קטגוריה:דברים טו יז

מלבי"ם - התורה והמצוה

קנד.

ולקחת את המרצע . פלוגתא זו נמצא בקדושין כא ובכ"מ בש"ס. ומפ' שרבי דריש כללי ופרטי, וריב"י דריש רבויא ומעוטא. ועי' במ"ל (הל' עבדים פ"ג ה"ט), ועמ"ש בהתו"ה משפטים לה .

קנה.

ונתתה באזנו . העתקתי גרסת הגר”א שמחק מ”ש וחכ”א.

ופלוגתא זו בגמ’ (קדושין כא, בכורות לז) ושם תחת "רמ”א" (=ר' מאיר אומר) כתוב "וחכ”א", ועיין מכלתא משפטים לד .

ועוד למד ממצורע ש"אזנו" הוא ימנית, כמ”ש במכלתא משפטים לג עיי”ש. ומפני ששם אמר ורצע את אזנו - משמע אפי’ לא נקב מעבר לעבר, פירש פה שיתן באזנו עד שיגיע לדלת. עיין התו"ה משפטים לב .

קנו.

והיה לך עבד עולם . ובפ' משפטים ועבדו לעולם . ושם אמר אי " לעולם ", כמשמעו? ת"ל ושבתם איש אל אחוזתו . ורבי אמר שם, הגיע היובל - יצא, מת האדון - יצא.

ופרשתי שם שרבי ס"ל שמלת " עולם " כולל משך זמן גדול, והוא או היובל שהוא הזמן הכללי שנקרא עולם, כמ"ש גבי שמואל - וישב שם עד עולם . או עולמו של האדון - כ"ז שהוא חי. כמ"ש במכלתא, "הא כיצד? הגיע היובל - יצא, מת האדון - יצא".

והספרי פה חדש, שמש"ש (=שמה שכתוב שם) ועבדו לעולם , פי' עד היובל, ומ"ש והיה לך עבד עולם - היינו כל ימי עולמו של אדון. שע"ז יצדק הלשון שיהיה לך עבד עולם, כ"ז שאתה חי (וכ"ה בירושלמי פ"ק דקדושין סוף ה"ב).

ומזה מבואר שנרצע אינו עובד את הבן, כי אינו עבד רק בחיי האדון. ועז"א "מנין ליתן את של זה בזה וכו'", ר"ל שהיה יכול לומר שם “ועבדו עד היובל", ופה היה יכול לומר "והיה לך עבד כל ימי חייך"! ותפס בשני המקומות שם " עולם " לכלול שתיהן.

קנז.

ואף לאמתך תעשה כן . פי' חז"ל שמוסב על הענקה הקודמת (שכתובה לפני כן) , ולא על רציעה.

ובירושלמי (שם) אמר ואף לאמתך תעשה כן וכתיב והיה לך עבד עולם , הקיש אמה העבריה לנרצע - מה נרצע יוצא במיתת רבו, אף אמה העבריה יוצאת במיתת רבה. וא"כ מוסב גם עמ"ש בסמוך והיה לך עבד עולם - ר"ל עולמו של אדון, ואח"כ אינו עובד את הבן! ואף לאמתך תעשה כן, שאינה עובדת את הבן.