ביאור:בבלי קידושין דף יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(דברים כה ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה [ויבמה] [1].
ואימא לכולה מילתא כאשה [2]?
לא סלקא דעתך, דתניא: 'יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה? - תלמוד לומר [3] 'ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרים בה [4].
ואימא: מאי 'ויבמה' – דב'על כרחה' מיבם [5]?
אם כן [6] - לימא קרא 'ויבם'; מאי 'ויבמהּ' [7]? שמעת מינה תרתי. [8]
בחליצה:
מנלן [9]? דכתיב (דברים כה י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל - [10] כיון שחלץ בה נעל [11] - הותרה לכל ישראל [12].
האי 'ישראל' - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: 'בישראל' - בבית דין של ישראל, ולא בבית דין של עובדי כוכבים.
תרי 'בישראל' כתיבי: [13].
ואכתי מיבעי ליה לכדתניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם ואמרו "חלוץ הנעל", "חלוץ הנעל"!'
ההוא – מ'ונקרא שמו' נפקא.
ובמיתת היבם:
מנלן?
קל וחומר: ומה אשת איש, שהיא בחנק - מיתת הבעל מתירתה, יבמה, שהיא [14] בלאו [15] - לא כל שכן!
מה לאשת איש [16] שכן יוצאה בגט - תאמר בזו שאינה יוצאה בגט?
הא נמי - יוצאה בחליצה!
אלא [תפרוך את הקל וחומר כך]: מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה [17]?!
אמר רב אשי: הא נמי [18] אוסרה מתירה: יבם אוסרה, יבם שרי לה [19].
ותהא אשת איש יוצאה בחליצה מקל וחומר: ומה יבמה שאינה יוצאה בגט - יוצאה בחליצה, זו שיוצאה בגט - אינו דין שיוצאה בחליצה?
אמר קרא (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ) סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]: ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.
ותהא יבמה יוצאת בגט מקל וחומר: ומה אשת איש שאין יוצאה בחליצה - יוצאה בגט, זו שיוצאה בחליצה - אין דין שיוצאה בגט?
אמר קרא (דברים כה ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה) ככה [20], ו'ככה' – עיכובא.
וכל היכא דאיכא עיכובא - לא דרשי קל וחומר? והא יום הכפורים, דכתיב 'גורל' [21] ו'חוקה' [22], ותניא ’[ויקרא טז,ט: והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה’] ועשהו חטאת: הגורל עושה חטאת [23] ואין השם עושה חטאת [24]; שיכול [25]: והלא דין הוא: ומה במקום שלא קידש הגורל [26], קידש השם [27] - מקום שקידש הגורל [28] אינו דין שיקדש השם! תלמוד לומר: 'ועשהו חטאת': [29] הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת.' וטעמא - דמעטיה קרא, הא לאו הכי דרשינן קל וחומר [30] אף על גב דכתיב ביה חוקה!
אמר קרא (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב) לה [ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] [31] – 'לה' - ולא ליבמה.
ואימא 'לה' - לשמה?
תרי 'לה' כתיבי [32].
ואכתי מיבעי ליה חד 'לה' - לשמה, ואידך 'לה' - ולא לה ולחבירתה, [33]!?
אלא אמר קרא 'נעל' [34] - נעל אִין, מידי אחרינא לא.
והאי נעל - להכי הוא דאתא: האי מיבעי ליה לכדתניא: ’[דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה] נעלו [מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה] ככה [יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] - אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מנא ליה? - תלמוד לומר: 'נעל' 'נעל' – ריבה.
אם כן - מה תלמוד לומר 'נעלו'?
נעלו הראוי לו, פרט לגדול [35] שאין יכול להלך בו; פרט לקטן שאין חופה את רוב רגלו; פרט
למסולים [36] שאין לו עקב [37]. אם כן ניכתוב קרא 'נעל'; מאי 'הנעל'? - שמעת מינה תרתי.
משנה:
עבד עבריהערה מורחבת 1 נקנה בכסף ובשטר [38], וקונה עצמו בשנים [39] וביובל [40] ובגרעון כסף [41].
יתירה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בסימנין [42].
הנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון [43].
גמרא:
'עבד עברי נקנה בכסף' – מנלן?
אמר קרא (ויקרא כה נא: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו) מכסף מקנתו [44] - מלמד שנקנה בכסף.
אשכחן עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים, הואיל וכל קנינו [45] בכסף [46]; נמכר לישראל מנלן?
אמר קרא (שמות כא ח: אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה) והפדה [לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה [47].
אשכחן אמה העבריה: הואיל ומיקדשה בכסף מיקניא בכסף [48]; עבד עברי מנלן?
אמר קרא (דברים טו יב) כי ימָכֵר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים [ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך] - מקיש עברי לעבריה.
אשכחן מכרוהו בית דין, הואיל ונמכר בעל כורחו [49]; מוכר עצמו מנלן?
יליף 'שכיר' 'שכיר' [50].
הניחא למאן דיליף 'שכיר' 'שכיר'; אלא למאן דלא יליף 'שכיר' 'שכיר' [51] - מאי איכא למימר?
אמר קרא (ויקרא כה מז) וכי תשיג [יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר] [52] - מוסף על ענין ראשון, וילמד עליון [53] מתחתון [54].
ומאן תנא דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'?
האי תנא הוא, דתניא: 'המוכר עצמו - נמכר לשש ויתר על שש [55]; מכרוהו בית דין - אינו נמכר אלא לשש [56];
המוכר עצמו אינו נרצע; מכרוהו בית דין - נרצע [57];
מוכר עצמו - אין מעניקים לו; מכרוהו בית דין - מעניקים לו [58];
המוכר עצמו - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית [59]; [60] מכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית [61];
רבי אלעזר אומר: זה וזה אינו נמכר אלא לשש; זה וזה נרצע; וזה וזה מעניקים לו; וזה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.'
מאי לאו בהא קמיפלגי: דתנא קמא לא יליף 'שכיר' 'שכיר' [62] ורבי אלעזר יליף 'שכיר' 'שכיר'?
אמר רב טביומי משמיה דאביי: דכולי עלמא יליף 'שכיר' 'שכיר' [63]; והכא [64] בהאי קרא קמיפלגי: מאי טעמא דתנא קמא, דאמר 'מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש'? מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין (דברים טו יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה) ועבדך שש שנים [ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך] - זה, ולא מוכר עצמו.
ואידך?
ועבדך - לך ולא ליורש [65].
ואידך?
'ועבדך' אחרינא כתיב (דברים טו יח: לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר) עבדך [שש שנים וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה].
ואידך?
ההוא להרצאת אדון הוא דאתא [66].
מאי טעמא דתנא קמא, דאמר 'מוכר עצמו אינו נרצע'?
מדמיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין: (שמות כא ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה) ורצע אדניו את אזנו במרצע [ועבדו לעלם] - אזנו שלו, ולא אזנו של מוכר עצמו [67].
הערות מורחבות
עריכההערה הערה מורחבת 1: נג,ב; חולין סב א.
- הפרשיות של עבדים:
שמות כא ב כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם.
שמות כא ג אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו.
שמות כא ד אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו.
שמות כא ה ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי.
שמות כא ו והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם.
שמות כא ז וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים.
שמות כא ח אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה.
שמות כא ט ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה.
שמות כא י אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע.
שמות כא יא ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף.
ויקרא כה לט וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד.
ויקרא כה מ כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך.
ויקרא כה מא ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב.
ויקרא כה מב כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד.
ויקרא כה מג לא תרדה בו בפרך ויראת מאלקיך.
ויקרא כה מד ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה.
ויקרא כה מה וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה.
ויקרא כה מו והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך.
ויקרא כה מז וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר.
ויקרא כה מח אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו.
ויקרא כה מט או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל.
ויקרא כה נ וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו.
ויקרא כה נא אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו.
ויקרא כה נב ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו.
ויקרא כה נג כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך.
ויקרא כה נד ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו.
ויקרא כה נה כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלהיכם.
דברים טו יב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך.
דברים טו יג וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם.
דברים טו יד העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה’אלקיך תתן לו.
דברים טו טו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה’אלקיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום.
דברים טו טז והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך.
דברים טו יז ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן.
דברים טו יח לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך.
הערות
עריכה- ^ כלומר ביאתה הן ליקוחיה
- ^ - מה אשה כסף ושטר כי ביאה, אף יבמה כסף ושטר כי ביאה, דהא כתיב 'לאשה'
- ^ שם, סוף הפסוק:
- ^ ביאה משמע: שָנָה עליה הכתוב לעכב
- ^ דלהכי דרשינן לה ביבמות (ח,ב)
- ^ דלביאה גומרת אותה
- ^ למילף נמי בעל כרחה
- ^ והכי תניא ליה בהדיא ביבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (נד,א): 'ויבם' - ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה; 'ויבמה' - בעל כרחה.
- ^ דחלוצה מותרת להנשא? דילמא מצות חליצה הוא דרמא רחמנא עלה, ולעולם לא משתריא
- ^ הכי משמע 'בישראל':
- ^ משחלצה
- ^ ראויה להביא לבית
- ^ (דברים כה ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי) להקים לאחיו שם בישראל [לא אבה יבמי]
- ^ לשוק
- ^ [דברים כה,ה: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר
- ^ הנתרת על ידי מיתת הבעל
- ^ שהרי בעלה הוא האוסרה, לפיכך הוא מתירה במיתתו; אבל יבמה - דקידושי דבעל קאסרי לה - היאך תהא מיתת היבם מתירתה
- ^ כשמת יבם נמצא
- ^ דאי לאו יבם מכי מיית הבעל אישתריא לה
- ^ יעשה [לאיש] אשר לא יבנה [את בית אחיו]
- ^ על השעירים
- ^ בפרשה (ויקרא טז לד: והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה, ויעש כאשר צוה ה' את משה) ; וכל 'חוקה' - עיכובא הוא
- ^ שעיר, שגורל השם עולה עליו - עושה חטאת
- ^ אם קרא עליו שם חטאת - אינו נקבע בכך; ויפיל עליהם גורלות, ואם יפול הגורל על חבירו - יהא זה לעזאזל
- ^ כלומר: להכי איצטריך האי קרא: שהייתי יכול לומר
- ^ כגון גבי קנין דכתיב בהם (ויקרא ה ז) אחד לחטאת ואחד לעולה ואם הטיל עליהם גורל אינם נקבעים בכך ויכול לשנותם דקיימא לן בסדר יומא (מא,א) אין הקִנִין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן
- ^ אם אמר בשעת לקיחה "זו לחטאת וזו לעולה" – הוקבעו, ואם שינה פסול
- ^ דכתיב (ויקרא טז ח) ונתן אהרן וגו'
- ^ שנה עליו לעכב:
- ^ להביא מה שלא נכתב בפרשה
- ^ דכתיב 'וכתב לה'
- ^ (דברים כד ג: ושנאה האיש האחרון [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה)
- ^ ששמותן שוין: שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד אם כתב 'פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו'
- ^ קרא יתירא (דברים כה י: ונקרא שמו בישראל) בית חלוץ הנעל, דמצי למיכתב 'בית החלוץ'
- ^ לנעל גדול
- ^ נפחת; כדמסיים ואזיל:
- ^ שול"א בלע"ז
- ^ בגמרא יליף לה
- ^ לסוף שש שנים יוצא חפשי
- ^ אם פגע בו יובל בתוך שש
- ^ פודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו, והכל לפי חשבון דמי מקנתו, כדכתיב (ויקרא כה ב) והיה כסף ממכרו במספר שנים קנאו בשש מנים ועתיד לצאת בסוף שש - נמצא קונה עבודת כל שנה במנה
- ^ שקונה עצמה בכל אלה ובסימני נערות כדילפינן (לעיל ד,א) מ'ויצאה חנם'
- ^ ואינו עובד את יורשיו; אבל עבד הנמכר בתחילתו, ומת האדון בתוך שש - משלימן ליורשיו; וכולהו יליף בגמרא
- ^ בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים הכתוב מדבר 'וכי תשיג יד גר ותושב'
- ^ של עובד כוכבים
- ^ שלא נאמרה בו משיכה במטלטלין, אלא בישראל כתיב (ויקרא כה יד) מיד עמיתך - עד שימשוך מיד ליד; לפיכך עבד נקנה לו בכסף
- ^ מדלא כתיב 'ונפדה', משמע 'והפדה': שאף הבעל מסייע בפדיונה; אלמא בכסף נקנה, דאי לא קנאה בדמים - מאי מגרעה
- ^ והדין נותן הואיל וקידושיה בכסף קנינה בכסף
- ^ בגניבתו; ד'כי ימָכֵר' - על ידי אחרים משמע; והדין נותן שיהא נקנה בכסף בלא חזקה, הואיל ויש בו צד קל שנמכר בעל כרחו
- ^ נאמר במוכר עצמו [ויקרא כה,לט: כי ימוך אחיך ונמכר [לך לא תעבד בו עבדת עבד; (פסוק מ:) כשכיר כתושב יהיה עמך [עד שנת היבל יעבד עמך], ונאמר במכרוהו בית דין: [דברים טו: דברים טו,יח: לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך] כי משנה שכר שכיר [עבדך שש שנים וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה] - בפרשת 'כי ימכר' כתיב
- ^ דלית ליה הך גזירה שוה; ולקמיה מפרש מאן ניהו
- ^ במוכר עצמו לעובד כוכבים, וסמכוה לפרשת מוכר עצמו לישראל
- ^ נמכר לישראל
- ^ מנמכר לעובד כוכבים בהיקישא, ובנמכר לעובד כוכבים כתיב 'מכסף מקנתו' (ויקרא כה א)
- ^ אם התנה לימכר לעשר שנים
- ^ דכתיב: (שם) 'עבדך שש שנים'; אבל במוכר עצמו לא כתיב 'שש' ד'כי תקנה עבד עברי' (שמות כא ב) - מיד אחרים משמע
- ^ ורציעה במכרוהו בית דין כתיבא
- ^ וכן הענקה, דגבי 'ימכר לך' כתיבי
- ^ שיהו לו ולדות ממנה, ואסורה לו
- ^ אבל
- ^ כתיב: (שמות כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה
- ^ הילכך: דלא כתיב ביה - לא כתיב ביה
- ^ לשאר מילי
- ^ והני לתנא קמא בהדיא כתיב מיעוטייהו, ולא אהני ליה גזירה שוה:
- ^ גירסת רש"י: 'ולא ליורשין': דאינו עובד לא את הבת ולא את האח אם אין לו בן, אבל עובד הוא את הבן כד(לקמן יז,ב)
- ^ להרצות על הענקו, שלא יקשה בעיניו, כדמפרש קרא
- ^ 'אזנו' מיעוט הוא, דקרא יתירא, לדרשה, דהא כתיב (דברים טו יז: ולקחת את המרצע) ונתתה באזנו [ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן]