ביאור:בבלי בבא בתרא דף פ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
הלוקח פירות שובך מחבירו [1] - מפריח בריכה ראשונה [2];
פירות כוורת [3] - נוטל שלשה נחילים [4] – ומסרס [5];
חלות דבש - מניח שתי חלות [6];
זיתים לקוץ - מניח שתי גרופיות [7].
גמרא:
והתניא '[8] בריכה ראשונה ושניה' [9]?
אמר רב כהנא [10]: לא קשיא: הא לה [11] הא לאמה [12].
[13] מאי שנא אמה דמיצטוותא אברתא ואזוגא, דשבקינן לה [14]? - איהי נמי [15] תיצטוותא אאמה ואזוגא דשבקינן לה [16]?
[17] אמה אברתא מיצטוותא, ברתא אאמה לא מיצטוותא [18].
פירות כוורת - נוטל שלשה נחילין ומסרס:
במה מסרסן [19]?
אמר רב יהודה אמר שמואל: בחרדל [20].
אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא: לא חרדל מסרסן, אלא [21] מתוך שפיהן חד [22] - חוזרות ואוכלות את דובשנן [23].
רבי יוחנן אמר: נוטל שלשה נחילין בסירוס [24].
במתניתא תנא: נוטל שלשה נחילין בזה אחר זה; מכאן ואילך נוטל אחת ומניח אחת [25].
חלות דבש מניח שתי חלות וכו':
אמר רב כהנא: דבש [26] בכוורת - אינו יוצא מידי מאכל לעולם [27].
אלמא קסבר לא בעי מחשבה? מיתיבי: דבש בכוורת אינו לא אוכל [28] ולא משקה [29]?
אמר אביי: לא צריכא אלא לאותן שתי חלות [30]
רבא אמר: רבי אליעזר היא [31],
דתנן [(לעיל סה,ב); שביעית פ"י מ"ז; עוקצין פ"ג מ"י] [32]: כוורת דבורים: רבי אליעזר אומר: הרי היא כקרקע [33], וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב חטאת; וחכמים אומרים: אין כותבין עליה פרוזבול, ואינה כקרקע, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטור. אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב (שמואל א יד כז) ויטבול אותה ביערת הדבש [וישב ידו אל פיו ותראנה עיניו] - וכי מה ענין יער אצל דבש? אלא לומר לך: מה יער: התולש ממנו בשבת חייב חטאת - אף דבש: הרודה ממנו בשבת חייב חטאת.
מיתיבי: דבש הזב מכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה [34]; בשלמא לאביי ניחא [35], אלא לרבא [36] קשיא [37]!
אמר רב זביד: כגון שזב על גבי כלי מאוס [39].
רב אחא בר יעקב אמר: כגון שזב על גבי קשקשין [40].
מיתיבי: 'דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה; חישב עליו לאכילה - מטמא טומאת אוכלין; למשקין - מטמא טומאת משקין'; בשלמא לאביי ניחא [41]; אלא לרבא קשיא [42]!
אמר לך רבא: תריץ הכי: 'חישב עליו לאכילה - אינו מטמא טומאת אוכלין; למשקין - אינו מטמא טומאת משקין'.
תניא כוותיה דרב כהנא: דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה.
זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות:
תנו רבנן: 'הלוקח אילן מחבירו לקוץ - מגביה מן הקרקע טפח [43] וקוצץ; בתולת השקמה [44] - שלשה טפחים; סדן השקמה [45] - שני טפחים; בקנים ובגפנים - מן הפקק ולמעלה; בדקלים ובארזים - חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף [46]';
ובתולת השקמה - שלשה טפחים בעינן [47]? ורמינהי [שביעית פ"ד מ"ה]: 'אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה [48]; רבי יהודה אומר: כדרכו – אסור [49], אלא מגביה עשרה טפחים [50] וקוצץ [51], או גומם מעִם הארץ' - מעם הארץ הוא דקשי, הא אידך [52] מעלי לה [53]?!
אמר אביי: שלשה טפחים מעלי לה; מעם הארץ ודאי קשי לה, מכאן ואילך [54] לא מקשי קשי לה [55] ולאו עלויי מעלי לה [56]; [57] גבי שביעית [58] עבדינן מידי דודאי קשי לה [59]; [60] גבי מקח וממכר עבדינן מידי דודאי מעלי לה [61].
'בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף'; וארז אין גזעו מחליף? והא דריש רבי חייא בר לולייני: מאי דכתיב (תהלים צב יג) 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה'? אם נאמר 'תמר' [62] למה נאמר 'ארז' [63], ואם נאמר 'ארז' למה נאמר 'תמר'? - אילו נאמר 'ארז' ולא נאמר 'תמר' הייתי אומר: 'מה ארז אין עושה פירות - אף צדיק אין עושה פירות [64]'; לכך נאמר 'תמר' [65]; ואם נאמר 'תמר' ולא נאמר 'ארז' הייתי אומר: 'מה תמר [66] אין גזעו מחליף - אף צדיק אין גזעו מחליף [67]'; לכך נאמר 'ארז' [68]!
אלא הכא במאי עסקינן? - בשאר מיני ארזים, כדרבה בר רב הונא: דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר (ישעיהו מא יט) אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים וגו' [בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו]; ארז – ארזא [69]; שיטה – תורניתא [70]; הדס – אסא; עץ שמן – אפרסמא [71]; ברוש – ברתי [72]; תדהר – שאגא [73]; ותאשור – שורבינא [74].
[75] הני - שבעה הוי!?
כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהן [76] אלונים אלמונים אלמוגים: אלונים – בוטני [77]; אלמונים – בלוטי [78], אלמוגים -
הערות
עריכה- ^ כגון שאמר לו בניסן "מכור לי פירות שנה זו מה שילדו בכל חדש", אבל האמהות לא קנה; ודרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש - זכר ונקבה - חוץ מחדש אדר, שאין יולדין; והנהו ולדות גם הם לסוף שני חדשים עושים ולדות בכל חדש, וכל שני ולדות קרוין 'בריכה'
- ^ הלוקח בריכה ראשונה מניח לפרוח עם האם, שאותן לא מכר, שכן דרך המוכרין פירות שובך לעכב בריכה ראשונה להיות צוות לאמהות להתקיים השובך פן יברחו האמהות, והוא - שובכו לא מכר; הלכך מסתמא גם בריכה ראשונה של שנה זו עיכב עם השובך, דזו היא קיום השובך; ובגמרא מפרש דגם פירות הראשונים דההיא בריכה ראשונה שייר המוכר להיות צוות להך עם בריכה ראשונה, פן תברח: דהא אאמה לא מצטוותא! ומכיון שתברח בריכה ראשונה - תברח גם האם, ונמצא מפסיד שובכו; כך דעתי לפרשה בגמרא
- ^ של שנה אחת דבורים הנולדים מן הכוורת
- ^ שלשה חבורות הנולדות ראשונה בשלשה זמנים מתשעה ימים או עשרה ימים זה אחר זה: שכן דרך הכוורת: בתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות שילדו האמהות, ויושבין על ענף האילן, ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו; וכן לסוף תשעה או עשרה ימים יוצא נחיל של דבורים אחר, ומביא כוורת אחרת ריקנית, ומכניסן לתוכו; וכן השלישי; וקורין לו 'טירציל'; ויש שעושין עד ז' וח' פעמים במלכות יון, ובמלכות זו רובן עושין שלש פעמים, והשלישי גרוע מכולן, דאחרון אחרון גרוע; הלכך די בשלשה נחילין ראשונים: שהן חשובין
- ^ כלומר: מכאן ואילך יגרום להם המוכר שיסתרסו מאליהן ולא יעשו עוד פירות, כדי שיהו טרודין ועסוקין לעשות דבש, וכל זמן שעושין דבש - אין עושין ולדות; והדבש - של מוכר הוא, שכן דרך הכוורת לאחר שיצאו כל הנחילין עושה דבש; ויש שהורגין אותן ולוקחין הדבש, ויש שמריקין אותן לכוורת ריקנית
- ^ הכוורת, לאחר שעשתה פירות, ויצאו הנחילין - לוקחין את הדבש, והוא עשוי חלות חלות, ויש בו עשר חלות או עשרים, זה בצד זה, משעוה, ודבש מעורב יחד; והמוכר חלות כוורתו ולא מכר את הכוורת - רוצה הוא להכניסה בימות הגשמים להצניעה לשנה הבאה לעשות פירות, והלכך - מסתמא שייר שתי חלות להתפרנס בהן הדבורים בימות הגשמים
- ^ ענפים וחוזר וצומח, כדאמרינן בבראשית רבה: 'ויטע כרם': לא היה לו ליטע לא ייחור אחד ולא גרופית אחת, ומהיכן היה לו? אמר רבי אבא בר כהנא: 'הכניס עמו זמורות לנטיעות, וייחורים לתאנים, וגרופיות לזיתים'
- ^ הלוקח פירות שובך מפריח
- ^ וקסלקא דעתא דשתי בריכות הללו מן האמהות, כגון בריכה ראשונה של ניסן ובריכה שניה של אייר; והלכך קשיא למתניתין, דלא משיירא אלא בריכה ראשונה של אמהות לבדה, אבל כל מה שילדו האמהות עוד - הכל מכור!
- ^ הכי גרסינן בפירוש ר"ח מרומי
- ^ האי 'שניה' - אבריכה ראשונה קאי: שיפריח גם בריכה ראשונה שתלד ההיא בריכה ראשונה לסוף שני חדשים כדי שיהו צוות לבריכת אמן ראשונה; וכן משמע 'הא לה': האי שניה לה, לבריכה ראשונה משיירין אותה כדי שתתקיים היא
- ^ האי 'בריכה ראשונה' דקתני במתניתין ובברייתא - לאמה קאמר: שמשיירין לה לאם בריכה ראשונה ממנה להיות לה לצוותא; ובאה הברייתא להשמיענו דמההיא בריכה ראשונה של אם - משיירין גם ממנה בריכה ראשונה, ומאי דלא פירש במתניתין פירש בברייתא; והאי דקרי לפירות בריכה ראשונה 'שניה' - משום דשניים הם לאמהות של אמן: בני בנים שניים הם לזקנים; ובין מתניתין ובין ברייתא - במוכר פירות שובכו סתם מיירי, והמשנה והברייתא במכירה אחת מיירי, ובשובך אחד, כמו שפירשתי, אלא שהברייתא פירשה יותר מן המשנה: דמתניתין לא איירי בבני בריכה ראשונה אם יפריח גם מהם או לא; וכן נראה בעיני, ועיקר; ויש לשונות הרבה דמוקי לה בשני שובכין או בשתי מכירות, ואין בהן ממש, ושיטת השמועה אינה מתישבת בהן כלל
- ^ ופריך גמרא: לאמה מאי טעמא – גירסת הרשב"ם;
- ^ די בבריכה ראשונה כדקתני מתניתין 'מפריח בריכה ראשונה' ולא קתני שתי בריכות – פשיטא: דמשום דמצטוותא אברתא, כלומר: אבריכה ראשונה דשבקינן לה, ו'אזוגא' הוא הזכר בן זוגה; כן פר"ח; ולא הוה צריך הגמרא להזכיר דבר זה אלא משום דלא תקשי מה לנו לצוותא דברתא - הלא יש לה בן זוג דמצטוותא בהדיה!? הלכך פירש לך דלכל היותר שני מיני צוות בעי מתניתין: בן זוגה ובניה
- ^ בריכה ראשונה
- ^ תצטוות אאמה ואבן זוגה, שהרי יש לה שני מיני צוות, ולמה אנו מצריכין להניח לה בריכה ראשונה כדי שלא תברח היא, ומתוך כך תברח גם האם וחרב השובך
- ^ ומשני:
- ^ אמה אברתא לבד מצטוותא, שרחמי האם על הבת; אבל ברתא - דהיינו בריכה ראשונה - לא מצטוותא אאמה לבד ואבן זוגה, אלא אם כן יש לה בנים! הלכך מניחין גם לבריכה ראשונה בנים :דהשתא איכא חבורות טובא אמה ובן זוגה ובריכה ראשונה ובריכה של בריכה ראשונה - בת הבת: דכיון דאיכא שלש חבורות אפילו בני בריכה ראשונה לא ערקי, דמצטוותי אאמם ואם אמם; ואין להניח להם בנים לאצטוותי בהדייהו: דהשתא האם מצטוותא אברתא: בריכה ראשונה; ובריכה ראשונה מצטוותא נמי אברתא: בריכה שניה לאם, שהיא ראשונה לה! וההיא מצטוותא אאמה ואאם אמה, דהוו להו חבורות טובא. כן נראית בעיני שיטת שמועה זו, ויש לשונות רבות ואי אפשר ליישבן
- ^ דלשון 'סירוס' - זכרות משמע פשוטה של משנה
- ^ להאכילן חרדל, כדמפרש לקמיה
- ^ גרמא בעלמא קגרים להו כדמפרש:
- ^ מר
- ^ ומתוך שביעותן בטילות מפריה ורביה וחוזרות ועושות דבש ורבינו חננאל פירש אוכלות דבש שבנקבי החלות וחוזרות ומגדלות בנקבים ואיכא למימר דלשנה הבאה יולדו אותן הדבורים ויהיו של מוכר
- ^ לאו אסירוס של זכרות מיירי כלל, אלא האי 'סירוס' - לשון דילוג הוא, כמו 'קראה סירוסין' במסכת מגילה ירושלמית, והכי קאמר מתניתין: נוטל שלשה נחילין על ידי דילוג ראשון שלישי וחמישי, והמוכר יטול השאר, שיהיה לשניהן מן הטובים ומן הכחושין, שכן דרך סתם מוכרי כוורת
- ^ והכי הלכתא, דברייתא עיקר, וגם לשון המשנה דקתני 'ומסרס' - כן משמע: שתחלה נוטל שלשה נחילין רצופין, ואחר כך מסרס: זה נוטל אחד [הלוקח] נוטל אחד ומניח אחד לצורך המוכר
- ^ אפילו
- ^ ואף על פי שיש עת שהדבורים אוכלין דובשנן - אפילו הכי אינו יוצא מידי מאכל עד שיקצהו בפירוש למאכל דבורים; אי נמי דוקא בכוורתו הוי אוכל, אבל אם זב מכוורתו הוי משקה מסתמא, אלא אם כן חישב עליו לאכילה, כדתניא בהדיא בראש ברייתא דמסכת טהרות
- ^ לטמא בכביצה
- ^ לטמא ברביעית? ומיהו לעצמו מקבל אוכל טומאה בכל שהוא, כדמפרש בתורת כהנים: 'מכל האוכל אשר יאכל' (ויקרא יא); אבל האי דבש בכוורתו - אין לו תורת אוכל כלל, אפילו לקבל טומאה
- ^ שמניחין לימות הגשמים לפרנסת הדבורים; ומפורש בתוספתא שהן חלות חיצונות - בפירוש ר"ח
- ^ משום דסתם דבש לא משמע ליה שתי חלות, אלא כל דבש של כוורת; הלכך ניחא ליה לרבא טפי לאוקומה כיחידאה
- ^ כבר פירשתי בפרק 'המוכר את הבית'
- ^ והלכך אפילו אם חישב עליה - לא הוי מאכל לקבל טומאה, כדנפקא לן מ'יערת הדבש'
- ^ כלומר: לא מקבל טומאה
- ^ דמוקי דבש כוורת בשתי חלות, הכא נמי בשתי חלות; הלכך ניחא; ולא תקשי לרב כהנא: דכיון דאיתקצו לדבורים אף על גב דזב - בעי מחשבה
- ^ דלא בעי לאוקומי בשתי חלות
- ^ לרב כהנא: דאפילו אי מוקי לה כרבי אליעזר, כיון דזב לא חשיב כקרקע
- ^ ולא גרסינן 'בשלמא לאביי אע"ג דזב מוקצה הוא' ופירוש משובש היה בספרים שטעו לומר דלענין שבת מיירי, ולאו מילתא היא: דלא שייך למימר האי לישנא: ד'אינן לא אוכל ולא משקה' אלא לענין טומאה, אבל לענין איסור מוקצה דשבת הוה ליה למימר 'דבש שזב מכוורת אסור!' אלא לענין הלכות טומאה מיתנייא, כדתניא נמי כי האי גוונא בתוספתא בתחלת מסכת טהרות (פ"ב מ"ב): 'דבש הזב מכוורת דבורים - מטמא טומאת משקין; חשב עליו לאוכלין - מטמא טומאת אוכלין'
- ^ והלכך: כיון דבתוך הכוורת לא הוי חשיב אוכל, כרבי איעזר; והשתא כשיוצא הרי זב על גבי כלי מאוס, הלכך צריך מחשבה; אבל אליבא דרבנן, דחשיבי ליה 'אוכל' בתוך הכוורת - לא מיבטיל שם אוכל מיניה משום כלי מאוס עד שיפסל מלאכול הכלב, כדאמרינן ב'שחיטת חולין' (דף עא.); כן נראה בעיני
- ^ קיסמין דקין שאין ראוי לאספו; אבל גבי כלי מאוס חשיב אוכל
- ^ דמוקי לה בשתי חלות ולא תקשי לרב כהנא
- ^ לרב כהנא: דבעל כרחך לאו רבי עקיבא היא, דמחשבה לא מהניא ליה לשווייה כתלוש, כי היכי דלא מהני לפירות מחוברים לקרקע לקבולי טומאה במחשבה
- ^ דהדר וצמח ואע"ג דלא הניח שום גרופית
- ^ שלא נקצצה מעולם
- ^ שכבר נקצץ פעם אחרת וגדל
- ^ אם יניח ממנו חוץ לקרקע, הואיל ונקצץ בראשו
- ^ בתמיה: והלא די בפחות
- ^ שיגדל יותר, וכתיב 'וכרמך לא תזמור' (ויקרא כה)
- ^ כדמפרש לקמיה
- ^ ולתנא קמא איכא למימר דלית ליה האי שיעורא, אלא שיעור אחרינא, כגון: משלשה ולמעלה אסור
- ^ מלמעלה מעשרה היזק הוא לאילן, ומכחישו
- ^ טפח או שני טפחים
- ^ ואמאי קתני לעיל 'שלשה טפחים'? במשהו סגיא
- ^ מן הקרקע עד שלשה ומשלשה עד עשרה
- ^ כל כך
- ^ אלא מספקא לן משום דזימנין קשי וזימנין מעלי
- ^ הלכך
- ^ שאסור לזמור אילן כדי שיבריא
- ^ דפשיטא לן ביה דלא ישביח בזימור זה; משום דספק איסור דאורייתא לחומרא
- ^ אבל
- ^ דעת המוכר לשייר לעצמו כדי מחיית האילן ודאי
- ^ שעושה פירות ואין גזעו מחליף
- ^ שגזעו מחליף ואין עושה פירות!? קשו קראי אהדדי אם מדמהו לארז ותמר מכל וכל
- ^ שאוכל צדקותיו בעולם הזה ואין לו לעולם הבא; אי נמי שאין מאכילין אותו פרי מעלליו
- ^ כדכתיב נמי קרא אחרינא: 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' (ישעיהו ג י)
- ^ אם נקצץ
- ^ אם מת: שלא יוליד בן כמותו; אי נמי: אם יפול - לא יקום
- ^ כדכתיב: כי שבע יפול צדיק וקם [ורשעים יכשלו ברעה] (משלי כד טז)
- ^ קיצא בלע"ז
- ^ פי"ן PINE; כל שמות הללו הם היו בקיאים בהם
- ^ שף שממנו עושין הזפת כן נראה בעיני
- ^ בויי"ש
- ^ איכא דאמר 'שף', ואם כן 'אפרסמא' הוא, שממנו יוצא שמן אפרסמון
- ^ לא איתפרש
- ^ ומקשינן:
- ^ חכמים על אותן שבאותו פסוק
- ^ בוטמי, כדמתרגמא 'תחת האלה' - בוטמא (בראשית לה)
- ^ קיישנ"א, שטעון גלונץ