ביאור:בבלי קידושין דף נ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(ויקרא א ג: אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו; אל פתח אהל מועד יקריב אתו) יקריב אותו [לרצנו לפני ה’] [1] - מלמד שכופין אותו [2]; יכול בעל כרחו? תלמוד לומר 'לרצונו'; הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"'; ואמאי? הא בלביה לא ניחא ליה!? אלא לאו משום דאמרינן 'דברים שבלב אינן דברים'? ודילמא שאני התם, דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה? אלא מסיפא [הסיפא אינו בתורת כהנים שבידינו; דומה לערכין פ"ה מ"ו, אך שם לא מוזכר שחרורי עבדים]: וכן אתה מוצא בגיטי נשים ושחרורי עבדים: כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"; - ואמאי? הא בלביה לא ניחא ליה? אלא לאו משום דאמרינן 'דברים שבלב אינן דברים'? ודלמא שאני התם, משום דמצוה לשמוע דברי חכמים [3]? אלא אמר רב יוסף: מהכא [קידושין פ"ג מ"ה]: המקדש את האשה ואמר: "כסבור הייתי שהיא כהנת" - והרי היא לויה, "לויה - ונמצאת כהנת; "ענייה" - והרי היא עשירה; "עשירה" - והרי היא ענייה – מקודשת, מפני שלא הטעתו ואמאי? הא קאמר "כסבור הייתי" אלא משום דאמרינן 'דברים שבלב אינן דברים'. אמר ליה אביי: דלמא שאני התם, דלחומרא? [4] אלא אמר אביי: מהכא [קידושין פ"ב מ"ג]: 'בכולם, אף על פי שאמרה "בלבי היה להתקדש לו" - אף על פי כן אינה מקודשת [5]'; ואמאי? הא קאמרה "בלבי היה"? ודלמא שאני התם, דכיון דאתניה [6] לאו כל כמינה דעקרא לה לתנאיה [7]? אלא אמר רב חייא בר אבין: עובדא הוה בי רב חסדא, ורב חסדא בי רב הונא [8], ופשטוה מהא [מעילה פ"ו מ"א]: 'האומר לשלוחו "הבא לי [9] מן החלון או מן הדלוסקמא [10]" [11], והביא לו [12] - אף על פי שאמר בעל הבית "לא היה לי בלבי [13] אלא על זה [14]", כיון שהביא לו מזה - בעל הבית מעל [15]' ואמאי? הא קאמר "[16] בלבי" [17]? אלא - לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים? ודלמא שאני התם דלמיפטר נפשיה מקרבן קאתי [18]? הוה ליה למימר "מזיד הוה"! לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא! [19] הוה ליה לומר "[20] נזכרתי [21]", דתניא [תוספתא מעילה פ"ב הלכה ז [צוקרמאנדל]]: 'נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח - שליח מעל [22]' [23].
ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל [24]; סליק ולא איתדר ליה [25]. אמר רבא: כל דסליק - אדעתא למידר הוא, והא - לא איתדר ליה [26]. איכא דאמרי: אדעתא למיסק, והא סליק ליה!
ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל; לסוף לא סליק. אמר רב אשי: אי בעי - סליק [27]. איכא דאמרי: אי בעי - לא סליק [28]? מאי בינייהו? איכא בינייהו דאיתיליד אונסא באורחא [29].
משנה:
האומר לשלוחו: "צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני", והלך וקדשה במקום אחר - אינה מקודשת [30].
"הרי היא [31] במקום פלוני [32]" [33], וקדשה במקום אחר - הרי זו מקודשת.
גמרא: ותנן נמי גבי גיטין: [34]: האומר "תנו גט זה לאשתי במקום פלוני" ונתנו לה במקום אחר – פסול; "הרי היא במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר – כשר; וצריכא: דאי אשמעינן גבי קידושין, [היה מקום לטעון שדוקא בקידושין ולא בגט, כגון] "במקום דלקורבה קאתי בהאי אתרא רחמו לי ולא ממלי מילי עלוי [35]; בהאי אתרא סנו לי, ממלי מילי עלוי"; אבל גבי גיטין, דלרחוקה קאתי - אימר לא איכפת ליה; ואי אשמועינן גבי גירושין – "בהאי אתרא ניחא ליה דניבזי [36], בהאי אתרא לא ניחא ליה" אבל גבי קידושין אימא לא איכפת ליה – צריכא.
משנה:
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;
כנסה סתם, ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה [37].
על מנת שאין עליה מומין, ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת; כנסה סתם ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה, שכל המומין הפוסלין בכהנים [38] פוסלין בנשים.
גמרא: ותנן נמי גבי כתובות כי האי גוונא [39]!? הכא [40] קידושין איצטריכא ליה, תנא כתובות [41] אטו קידושין [42]; התם [43] כתובות איצטריכא ליה [44] - תנא קידושין [45] אטו כתובות [46].
משנה:
המקדש שתי נשים בשוה פרוטה, או אשה אחת בפחות משוה פרוטה - אף על פי ששלח סבלונות [47] לאחר מכאן -
[המשך המשנה] אינה מקודשת [48]: שמחמת קידושין הראשונים שלח; וכן קטן שקידש [49].
גמרא: וצריכא [50]: דאי אשמעינן ’[שתי נשים ב]שוה פרוטה [היה אפשר לומר:] איידי דקא נפיק ממונא מיניה - טעי [51], אבל ’[אשה אחת ב]פחות משוה פרוטה אימא יודע שאין קידושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא משדר סבלונות - אדעתא דקידושין קא משדר; ואי אשמעינן הני תרתי [היה אפשר לומר:] משום דבין פרוטה לפחות משוה פרוטה - לא קים להו לאינשי, אבל קטן שקידש - הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום, אימא: כי קא משדר סבלונות - אדעתא דקידושי קא משדר - קא משמע לן.
איתמר: רב הונא אמר: חוששין לסבלונות [52]; וכן אמר רבה: חוששין לסבלונות. אמר רבה: ומותבינן אשמעתין [53] אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן - אינה מקודשת! אמר ליה אביי: התם - כדקתני טעמא: שמחמת קידושין הראשונים שלח [54]. איכא דאמרי: אמר רבה: מנא אמינא לה? כדקתני טעמא: שמחמת קידושין הראשונים שלח; הכא הוא דטעי, הא בעלמא [55] הוו קידושין. ואביי: 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בעלמא, דלא נחית לתורת קידושין כלל [56] [אין חוששין לקידושין], אלא אפילו הכא - דנחית לתורת קידושין [57] - אימא [58] הוו קידושין? קא משמע לן.
מאי הוי עלה? אמר רב פפא: באתרא דמקדשי והדר מסבלי - חיישינן [59]; מסבלי והדר מקדשי - לא חיישינן. 'מקדשי והדר מסבלי' – פשיטא? לא, צריכא: דרובא מקדשי והדר מסבלי, ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי: מהו דתימא ניחוש למיעוטא - קא משמע לן.
בעא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא: הוחזק שטר כתובה [60] בשוק – מהו [61]? אמר ליה: וכי מפני שמחזיק שטר כתובה בשוק - נחזיק בה כאשת איש? מאי הוי עלה? אמר רב אשי: באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה – חיישינן; כתבי והדר מקדשי - לא חיישינן. 'מקדשי והדר כתבי' – פשיטא!? לא, צריכא: דלא שכיח ספרא [62]: מהו דתימא ספרא הוא דאתרמי [63] - קא משמע לן.
משנה:
המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת [64] - אינן מקודשות [65].
ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה, ושל שביעית היתה [66], ואמר "הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו" וקיבלה אחת מהן ע"י כולן, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות.
גמרא: מנהני מילי? אמר רמי בר חמא: דאמר קרא (ויקרא יח יח: ו)אשה אל אחותה לא תקח לצרור [לגלות ערותה עליה בחייה]: התורה אמרה: בשעה שנעשו צרות זו לזו [67] - לא יהא לו ליקוחים אפילו באחת מהם [68]. אמר ליה רבא: אי הכי [69] היינו דכתיב (ויקרא יח כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם: אי קידושין לא תפסי בה - כרת מי מחייב [70]? אלא אמר רבא: קרא בזה אחר זה [71], ומתניתין [72] כדרבה [73], דאמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה - אפילו בבת אחת אינו [74].
גופא: אמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה - אפילו בבת אחת אינו. איתיביה אביי:
הערות
עריכה- ^ קרא יתירא הוא, דהא כתיב ברישא דקרא 'זכר תמים יקריבנו'
- ^ לקיים דברי נדרו
- ^ ואית לן לאחזוקיה בחזקת מקיים מצוה, וגמר בלבו לקיים דברי בית דין
- ^ כלומר: איכא למימר דהא דתני מקודשת - לחומרא קאמר: שאינה מותרת לאחֵר בלא גט, אבל קידושין גמורים לא הוו לבטל קידושין אחרים שלא יתפס בה: שאם בא אחר וקדשה - צריכה גט אף משני!
- ^ והיינו קולא
- ^ שפירש תנאו בפיו
- ^ בדברים שבלב [בלבד]: הואיל ושמעה, ולא מיחתה לומר "אף על פי כן אני חפיצה בך קדש אותי בלא תנאי"
- ^ כלומר: הלך לבית מדרשו של רב הונא לעיין בדבר
- ^ מעות
- ^ טסקא
- ^ והיו שם מעות של הקדש, ושגג בעל הבית כסבור שהן חולין
- ^ מאותו חלון
- ^ מכיס זה
- ^ מכיס זה
- ^ שהרי עשה שליח שליחותו, ותנן (מעילה כ א) השליח שעשה שליחותו – הבעל הבית מעל
- ^ לא היה
- ^ והוה ליה לא עשה שליחותו
- ^ ושקורי קא משקר, אבל האי גברא - חזינן דטרח לעלות לארץ ישראל ונאנס
- ^ קושיא היא, כלומר: דילמא האי דלא מיפטר - משום דלא מהימן הוא; ודקאמרת 'היה לו לפטור עצמו בענין אחר, ולומר "מזיד הייתי"' - הא לא ניחא ליה למימר, דמשוי נפשיה רשע.
- ^ לאחר שהלכת להוציאה בשוק בשליחותי
- ^ שהם של הקדש קודם שהוצאת
- ^ ובעל הבית פטור
- ^ דכיון שנזכר - לא שגגה היא גביה, ושליח חייב, שהוציא מעות הקדש לחולין, ואילו לא נזכר בעל הבית הוה רמיא מעילה עליה, דאיתרבי שליח למעול שולחו על ידו בריש פירקין (מב,ב), אבל השתא דאיפטר בעל הבית - רמיא מעילה אשליח, ככל התורה כולה, דאין שליח לדבר עבירה, והעושה - הוא מתחייב
- ^ ופריש ליה דאדעתא דהכי עביד
- ^ ולא יכול לדור, או משום חיסור מזונות או לא מצא דירה
- ^ והוה ליה כמאן דלא מצי למיסק, והדר זביני
- ^ ובדידיה קיימא מילתא, ולא בטלה זביניה
- ^ בתמיה: מי אנסו
- ^ שמע שהיו ליסטים בדרך: ללישנא קמא לא הדרינן זביני, דהכי קאמר: דאי בעי למטרח ולאהדורי בתר שיירתא - הוה סליק; וללישנא בתרא, דקא מתמה אתמוהי, ומשמע שלא היה לו שום עיכוב, אבל אם היה לו צד עיכוב - הדרי זביני
- ^ דדוקא קאמר ליה "מקום פלוני" [כלומר]: שיש לי שם אוהבים, ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם - ימחו בידו
- ^ שם תמצאנה ואין זו קפידא
- ^ שם תמצאנה
- ^ ואין זו קפידא
- ^ גיטין פ"ו מ"ג
- ^ לא יאמרו לה דבר גנאי עלי
- ^ שהמגרש את אשתו - גנאי הוא לו
- ^ דאמר "אי אפשי באשה נדרנית"; אבל גיטא בעיא מדבריהם מספיקא: כיון דלא פריש - דלמא דעתיה נמי אנדרנית
- ^ מפורשים בבכורות, פרק 'מומין אלו'
- ^ משנה שנויה שם ב'המדיר' [כתובות פ"ז מ"ה – מילה במילה]
- ^ לאשמועינן
- ^ דין כתובה
- ^ דין קידושין
- ^ דקאי בדיני
- ^ משום כתובה
- ^ המקדש אינה מקודשת
- ^ דבעי למיתני בסיפא כנסה סתם - תצא בלא כתובה
- ^ דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו
- ^ ולא אמרינן 'יודע היה שאין קידושיו קידושין, וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין', אלא אמרינן
- ^ ושלח סבלונות משהגדיל
- ^ למיתני שתי נשים בפרוטה ולמיתני או אחת בפחות משוה פרוטה וקטן שקידש לאשמועינן בכולהו דסבלונות דבתר הכי - לאו לקידושין ניתנו
- ^ וסבר דקידושין נינהו, ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושין
- ^ מי ששידך באשה, ונתרצה, וקדם ושלח סבלונות בעדים - חוששין שמא קידושין הן, ואם נתקדשה לאחר - צריכה גט מן הראשון
- ^ יש לי להשיב על דברי:
- ^ בקידושי קמאי, וסמיך עלייהו, אבל האי דלא קידש - איכא למיחש להכי
- ^ היכא דשלח בלא קידושין
- ^ ולא העלה קידושין על לבו
- ^ ומתוך שעלה על לבו ונזכר שאין קידושיו כלום ושלח סבלונות
- ^ לשם קידושין,
- ^ דכיון דאורחייהו לקדושי ברישא - חיישינן דשדר הני לשם קידושין
- ^ שראו שטר כתובה
- ^ אם נתקדשה לאחר - מהו להחזיקה כמקודשת לראשון
- ^ אין הסופר מצוי בעיר תמיד
- ^ וקדם לכתוב קודם קידושין
- ^ אמר "הרי שתיכם מקודשות לי"
- ^ ואין אחת מהן צריכה גט; ובגמרא מפרש טעמא
- ^ בגמרא מפרש מאי אתא לאשמועינן
- ^ כגון שקדשן כאחת
- ^ קא סלקא דעתא דקרא בהכי כתיב, וקאמר 'לא תקח': אין לך בהן לקוחין
- ^ דקרא בבת אחת כתיב
- ^ היכי מיחייב כרת אם בא עליהן? הרי אין כאן איסור אחות אשה
- ^ שבקידושין הראשונה היא אשתו, וקאמר: אין קידושין תופסין באחותה, ואם בא עליה ענוש כרת
- ^ כי היו נמי בבת אחת, מהאי קרא נפקי:
- ^ וסברא בעלמא הוא
- ^ הלכך: כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין - כי קדשינהו בבת אחת - נמי לא הוו קידושין