ביאור:בבלי קידושין דף מ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. אמרו ליה: שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו, דתנינא: כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו - עושין לו נס. (תהלים קג כ: ברכו ה' מלאכיו) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו - כגון רבי צדוק [1] וחביריו: רבי צדוק - תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה: חלש לי ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל. אמרה ליה: איכא דבר טמא. אמר לה: מאי נפקא מינה [2] דעביד הא [3] - אכול הא [4]!? שגרת תנורא [5] קא מנחא ליה [6], סליק ויתיב בגויה, אמרה ליה: מאי האי? אמר לה: דעביד הא - נפיל בהא [7]. אמרה ליה: אי ידעי [8] כולי האי [9] - לא צערתיך.
רב כהנא הוה קמזבין דיקולי [10]. תבעתיה ההיא מטרוניתא; אמר לה: איזיל איקשיט נפשאי. סליק - וקנפיל מאיגרא לארעא. אתא אליהו - קבליה. אמר ליה: אטרחתן ארבע מאה פרסי [11]. אמר ליה: מי גרם לי? לאו עניותא [12]? יהב ליה שיפא [13] דדינרי [14].
רמי ליה רבא לרב נחמן: תנן [15]: אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: אלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם; בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה טו: כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך) למען יאריכון ימיך [16] ולמען ייטב לך [17] [על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך]; בגמילות חסדים כתיב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים [18] צדקה וכבוד [19]; ובהבאת שלום כתיב (תהלים לד טו: סור מרע ועשה טוב) בקש שלום ורדפהו, ואמר רבי אבהו: אתיא רדיפה רדיפה: כתיב הכא 'בקש שלום ורדפהו' וכתיב התם 'רודף צדקה וחסד'; בתלמוד תורה כתיב (דברים ל כ: לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו) כי הוא חייך [20] ואורך ימיך [21] [לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם]; שילוח הקן נמי כתיב (דברים כב ז: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך) למען ייטב לך והארכת ימים – [22]ליתני נמי הא? תנא ושייר. תני תנא אלו 'דברים ואת אמרת 'תנא ושייר'?
אמר רבא: רב אידי אסברא לי: (ישעיהו ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו; וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים ולבריות - זהו צדיק טוב; טוב לשמים ורע לבריות - זהו צדיק שאינו טוב. [23]. כיוצא בדבר אתה אומר: (ישעיהו ג יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו; וכי יש רשע רע ויש שאינו רע? אלא רע לשמים ורע לבריות [24] - הוא רשע רע; רע לשמים ואינו רע לבריות [25] - זהו רשע שאינו רע: הזכות - יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו]; עבירה יש לה קרן ואין לה פירות [26] שנאמר: אוי לרשע רע [כי גמול ידיו יעשה לו]; ואלא מה אני מקיים (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו? - עבירה שעושה פירות [27] - יש לה פירות, ושאין עושה פירות אין לה פירות. מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו; מאי 'ולחושבי שמו'? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה; מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'; ואלא מה אני מקים (ירמיהו ו יט) הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם [שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה, פרי מחשבותם: כי על דברי לא הקשיבו, ותורתי וימאסו בה]? - מחשבה שעושה פרי [28] - הקב"ה מצרפה למעשה [29]; מחשבה שאין בה פרי - אין הקב"ה מצרפה למעשה'.
ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם [אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם]? אמר רב אחא בר יעקב: ההוא - בעבודת כוכבים הוא דכתיב, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה - כמודה בכל התורה כולה. עולא אמר: [30] כדרב הונא, דאמר רב הונא: 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו'. הותרה לו? סלקא דעתך? אלא: נעשית לו כהיתר.
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא: נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, שנאמר (יחזקאל כ לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו [עוד במתנותיכם ובגלוליכם] [31].
אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים [32], ויתכסה שחורים, ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני!? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם!? מה היא? רבה אומר: זה המסתכל בקשת. רב יוסף אומר: זה העובר עבירה בסתר. לא קשיא: הא דמצי כייף ליצריה, והא דלא מצי כייף ליצריה.
תנן התם: אין מקיפין בחילול השם, אחד שוגג ואחד מזיד. מאי אין מקיפין? אמר מר זוטרא: שאין עושים כחנווני [33]. מר בריה דרבנא אמר: לומר שאם היתה [34] שקולה [35] – מכרעת [36]. [37].
תנו רבנן: 'לעולם
יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי: עשה מצוה אחת -אשריו שהכריע עצמו לכף זכות; עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט יח: טובה חכמה מכלי קרב) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה: בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו [38]; עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות [39]; עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר (קהלת ט יח: טובה חכמה מכלי קרב) וחוטא אחד [יאבד טובה הרבה]: בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו, ומרד באחרונה - איבד את הראשונות, שנאמר (יחזקאל לג יב: ואתה בן אדם אמר אל בני עמך:) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו [ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו] ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר [40] ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. וניהוי [41] כמחצה עונות ומחצה זכיות [42]? אמר ריש לקיש: בתוהא על הראשונות [43].
משנה:
כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ - לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (קהלת ד יב: ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו) והחוט המשולש לא במהרה ינתק;
וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - אינו מן היישוב.
גמרא: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: למה צדיקים נמשלים בעולם הזה [44]? לאילן שכולו עומד במקום טהרה, ונופו [45] נוטה למקום טומאה; נקצץ [46] נופו - כולו עומד במקום טהרה. כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו העולם הבא [47], שנאמר (איוב ח ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד; ולמה רשעים דומים בעולם הזה [48]? לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו [49] נוטה למקום טהרה; נקצץ נופו [50] - כולו עומד במקום טומאה; כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה כדי לטורדן ולהורישן למדריגה [51] התחתונה, שנאמר (משלי יד יב) יש דרך ישר לפני איש [52] ואחריתה [53] - [54] דרכי מות [55]! וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה [56] בלוד. נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה [57]'.
תניא: 'רבי יוסי אומר: גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה [58], לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע [59], לשמיטים ששים ואחת [60], ליובלות מאה ושלש [61]; 'מאה ושלש'? מאה וארבע הויין!? קסבר: יובל מתחילתו הוא משמט [62].
וכשם שהלימוד קודם למעשה - כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה [63], שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים [64] ראשית מדון [65] [ולפני התגלע הריב - נטוש]; וכשם שדינו [66] קודם למעשה [67] - כך שכרו [68] קודם למעשה [69], שנאמר (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו [70] בעבור ישמרו חקיו [71] ותורותיו ינצורו [72].
כל שאינו לא במקרא ולא במשנה: אמר רבי יוחנן: ופסול לעדות [73]
תנו רבנן: '[74] האוכל בשוק - הרי זה דומה לכלב; ויש אומרים: פסול לעדות [75]'. אמר רב אידי בר אבין: הלכה כיש אומרים.
דרש בר קפרא: רגזן -
הערות
עריכה- ^ שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו
- ^ דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא? יש לי ללמוד מכאן
- ^ הבועל ארמית
- ^ ראוי למאכל טמא
- ^ אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו
- ^ לאותו צלי בתוכו
- ^ באור של גיהנם
- ^ אילו ידעתי
- ^ שחמור עליכם הדבר כל כך
- ^ סלים שנשים נותנות שם פלכיהן
- ^ שהייתי במקום אחר רחוק ארבע מאות פרסי
- ^ בתמיה: אם לא העניות - לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים
- ^ שם כלי
- ^ זהובים
- ^ פאה פ"א מ"א
- ^ לעולם הבא
- ^ בחייך:
- ^ לעולם הבא
- ^ בעולם הזה
- ^ בעולם הזה
- ^ לעולם הבא
- ^ ו
- ^ [שילוח הקן] אינו דומה לאלו: דהנך כולהו - הבריות נהנין ממנו, ונמצא טוב לשמים וטוב לבריות, ובההוא כתיב 'כי פרי מעלליהם יאכלו', דבהאי קרא כתיב 'כי טוב'; 'כי פרי מעלליו יאכל' – בחייו! אבל בשילוח הקן - טוב לשמים הוא, ואין כאן 'טוב לבריות', ולא כתיב ביה 'כי פרי מעלליו יאכל', והלכך לא תנייה גבי אוכל פירותיהן בעולם הזה
- ^ כגון רוצח וגזלן וגנב
- ^ מגלה עריות, מבזה מועדים, אוכל חלב
- ^ אין נפרעין ממנו יותר מכדי רשעו
- ^ כגון חילול השם: שאדם חשוב עובר עבירה, ואחרים למדין ממנו לעשות כן
- ^ שקיים מחשבתו ועשה
- ^ ונפרעים ממנו אף על המחשבה
- ^ הא דכתיב 'פרי מחשבותם' - בעובר ושונה כתיב: כי הדר מהרהר לעשות - מצטרפת למעשה; ואפילו לא עביד לה - אין חזרתו לשם שמים; אלא שלא הוצרך לה [אלא]
- ^ היינו פרהסיא, שהרואה מזלזל בכבוד המקום
- ^ שלא יראה עצמו בכבודו - אולי ירך לבבו בכך; וגם אם יחטא - אין אדם נותן לב, לפי שאינו חשוב בעיניהם; לכן ילבש שחורים
- ^ המקיף לאדם פעמים רבות, וגובה כל הקפותיו יחד; אין עושין כך מלמעלה למחללי השם, אלא נפרעין מיד
- ^ כף המאזנים
- ^ ויש באחד העונות חילול השם
- ^ את הכף לחובה
- ^ והאי 'מקיפין' - לשון עיוני, כמו: אין מקיפין בבועי (חולין מו ב); אקפינהו ואידמו (שם נ,א): שמקריב זו אצל זו ומעיין אם דומות
- ^ יראה אדם עצמו כאילו שקול: כל העולם שקול: כמחצה צדיקים וחסידים, ומחצה רשעים, וכאילו מעשיו שקולים: כמחצה על מחצה
- ^ עשה מצוה אחת - נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים
- ^ שם
- ^ צדיק שמרד
- ^ ולמה איבד את הראשונות
- ^ מתחרט על כל הטובות שעשה
- ^ ביסורין הבאים עליהם
- ^ כלומר: מעט ממנו [מעט מנופו]
- ^ ממנו
- ^ נפרעין מן הצדיקים מעט עונות שבידם, ונמצאו כולם נקיים
- ^ בטובה שמשפיעים להם
- ^ מעט ממנו: אף אלו יש בידם מיעוט טובות וזכיות
- ^ קבלת שכרם היא קציצת נופם
- ^ אשולויי"א: כדרך שעושין מדרגות לחריצין שסביבות המגדלים כשמגביהין קרקעיתן
- ^ כשרואין הרשעים שלותן - נראית דרכם בעיניהם
- ^ של אותה שלוה
- ^ הזמנת
- ^ היתה
- ^ שם האיש
- ^ נמצאו שניהם בידו
- ^ כשיצאו ממצרים נתנה להם תורה בחדש השלישי, ובחלה לא נתחייבו עד שנכנסו לארץ, דכתיב 'בבאכם', ואמר מר (ספרי פרשת שלח לך פיסקא קי): משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, דכתיב בהו 'כי תבאו' וכאן נאמר 'בבאכם': משנכנסו לה
- ^ ובתרומות ומעשרות - לאחר כיבוש וחילוק, דכתיב: 'תבואת זרעך': שיהא כל אחד מכיר חלקו, והן י"ד שנים - הרי נ"ד
- ^ ומשם התחילו למנות שמיטין, כדאמרינן בערכין (יב,ב), ועשו שמיטה לסוף שבע - הרי ס"א שנים
- ^ ולסוף חמישים עשו יובל, הרי ק"ג
- ^ מתחילת השנה: מיום כפור עבדים נפטרים, ושדות חוזרות, ועדיין לא עברו אלא מאי טעמא; אבל שביעית אינה משמטת אלא בסופה, דכתיב (דברים טו א) מקץ שבע שנים: לסוף שבע שנים; כל שנה שביעית במנין ס"א
- ^ ליום הדין: תחילת תביעות שעליו: מפני מה לא עסקת בתורה
- ^ הפורק עול תורה
- ^ הוא תחילת דינו; ואין מים אלא תורה, דכתיב (ישעיהו נה): הוי כל צמא לכו למים
- ^ פורענות תורה
- ^ קודם לדין פורענות מעשה
- ^ אם עסק בתורה
- ^ קודם לשכר מעשה
- ^ פסוק מה
- ^ ואמר מר (לעיל לז,א) 'תשמרון' זו משנה
- ^ יקיימו
- ^ דכיון שאינו מן היישוב - אין מקפיד על עצמו, ואין לו בושת פנים
- ^ וכן
- ^ הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל