פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יציאה דכוותה [1] קא ממעט [2]. והא לא דמיא האי יציאה [3] להאי יציאה [4]: התם [באמה] נפקא לה מרשות אדון לגמרי, והכא [באירוסין] - אכתי מיחסרא מסירה לחופה, בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה [5], דתנן [נדרים פ"י מ"א]: נערה המאורסה: אביה ובעלה מפירין נדריה! והאי (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם [6] [אין כסף] - להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא, דתניא: ’’ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות [7]; 'אין כסף' [8] - אלו ימי נערות [9]'? אמר רבינא: אם כן לימא קרא 'אן [10] כסף'; מאי 'אין כסף'? אין כסף לאדון, זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? – אב! וממאי דדרשינן [11] הכי [12]? דתניא: (ויקרא כב יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה) וזרע אין לה [וש בה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]; אין לי [13] אלא זרעה [14], זרע זרעה מנין? תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה [15]; ואין לי אלא זרע כשר, זרע פסול [16] מנין? - תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה.' והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'? זרע זרעה לא איצטריך קרא: דבני בנים הרי הן כבנים [17]; כי איצטריך קרא - לזרע פסול.

ותנא גופיה מנליה דדריש הכי [18]? אמרי: כתיב (במדבר כב יד: ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק, ויאמרו:) מֵאֵן בלעם [הלך עמנו] [19], ו'מֵאֵן יבמי' (דברים כה ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי), דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב ביה יו"ד - שמע מינה: לדרשא הוא דאתא.

ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה [20]: דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה, הוה אמינא: משום דלא טרחא בהו, אבל מעשה ידיה - דקא טרחא בהו - אימא דידה הוו; ואי אשמעינן מעשה ידיה - דקא מתזנא מיניה [21], אבל קידושיה - דמעלמא קאתי לה [22] - אימא דידה הוו? צריכא.

גופא: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות. ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות? אמר רבה: בא זה ולמד על זה [23] מידי דהוה א'תושב ושכיר' [24], דתניא: (ויקרא כב י: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ:) ’’תושב' - זה קנוי קנין עולם [25]; 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים [26]; יאמר 'תושב' ולא יאמר 'שכיר', ואני אומר: קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן? אילו כן הייתי אומר: "'תושב' - זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם אוכל" - בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' [27]: שאף על פי שקנוי קנין עולם - אינו אוכל.'

אמר ליה אביי: מי דמי? התם תרי גופי נינהו [28]: דכי נמי כתב רחמנא 'תושב נרצע לא יאכל', והדר כתב אידך - הוה שכיר מילתא דאתיא בקל וחומר, ומילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא [29]!? אלא הכא [30] חד גופא היא; כי נפקא לה בנערות - בגרות מאי בעיא גביה [31]? אלא אמר אביי: לא נצרכה אלא לבגר דאילונית [32]: סלקא דעתך אמינא: בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק - קא משמע לן [33].

מתקיף לה מר בר רב אשי: ולאו קל וחומר הוא: ומה סימנין, שאין מוציאין מרשות אב [34] - מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב [35] - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? [36] אלא אמר מר בר רב אשי: לא נצרכה [37] אלא לעיקר זבינא דאילונית [38]; סלקא דעתך אמינא: דאתיא סימני נערות - הוי זבינא, דלא אתיא סימני נערות - לא הוי זבינה זבינא -


עמוד ב

קא משמע לן (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם [אין כסף].

ולמר בר רב אשי דאמר 'ולאו קל וחומר הוא' - הא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא' [39]? הני מילי היכא דליכא לשנויי, אבל היכא דאיכא לשנויי – משנינן.

ותנא - מייתי לה [40] מהכא [41], דתניא: '(דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה [42] והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה [ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני) נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה את מתי שמה]; והלא דין הוא [43]: ומה אמה העבריה, שאינה נקנית בביאה [44] - נקנית בכסף [45], זו שנקנית בביאה [46] - אינו דין שתקנה בכסף [47]? יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף [48]; מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר? תלמוד לומר: 'כי יקח איש' (דברים כד א) [בכסף]. הא - למה לי קרא? הא אתיא לה: 'אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא [49] פירכא [50]: מהיכא קא מייתית לה? מאמה העבריה? מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף [51] תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף [52]! תלמוד לומר (דברים כד א): כי יקח איש; ואיצטריך למיכתב 'ויצאה חנם' [53] ואיצטריך למיכתב 'כי יקח איש': דאי כתב רחמנא 'כי יקח' - הוה אמינא: קידושין דיהב לה בעל - דידה הוו, כתב רחמנא 'ויצאה חנם'; ואי כתב רחמנא 'ויצאה חנם' - הוה אמינא: היכא דיהבה איהי לדידיה [54] וקידְשַתּוּ [55] - הוו קידושי [56], [57] כתב רחמנא [58] 'כי יקח [59]' ולא 'כי תקח [60]'.

'ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה. והלא דין הוא? ומה יבמה, שאין נקנית בכסף - נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף - אינו דין שנקנית בביאה? אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה. מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות [61], תאמר בזו שקנינה לשום אישות? תלמוד לומר: 'ובעלה'. ולמה לי קרא? הא אתיא לה? אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מהיכא קא מייתית לה? מיבמה? מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת [62] - תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת? תלמוד לומר 'ובעלה'.

הערותעריכה

  1. ^ יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה
  2. ^ מדין אמה, ולמימר דיש כסף בה; ומה יציאת אמה העבריה אין כסף - לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא, אף מיעוט ד'יש כסף' דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף - למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב
  3. ^ יציאת אירוסין
  4. ^ ליציאת אמה; והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה
  5. ^ שאינו יכול להפר לבדו
  6. ^ ולא פירש מתי תצא
  7. ^ שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת
  8. ^ אלא דבר אחר מוציאה:
  9. ^ ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה
  10. ^ בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי'
  11. ^ יו"ד ד'אין'
  12. ^ כי האי גוונא באנפי נפשיה
  13. ^ שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה
  14. ^ מישראל
  15. ^ שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה
  16. ^ כגון ממזר
  17. ^ נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)
  18. ^ דמשמע ליה אן בלא יו"ד
  19. ^ אין בדעתו לילך עמנו
  20. ^ כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'
  21. ^ ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא
  22. ^ ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם
  23. ^ מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא
  24. ^ האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי
  25. ^ עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה
  26. ^ שלא הגיע לו עדיין שש שנים
  27. ^ דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים
  28. ^ נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן
  29. ^ כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר'
  30. ^ דאפקה קרא מרשותיה בנערותה
  31. ^ לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא
  32. ^ אילונית אין לה סימני נערות
  33. ^ ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה
  34. ^ כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה
  35. ^ דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה'
  36. ^ ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?
  37. ^ קרא דבגרות
  38. ^ אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות
  39. ^ ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה
  40. ^ קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף'
  41. ^ נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון
  42. ^ והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא
  43. ^ שתהא נקנית בכסף מקל וחומר
  44. ^ אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך
  45. ^ כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה א)
  46. ^ כדיליף לקמן מ'ובעלה'
  47. ^ ולמה לי קרא
  48. ^ יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף (לקמן יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה
  49. ^ ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה
  50. ^ יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר
  51. ^ שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה
  52. ^ כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה'
  53. ^ למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר
  54. ^ כסף
  55. ^ דאמרה ליה "התקדש לי"
  56. ^ דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?
  57. ^ להכי
  58. ^ הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:
  59. ^ איש
  60. ^ אשה לאיש
  61. ^ הלכך לא שייכא בה ביאה
  62. ^ לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא