פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עד שתכנס לחופה' משום דעולא [1]. ובן בג בג? סימפון בעבדים לית ליה [2]: אי מומין שבגלוי הוא - הא קא חזי ליה [3]! אי משום מומין שבסתר - מאי נפקא ליה מיניה? למלאכה קא בעי ליה, לא איכפת ליה; נמצא גנב או קוביוסטוס [4] – הגיעו [5]; מאי אמרת - לסטים מזויין [6] או נכתב למלכות [7]? הנהו קלא אית להו [8]. מכדי בין למר ובין למר - לא אכלה; מאי בינייהו? איכא בינייהו: קיבל מסר והלך [9].

'בכסף' - בית שמאי אומרים: בדינר [ובשוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה [10] ובשוה פרוטה; וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקי] מאי טעמייהו דבית שמאי? אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר. אמר ליה אביי: אלא מעתה כגון בנתיה דרבי ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא [11] דדינרי [12] - הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא מאחר, הכי נמי דלא הוו קדושין? אמר ליה: פשטה ידה וקבלה - לא קאמינא; כי קאמינא דקדשה בליליא; אי נמי דשויה שליח [13].

רב יוסף אמר: טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר רב אסי, דאמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי [14], ושל דבריהם - כסף מדינה. לקמן מפרש לה 'כסף מדינה' - שמינית שבכסף צורי: אם 'סלע' הוא שמינית שבסלע צורי, ואם 'דינר' - הוא שמינית שבדינר צורי; הלכך 'פרוטה' לא מצית למימר, לפי שהיא של נחושת, ובצורי - מטבע של נחושת ליכא; ובקדושין 'כסף' כתיב, דהא 'קיחה' 'קיחה' גמירי; וכיון דאפיקתיה מפרוטה - אלמא מידי דחשיבות בעי, אוקמוה אדינר כדלקמן.</ref>

גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה. וכללא הוא [15]?


עמוד ב

והרי טענה [16], דכתיב (שמות כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] [17], ותנן [18]: שבועת הדיינין: הטענה 'שתי כסף 'וההודאה שוה פרוטה [19]! התם דומיא דכלים [שנאמר כסף או כלים]: מה 'כלים' שנים [במודה במקצת; אולי שני כלים לפחות, משום שאם אין שני כלים לא יכול להיות מודה במקצת, שחייב להודות לפחות בכלי אחד] - אף 'כסף' שנים; ומה 'כסף' - דבר חשוב, אף 'כלים' - דבר חשוב [20]. [21]

והרי מעשר, דכתיב (דברים יד כה: ונתתה בכסף) וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו], ותנן [22]: 'הפורט סלע ממעות מעשר שני [בית שמאי אומרים: כל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: שקל כסף ושקל מעות] [23] 'כסף' 'הכסף' [וצרת הכסף בידך] – ריבה [24].

והרי הקדש, דכתיב: ונתן הכסף[25] (ויקרא כז יט: ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו, ויסף חמשית כסף ערכך עליו) וקם לו, ואמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל!? [26] התם נמי: 'כסף' 'כסף' יליף ממעשר [27].

והרי קידושי אשה, דכתיב (דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה [והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] וגמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני: נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה), ותנן בית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה!? נימא רב אסי דאמר כבית שמאי!? אלא אי איתמר - הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב [28] האמור בתורה [29] כסף צורי [30], ושל דבריהם - כסף מדינה. מאי קא משמע לן? תנינא: 'חמשה סלעים של בן, שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, מאה של מוציא שם רע - כולם בשקל הקודש במנה צורי [31]'! 'ושל דבריהם כסף מדינה' [בדברי רב אסי] איצטריכא ליה, דלא תנן [32], דתניא [33]: 'התוקע לחבירו [34] נותן לו סלע [35]' [בבא קמא פ"ח מ"ו]; ולא תימא 'מאי 'סלע'? - ארבע זוזי', אלא 'מאי סלע? פלגא דזוזא' [36], דעבידי אינשי דקרו לפלגא דזוזא 'איסתירא' [37].

רבי שמעון בן לקיש אומר: טעמייהו דבית שמאי כדחזקיה [38] דאמר חזקיה: אמר קרא (שמות כא ח: אם רעה בעיני אדניה, אשר לא יעדה) והפדה [לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] [39] [40] מלמד שמגרעת מפדיונה ויוצאה [41]: אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר - היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה; אלא אי אמרת דיהב לה פרוטה - מפרוטה מי מגרעה [42]? [43] ודלמא הכי קאמר רחמנא: היכא דיהב לה דינר - תיגרע עד פרוטה; היכא דיהב לה פרוטה - לא תיגרע כלל?

הערותעריכה

  1. ^ ולקמיה פריך: מאי בינייהו הואיל וסוף סוף לא אכלה
  2. ^ לבטל את המקח
  3. ^ וסבר וקיבל
  4. ^ גונב נפשות
  5. ^ אינו בטל בכך, דהא קיימא לן: המוכר עבד לחבירו, ונמצא גנב או קוביוסטוס – הגיעו (- הרי הוא שלו, דסתם עבד גנב הוא) ; וברייתא היא [בבבא בתרא, ב'המוכר פירות' דף צב,ב]
  6. ^ דהא - לא שכיח, ולא קבלו עליו
  7. ^ שנתחייב מיתה למלך
  8. ^ וסבר וקבל
  9. ^ סימן הוא: קיבל עליו את המומים: משום סימפון ליכא, משום דעולא איכא; מסר האב לשלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, ועודה בדרך - משום סימפון איכא, משום 'שמא תשקה' – ליכא, דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה
  10. ^ של נחשת
  11. ^ שלשה קבין
  12. ^ זהובים
  13. ^ לקבל קדושיה ולא נמלך בה בכמה; ובנתיה דרבי ינאי נמי: אי שוו שליח לא הוו קדושין אלא בתרקבא דדינרי
  14. ^ אם פירש 'שקלים' - הוי שקל צורי; ואם סתם - הוי מטבע הפחותה שבצורי
  15. ^ ש'כסף' שכתוב בתורה דוקא 'כסף' כתיב? או שוייו? ונפקא מינה דהוי כסף צורי, ולא פרוטות
  16. ^ שאדם טוען את חבירו, ומשביעין אותו אם הודה במקצת
  17. ^ ועליו כתיב 'אשר יאמר כי הוא זה' (שמות כב ח) דילפינן מינה (בבא קמא קז א) שהמודה מקצת ישבע ד'ונקרב בעל הבית' (שמות כב ז) התם כתיב, ודרשינן ליה לשבועה
  18. ^ שבועות פ"ו מ"א
  19. ^ אינה בפחות מטענת שתי מעות כסף; ופליגי בה רב ושמואל: רב אמר 'כפירה שתי כסף' ושמואל אמר 'טענה עצמה שתי כסף, ואפילו לא כפר בה אלא פרוטה או הודה בפרוטה – חייב'; מכל מקום מדקתני 'שתי כסף' שמע מינה: קרא לאו דוקא 'כסף' קאמר, אלא אממונא בעלמא קפיד; וכיון שלא פירש כמה - לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי; דאי קרא - דוקא כסף כתיב - נהי ד'מעה' היא מטבע הפחותה שבצורי, מיהו שתים מנא להו
  20. ^ שיהו שוים שתי כסף
  21. ^ ולאפוקי ממאן דאמר התם 'טענו שני מחטין - חייב בהודאת אחת מהן'; לכך יצאו 'כלים' למה שהן, כלומר: שיתחייב בכלים בכל שהו. ורבותינו מפרשים: שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי, ופירכא - מדקתני 'שתי כסף' שהן מעות; ותירוצא: מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב, ומעה דבר חשוב הוא. ולדידי קשיא ביה טובא: חדא דאם כן דכל 'כסף' האמור בתורה - דינר הוא - היכי אתיא הך היקישא ומפקא ליה? הא כי אתא היקישא - לאשמועינן 'מה כלים שנים אף כסף שנים' הוא דאתא! ועוד: 'מה כלים דבר חשוב' - וכי מחט דבר חשוב הוא? והא אמרינן התם 'לכך יצאו כלים – למשהו', אלמא לא חשיבי מחטים! ועוד: בהדיא אמרינן התם איפכא: 'מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב', ו'כסף' כי אתא - להך דרשא אתא.
  22. ^ מעשר שני פ"ב מ"ח
  23. ^ מסקנא: ב"ש אומר בכל הסלע מעות כו'; ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת, ועתה בא לפרוט בהן סלע
  24. ^ רש"י בבא מציעא מה,א: 'כסף' יתירא כתיב בפרשה
  25. ^ Note:שהמסורת השניה נכונה; או שהרב נחמן בו מדובר הוא רב נחמן בר יצחק. בפסוק שמביא רש"י, ואשר בו המילים 'וקם לו' – אין המילים 'ונתן הכסף'! ועוד: תוספות בכורות נא,א ד"ה אימא ולא ולא הקדשות בכל אלו: בפסחים (דף לה,ב) ובהזהב (בבא מציעא נד א) מייתי גבי הקדש שחללו על גבי קרקע - שאינן פדויין, מדכתיב 'ונתן הכסף וקם לו'; משמע דמההוא קרא קא דרשי; אבל אי אפשר לומר כן, דבתורת כהנים בפרשת ואם בחקותי דריש מ-וכל ערכך יהיה בשקל הקדש [ויקרא כז,כה], כדפירש שם בקונטרס, ולא חש שם להביא אלא חד מקראי דכתיב בהו 'כסף' גבי הקדש; וכן מצינו בכמה מקומות שאין מביא עיקר הדרשה בכל דוכתא, כדאייתי בקדושין (דף ג) 'בנעוריה בית אביה' - כל שבח נעורים לאביה, אף על גב דבהפרת נדרים כתיב; וכן גיטין (דף כא,ב): ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה דההיא דרשא ליתא לרבנן א
  26. ^ דאין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כה יד) 'איש את אחיו', ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה - אימעיט נמי מביטול מקח;
  27. ^ גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר [שני]; אבל שאר 'כסף' שבתורה - לא יליף מיניה, דלא דמו; ועוד: דהכא 'כספים' יתירא כתיבא
  28. ^ שנאמר בו כמה, כגון חמשים של קנס, ושלשים של עבד, ומאה של מוציא שם רע, שנאמר בהן 'שקלים' ונאמר חשבונו
  29. ^ הוי
  30. ^ וכסף קדושין אינו קצוב ולא איירי ביה רב אסי כלל
  31. ^ שקל הקדש שיש בעשרים וחמשה שקלים - מנה צורי
  32. ^ כמה הוי; ואשמועינן דהוא כסף מדינה
  33. ^ כלומר: היכא מצינו כסף דבריהם
  34. ^ באזנו - לשון רבינו הלוי; ורבינו הזקן למדנו: שהכהו אצל האוזן
  35. ^ כך שיערו דמי בושתו לאדם בינוני
  36. ^ ואשמועינן רב אסי דלא תימא האי סלע - ארבעה זוזי סלע צורי, אלא פלגא דזוזא, שמיני שבסלע צורי
  37. ^ סלע פלגא דזוזא והוא סלע מדינה
  38. ^ לקמן בפירקין (יד,ב) דקתני גבי עבד עברי קונה את עצמו בגירעון כסף: שמחשב עם אדוניו כשבא לפדות את עצמו: "בכך וכך לקחתני, ולא היה לך לשעבדני אלא שש שנים, נמצאת קונה עבודתי לשנה בכך וכך; חשוב כמה שנים עבדתיך, וצא מכסף מקנתי דמי עבודת שנים הללו, וטול השאר" ואמרינן: מנא הני מילי?
  39. ^ ולא כתיב 'ונפדית'
  40. ^ משמע שאף אדוניה מסייע בפדיונה, וזהו:
  41. ^ אלמא אין אמה העבריה נקנית בפחות מדינר
  42. ^ שתתן לו שוב כלום?
  43. ^ ולקמיה מסיק מילתיה, ואמר: וקידושי אשה לבית שמאי - מאמה העבריה נפקא ליה וכו', אלא דפרכיה גמרא, ולא שבקיה לאסוקי למילתיה.