פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נתון לו ליהושע [1], ומקומו מושכר לו [2], ועישור אחר שאני עתיד למוד - נתון לו לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים [3], ומקומו מושכר לו' - שמע מינה: בעינן צבורים בה [4]! שאני התם, כי היכי דלא ליטרחינהו [5].

תא שמע דאמר רבא בר יצחק אמר רב: שני שטרות הן [6]: "זכו בשדה זו לפלוני [7], וכתבו לו את השטר [8]" - חוזר בשטר [9], ואינו חוזר בשדה; "על מנת שתכתבו לו את השטר" – חוזר, בין בשטר בין בשדה [10].

ורב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלשה שטרות הן; תרי - הא דאמרן; אידך: אם קדם מוכר [11] וכתב לו את השטר, כאותה ששנינו: 'כותבים שטר למוכר [12] אף על פי שאין לוקח עמו [13]' - כיון שהחזיק עמו בקרקע נקנה השטר [14] בכל מקום שהוא [15]; שמע מינה 'לא בעינן צבורים בה'! שאני שטר, דאפסירא [16] דארעא הוא [17]. והא עלה קתני 'זו היא ששנינו 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה’[18], שמע מינה לא בעינן צבורים בה!? שמע מינה.

איבעיא להו: מי בעינן 'אגב' [19] או לא? תא שמע דקתני כל הני [20] ולא קתני 'אגב' [21]. ולטעמיך קני? מי קתני 'אלא עד דאמר "קני"'? [22] - הכא נמי עד דאמר "אגב"! והלכתא צבורים - לא בעינן, "אגב" ו"קני" – בעינן.

איבעיא להו: שדה במכר ומטלטלין במתנה – מהו? תא שמע: עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו [23] שמע מינה [24].

איבעיא להו: שדה לאחד ומטלטלין לאחר [25] - מהו? תא שמע: עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו; [תירוץ:] מאי 'מושכר'? מושכר למעשר! ואי בעית אימא: שאני רבי עקיבא, דיד עניים הוה [26].

אמר רבא: לא שנו [27] אלא שנתן דמי כולן [28], אבל לא נתן דמי כולן [29] - לא קנה [30] אלא כנגד מעותיו. תניא כוותיה דרבא: 'יפה כח הכסף מכח השטר, וכח השטר מכח הכסף: יפה כח הכסף: שהכסף פודין בו הקדשות ומעשר שני, מה שאין כן בשטר [31]; ויפה כח השטר: שהשטר מוציא בבת ישראל [32], מה שאין כן בכסף; ויפה כח שניהם מכח חזקה, וכח חזקה מכח שניהם: יפה כח שניהם: ששניהם קונים בעבד עברי [33], מה שאין כן בחזקה; יפה כח חזקה: שחזקה מכר לו עשר שדות בעשר מדינות - כיון שהחזיק באחת מהם קנאם כולם;


עמוד ב

במה דברים אמורים [34]? - שנתן לו דמי כולן, אבל לא נתן לו דמי כולן [35] - לא קנה אלא כנגד מעותיו.'

[36] מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות - כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן. אמר רב אחא בריה דרב איקא: תדע, שאילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד, ואמר ליה "קני" - מי לא קני? אמר ליה: מי דמי? התם איגודו בידו [37], הכא אין איגודו בידו. איכא דאמרי: אמר רב אחא בריה דרב איקא: תדע דלא קני [38]: אילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד, ואמר לו "זו קני" [39] - מי קני [40]? מי דמי? התם - גופים מוחלקים [41], הכא [42] - סדנא [43] דארעא [44] חד הוא [45].

[נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה] וזוקקים את הנכסים [שיש להם אחריות לישבע עליהן]:

אמר עולא: מנין לגלגול שבועה מן התורה? - שנאמר (במדבר ה כב: ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך) ואמרה האשה: אמן! אמן!, ותנן: על מה היא אומרת "אמן אמן" [46]? - [47] אמן על האלה [48], אמן על השבועה [49], אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה [50] '[51]; האי 'ארוסה' היכי דמי? אילימא דקני [שקנא בעלה] לה כשהיא ארוסה, וקא משקי לה כשהיא ארוסה [52] - והתנן: ארוסה ושומרת יבם לא שותות [53] ולא נוטלות כתובה [54]' - מאי טעמא? – (במדבר ה כ: ואת כי שטית) תחת אישך [וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך] אמר רחמנא, וליכא! אלא דקני לה כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה, וקא משקי לה כשהיא נשואה [55]? - מי בדקי לה מיא? (במדבר ה לא) ונקה האיש מעון [והאשה ההוא תשא את עונה] אמר רחמנא: בזמן שהאיש מנוקה מעון [56] - מים בודקים את אשתו; אין איש מנוקה מעון - אין המים בודקים את אשתו! אלא על ידי גלגול. [57] [58].

אשכחן סוטה, דאיסורא; ממונא מנלן? תנא דבי רבי ישמעאל: 'קל וחומר: ומה סוטה,

הערותעריכה

  1. ^ רבי יהושע בן חנניא, כדאמר במסכת ערכין (יא,ב): מעשה ברבי יהושע ברבי חנניא, שהלך לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות; אמר לו: חזור בך, שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים; אלמא לוי הוה. ספרי (פרשת קרח): וכבר בקש רבי יהושע בן חנניא לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא; אמר ליה: חזור לאחוריך: אתה מחייב בנפשך, שאתה מן המשוררין ואני מן השוערין
  2. ^ ונתן לו [לרבן גמליאל] רבי יהושע פרוטה בשכר המקום, ונמצא מטלטלין נקנין עם הקרקע בכסף; והכי מסקנא דהך מילתא במסכת מעשר שני (פ"ה מ"ט): ונתקבלו שכר זה מזה, ואף על פי שעדיין לא הופרש - קריית שם הוא; שאסור לשהות לחברים דבר שאינו מתוקן; ואפילו אכלו ממנו - אין כאן חיוב מיתה משום טבל, דמן המותר יפריש מעשרותיו
  3. ^ שנת מעשר עני היתה, ורבי עקיבא - גבאי עניים היה; ובספינה היו שניהם עמו
  4. ^ מדקאמר 'מקומו' ולא מקום אחר
  5. ^ להוציא משם כל זמן שרצו להניחו שם
  6. ^ שני דינין חלוקין בשטר
  7. ^ החזיקו בו לצרכו
  8. ^ לראיה בעלמא
  9. ^ אם אומר "אין רצוני שתהא לו ראיה בידו"
  10. ^ חוזר אף בשדה, שהרי לא עשאן שלוחין לזכות אלא עם השטר, והרי חוזר לו בשטר
  11. ^ קודם נתינת הכסף או קודם שהחזיק
  12. ^ "שדי מכורה לפלוני"
  13. ^ ולא אמרינן: שטר מוקדם הוא, כיון דקנו מיניה מהשתא; אי נמי כאביי, דאמר (בבא מציעא יג א): 'עדיו בחתומיו זכין לו'
  14. ^ כגון שאמר לו זה "קני קרקע בחזקה והשטר עמה"
  15. ^ 'כיון שהחזיק כו' - ר' חייא בר אבין אמר לה, ואינה מן המשנה
  16. ^ קבישט"ר, כלומר בית אחיזתה
  17. ^ וכגון קרקע דמי
  18. ^ אלמא שאר נכסים כשטר
  19. ^ שיאמר לו "קני קרקע וקני מטלטלין אגבה"
  20. ^ 'ועמו מאה צאן'
  21. ^ ולא קתני 'אגבן מאה צאן'
  22. ^ הוצרך לומר לאחֵר: "זכה בטפח על טפח לפלוני, ועמו מאה צאן שבידי, שלא אוכל לחזור בי"
  23. ^ היינו מכר; והמעשר היה מתנה
  24. ^ נקנו מטלטלין דמתנה אגב קרקע של מכר
  25. ^ ואמר לבעל השדה "קני השדה לעצמך, ואגבה יקנו מטלטלין לפלוני"
  26. ^ הואיל וגבאי של עניים היה - הרי הוא כידו, משאין כן באחר
  27. ^ דמטלטלין נקנין בחזקה דקרקע
  28. ^ דמי כל המטלטלין והקרקע, דכי אחזקיה בקרקע - אדעתא למיקני כוליה אחזקיה
  29. ^ דמי כל המטלטלין
  30. ^ מטלטלין בחזקה דקרקע
  31. ^ בבכורות (נא,א) נפקא לן בפרק 'יש בכור לנחלה' דכתיב בהו כסף הקדש, דכתיב 'ונתן הכסף וקם לו', ומעשר שני דכתיב 'וצרת הכסף': דבר שיש בו צורה, היינו מטבע
  32. ^ גט אשה
  33. ^ כסף ושטר קונין עבד עברי; בפרקין ילפינן (לעיל יד,ב)
  34. ^ דקנה בחזקה דשדה זו את שדה אחרת שאינה סמוכה לה
  35. ^ ומטלטלין הנקנין עם קרקע נמי כשדה שאינה סמוכה לה דמי, והיינו דרבא
  36. ^ הך דקתני כיון שהחזיק באחת מהן קנאן כולן
  37. ^ כולן אגודות באגד זה שבידו
  38. ^ וליתא דשמואל
  39. ^ "וזו לא תיקני" לא גרסינן
  40. ^ לשארא? הא אמר "זו" הכא נמי: כי אחזקה בהא ואין השאר ניכרות עמה – "זו קני" הוא
  41. ^ וכי אמר ליה "זו קני" - הוא [אותו] משמע, ולא קנה השאר
  42. ^ הכא לא "זו קני" הוא
  43. ^ 'סדנא' טרינ"ק, כמו סדן של נפחים
  44. ^ כלומר: עשת וחיבור הקרקע
  45. ^ דהא כולה מחוברת
  46. ^ אמן יתירא
  47. ^ למידרש ביה גלגול, כדקא מסיים ואזיל:
  48. ^ ירכך נופלת וגו'
  49. ^ שהיה משביעה הכהן ואומר: משביעני עליך שלא נטמאת, כדכתיב (במדבר ה יט): והשביע אותה
  50. ^ שייך למיתני גבי יבמה; 'שומרת יבם' = ממתנת ומצפה ליבום, כמו 'שמר את הדבר' (בראשית לז יא); להכי שייך לשון 'כניסה' כדכתיב (דברים כה ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, אלא יבמה יקחנה לאשה בביתו
  51. ^ ולא אפשר לאוקמה אלא בגלגול
  52. ^ ומילי מילי קתני, ולא שתשבע על כולם כאחד, והכי קאמר: בין שהיא ארוסה, בין שהיא נשואה - יכול להשביעה ולהשקותה
  53. ^ אם נסתרו, דבעינן 'תחת אישה'
  54. ^ שהיא גרמה לעצמה ליאסר עליו
  55. ^ על סתירת אירוסין
  56. ^ שלא בא עליה אחר שנסתרה, שנאסרה עליו בסתירה זו
  57. ^ הכי גרסינן: אלא - לאו על ידי גלגול?' - ולא גרסינן: דקני לה כשהיא ארוסה ואסתתר ונכנסה לחופה כו'
  58. ^ שקינא לה כשהיא נשואה, ונסתרה, ומגלגל עליה שבועה על אירוסין אף על פי שלא היו ראוין לשבועה בפני עצמן, שהרי לא קינא. ואי קשיא: הויא לה לאוקמא בדקני לה ארוסה ואסתתרה ומשקה לה משנכנסה לחופה וקרינא בה 'תחת אישך', וכגון שלא בא עליה, דהוה ליה 'מנוקה מעון' - הא בעי לאוקמא הכי במסכת יבמות (נח,א) ואותיבנא עלה 'מבלעדי אישך': שקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל; הילכך אין לך להשביעה על זנות של אירוסין בשום ענין - אלא על ידי גלגול, דזנות אירוסין קדמה שכיבת בועל הוא; וביבמות איכא דמוקי לה כשבא עליה ארוס בבית אביה; ועולא לא סבירא ליה ההוא שינויא