ביאור:בבלי קידושין דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא שנו ^[1] אלא דאמר לה "בזו ובזו ובזו" ^[2], אבל אמר לה "באלו" ^[3] - אפילו אוכלת נמי מקודשת: כי קא אכלה - מדנפשה קאכלה ^[4]. תניא כותיה דרבא: '"התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז" ^[5], או שאמר לה "התקדשי לי באלו": אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו ובזו ובזו": אם יש בכולם שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו" - נטלתו ואכלתו, "בזו" - נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו" - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'. ^[6]

האי באלון ברמון באגוז - היכי דמי? אילימא דאמר לה "או באלון או ברמון או באגוז" - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת - והא "או" קאמר! ואלא "באלון וברמון ובאגוז" - היינו "בזו ובזו ובזו"?! אלא - לאו דאמר לה "באלו"? הא מדקתני סיפא 'או שאמר לה "התקדשי לי באלו"' - מכלל דרישא לאו "באלו" עסקינן! [לא, אלא] פירושי קא מפרש: "התקדשי לי באלון ברמון באגוז" – כיצד? כגון דאמר לה "התקדשי לי באלו". וקתני סיפא '"בזו", נטלתו ואכלתו: אם יש באחת מהם שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת', ואילו רישא לא קא מפליג בין אוכלת למנחת, שמע מינה: כל היכא דאמר לה "באלו" - כי קא אכלה, מנפשה קא אכלה. שמע מינה.

^[7] הניחא למאן דאמר [היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה] אסיפא ["בזו ... ובזו ... ובזו": אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] קאי ^[8] ומאי עד שיהא 'באחת מהן 'שוה פרוטה? עד שיהא באחרונה שוה פרוטה, הכי נמי ^[9] עד שיהא באחרונה שוה פרוטה; אלא לרב ושמואל דאמרי תרוייהו ארישא [האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו": אם יש באחת מהן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] ^[10] קאי, ו'אוכלת' איצטריכא ליה - ^[11] הכא כללי קחשיב ^[12], פרטי לא קא חשיב ^[13]? הא ^[14] מני ^[15]: רבי היא ^[16], דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית - פרטא הוי ^[17].

אמר רב: המקדש במלוה - אינה מקודשת ^[18]: מלוה להוצאה ניתנה ^[19]. נימא כתנאי: המקדש במלוה - אינה מקודשת; ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה? ותסברא? אימא סיפא: 'ושוים במכר ^[20] שזה קנה ^[21]'; אי אמרת 'מלוה להוצאה ניתנה' - במאי קני? אמר רב נחמן: הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי ^[22], ^[23] והכא במאי עסקינן? - כגון שאמר לה "התקדשי לי במנה", ונמצא מנה חסר דינר ^[24]: מר סבר כסיפא לה מילתא למיתבעיה ^[25], ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה ^[26]; ואלא הא דאמר רבי אלעזר "התקדשי לי במנה", ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? אמרי: מנה חסר דינר - כסיפא לה מילתא למיתבעיה; מנה חסר תשעים ותשע ^[27] - לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה ^[28].

מיתיבי [תוספתא קידושין פ"ג ה"א [ליברמן], בשנויי לשון קלים]: 'האומר לאשה "התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך", והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד, אם נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת; ובמלוה - אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת ^[29]. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה -

עמוד ב

הרי היא כפקדון' ^[30]; עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר 'מלוה אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה' ומר סבר 'נשתייר הימנה שוה פרוטה – אִין, ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה – לא, אבל דכולי עלמא מקדש במלוה ^[31] מקודשת! אמר <ליה> רבא: ותסברא הא מתרצתא ^[32]? הא - משבשתא היא!: האי פקדון - היכי דמי? אי דקביל עליה אחריות ^[33] - היינו מלוה ^[34]! אי דלא קביל עליה אחריות ^[35] - אי הכי אדתני סיפא ובמלוה 'אף על פי שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה - מקודשת ניפלוג ^[36] וניתני בדידה: 'במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה אחריות, אבל קבלה עליה אחריות - אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה – מקודשת'! אלא ^[37] תריץ הכי: ובמלוה - אף על פי שנשתייר הימנה שוה פרוטה - אינה מקודשת ^[38]. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה הרי היא כפקדון. במאי קמיפלגי? ^[39] אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן בבי רב ^[40], דיתבי וקאמרי: ^[41]'במלוה ברשות בעלים לחזרה, והוא הדין לאונסין' קמיפלגי: דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא, והוא הדין לאונסים, ומר סבר: מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים ^[42], ואמינא להו: לאונסים - כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי; מאי טעמא? - לא גרעא משאלה: מה שאלה דהדרה בעינא - חייב באונסים, מלוה לא כל שכן; אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו. ואלא הא דאמר רב הונא: 'השואל קורדום מחבירו ^[43]: ביקע בו ^[44] – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו' - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה ^[45]? לא! עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא ^[46], אבל בשאלה, דהדרה בעינא - דברי הכל ביקע בו – אין, לא ביקע בו - לא קנאו. נימא כתנאי ^[47]: "התקדשי לי בשטר חוב", או שהיה לו מלוה ביד אחרים, והירשהּ עליהם ^[48] - רבי מאיר אומר: מקודשת, וחכמים אומרים: אינה מקודשת - האי שטר חוב היכי דמי? אילימא שטר חוב דאחרים - היינו מלוה ביד אחרים! אלא לאו - שטר חוב דידה, ובמקדש במלוה קמיפלגי? לעולם שטר חוב דאחרים, והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי: במלוה בשטר במאי פליגי? בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי, דתניא: אותיות נקנות במסירה ^[49] - דברי רבי; וחכמים אומרים: בין שכתב ^[50] ולא מסר ^[51], בין שמסר ^[52] ולא כתב ^[53] - לא קנה עד שיכתוב וימסור ^[54] מר ^[55] אית ליה דרבי, ומר לית ליה דרבי; ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דרבי, והכא ^[56] בדרב פפא קמיפלגי, דאמר רב פפא: 'האי מאן דזבין שטרא לחבריה - צריך למיכתב ליה "קני לך הוא וכל שעבודיה"': מר ^[57] אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא; ואיבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דרב פפא ^[58] והכא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל:

הערות

^ היכא דאוכלת ראשונה ראשונה, דאין מצטרפת לפרוטה
^ דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה, שהיא גמר דבורו, וכבר היו הראשונות מלוה
^ מקבלת הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה: דמשנגמר הדיבור - הקנה לה בתורת קידושין
^ ואפילו אכלה ראשונה ראשונה - מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה
^ אלון = אגלנ"ט בלע"ז, והוא מאכל חזיר יער, ובלשון אשכנז אייכל"ן; וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים
^ והאי דפלגינהו לתרי בבי: דרישא ומציעתא, ותנא בתרוייהו אם יש בכולן - משום דבעי איפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת, כדמפרש ואזיל.
^ לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן 'היתה אוכלת' דמתניתין לרב ושמואל ארישא, ולרבי אמי אסיפא:
^ לרבי אמי דאוקמה ל'היתה אוכלת' דמתניתין אסיפא, דהוי כללא
^ 'היתה אוכלת' דברייתא [המקבילה להיתה אוכלת בברייתא, דהיינו 'נטלתו ואכלתו', כפי שמדייק רש"י להלן] קאי נמי אכללא, כדתני בה "בזו ובזו - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת; ותנא פלוגתא גבי נטלתו ואכלתו, למימר: 'עד שיהא באחת מהן' - מצינו נמי לתרוצי:
^ דאמרי 'באחת' - אפילו אחדא מקמייתא נמי אמר, ואפרטא ד"התקדשי התקדשי"
^ האי 'באחת' דברייתא היכי מיתרצי?
^ הא בהך ברייתא לא תנא שום פרטא, דהא "בזו ובזו ובזו" - כללא חשיב לה, וכל שכן היכא דקתני "ועוד בזו ועוד בזו ועוד בזו", וקתני גבי אוכלת 'עד שיהא באחת מהן'
^ ואי אקמייתא, דאכלתנהו מיד - נמי קאמר 'דאי איכא בחדא שוה פרוטה – מקודשת' קשיא: הא הוה ליה מלוה!?
^ והך סיפא דקתני "בזו" נטלתו ואכלתו "ועוד בזו ועוד בזו"
^ תנא אחרינא הוא, ולאו היינו תנא דרישא ומציעתא
^ וסבירא ליה כרבי, ותנא 'אוכלת', והוא הדין למנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן: דאף על גב דמקרבה הנייתה - לא מקדשה בפחות משוה פרוטה; ולהכי תנא "בזו בזו" תרי זימני: גבי נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו", ותנא 'אם יש באחת מכולן שוה פרוטה - מקודשת' משום דסבירא ליה "התקדשי" אכל חדא קאי: "התקדשי בזו" "התקדשי בזו" "ועוד בזו התקדשי"
^ והך דרבי - בזבחים בפרק ב, במחשב בשחיטת הזבח בין ששחט על מנת לאכול "כזית למחר כזית בחוץ", בין שאמר "כזית למחר וכזית בחוץ" - הוו להו שתי מחשבות; ולרבי יהודה, דאזיל בתר לשון ראשון - הוי פיגול וחייבין עליו כרת
^ אפילו ישנה בעין
^ הלוה רשאי להוציאה בהוצאה, ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו; וכיון דלהוצאה ניתנה - הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי
^ אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף, אם אמר ליה "מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר", ונתרצה לו
^ קנה הלוקח אם ישנה בעין
^ בדבר אחר; דהך מלוה - לא במלוה שיש לו עליה קאמר
^ אלא
^ ואמר לה "הרי הוא עלי מלוה"
^ ולא סמכה דעתה, הילכך אינה מקודשת
^ דדבר מועט הוא דינר ממנה
^ דר"א, שלא קבלה מכל המנה אלא דינר
^ את המנה
^ בההיא הנאה דמחיל לה גבה
^ דאם נשתייר אין לא נשתייר לא
^ שישנה בעין
^ דקתני 'במלוה אף על פי שלא נשתייר - מקודשת
^ שאם יגנב תשלמנו לו
^ כיון שנגנב ונתחייבה בו - נמצא מלוה אצלה, וכיון דתנא 'במלוה אף על פי שלא נשתייר – מקודשת' פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה
^ וכי איגנוב - לא אחייבא ביה, אבל קבלה עליה אחריות - מקודשת
^ בפקדון גופיה, דיש פקדון שאפילו לא נשתייר כלום - מקודשת
^ על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני, דאם לא נשתייר - אינה מקודשת, דמלוה היא, והמקדש במלוה אינה מקודשת, וכי נשתייר - מקודשת בההיא שיור; וגבי מלוה
^ משום דלהוצאה ניתנה
^ אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה!
^ מצאתי התלמידים בבית המדרש; דכל היכא דמיירי ב'בי רב' - לאו רב ממש הוא, אלא בבית המדרש הוא
^ לעולם להוצאה ניתנה, דברי הכל, ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה - הרי החזיק בהם, ואין הבעלים יכולין לחזור, והויא ליה מלוה, ואינה מקודשת ואפילו רובה בעין, והכא - בשלא הוציא ממנה כלום, [ו]
^ ולהכי אמר רבי שמעון בן אלעזר 'מקודשת', דקסבר מלוה שהיא כולה בעין - ברשות בעלים היא לחזרה: אם בא מלוה לחזור בו ולתובעה – חוזר; הילכך: השתא הוא דיהבה ניהליה; והוא הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה, דאי מתאנסי פטור הלוה
^ לעשרה ימים
^ הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו, ואין המשאיל יכול לחזור בו
^ דלרבי מאיר, אם ביקע בו – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו, ולתנא קמא: אפילו לא ביקע בו נמי, דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה
^ הילכך: כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד - הויא ליה ברשותיה, ואין המלוה יכול לחזור, שהרי לא לכך הלוהו: לקבל מעות הללו עצמן, אלא מעות אחרים
^ הא דרב דאמר 'המקדש במלוה אינה מקודשת'
^ כתב לה הרשאה עליהן
^ אינו צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו, אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים לזכות בו - נתחייב הלוה לפורעם לזה
^ לו שטר מכירה עליו
^ לו שטר החוב
^ החוב
^ לו שטר מכירה עליו
^ והכי נמי שמסר לה שטר החוב אף על פי שלא כתב לה שטר מכירה עליו
^ מאן דאמר 'מקודשת'
^ בשמסר וכתב מיירי, אלא שכתב לה 'קני לך האי שטר' ולא כתב לה 'קני לך כל שעבודא דאית ביה'
^ מאן דאמר 'אינה מקודשת'
^ וכי אמר רבי מאיר 'מקודשת' - בשכתב לה כו'

[1] היכא דאוכלת ראשונה ראשונה, דאין מצטרפת לפרוטה

[2] דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה, שהיא גמר דבורו, וכבר היו הראשונות מלוה

[3] מקבלת הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה: דמשנגמר הדיבור - הקנה לה בתורת קידושין

[4] ואפילו אכלה ראשונה ראשונה - מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה

[5] אלון = אגלנ"ט בלע"ז, והוא מאכל חזיר יער, ובלשון אשכנז אייכל"ן; וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים

[6] והאי דפלגינהו לתרי בבי: דרישא ומציעתא, ותנא בתרוייהו אם יש בכולן - משום דבעי איפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת, כדמפרש ואזיל.

[7] לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן 'היתה אוכלת' דמתניתין לרב ושמואל ארישא, ולרבי אמי אסיפא:

[8] לרבי אמי דאוקמה ל'היתה אוכלת' דמתניתין אסיפא, דהוי כללא

[9] 'היתה אוכלת' דברייתא [המקבילה להיתה אוכלת בברייתא, דהיינו 'נטלתו ואכלתו', כפי שמדייק רש"י להלן] קאי נמי אכללא, כדתני בה "בזו ובזו - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת; ותנא פלוגתא גבי נטלתו ואכלתו, למימר: 'עד שיהא באחת מהן' - מצינו נמי לתרוצי:

[10] דאמרי 'באחת' - אפילו אחדא מקמייתא נמי אמר, ואפרטא ד"התקדשי התקדשי"

[11] האי 'באחת' דברייתא היכי מיתרצי?

[12] הא בהך ברייתא לא תנא שום פרטא, דהא "בזו ובזו ובזו" - כללא חשיב לה, וכל שכן היכא דקתני "ועוד בזו ועוד בזו ועוד בזו", וקתני גבי אוכלת 'עד שיהא באחת מהן'

[13] ואי אקמייתא, דאכלתנהו מיד - נמי קאמר 'דאי איכא בחדא שוה פרוטה – מקודשת' קשיא: הא הוה ליה מלוה!?

[14] והך סיפא דקתני "בזו" נטלתו ואכלתו "ועוד בזו ועוד בזו"

[15] תנא אחרינא הוא, ולאו היינו תנא דרישא ומציעתא

[16] וסבירא ליה כרבי, ותנא 'אוכלת', והוא הדין למנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן: דאף על גב דמקרבה הנייתה - לא מקדשה בפחות משוה פרוטה; ולהכי תנא "בזו בזו" תרי זימני: גבי נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו", ותנא 'אם יש באחת מכולן שוה פרוטה - מקודשת' משום דסבירא ליה "התקדשי" אכל חדא קאי: "התקדשי בזו" "התקדשי בזו" "ועוד בזו התקדשי"

[17] והך דרבי - בזבחים בפרק ב, במחשב בשחיטת הזבח בין ששחט על מנת לאכול "כזית למחר כזית בחוץ", בין שאמר "כזית למחר וכזית בחוץ" - הוו להו שתי מחשבות; ולרבי יהודה, דאזיל בתר לשון ראשון - הוי פיגול וחייבין עליו כרת

[18] אפילו ישנה בעין

[19] הלוה רשאי להוציאה בהוצאה, ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו; וכיון דלהוצאה ניתנה - הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי

[20] אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף, אם אמר ליה "מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר", ונתרצה לו

[21] קנה הלוקח אם ישנה בעין

[22] בדבר אחר; דהך מלוה - לא במלוה שיש לו עליה קאמר

[23] אלא

[24] ואמר לה "הרי הוא עלי מלוה"

[25] ולא סמכה דעתה, הילכך אינה מקודשת

[26] דדבר מועט הוא דינר ממנה

[27] דר"א, שלא קבלה מכל המנה אלא דינר

[28] את המנה

[29] בההיא הנאה דמחיל לה גבה

[30] דאם נשתייר אין לא נשתייר לא

[31] שישנה בעין

[32] דקתני 'במלוה אף על פי שלא נשתייר - מקודשת

[33] שאם יגנב תשלמנו לו

[34] כיון שנגנב ונתחייבה בו - נמצא מלוה אצלה, וכיון דתנא 'במלוה אף על פי שלא נשתייר – מקודשת' פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה

[35] וכי איגנוב - לא אחייבא ביה, אבל קבלה עליה אחריות - מקודשת

[36] בפקדון גופיה, דיש פקדון שאפילו לא נשתייר כלום - מקודשת

[37] על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני, דאם לא נשתייר - אינה מקודשת, דמלוה היא, והמקדש במלוה אינה מקודשת, וכי נשתייר - מקודשת בההיא שיור; וגבי מלוה

[38] משום דלהוצאה ניתנה

[39] אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה!

[40] מצאתי התלמידים בבית המדרש; דכל היכא דמיירי ב'בי רב' - לאו רב ממש הוא, אלא בבית המדרש הוא

[41] לעולם להוצאה ניתנה, דברי הכל, ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה - הרי החזיק בהם, ואין הבעלים יכולין לחזור, והויא ליה מלוה, ואינה מקודשת ואפילו רובה בעין, והכא - בשלא הוציא ממנה כלום, [ו]

[42] ולהכי אמר רבי שמעון בן אלעזר 'מקודשת', דקסבר מלוה שהיא כולה בעין - ברשות בעלים היא לחזרה: אם בא מלוה לחזור בו ולתובעה – חוזר; הילכך: השתא הוא דיהבה ניהליה; והוא הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה, דאי מתאנסי פטור הלוה

[43] לעשרה ימים

[44] הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו, ואין המשאיל יכול לחזור בו

[45] דלרבי מאיר, אם ביקע בו – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו, ולתנא קמא: אפילו לא ביקע בו נמי, דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה

[46] הילכך: כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד - הויא ליה ברשותיה, ואין המלוה יכול לחזור, שהרי לא לכך הלוהו: לקבל מעות הללו עצמן, אלא מעות אחרים

[47] הא דרב דאמר 'המקדש במלוה אינה מקודשת'

[48] כתב לה הרשאה עליהן

[49] אינו צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו, אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים לזכות בו - נתחייב הלוה לפורעם לזה

[50] לו שטר מכירה עליו

[51] לו שטר החוב

[52] החוב

[53] לו שטר מכירה עליו

[54] והכי נמי שמסר לה שטר החוב אף על פי שלא כתב לה שטר מכירה עליו

[55] מאן דאמר 'מקודשת'

[56] בשמסר וכתב מיירי, אלא שכתב לה 'קני לך האי שטר' ולא כתב לה 'קני לך כל שעבודא דאית ביה'

[57] מאן דאמר 'אינה מקודשת'

[58] וכי אמר רבי מאיר 'מקודשת' - בשכתב לה כו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]