ביאור:בבלי קידושין דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עד שתכנס לחופה' משום דעולא [1]. ובן בג בג? סימפון בעבדים לית ליה [2]: אי מומין שבגלוי הוא - הא קא חזי ליה [3]! אי משום מומין שבסתר - מאי נפקא ליה מיניה? למלאכה קא בעי ליה, לא איכפת ליה; נמצא גנב או קוביוסטוס [4] – הגיעו [5]; מאי אמרת - לסטים מזויין [6] או נכתב למלכות [7]? הנהו קלא אית להו [8]. מכדי בין למר ובין למר - לא אכלה; מאי בינייהו? איכא בינייהו: קיבל מסר והלך [9].
'בכסף' - בית שמאי אומרים: בדינר [ובשוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה [10] ובשוה פרוטה; וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקי] מאי טעמייהו דבית שמאי? אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר. אמר ליה אביי: אלא מעתה כגון בנתיה דרבי ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא [11] דדינרי [12] - הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא מאחר, הכי נמי דלא הוו קדושין? אמר ליה: פשטה ידה וקבלה - לא קאמינא; כי קאמינא דקדשה בליליא; אי נמי דשויה שליח [13].
רב יוסף אמר: טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר רב אסי, דאמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי [14], ושל דבריהם - כסף מדינה. לקמן מפרש לה 'כסף מדינה' - שמינית שבכסף צורי: אם 'סלע' הוא שמינית שבסלע צורי, ואם 'דינר' - הוא שמינית שבדינר צורי; הלכך 'פרוטה' לא מצית למימר, לפי שהיא של נחושת, ובצורי - מטבע של נחושת ליכא; ובקדושין 'כסף' כתיב, דהא 'קיחה' 'קיחה' גמירי; וכיון דאפיקתיה מפרוטה - אלמא מידי דחשיבות בעי, אוקמוה אדינר כדלקמן.</ref>
גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה. וכללא הוא [15]?
והרי טענה [16], דכתיב (שמות כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] [17], ותנן [18]: שבועת הדיינין: הטענה 'שתי כסף 'וההודאה שוה פרוטה [19]! התם דומיא דכלים [שנאמר כסף או כלים]: מה 'כלים' שנים [במודה במקצת; אולי שני כלים לפחות, משום שאם אין שני כלים לא יכול להיות מודה במקצת, שחייב להודות לפחות בכלי אחד] - אף 'כסף' שנים; ומה 'כסף' - דבר חשוב, אף 'כלים' - דבר חשוב [20]. [21]
והרי מעשר, דכתיב (דברים יד כה: ונתתה בכסף) וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו], ותנן [22]: 'הפורט סלע ממעות מעשר שני [בית שמאי אומרים: כל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: שקל כסף ושקל מעות] [23] 'כסף' 'הכסף' [וצרת הכסף בידך] – ריבה [24].
והרי הקדש, דכתיב: ונתן הכסף[25] (ויקרא כז יט: ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו, ויסף חמשית כסף ערכך עליו) וקם לו, ואמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל!? [26] התם נמי: 'כסף' 'כסף' יליף ממעשר [27].
והרי קידושי אשה, דכתיב (דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה [והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] וגמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני: נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה), ותנן בית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה!? נימא רב אסי דאמר כבית שמאי!? אלא אי איתמר - הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב [28] האמור בתורה [29] כסף צורי [30], ושל דבריהם - כסף מדינה. מאי קא משמע לן? תנינא: 'חמשה סלעים של בן, שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, מאה של מוציא שם רע - כולם בשקל הקודש במנה צורי [31]'! 'ושל דבריהם כסף מדינה' [בדברי רב אסי] איצטריכא ליה, דלא תנן [32], דתניא [33]: 'התוקע לחבירו [34] נותן לו סלע [35]' [בבא קמא פ"ח מ"ו]; ולא תימא 'מאי 'סלע'? - ארבע זוזי', אלא 'מאי סלע? פלגא דזוזא' [36], דעבידי אינשי דקרו לפלגא דזוזא 'איסתירא' [37].
רבי שמעון בן לקיש אומר: טעמייהו דבית שמאי כדחזקיה [38] דאמר חזקיה: אמר קרא (שמות כא ח: אם רעה בעיני אדניה, אשר לא יעדה) והפדה [לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] [39] [40] מלמד שמגרעת מפדיונה ויוצאה [41]: אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר - היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה; אלא אי אמרת דיהב לה פרוטה - מפרוטה מי מגרעה [42]? [43] ודלמא הכי קאמר רחמנא: היכא דיהב לה דינר - תיגרע עד פרוטה; היכא דיהב לה פרוטה - לא תיגרע כלל?
הערות
עריכה- ^ ולקמיה פריך: מאי בינייהו הואיל וסוף סוף לא אכלה
- ^ לבטל את המקח
- ^ וסבר וקיבל
- ^ גונב נפשות
- ^ אינו בטל בכך, דהא קיימא לן: המוכר עבד לחבירו, ונמצא גנב או קוביוסטוס – הגיעו (- הרי הוא שלו, דסתם עבד גנב הוא) ; וברייתא היא [בבבא בתרא, ב'המוכר פירות' דף צב,ב]
- ^ דהא - לא שכיח, ולא קבלו עליו
- ^ שנתחייב מיתה למלך
- ^ וסבר וקבל
- ^ סימן הוא: קיבל עליו את המומים: משום סימפון ליכא, משום דעולא איכא; מסר האב לשלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, ועודה בדרך - משום סימפון איכא, משום 'שמא תשקה' – ליכא, דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה
- ^ של נחשת
- ^ שלשה קבין
- ^ זהובים
- ^ לקבל קדושיה ולא נמלך בה בכמה; ובנתיה דרבי ינאי נמי: אי שוו שליח לא הוו קדושין אלא בתרקבא דדינרי
- ^ אם פירש 'שקלים' - הוי שקל צורי; ואם סתם - הוי מטבע הפחותה שבצורי
- ^ ש'כסף' שכתוב בתורה דוקא 'כסף' כתיב? או שוייו? ונפקא מינה דהוי כסף צורי, ולא פרוטות
- ^ שאדם טוען את חבירו, ומשביעין אותו אם הודה במקצת
- ^ ועליו כתיב 'אשר יאמר כי הוא זה' (שמות כב ח) דילפינן מינה (בבא קמא קז א) שהמודה מקצת ישבע ד'ונקרב בעל הבית' (שמות כב ז) התם כתיב, ודרשינן ליה לשבועה
- ^ שבועות פ"ו מ"א
- ^ אינה בפחות מטענת שתי מעות כסף; ופליגי בה רב ושמואל: רב אמר 'כפירה שתי כסף' ושמואל אמר 'טענה עצמה שתי כסף, ואפילו לא כפר בה אלא פרוטה או הודה בפרוטה – חייב'; מכל מקום מדקתני 'שתי כסף' שמע מינה: קרא לאו דוקא 'כסף' קאמר, אלא אממונא בעלמא קפיד; וכיון שלא פירש כמה - לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי; דאי קרא - דוקא כסף כתיב - נהי ד'מעה' היא מטבע הפחותה שבצורי, מיהו שתים מנא להו
- ^ שיהו שוים שתי כסף
- ^ ולאפוקי ממאן דאמר התם 'טענו שני מחטין - חייב בהודאת אחת מהן'; לכך יצאו 'כלים' למה שהן, כלומר: שיתחייב בכלים בכל שהו. ורבותינו מפרשים: שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי, ופירכא - מדקתני 'שתי כסף' שהן מעות; ותירוצא: מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב, ומעה דבר חשוב הוא. ולדידי קשיא ביה טובא: חדא דאם כן דכל 'כסף' האמור בתורה - דינר הוא - היכי אתיא הך היקישא ומפקא ליה? הא כי אתא היקישא - לאשמועינן 'מה כלים שנים אף כסף שנים' הוא דאתא! ועוד: 'מה כלים דבר חשוב' - וכי מחט דבר חשוב הוא? והא אמרינן התם 'לכך יצאו כלים – למשהו', אלמא לא חשיבי מחטים! ועוד: בהדיא אמרינן התם איפכא: 'מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב', ו'כסף' כי אתא - להך דרשא אתא.
- ^ מעשר שני פ"ב מ"ח
- ^ מסקנא: ב"ש אומר בכל הסלע מעות כו'; ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת, ועתה בא לפרוט בהן סלע
- ^ רש"י בבא מציעא מה,א: 'כסף' יתירא כתיב בפרשה
- ^ Note:שהמסורת השניה נכונה; או שהרב נחמן בו מדובר הוא רב נחמן בר יצחק. בפסוק שמביא רש"י, ואשר בו המילים 'וקם לו' – אין המילים 'ונתן הכסף'! ועוד: תוספות בכורות נא,א ד"ה אימא ולא ולא הקדשות בכל אלו: בפסחים (דף לה,ב) ובהזהב (בבא מציעא נד א) מייתי גבי הקדש שחללו על גבי קרקע - שאינן פדויין, מדכתיב 'ונתן הכסף וקם לו'; משמע דמההוא קרא קא דרשי; אבל אי אפשר לומר כן, דבתורת כהנים בפרשת ואם בחקותי דריש מ-וכל ערכך יהיה בשקל הקדש [ויקרא כז,כה], כדפירש שם בקונטרס, ולא חש שם להביא אלא חד מקראי דכתיב בהו 'כסף' גבי הקדש; וכן מצינו בכמה מקומות שאין מביא עיקר הדרשה בכל דוכתא, כדאייתי בקדושין (דף ג) 'בנעוריה בית אביה' - כל שבח נעורים לאביה, אף על גב דבהפרת נדרים כתיב; וכן גיטין (דף כא,ב): ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה דההיא דרשא ליתא לרבנן א
- ^ דאין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כה יד) 'איש את אחיו', ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה - אימעיט נמי מביטול מקח;
- ^ גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר [שני]; אבל שאר 'כסף' שבתורה - לא יליף מיניה, דלא דמו; ועוד: דהכא 'כספים' יתירא כתיבא
- ^ שנאמר בו כמה, כגון חמשים של קנס, ושלשים של עבד, ומאה של מוציא שם רע, שנאמר בהן 'שקלים' ונאמר חשבונו
- ^ הוי
- ^ וכסף קדושין אינו קצוב ולא איירי ביה רב אסי כלל
- ^ שקל הקדש שיש בעשרים וחמשה שקלים - מנה צורי
- ^ כמה הוי; ואשמועינן דהוא כסף מדינה
- ^ כלומר: היכא מצינו כסף דבריהם
- ^ באזנו - לשון רבינו הלוי; ורבינו הזקן למדנו: שהכהו אצל האוזן
- ^ כך שיערו דמי בושתו לאדם בינוני
- ^ ואשמועינן רב אסי דלא תימא האי סלע - ארבעה זוזי סלע צורי, אלא פלגא דזוזא, שמיני שבסלע צורי
- ^ סלע פלגא דזוזא והוא סלע מדינה
- ^ לקמן בפירקין (יד,ב) דקתני גבי עבד עברי קונה את עצמו בגירעון כסף: שמחשב עם אדוניו כשבא לפדות את עצמו: "בכך וכך לקחתני, ולא היה לך לשעבדני אלא שש שנים, נמצאת קונה עבודתי לשנה בכך וכך; חשוב כמה שנים עבדתיך, וצא מכסף מקנתי דמי עבודת שנים הללו, וטול השאר" ואמרינן: מנא הני מילי?
- ^ ולא כתיב 'ונפדית'
- ^ משמע שאף אדוניה מסייע בפדיונה, וזהו:
- ^ אלמא אין אמה העבריה נקנית בפחות מדינר
- ^ שתתן לו שוב כלום?
- ^ ולקמיה מסיק מילתיה, ואמר: וקידושי אשה לבית שמאי - מאמה העבריה נפקא ליה וכו', אלא דפרכיה גמרא, ולא שבקיה לאסוקי למילתיה.