרומה! אלמא מזכה לעובר – קנה, הואיל ויורש ממילא בנכסי אביו
^ ומשני:
^ ויש לה כח לתפוס, אבל להקנות לו אדם - לא קנה
^ ב'יש נוחלין' [קל,א]
^ "איש פלוני יירשני"
^ במקצת, כגון בן בין הבנים, וקסלקא דעתא דבעובר בין הבנים קאמר, דהיינו 'ראוי ליורשו' לכשיולד
^ אלמא המוריש לעובר – קנה, דהיינו 'מזכה לעוברו', ולעיל נמי במזכה לעובר שלו מיירי, שהוא ראוי ליורשו
^ במי שישנו בעולם כגון בן בין הבנים
^ אבל עובר בין הבנים לא
^ דעובר יורש, ואיכא למימר דאיירי רבי יוחנן בעובר בין הבנים, דהיינו 'ראוי ליורשו במקצת', כרבי יוסי, דעובר יורש
^ לרבי יוחנן בן ברוקה
^ כרבי יוסי
^ והלכך 'לא נודע מי שנאה'.
^ דמתניתין איירי
^ כי המבשר ישנו בעולם; ונוקי למתניתין שהמבשר יטול מנה, ולא העובר, דהמזכה לעובר לא קנה
^ דמבשר לירש כלום
^ כשאמר האב "אם ילדה זכר תנו לו מנה" - כבר נולד בשעת אמירה, הלכך יטול מנה: דלא איירי במזכה לעובר

[1] דאמר 'אינו נוטל כלום': לא עם בנים ולא עם בנות

[2] דקתני רישא

[3] והלא על כרחך 'יורש כבן' =

[4] ואין לו מבעי ליה לפרושי

[5] סיפא נמי לא שנא:

[6] דיהיב לה לנקבה מאתים זוז דהיינו שני מנין

[7] דיקרא שם המת על נחלתו, אבל הבת מסבת נחלה ממטה למטה אחר

[8] שאינה יכולה לחזר אחר מזונותיה כזכר

[9] מתניתין

[10] דבת עדיפא ליה, כדמפרש טעמא לקמן ואזיל

[11] מגדלת

[12] אית דמפרשי לדרב חסדא במבכרת, כשמעתיה, אך הלשון מדקאמר 'לדידי' אינו מוכיח כך; ונראה בעיני שלא נתקיימו לו בנים כי אם בנות, לכך מתאוה היה לבנות; ולא נתיישב לי יפה דעתו של רב חסדא

[13] מתניתין

[14] שחפץ בהרווחה דבת כדמפרש לקמיה דלא ליתזלו

[15] ברייתא היא בכתובות בפרק 'נערה שנתפתתה': מצוה לזון משום 'ומבשרך לא תתעלם' ומיהו חובה הוא דליכא, כדתנן התם: 'אינו חייב במזונות בתו, ואין מחייבין אותו לזון בניו ובנותיו, כדאמרינן התם, דאמרינן ליה 'יארוד ילדה ואבני מתא שדיא'

[16] ולא ליתזלו; פירוש הוא, ואינו מן הברייתא

[17] של זהב, דהיינו מנה וחצי: לפי שהמנה = כ"ה סלעים, שהן מאה זוז דינרי כסף, ודינר זהב נמכר בכ"ה דינר כסף, כדתנן בבבא קמא בפרקים שור שנגח ד' וה' (דף לו.) במשנה; נמצא הששה דינר = מאה וחמשים זוז, שהן מנה וחצי

[18] של זהב דהיינו חצי מנה

[19] שסירס תנאיו: זה למפרע מזה

[20] שהתנה על לידת תאומים

[21] אם יצא

[22] ואחר כך הנקבה - יטול הזכר

[23] מאתים והנקבה לא תטול כלום

[24] וחזר וסירס תנאו להתנות על לידת מפרע:

[25] אם

[26] אפילו נולד אחרון

[27] אם זכר נולד תחלה יטלנו כו' ואם נקבה תחלה תטלנו

[28] הלכך

[29] נמצא הזכר נוטל ששה דינר זהב

[30] דמדקתני 'אין לו אלא מנה' משמע דסלקא דעתך אמינא דאף על גב דאמר 'יטלו שני מנין' - אפילו הכי אין לו אלא מנה; והיכי משכחת לה דאיכא למימר הכי

[31] לא התנה לתת לזכר ולנקבה כלום, אלא לַמְּבַשֵּׂר, כדמפרש ואזיל

[32] כיון דבכל בשורות יטול המבשר מנה, לא (פירש) [שנא] לא זכר ולא נקבה ולא תאומים, הוה ליה למימר "המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי יטול מנה"

[33] מה שפירש האב א"ם זכר אם נקבה" - למעוטי אם יבשר "הפילה אשתך", דלא יטול כלום, דסתם 'זכר' ו'נקבה' היינו בר קיימא ולא מת

[34] ה"ג המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם ילדה זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה והא זכר ונקבה לא קאמר דאמר נמי זכר ונקבה יטול מנה ואלא למעוטי מאי למעוטי נפל. והכי פירושו: "המבשרני מה תלד אשתי: אם יבשרני שילדה זכר - יטול המבשר מנה; לפיכך אם ילדה זכר - יטול המבשר מנה, כדאמר האב, אבל על בשורת הבת - לא יטול כלום, דהא לא קאמר; ואם כה יאמר "אם נקבה - מנה", כלומר: "אם יבשרני שילדה אשתי נקבה - יטול מנה" ואירע מעשה שילדה נקבה - נוטל המבשר מנה, אבל על בשורת זכר לא יטול כלום, דהא לא קאמר אב מידי! ונראה בעיני דגרסינן בה הכי "אם זכר – מנה, אם נקבה – מנה": ילדה זכר נוטל מנה, ילדה נקבה נוטל מנה; והשתא אתי שפיר הך דפרכינן לבסוף 'אלא למעוטי מאי' לפי שכל עניני בשורת לידה פירש: בין לידת זכר, בין לידת נקבה, בין לידת תאומים! ואם אירע מעשה שילדה זכר ונקבה תאומים - אין לו למבשר אלא מנה; ופרכינן: והא 'זכר ונקבה' לא אתני אב, ועל לידת תאומים לא אסיק האב אדעתיה, ולא אמר שיטול המבשר כלום אלא על זכר לבדו או נקבה לבדה? ומשני: דאמר נמי "אם יבשרני זכר ונקבה ביחד", ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל.

[35] לא קנה עד שיולד, ואפילו היכא דאמר "נכסיי להא עובר כשיולד", דאמר רב הונא לקמן 'אף "לכשתלד" לא קנה'

[36] ממתניתין, דתנן:

[37] דהיינו מזכה לעובר

[38] לא מצינו לא יחיד ולא רבים

[39] ואמאי קאמר רב הונא 'איני יודע מי שנאה'? הא איהו גופיה סבירא ליה כרבי מאיר כדאמר ביבמות בפרק 'האשה שהלך בעלה למדינת הים' (דף צג.): דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא כרב, ורב כרבי ינאי, ורבי ינאי כרבי חייא, ורבי חייא כרבי, ורבי כרבי מאיר, ורבי מאיר – כרבי אליעזר בן יעקב, ו כרבי אליעזר בן יעקב כרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' ומפרש התם: 'רב הונא, דאיתמר: המוכר פירות דקל לחבירו: אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו; ור"נ אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו כו'; רבי מאיר - דתנן 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי כו' - אינה מקודשת; רבי מאיר אומר: מקודשת; ומתניתין נמי קסלקא דעתא דהוא הדין גבי עובר: דכי היכי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הכי נמי מקנה לעובר שלא בא לעולם

[40] בשעת קנין אלא שעדיין לא הגיע זמנו לקנות כדקתני "הרי את מקודשת לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי" כו' - האשה הנקנית לו הרי היא בעולם, אלא שעדיין לא נתגיירה ולא הגיע זמנה לקנות

[41] אבל

[42] עובר אינו בעולם, ולא קני מידי, ולהכי 'איני יודע מי שנאה'

[43] חלק בעבדי אביו, ואנא דאמינא כרבנן, ואמאי קאמר 'איני יודע מי שנאה'?

[44] בפרק 'אלמנה' [פ"ז מ"ב] ביבמות

[45] בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר כדמפרש התם דעובר במעי זרה זר הוא , שה

[46] כלומר שהעובר שנתעברה ישראלית מכהן בעלה שמת - פוסל את העבד מלאכול בתרומה מפני חלקו: דעובד במעי זרה - זר הוא, ולא קרינא ביה 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו' דאינו ילידו של כהן לקרות 'כהן' עד שיצא לאויר העולם, ואינו מאכיל את אמו ישראלית שעיברתו מכהן, דקיימא לן התם שאוכלת בתרומה בשביל בנה כהן כאילו בעלה כהן חי, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו', אבל עובר – לא! דסבירא ליה לרבי יוסי: עובר במעי זרה - זר הוא [## שעובר ירך אמו!?], כדמפרש התם; שמעינן מיהא דעובר יש לו חלק במעי אמו בעבדי אביו שמת: מדפסיל להו באכילת תרומה! אלמא מזכה לעובר – קנה, הואיל ויורש ממילא בנכסי אביו

[47] ומשני:

[48] ויש לה כח לתפוס, אבל להקנות לו אדם - לא קנה

[49] ב'יש נוחלין' [קל,א]

[50] "איש פלוני יירשני"

[51] במקצת, כגון בן בין הבנים, וקסלקא דעתא דבעובר בין הבנים קאמר, דהיינו 'ראוי ליורשו' לכשיולד

[52] אלמא המוריש לעובר – קנה, דהיינו 'מזכה לעוברו', ולעיל נמי במזכה לעובר שלו מיירי, שהוא ראוי ליורשו

[53] במי שישנו בעולם כגון בן בין הבנים

[54] אבל עובר בין הבנים לא

[55] דעובר יורש, ואיכא למימר דאיירי רבי יוחנן בעובר בין הבנים, דהיינו 'ראוי ליורשו במקצת', כרבי יוסי, דעובר יורש

[56] לרבי יוחנן בן ברוקה

[57] כרבי יוסי

[58] והלכך 'לא נודע מי שנאה'.

[59] דמתניתין איירי

[60] כי המבשר ישנו בעולם; ונוקי למתניתין שהמבשר יטול מנה, ולא העובר, דהמזכה לעובר לא קנה

[61] דמבשר לירש כלום

[62] כשאמר האב "אם ילדה זכר תנו לו מנה" - כבר נולד בשעת אמירה, הלכך יטול מנה: דלא איירי במזכה לעובר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]