ביאור:בבלי קידושין דף כא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הא רבנן [1] הא [2] רבי שמעון [3]. תני חדא [4] לוה וגואל וגואל לחצאין ותניא אידך: אין לוה וגואל וגואל לחצאין? לא קשיא: הא [’אין לוה..’] רבנן, הא [לוה וכו’] רבי שמעון.
סימן: חר"ש [רב אחא בריה דרבא לרב אשי]; חב"ש [רב אחא סבא לרב אשי] זמ"ן [רב זוטרא בר מרי לרבינא] אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: איכא למיפרך [5]: מה למוכר בית בבתי ערי חומה שכן הורע כחו ליגאל לעולם [6] - תאמר במקדיש, שיפה כחו ליגאל לעולם [7]? אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי: משום דאיכא למימר: ניהדר דינא, תיתי במה הצד: מוכר שדה אחוזה יוכיח: שיפה כחו ליגאל לעולם [8], ואין לוה וגואל וגואל לחצאין; מה למוכר שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד - מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שנגאלין ואין לוה וגואל וגואל לחצאין - אף אני אביא מקדיש: שנגאל, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין [9]. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן: שכן הורע כחם ליגאל בשנה שניה [10], תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל בשנה שניה? אמר ליה רבינא: משום דאיכא למימר: עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים יוכיח: שיפה כחו ליגאל בשנה שניה, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין [11].
בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת: המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לקרובים [12] או אין נגאל לקרובים? 'גאולתו' 'גאולתו' משדה אחוזה גמר: מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין ונגאלת לקרובים, אף האי נמי אין נגאל לחצאין [13] ונגאל לקרובים? או דילמא: כי כתיבא גאולה [14] - בחצאין [15] הוא דכתיב [16], בקרובים לא כתיב [17]? אמר ליה: אינו נגאל.
איתיביה: 'בכל גאולה תתנו (ויקרא כה כד: ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ - קרא יתירא הוא, ולא פירש למאי אתא) - לרבות בתים ועבד עברי [18]'; מאי - לאו בתי ערי חומה? לא, בתי חצרים [19]. בתי חצרים בהדיא כתיב בהו (ויקרא כה לא: ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב) על שדה הארץ יחשב [גאלה תהיה לו וביבל יצא] [20]!? ההוא - לקובעו חובה, ואליבא דרבי אליעזר, דתניא: ’[ויקרא כה,כה: כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו] וגאל את ממכר אחיו – רשות; אתה אומר רשות? או אינו אלא חובה? תלמוד לומר: (ויקרא כה כו) ואיש כי לא יהיה לו גואל [והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו] - וכי יש אדם בישראל [21] שאין לו גואלים [22]! אלא זה שיש לו [23], ואינו רוצה ליקח [24], [25] שהרשות בידו [26] - דברי רבי יהושע; רבי אליעזר אומר: 'וגאל את ממכר אחיו' – חובה [27]; אתה אומר חובה? או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: בכל... גאולה תתנו: הכתוב קבעו חובה [28].'
אמרי ליה רבנן לרב אשי ואמרי לה רבינא לרב אשי: בשלמא למאן דאמר 'לרבות בתי ערי חומה', היינו דכתיב 'בכל', אלא למאן דאמר 'לרבות בתי חצרים' - מאי 'בכל' [29]? קשיא.
איתיביה אביי: '[30] מה תלמוד לומר [31] 'יגאלנו' 'יגאלנו' 'יגאלנו' שלש פעמים [ויקרא כה,מח: אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו [32] או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל]? לרבות כל הגאולות שנגאלות [33] כסדר הזה' [34]; מאי - לאו בתי ערי חומה ועבד עברי [35]? לא, בתי חצרים ושדה אחוזה. בתי חצרים ושדה אחוזה בהדיא כתיב: 'על שדה הארץ יחשב' (ויקרא כה לא) [כמו שלמדנו לעיל]!? כדאמר רב נחמן בר יצחק: ל'קרוב קרוב קודם' - הכי נמי ל'קרוב קרוב קודם' [36].
היכא איתמר דרב נחמן בר יצחק? אהא: דאיבעיא להו: עבד עברי הנמכר לישראל - נגאל לקרובים או אינו נגאל לקרובים? אליבא דרבי לא תבעי לך, דאמר 'מי שאינו נגאל 'באלה' (ויקרא כה נד: ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו) - נגאל בשש', אלמא [37] לא מיפרק [38]; כי תיבעי לך אליבא דרבנן: מאי?: ילפינן 'שכיר' 'שכיר' [(לעיל יד,ב)] ולא דרשי 'יגאלנו'? או דילמא 'יגאלנו' [39]: לזה, ולא לאחר? תא שמע: 'בכל ... גאולה תתנו' - לרבות בתים ועבד עברי; מאי? לאו בתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל? לא, עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים. עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים בהדיא כתיב ביה: או דודו או בן דודו יגאלנו [או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל] (ויקרא כה מט)?
ההוא [40] - [41] לקובעו חובה, ואפילו לרבי יהושע [42].
תא שמע [43]: מה תלמוד לומר (ויקרא כה מח-מט) 'יגאלנו' 'יגאלנו' 'יגאלנו' שלש פעמים [ויקרא כה,מח: אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו [44] או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל]? - לרבות כל הגאולות שנגאלות כסדר הזה – מאי? לאו בתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל? לא בתי חצרים ושדה אחוזה. בתי חצרים בהדיא כתיב בהו: (ויקרא כה לא) על שדה הארץ יחשב [כמו שלמדנו לעיל]? אמר רב נחמן בר יצחק: ל'קרוב קרוב קודם'.
והנרצע נקנה ברציעה: דכתיב (שמות כא ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה) ורצע אדוניו את אזנו במרצע [ועבדו לעלם].
וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון: דכתיב (שמות כא ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם) 'ועבדו' - ולא את הבן ולא את הבת, 'לעולם' - לעולמו של יובל' [45].
תנו רבנן: ’’מרצע' - אין לי אלא מרצע; מנין לרבות הסול [46] והסירא [47] והמחט [48] והמקדח והמכתב [49]? תלמוד לומר: (דברים טו יז) ולקחת [את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן] - לרבות כל דבר שנקח ביד, דברי רבי יוסי ברבי יהודה; רבי אומר: מה מרצע מיוחד של מתכת - אף כל של מתכת. דבר אחר: 'המרצע' - להביא המרצע הגדול [50]. אמר רבי אלעזר: יודן בריבי [51] היה דורש: כשהן רוצעים אין רוצעים אלא במילתא [52]; וחכמים [53] אומרים [54]: [55] אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום [56]'; ואי תימא 'במילתא הם רוצעים' - היאך עבד עברי כהן יעשה בעל מום [57]? הא [58]: אין נרצע אלא בגובה של אזן. במאי קמיפלגי [59]? דרבי דריש כללי ופרטי [60]: 'ולקחת' – כלל; 'מרצע' – פרט; 'באזנו ובדלת' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש של מתכת - אף כל של מתכת. רבי יוסי דריש ריבויי ומיעוטי [61]: 'ולקחת' – ריבה; 'מרצע' – מיעט; 'באזנו ובדלת' - חזר וריבה; ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל; מאי רבי? רבי כל מילי; מאי 'מיעט'? מיעט סם [62].
אמר מר: "'המרצע' - להביא מרצע הגדול"; מאי משמע? כדאמר רבא [63]: [64] (בראשית לב לג: על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף) הירך [עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה] [65] - המיומנת שבירך [66], הכא נמי: 'המרצע' - מיוחד שבמרצעין.
אמר רבי אלעזר: יודן בריבי היה דורש: כשהן רוצעין - אין רוצעין אלא במילתא, וחכמים אומרים: אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום. ויעשה בעל מום [67]? אמר רבה בר רב שילא: אמר קרא: (ויקרא כה מא: ויצא מעמך הוא ובניו עמו) ושב אל משפחתו [ואל אחזת אבתיו ישוב]: למוחזק שבמשפחתו.
איבעיא להו: עבד עברי כהן, מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית?: חידוש הוא [68], לא שנא כהנים ולא שנא ישראל? או דילמא: שאני כהנים, הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות? רב אמר: מותר, ושמואל אמר: אסור. אמר ליה רב נחמן לרב ענן: כי הויתו בי מר שמואל באיסקומדרי [69] איטלליתו [70]; מאי טעמא לא תימרו ליה מהא: וחכמים אומרים: אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום; ואי תימא 'אין רבו מוסר לו שפחה כנענית' [71] - תיפוק לי [72] דבעינא (שמות כא ה: ואם אמר יאמר העבד) אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני [לא אצא חפשי] – וליכא? תו לא מידי [73][74].
איבעיא להו: כהן [75] - מהו ביפת תואר [76] (דברים כא יא: וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה)?: חידוש הוא: לא שנא כהן ולא שנא ישראל? או דילמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן מצות יתרות? רב אמר: מותר [77], ושמואל אמר: אסור. בביאה ראשונה דכולי עלמא לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה [78] אלא כנגד יצר הרע [79]; כי פליגי בביאה שניה [80]: רב אמר 'מותר' ושמואל אמר 'אסור': רב אמר מותר: הואיל ואישתריא אישתרי; ושמואל אמר אסור: דהא הויא לה גיורת, וגיורת לכהן לא חזיא. איכא דאמרי: בביאה שניה – כולי עלמא לא פליגי דאסירא, דהויא לה גיורת; כי פליגי בביאה ראשונה: רב אמר 'מותר', דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע; ושמואל אמר 'אסור': כל היכא דקרינא ביה (דברים כא יב) והבאתהּ אל תוך ביתך [81] [וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה] - קרינא ביה 'וראית בשביה' [82], כל היכא דלא קרינא ביה 'והבאתה אל תוך ביתך' - לא קרינא ביה 'וראית בשביה'.
תנו רבנן [ספרי דברים פסקא ריא]: ’[דברים כא,יא: וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה [83] והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה] 'וראית בשביה' - בשעת שביה [84]; 'אשת' - ואפילו אשת איש – 'יפת תואר' - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע [85]: [86] מוטב שיאכלו ישראל בשר
הערות
עריכה- ^ דלא יהבי טעמא לקרא, ואמרי דהורע כחו בחדא מילתא - הורע נמי במילתא אחריתא; בר מהיכא דגלי ביה קרא; ובבתי ערי חומה גמרינן 'גאולה' 'גאולה' משדה אחוזה
- ^ דקא אמינא דבית בעיר חומה לוה וגואל כו'
- ^ קאמינא, דיהיב טעמא לקרא
- ^ המוכר בית בעיר חומה לוה וגואל כו'
- ^ בהא מתניתין דאצרכה קרא למקדיש, שילוה ויגאל, משום דהא אתיא ליה מדינא של מוכר בית בעיר חומה שאין לוה וגואל
- ^ משנה ראשונה ואילך [אינו יכול לגאול]
- ^ לעולמו של יובל, אם לא מכרה הגזבר, דאין מתחלקת לכהנים עד היובל
- ^ עד היובל, וביובל חוזרת בלא פדיון
- ^ לפיכך הוצרך אם גאל יגאל לומר שלוה וגואל
- ^ דמוכר שדה אחוזה - אין המוכר יכול לגאול עד שתבוא שנה שלישית; ומוכר בית בעיר חומה - אינו גואל אלא בראשונה! נמצא שאין זה וזה גואלין בשניה
- ^ כדאמר (לעיל כ,ב): 'ונגאל' - כולו ולא לחציו, ואין לוה וגואל, דהא 'או השיגה' כתיב (ויקרא כה מט)
- ^ על כרחו של לוקח, כדאשכחן בשדה אחוזה (שם) ובא גואלו הקרוב אליו וגו' (ויקרא כה כה)
- ^ לרבנן קבעי ליה דאמרי לעיל אין נגאל לחצאין, ונימא נמי דלהכי גמר:
- ^ גאולתו (ויקרא כה כו) בשדה אחוזתו
- ^ למעט חצאין
- ^ שנאמר (ויקרא כה כו): 'ומצא כדי גאולתו': כדי כולו ולא כדי חציו
- ^ הילכך כי חזר כתב גזירה שוה - למגמר אחדא מילתא הוא דכתיב, ולא למיגמר גאולת קרובים דלאו לגבי גאולתו כתיבי
- ^ שיהו נגאלין לקרובים
- ^ עיירות שאין מוקפות חומה מימות יהושע
- ^ הרי הן כשדה אחוזה
- ^ מנוטלי חלק בארץ
- ^ מזרע יעקב? בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו
- ^ גואלין
- ^ אבל אין הגואל רוצה ליקח
- ^ ולימדך הכתוב
- ^ ביד הקרוב
- ^ והאי 'כי לא יהיה לו גואל' דריש בשאי אפשר ביד הראוי ליורשו ליגאל [אולי צ"ל: לגאול], ואין הגאולה מוטלת אלא על הקרוב מן הכל
- ^ על הקרובים
- ^ נכתוב 'גאולה תתנו לארץ'
- ^ תורת כהנים פרשת בהר פרשתא ו פרק ח הלכה ג
- ^ בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים
- ^ פסוק מט
- ^ שיהא נגאל
- ^ קא סלקא דעתן שיהו נגאלין לקרובים בא ללמדנו
- ^ הנמכר לישראל, דלא כתיב ביה גאולת קרובים
- ^ דגבי שדה אחוזה כתיב 'ובא גואלו הקרוב אליו' (ויקרא כה כה) ולא פירש 'הקרוב קרוב קודם', כי הכא דפריש 'דודו' ברישא, ואם אין לו דוד 'בן דודו', ואי לאו 'משאר בשרו'
- ^ סברא ליה
- ^ דאין נגאל בקרובים
- ^ כתיב בנמכר לעובד כוכבים גבי קרובים, ומשמע מיעוטא
- ^ 'בכל... גאולה תתנו'
- ^ תלה ביה קרא
- ^ דאמר גבי שדה אחוזה 'רשות' - הכא מודה דחובה, דלא יטמע בעובדי כוכבים
- ^ תורת כהנים פרשת בהר פרשתא ו פרק ח הלכה ג
- ^ פסוק מט
- ^ כדילפינן בריש פירקין (טו,א) מ'ושבתם איש אל אחוזתו' (ויקרא כה י)
- ^ ברוק"א בלע"ז
- ^ קוץ
- ^ טרייד"א
- ^ גרייפ"א שחוקקין בפנקסיהן
- ^ לקמיה מפרש מאי גמרא
- ^ 'יודן' שמו, וגדול בדורו היה; וכל היכא דקרי ליה 'בריבי' - לשון חכמה וחריפות הוא
- ^ אליה של אזן בבשר ולא בתנוך
- ^ חולקין עליו
- ^ וזו ראיה שלהם
- ^ קים לן
- ^ ולא יכול עוד לשוב לחיזוק הראשון ולקמיה ילפינן ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו
- ^ והתנן (בכורות לז א) גבי מומין: נפגמה אזנו מן הסחוס, אבל לא מן העור
- ^ הרי יש לך ללמוד מכאן
- ^ גבי סול וסירא
- ^ בכל התורה: מקום שכולל ופורט - דורש שהפרט פירוש של כלל, ואין בכלל אלא מה שבפרט, וכי חזר וכלל - לא הוסיף לך בכלל האחרון אלא הדומה לפרט
- ^ אין הפרט פירושו של כלל, שתאמר 'אין בכלל אלא מה שבפרט', אלא למעוטי הוא בא, לפי שבכלל היה מרבה את הכל ובא המיעוט אחריו לומר: בזה וכיוצא בו כללתי לך; הילכך אפילו לא חזר וכלל הייתי מביא כעין הפרט; וכי חזר וריבה - ריבה הכל, ולא מיעט לך אלא דבר אחד ומסרו הכתוב לחכמים איזה דבר הראוי למעט מן הכלל; פירוש 'מיעט': ממעט קצת ממשמעו
- ^ שלא יתן סם על אזנו וינקבנה, דהא לא דמי למרצע: שאינו נוקב מכח אדם אלא מאליו
- ^ בפרק 'גיד הנשה' (חולין צ ב)
- ^ רבי יהודה אומר: אין נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין, ויליף לה [רבא, בדף צא,א] מה"א ד'הירך':
- ^ ודרש: 'הירך'
- ^ חשובה שבירכות
- ^ ומה בכך? והלא רציעה - מצוה היא
- ^ שהתיר שפחה כנענית לישראל
- ^ לא הטיתם לב לדקדק בשמועתכם, אלא
- ^ כמשחקין בפספסין; מרייל"ש
- ^ למה לי טעמא 'מפני שנעשה בעל מום'?
- ^ בלאו הכי נמי לא שייך רציעה:
- ^ אין להשיב על זאת
- ^ Note:מר סבר יש אם למקרא. בתוספות עבודה זרה כג,א ד"ה ותו - דמשמע שהודגש שאין להאריך יותר בדבר כיון שאין לברר אותו. ע"כ. ובתרגום מילולי: אין עוד גבד, כלומר: אין עוד
- ^ אסור בגיורת: שהיתה זונה קודם
- ^ במלחמה
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ לא התירתה
- ^ אלא בשביל יצר הרע: שאם לא יתירה - יעבור על האזהרה, כדיליף לקמיה, מדכתיב 'יפת תואר': שיצר הרע מתגרה בו; הילכך בכהן נמי איכא למיחש ליצר הרע, ושריא
- ^ שכבר נתקררה רוחו
- ^ לקיימה
- ^ הותרה לו במה שנתן עיניו בה
- ^ פסוק יב
- ^ אם נתן מתחילה עיניו בה, ולא שלקחה למוכרה או לשפחה ואחר כך נתן עיניו בה
- ^ משמע: מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה - התירה לו, ובקושי
- ^ אלא