ביאור:בבלי קידושין דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יציאה דכוותה ^[1] קא ממעט ^[2]. והא לא דמיא האי יציאה ^[3] להאי יציאה ^[4]: התם [באמה] נפקא לה מרשות אדון לגמרי, והכא [באירוסין] - אכתי מיחסרא מסירה לחופה, בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה ^[5], דתנן [נדרים פ"י מ"א]: נערה המאורסה: אביה ובעלה מפירין נדריה! והאי (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם ^[6] [אין כסף] - להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא, דתניא: ’’ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות ^[7]; 'אין כסף' ^[8] - אלו ימי נערות ^[9]'? אמר רבינא: אם כן לימא קרא 'אן ^[10] כסף'; מאי 'אין כסף'? אין כסף לאדון, זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? – אב! וממאי דדרשינן ^[11] הכי ^[12]? דתניא: (ויקרא כב יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה) וזרע אין לה [וש בה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]; אין לי ^[13] אלא זרעה ^[14], זרע זרעה מנין? תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה ^[15]; ואין לי אלא זרע כשר, זרע פסול ^[16] מנין? - תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה.' והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'? זרע זרעה לא איצטריך קרא: דבני בנים הרי הן כבנים ^[17]; כי איצטריך קרא - לזרע פסול.

ותנא גופיה מנליה דדריש הכי ^[18]? אמרי: כתיב (במדבר כב יד: ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק, ויאמרו:) מֵאֵן בלעם [הלך עמנו] ^[19], ו'מֵאֵן יבמי' (דברים כה ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי), דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב ביה יו"ד - שמע מינה: לדרשא הוא דאתא.

ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה ^[20]: דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה, הוה אמינא: משום דלא טרחא בהו, אבל מעשה ידיה - דקא טרחא בהו - אימא דידה הוו; ואי אשמעינן מעשה ידיה - דקא מתזנא מיניה ^[21], אבל קידושיה - דמעלמא קאתי לה ^[22] - אימא דידה הוו? צריכא.

גופא: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות. ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות? אמר רבה: בא זה ולמד על זה ^[23] מידי דהוה א'תושב ושכיר' ^[24], דתניא: (ויקרא כב י: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ:) ’’תושב' - זה קנוי קנין עולם ^[25]; 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים ^[26]; יאמר 'תושב' ולא יאמר 'שכיר', ואני אומר: קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן? אילו כן הייתי אומר: "'תושב' - זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם אוכל" - בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' ^[27]: שאף על פי שקנוי קנין עולם - אינו אוכל.'

אמר ליה אביי: מי דמי? התם תרי גופי נינהו ^[28]: דכי נמי כתב רחמנא 'תושב נרצע לא יאכל', והדר כתב אידך - הוה שכיר מילתא דאתיא בקל וחומר, ומילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ^[29]!? אלא הכא ^[30] חד גופא היא; כי נפקא לה בנערות - בגרות מאי בעיא גביה ^[31]? אלא אמר אביי: לא נצרכה אלא לבגר דאילונית ^[32]: סלקא דעתך אמינא: בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק - קא משמע לן ^[33].

מתקיף לה מר בר רב אשי: ולאו קל וחומר הוא: ומה סימנין, שאין מוציאין מרשות אב ^[34] - מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב ^[35] - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? ^[36] אלא אמר מר בר רב אשי: לא נצרכה ^[37] אלא לעיקר זבינא דאילונית ^[38]; סלקא דעתך אמינא: דאתיא סימני נערות - הוי זבינא, דלא אתיא סימני נערות - לא הוי זבינה זבינא -

עמוד ב

קא משמע לן (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם [אין כסף].

ולמר בר רב אשי דאמר 'ולאו קל וחומר הוא' - הא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא' ^[39]? הני מילי היכא דליכא לשנויי, אבל היכא דאיכא לשנויי – משנינן.

ותנא - מייתי לה ^[40] מהכא ^[41], דתניא: '(דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה ^[42] והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה [ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני) נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה את מתי שמה]; והלא דין הוא ^[43]: ומה אמה העבריה, שאינה נקנית בביאה ^[44] - נקנית בכסף ^[45], זו שנקנית בביאה ^[46] - אינו דין שתקנה בכסף ^[47]? יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף ^[48]; מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר? תלמוד לומר: 'כי יקח איש' (דברים כד א) [בכסף]. הא - למה לי קרא? הא אתיא לה: 'אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא ^[49] פירכא ^[50]: מהיכא קא מייתית לה? מאמה העבריה? מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף ^[51] תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף ^[52]! תלמוד לומר (דברים כד א): כי יקח איש; ואיצטריך למיכתב 'ויצאה חנם' ^[53] ואיצטריך למיכתב 'כי יקח איש': דאי כתב רחמנא 'כי יקח' - הוה אמינא: קידושין דיהב לה בעל - דידה הוו, כתב רחמנא 'ויצאה חנם'; ואי כתב רחמנא 'ויצאה חנם' - הוה אמינא: היכא דיהבה איהי לדידיה ^[54] וקידְשַתּוּ ^[55] - הוו קידושי ^[56], ^[57] כתב רחמנא ^[58] 'כי יקח ^[59]' ולא 'כי תקח ^[60]'.

'ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה. והלא דין הוא? ומה יבמה, שאין נקנית בכסף - נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף - אינו דין שנקנית בביאה? אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה. מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות ^[61], תאמר בזו שקנינה לשום אישות? תלמוד לומר: 'ובעלה'. ולמה לי קרא? הא אתיא לה? אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מהיכא קא מייתית לה? מיבמה? מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ^[62] - תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת? תלמוד לומר 'ובעלה'.

הערות

^ יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה
^ מדין אמה, ולמימר דיש כסף בה; ומה יציאת אמה העבריה אין כסף - לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא, אף מיעוט ד'יש כסף' דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף - למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב
^ יציאת אירוסין
^ ליציאת אמה; והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה
^ שאינו יכול להפר לבדו
^ ולא פירש מתי תצא
^ שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת
^ אלא דבר אחר מוציאה:
^ ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה
^ בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי'
^ יו"ד ד'אין'
^ כי האי גוונא באנפי נפשיה
^ שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה
^ מישראל
^ שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה
^ כגון ממזר
^ נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)
^ דמשמע ליה אן בלא יו"ד
^ אין בדעתו לילך עמנו
^ כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'
^ ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא
^ ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם
^ מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא
^ האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי
^ עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה
^ שלא הגיע לו עדיין שש שנים
^ דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים
^ נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן
^ כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר'
^ דאפקה קרא מרשותיה בנערותה
^ לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא
^ אילונית אין לה סימני נערות
^ ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה
^ כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה
^ דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה'
^ ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?
^ קרא דבגרות
^ אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות
^ ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה
^ קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף'
^ נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון
^ והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא
^ שתהא נקנית בכסף מקל וחומר
^ אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך
^ כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה א)
^ כדיליף לקמן מ'ובעלה'
^ ולמה לי קרא
^ יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף (לקמן יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה
^ ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה
^ יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר
^ שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה
^ כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה'
^ למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר
^ כסף
^ דאמרה ליה "התקדש לי"
^ דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?
^ להכי
^ הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:
^ איש
^ אשה לאיש
^ הלכך לא שייכא בה ביאה
^ לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא

[1] יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה

[2] מדין אמה, ולמימר דיש כסף בה; ומה יציאת אמה העבריה אין כסף - לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא, אף מיעוט ד'יש כסף' דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף - למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב

[3] יציאת אירוסין

[4] ליציאת אמה; והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה

[5] שאינו יכול להפר לבדו

[6] ולא פירש מתי תצא

[7] שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת

[8] אלא דבר אחר מוציאה:

[9] ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה

[10] בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי'

[11] יו"ד ד'אין'

[12] כי האי גוונא באנפי נפשיה

[13] שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה

[14] מישראל

[15] שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה

[16] כגון ממזר

[17] נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)

[18] דמשמע ליה אן בלא יו"ד

[19] אין בדעתו לילך עמנו

[20] כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'

[21] ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא

[22] ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם

[23] מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא

[24] האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי

[25] עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה

[26] שלא הגיע לו עדיין שש שנים

[27] דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים

[28] נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן

[29] כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר'

[30] דאפקה קרא מרשותיה בנערותה

[31] לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא

[32] אילונית אין לה סימני נערות

[33] ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה

[34] כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה

[35] דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה'

[36] ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?

[37] קרא דבגרות

[38] אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות

[39] ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה

[40] קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף'

[41] נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון

[42] והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא

[43] שתהא נקנית בכסף מקל וחומר

[44] אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך

[45] כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה א)

[46] כדיליף לקמן מ'ובעלה'

[47] ולמה לי קרא

[48] יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף (לקמן יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה

[49] ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה

[50] יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר

[51] שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה

[52] כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה'

[53] למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר

[54] כסף

[55] דאמרה ליה "התקדש לי"

[56] דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?

[57] להכי

[58] הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:

[59] איש

[60] אשה לאיש

[61] הלכך לא שייכא בה ביאה

[62] לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]