ביאור:בבלי קידושין דף כח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שלא ניתנה להתבע [1] בעד אחד [2], מגלגלין - ממון, שניתן להתבע [3] בעד אחד [4] - אינו דין שמגלגלין [5]! אשכחן בודאי [6]; ספק [7] מנלן? [8] תניא: רבי שמעון בר יוחאי אומר: נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים [9]; מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ - עשה בה ספק כודאי.
עד היכן גלגול שבועה [10]? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר ליה: "הישבע לי שאין עבדי אתה" [11]. ההוא - שמותי משמתינן ליה, דתניא: 'הקורא לחבירו "עבד [12]" - יהא בנידוי [13]; "ממזר" - סופג את הארבעים [14]; "רשע" - יורד עמו לחייו [15]'! אלא אמר רבא: "הישבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי". האי - טענתא מעלייתא היא [16] ממונא אית ליה גביה [17]! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי - גופו קנוי [18]. אי הכי - היינו 'קרקע' [19]!? מהו דתימא: קרקע הוא דעבדי אינשי דמזבני בצינעא; אם איתא דזבין - לית ליה קלא [20]; האי - אם איתא דזבין [לעבד עברי] - קלא אית ליה!? - קא משמע לן [שמגלגלין].
משנה:
כל הנעשה דמים באחר[21] [22], כיון שזכה [23] זה [24] - נתחייב זה [25] בחליפיו [26].
כיצד? - החליף שור בפרה או חמור בשור, כיון שזכה זה [27] - [28] נתחייב זה בחליפיו [29].
גמרא: 'חליפין' מאי ניהו? - מטבע [30]; שמע מינה [31] מטבע נעשה חליפין [32]! [33]!? אמר רב יהודה: הכי קאמר: 'כל הנישום דמים באחר [34] -
כיון שזכה זה [35] - נתחייב בחליפין [36]' [37]; דיקא נמי [38], דקתני: כיצד: החליף שור בפרה או חמור בשור - שמע מינה; ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא ד'מטבע נעשה חליפין' - מאי כיצד [39]! הכי קאמר [40]: [41] פירות נמי [42] עבדי חליפין [43]: כיצד? - החליף בשר שור [44] בפרה, או בשר חמור בשור - כיון שזכה זה - נתחייב בחליפין. הניחא לרב ששת, דאמר: פירות עבדי חליפין [45], אלא לרב נחמן דאמר: 'פירות לא עבדי חליפין' מאי איכא למימר [46]? [47] הכי קאמר [48]: יש דמים שהן כחליפין [49]; כיצד? - החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור [50]. מאי טעמא [51]? סבר לה [52] כרבי יוחנן, דאמר: דבר תורה מעות קונות [53]; ומה טעם אמרו 'משיכה קונה'? - גזירה: שמא יאמר לו [54] "נשרפו חיטיך בעלייה" [55]; מילתא דשכיח גזרו בה רבנן [56], מילתא דלא שכיח [57] - לא גזרו בה רבנן. ולריש לקיש, דאמר [ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה ב] 'משיכה מפורשת מן התורה' [58], הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר 'פירות עבדי חליפין [59]' - מתרץ כרב ששת [60]; אלא אי סבר לה כרב נחמן, דאמר '[61] פירות לא עבדי חליפין', ומטבע לא קני [62] - במאי מוקי לה [63]? [64] על כרחך כרב ששת סבירא ליה.
משנה:
רשות הגבוה בכסף [65], ורשות ההדיוט בחזקה [66]; אמירָתוֹ לגבוה [67] כמסירתו להדיוט.
גמרא: תנו רבנן: 'כיצד 'רשות הגבוה בכסף'? גיזבר שנתן מעות בבהמה [68] - אפילו בהמה בסוף העולם – קנה; ובהדיוט לא קנה עד שימשוך. כיצד 'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט'? האומר "שור זה עולה", "בית זה הקדש" - אפילו בסוף העולם – קנה; בהדיוט - לא קנה
הערות
עריכה- ^ שבועה שלה
- ^ כדאמרינן התם (ריש סוטה) דצריך שני עדים שראוה שנסתרה, דיליף 'דבר' 'דבר' מממון
- ^ להשביע
- ^ אם טענו מנה וכפר לו בכולו, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו – נשבע, שנאמר (דברים יט טו) 'לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת': לכל עון ולכל חטאת אינו קם, אבל קם הוא לשבועה (שבועות מ א)
- ^ את שבועתו להשביע בגלגול
- ^ שמגלגלין שבועה טענת ברי בדבר שאין חייבין עליו שבועה, כגון קרקעות, או שלא הודה במקצת - שמגלגלין אותו, אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר
- ^ טענת שמא, כגון שבועת השותפין והאריסין שחלקו, דתנן בשבועות (פ"ז מ"ח; דף מה,א): חלקו השותפין והאריסין - אינו יכול להשביעו; וקתני: נתחייב לו שבועה ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל - אלמא ספק נמי מגלגלין;
- ^ אי מקל וחומר - לא דמי, דסוטה - כל שבועתה ספק, וגלגול נמי ספק ממון עיקר שבועתו אינו באה אלא בטענת ודאי, דכתיב (שמות כב ו): 'כי יתן איש'; ושבועת השותפין - תקנתא דרבנן היא, משום דמורו בה [השותפין] היתירא [לקחת 'קצת’] כדאמר התם (שבועות מח ב); וכיון דעיקר שבועת ממון ליתא אלא בטענת ודאי - גלגול דידיה נמי בטענת ודאי ולא בטענת ספק!
- ^ דסוטה שמשביעין אותה בעזרה
- ^ כחה של גלגול לגלגל דבר שאין נשבעין עליו
- ^ גירסת רש"י: 'דאמר ליה עבדי אתה': אפילו זו מגלגלין, אם יתחייב לו שבועה ממקום אחר; ובמסקנא מפרש מאי רבותא מקרקע דאמר 'עד היכן'
- ^ כנעני
- ^ היו מנדין אותו, שמזלזל בישראל כל כך - אף הם יזלזלו בו
- ^ היו קונסין מכות מרדות; וניחא ליה הא מנידוי
- ^ כלומר: לזו אין בית דין נזקקים, אבל הוא מותר לשנאתו, ואף למעט פרנסתו ולירד לאומנתו
- ^ ובלא גלגול נמי: אי הוה מודה במקצת, או היה לו עד אחד - היה חייב שבועה, דטענת מטלטלין היא זו
- ^ שתובעו פעולתו או גרעונו! ומאי רבותא דהאי משאר גלגול שבועה
- ^ ואינה טענת מטלטלין
- ^ והא תנינן לה במתניתין דמגלגלין, ומאי רבותא דרב יהודה לאשמועינן גלגול "עבדי אתה"
- ^ משום הכי תנן בה גלגול
- ^ Note:ד' – קידושין טו,א. אלוי הלשון הכוללת של המשנה באה לכלול גם משכון, שכאשר המלוה על המשכון לוקח את המלוה במקום
- ^ שדרכו לתתו בדמים כשקונין חפץ אחר
- ^ בו
- ^ המקנה ומשך זוז אחד מן הקונה בתורת קנין חליפין
- ^ הקונה
- ^ באונסי חליפין בכל מקום שהם: אם מתו או אם נאבדו - עליו לשלם המעות שפוסק לתת לו, לפי שכשמושך המוכר את הסודר או את הזוז בתורת חליפין - נקנה המקח ללוקח בכל מקום שהוא
- ^ כיון שמשך בעל הפרה את השור
- ^ נקנית פרה ללוקח בכל מקום שהיא
- ^ ואונסיה עליו; והשתא סלקא דעתן דמטבע אתא לאשמועינן: כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו היכא דנתנו בתורת חליפין ולא בתורת דמים, אלא כעין שקונין בסודר, כעין 'שלף איש נעלו' (רות ד ז); ובגמרא פריך: מאי 'כיצד'? הואיל והוא אתי לאשמועינן דמטבע נעשה חליפין, שאף על פי שבתורת דמים קיימא לן (בבא מציעא מד א) דמעות אינן קונות, אלא משיכת המקח - כי יהבינהו ניהליה בתורת קנין סודר - קני כי סודר, הוה ליה למיתני 'כיצד? החליף מעות בפרה'
- ^ שהוא הניתן דמים באחר בכל מקום
- ^ ואשמועינן מתניתין:
- ^ דאף על גב דבתורת דמים קיימא לן דלא קני - כי יהביה ליה בתורת חליפין קני
- ^ ואנן קיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מו א) דאין מטבע נעשה חליפין
- ^ כל דבר, שאם בא לתתו דמים באחר צריך לשומו בדמים, דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע
- ^ אם נתנו בתורת חליפין
- ^ נקנו חליפין ללוקח במשיכה שמשך בעל המקח את זה
- ^ ואשמועינן דתורת חליפין במטלטלין, ולמימר: דאף על גב דליתנהו כלי אלא מטלטלין בעלמא - הוו חליפין, ולא 'מטבע' אתא לאשמועינן
- ^ דלאו 'מטבע' אתא לאשמועינן
- ^ הוה ליה למיתני 'כיצד? החליף מעות בפרה' [ולא 'שור בפרה’]
- ^ תרתי אתא לאשמועינן
- ^ נקט ברישא 'מטבע', והדר אשמועינן שאר מטלטלין:
- ^ כל מידי דלא הוי כלי – 'פירי' קרי ליה לענין חליפין, ומשום דפירי שכיחי נקט 'פירי'
- ^ עושין תורת חליפין, ולא אמרינן נעל דוקא
- ^ וכל שכן שור חי, דעדיף טפי, דדמי לכלי שמשתמשין בו
- ^ איכא לתרוצי למתניתין בין למאי דסלקא דעתן מעיקרא, בין למאי דתריצנא: 'כל הנישום'
- ^ מאי 'כיצד'? למאי דסלקא דעתן מעיקרא? ואף למאי דאוקימנא - נמי ליתא
- ^ פלוגתא דרב ששת ורב נחמן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מז א).
- ^ כולה מתניתין חדא מילתא קאמר, ובמטבע עסקינן, והכי קאמר
- ^ כל הנעשה דמים באחר, דהיינו מטבע - פעמים שדמים קונים כמו חליפין דנעל, ואף כשנתנוהו בתורת דמים
- ^ מכר לו שור במנה, ומשכו, ונתחייב לו זה המנה [תמורת השור]: [אך הלוקח – אין לו מנה לתת, ולכן] אמר לו המוכר "יש לך פרה ליתן בדמים?" אמר ליה: "הן"; שמאה לו [את הפרה] במנה, או בפרס; אמר לו מוכר השור "הרי מעות שאתה חייב לי [בגין השור] - נתונים לך בדמיה [של הפרה]" מעות הללו [שקונה השור עוד לא נתן למוכר השור] קונים [את הפרה] בלא משיכת פרה, כחליפין דכלים [כאילו שבחובו של הקונה קנה מוכר השור את הפרה - בחליפין]
- ^ שאני משאר מעות
- ^ תנא דמתניתין
- ^ ומשיכה - מדרבנן איתא
- ^ המקבל מעות
- ^ אי מתרמי ליה דליקה - לא טרח לאצולינהו; סבר "לא בשריפתן אפסיד ולא בהצלתן אשתכר!" להכי אוקמינהו ברשותיה, להיות הפסד השריפה עליו, והשכר - לחזור אם נתייקרו, דלימסר נפשיה לאצולינהו
- ^ שאר נתינת מעות במקח
- ^ שיהא חייב לו הדמים קודם לכן [והקונה קונה במעות שהם אצל המוכר]
- ^ ויליף לה מ'או קנה מיד עמיתך' [ויקאר כה,יד], ולא שנא לא שכיחא מדשכיחא
- ^ דשאר מטלטלין שאינן כלי נעשה חליפין
- ^ מוקי למתניתין כרב ששת: 'כל הנישום', כדאוקימנא דהא אתא לאשמועינן
- ^ נעל דוקא, דהוא כלי,
- ^ לריש לקיש מדאורייתא, דנימא 'יש דמים שהם כחליפין' לאוקמי אדאורייתא במלתא דלא שכיח, כדאוקמה רב נחמן
- ^ היכי מתרץ לה למתניתין? בין לדסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דאוקימנא
- ^ יש משנין סוגיא של שמועה זו בשיטה אחרת, ואמרי: פלוגתא דרב נחמן ורב ששת - בפירי דוקא, ולא בשאר מטלטלין; ומוליכין שיטת הסוגיא בתר מאי דסליק אדעתא מעיקרא: דלמאי דאוקימנא השתא מיתוקמא כרב נחמן שפיר, דמודה הוא בשאר מטלטלין; ולאו מילתא היא: דטעמא דרב נחמן מפורש ב'הזהב' (מז,א) דאמר קרא 'נעל': נעל – אִין, מידי אחרינא – לא! וטעמא דרב שש – מ'לקיים כל דבר': בכל דבר! ומטבע - היינו טעמא דלא עביד חליפין: משום דדעתיה אצורתא, וצורתא עבידא דבטלה, שהמלכות פוסלתה ואינה כלום.
- ^ בגמרא מפרש: דמעות הקדש קונות
- ^ משיכה
- ^ מפרש בגמרא
- ^ קרבן צבור