ביאור:בבלי קידושין דף מז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא שנו [1] אלא דאמר לה "בזו ובזו ובזו" [2], אבל אמר לה "באלו" [3] - אפילו אוכלת נמי מקודשת: כי קא אכלה - מדנפשה קאכלה [4]. תניא כותיה דרבא: '"התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז" [5], או שאמר לה "התקדשי לי באלו": אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו ובזו ובזו": אם יש בכולם שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו" - נטלתו ואכלתו, "בזו" - נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו" - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'. [6]
האי באלון ברמון באגוז - היכי דמי? אילימא דאמר לה "או באלון או ברמון או באגוז" - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת - והא "או" קאמר! ואלא "באלון וברמון ובאגוז" - היינו "בזו ובזו ובזו"?! אלא - לאו דאמר לה "באלו"? הא מדקתני סיפא 'או שאמר לה "התקדשי לי באלו"' - מכלל דרישא לאו "באלו" עסקינן! [לא, אלא] פירושי קא מפרש: "התקדשי לי באלון ברמון באגוז" – כיצד? כגון דאמר לה "התקדשי לי באלו". וקתני סיפא '"בזו", נטלתו ואכלתו: אם יש באחת מהם שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת', ואילו רישא לא קא מפליג בין אוכלת למנחת, שמע מינה: כל היכא דאמר לה "באלו" - כי קא אכלה, מנפשה קא אכלה. שמע מינה.
[7] הניחא למאן דאמר [היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה] אסיפא ["בזו ... ובזו ... ובזו": אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] קאי [8] ומאי עד שיהא 'באחת מהן 'שוה פרוטה? עד שיהא באחרונה שוה פרוטה, הכי נמי [9] עד שיהא באחרונה שוה פרוטה; אלא לרב ושמואל דאמרי תרוייהו ארישא [האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו": אם יש באחת מהן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] [10] קאי, ו'אוכלת' איצטריכא ליה - [11] הכא כללי קחשיב [12], פרטי לא קא חשיב [13]? הא [14] מני [15]: רבי היא [16], דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית - פרטא הוי [17].
אמר רב: המקדש במלוה - אינה מקודשת [18]: מלוה להוצאה ניתנה [19]. נימא כתנאי: המקדש במלוה - אינה מקודשת; ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה? ותסברא? אימא סיפא: 'ושוים במכר [20] שזה קנה [21]'; אי אמרת 'מלוה להוצאה ניתנה' - במאי קני? אמר רב נחמן: הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי [22], [23] והכא במאי עסקינן? - כגון שאמר לה "התקדשי לי במנה", ונמצא מנה חסר דינר [24]: מר סבר כסיפא לה מילתא למיתבעיה [25], ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה [26]; ואלא הא דאמר רבי אלעזר "התקדשי לי במנה", ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? אמרי: מנה חסר דינר - כסיפא לה מילתא למיתבעיה; מנה חסר תשעים ותשע [27] - לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה [28].
מיתיבי [תוספתא קידושין פ"ג ה"א [ליברמן], בשנויי לשון קלים]: 'האומר לאשה "התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך", והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד, אם נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת; ובמלוה - אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת [29]. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה -
הרי היא כפקדון' [30]; עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר 'מלוה אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה' ומר סבר 'נשתייר הימנה שוה פרוטה – אִין, ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה – לא, אבל דכולי עלמא מקדש במלוה [31] מקודשת! אמר <ליה> רבא: ותסברא הא מתרצתא [32]? הא - משבשתא היא!: האי פקדון - היכי דמי? אי דקביל עליה אחריות [33] - היינו מלוה [34]! אי דלא קביל עליה אחריות [35] - אי הכי אדתני סיפא ובמלוה 'אף על פי שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה - מקודשת ניפלוג [36] וניתני בדידה: 'במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה אחריות, אבל קבלה עליה אחריות - אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה – מקודשת'! אלא [37] תריץ הכי: ובמלוה - אף על פי שנשתייר הימנה שוה פרוטה - אינה מקודשת [38]. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה הרי היא כפקדון. במאי קמיפלגי? [39] אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן בבי רב [40], דיתבי וקאמרי: [41]'במלוה ברשות בעלים לחזרה, והוא הדין לאונסין' קמיפלגי: דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא, והוא הדין לאונסים, ומר סבר: מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים [42], ואמינא להו: לאונסים - כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי; מאי טעמא? - לא גרעא משאלה: מה שאלה דהדרה בעינא - חייב באונסים, מלוה לא כל שכן; אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו. ואלא הא דאמר רב הונא: 'השואל קורדום מחבירו [43]: ביקע בו [44] – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו' - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה [45]? לא! עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא [46], אבל בשאלה, דהדרה בעינא - דברי הכל ביקע בו – אין, לא ביקע בו - לא קנאו. נימא כתנאי [47]: "התקדשי לי בשטר חוב", או שהיה לו מלוה ביד אחרים, והירשהּ עליהם [48] - רבי מאיר אומר: מקודשת, וחכמים אומרים: אינה מקודשת - האי שטר חוב היכי דמי? אילימא שטר חוב דאחרים - היינו מלוה ביד אחרים! אלא לאו - שטר חוב דידה, ובמקדש במלוה קמיפלגי? לעולם שטר חוב דאחרים, והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי: במלוה בשטר במאי פליגי? בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי, דתניא: אותיות נקנות במסירה [49] - דברי רבי; וחכמים אומרים: בין שכתב [50] ולא מסר [51], בין שמסר [52] ולא כתב [53] - לא קנה עד שיכתוב וימסור [54] מר [55] אית ליה דרבי, ומר לית ליה דרבי; ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דרבי, והכא [56] בדרב פפא קמיפלגי, דאמר רב פפא: 'האי מאן דזבין שטרא לחבריה - צריך למיכתב ליה "קני לך הוא וכל שעבודיה"': מר [57] אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא; ואיבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דרב פפא [58] והכא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל:
הערות עריכה
- ^ היכא דאוכלת ראשונה ראשונה, דאין מצטרפת לפרוטה
- ^ דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה, שהיא גמר דבורו, וכבר היו הראשונות מלוה
- ^ מקבלת הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה: דמשנגמר הדיבור - הקנה לה בתורת קידושין
- ^ ואפילו אכלה ראשונה ראשונה - מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה
- ^ אלון = אגלנ"ט בלע"ז, והוא מאכל חזיר יער, ובלשון אשכנז אייכל"ן; וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים
- ^ והאי דפלגינהו לתרי בבי: דרישא ומציעתא, ותנא בתרוייהו אם יש בכולן - משום דבעי איפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת, כדמפרש ואזיל.
- ^ לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן 'היתה אוכלת' דמתניתין לרב ושמואל ארישא, ולרבי אמי אסיפא:
- ^ לרבי אמי דאוקמה ל'היתה אוכלת' דמתניתין אסיפא, דהוי כללא
- ^ 'היתה אוכלת' דברייתא [המקבילה להיתה אוכלת בברייתא, דהיינו 'נטלתו ואכלתו', כפי שמדייק רש"י להלן] קאי נמי אכללא, כדתני בה "בזו ובזו - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת; ותנא פלוגתא גבי נטלתו ואכלתו, למימר: 'עד שיהא באחת מהן' - מצינו נמי לתרוצי:
- ^ דאמרי 'באחת' - אפילו אחדא מקמייתא נמי אמר, ואפרטא ד"התקדשי התקדשי"
- ^ האי 'באחת' דברייתא היכי מיתרצי?
- ^ הא בהך ברייתא לא תנא שום פרטא, דהא "בזו ובזו ובזו" - כללא חשיב לה, וכל שכן היכא דקתני "ועוד בזו ועוד בזו ועוד בזו", וקתני גבי אוכלת 'עד שיהא באחת מהן'
- ^ ואי אקמייתא, דאכלתנהו מיד - נמי קאמר 'דאי איכא בחדא שוה פרוטה – מקודשת' קשיא: הא הוה ליה מלוה!?
- ^ והך סיפא דקתני "בזו" נטלתו ואכלתו "ועוד בזו ועוד בזו"
- ^ תנא אחרינא הוא, ולאו היינו תנא דרישא ומציעתא
- ^ וסבירא ליה כרבי, ותנא 'אוכלת', והוא הדין למנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן: דאף על גב דמקרבה הנייתה - לא מקדשה בפחות משוה פרוטה; ולהכי תנא "בזו בזו" תרי זימני: גבי נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו", ותנא 'אם יש באחת מכולן שוה פרוטה - מקודשת' משום דסבירא ליה "התקדשי" אכל חדא קאי: "התקדשי בזו" "התקדשי בזו" "ועוד בזו התקדשי"
- ^ והך דרבי - בזבחים בפרק ב, במחשב בשחיטת הזבח בין ששחט על מנת לאכול "כזית למחר כזית בחוץ", בין שאמר "כזית למחר וכזית בחוץ" - הוו להו שתי מחשבות; ולרבי יהודה, דאזיל בתר לשון ראשון - הוי פיגול וחייבין עליו כרת
- ^ אפילו ישנה בעין
- ^ הלוה רשאי להוציאה בהוצאה, ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו; וכיון דלהוצאה ניתנה - הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי
- ^ אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף, אם אמר ליה "מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר", ונתרצה לו
- ^ קנה הלוקח אם ישנה בעין
- ^ בדבר אחר; דהך מלוה - לא במלוה שיש לו עליה קאמר
- ^ אלא
- ^ ואמר לה "הרי הוא עלי מלוה"
- ^ ולא סמכה דעתה, הילכך אינה מקודשת
- ^ דדבר מועט הוא דינר ממנה
- ^ דר"א, שלא קבלה מכל המנה אלא דינר
- ^ את המנה
- ^ בההיא הנאה דמחיל לה גבה
- ^ דאם נשתייר אין לא נשתייר לא
- ^ שישנה בעין
- ^ דקתני 'במלוה אף על פי שלא נשתייר - מקודשת
- ^ שאם יגנב תשלמנו לו
- ^ כיון שנגנב ונתחייבה בו - נמצא מלוה אצלה, וכיון דתנא 'במלוה אף על פי שלא נשתייר – מקודשת' פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה
- ^ וכי איגנוב - לא אחייבא ביה, אבל קבלה עליה אחריות - מקודשת
- ^ בפקדון גופיה, דיש פקדון שאפילו לא נשתייר כלום - מקודשת
- ^ על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני, דאם לא נשתייר - אינה מקודשת, דמלוה היא, והמקדש במלוה אינה מקודשת, וכי נשתייר - מקודשת בההיא שיור; וגבי מלוה
- ^ משום דלהוצאה ניתנה
- ^ אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה!
- ^ מצאתי התלמידים בבית המדרש; דכל היכא דמיירי ב'בי רב' - לאו רב ממש הוא, אלא בבית המדרש הוא
- ^ לעולם להוצאה ניתנה, דברי הכל, ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה - הרי החזיק בהם, ואין הבעלים יכולין לחזור, והויא ליה מלוה, ואינה מקודשת ואפילו רובה בעין, והכא - בשלא הוציא ממנה כלום, [ו]
- ^ ולהכי אמר רבי שמעון בן אלעזר 'מקודשת', דקסבר מלוה שהיא כולה בעין - ברשות בעלים היא לחזרה: אם בא מלוה לחזור בו ולתובעה – חוזר; הילכך: השתא הוא דיהבה ניהליה; והוא הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה, דאי מתאנסי פטור הלוה
- ^ לעשרה ימים
- ^ הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו, ואין המשאיל יכול לחזור בו
- ^ דלרבי מאיר, אם ביקע בו – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו, ולתנא קמא: אפילו לא ביקע בו נמי, דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה
- ^ הילכך: כיון דרשאי הלוה ליקח בהן סחורה מיד - הויא ליה ברשותיה, ואין המלוה יכול לחזור, שהרי לא לכך הלוהו: לקבל מעות הללו עצמן, אלא מעות אחרים
- ^ הא דרב דאמר 'המקדש במלוה אינה מקודשת'
- ^ כתב לה הרשאה עליהן
- ^ אינו צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו, אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים לזכות בו - נתחייב הלוה לפורעם לזה
- ^ לו שטר מכירה עליו
- ^ לו שטר החוב
- ^ החוב
- ^ לו שטר מכירה עליו
- ^ והכי נמי שמסר לה שטר החוב אף על פי שלא כתב לה שטר מכירה עליו
- ^ מאן דאמר 'מקודשת'
- ^ בשמסר וכתב מיירי, אלא שכתב לה 'קני לך האי שטר' ולא כתב לה 'קני לך כל שעבודא דאית ביה'
- ^ מאן דאמר 'אינה מקודשת'
- ^ וכי אמר רבי מאיר 'מקודשת' - בשכתב לה כו'