חולין סב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב עורב ותו לא והתניא עורב זה עורב למינו ר' אליעזר אומר להביא את הזרזיר אמרו לו לר' אליעזר והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן מפני שיש להן זפק אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה דברי ר"א אמרו לו והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין אלא עורב וכל מין עורב אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי מאי איכא משום פרס ועזניה ליתנהו בישוב אמר רב יהודה עוף המסרט כשר לטהרת מצורע וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים אמר אמימר בחיורא כרסה כולי עלמא לא פליגי דשריא כי פליגי בדירוקא כרסה ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כר"א מר זוטרא מתני הכי בדירוקא כרסה כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי בדחיורא כרסה ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כרבנן דשרו בשלמא למ"ד בחיורא כרסה פליגי היינו דקתני זו היא סנונית לבנה אלא למ"ד בדירוקא פליגי מאי זו היא סנונית לבנה לאפוקי דבתי דאוכמתי אמר רחבה אמר רבי יהודה תסיל פסול משום תורין וכשר משום בני יונה דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה מתיב רב דניאל בר רב קטינא כל העופות
רש"י
עריכההיה בקי בהן - בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה:
עוף הבא בסימן אחד טהור - אם יודע שאין דומה להן ואין שמו פרס ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא:
בסימן אחד טמא - שמא פרס ועזניה הם:
בב' סימנים טהור - דנפקא ליה מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ מעורב:
הזרזיר - הוא אישטורני"ל:
מפני שיש לו זפק - ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ"מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא [החובל] (ב"ק צב:) רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
סנונית - ארונדייל"א: עוף הבא בסימן אחד טהור ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב אלא במדברות:
והני מילי דלא דריס - כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוקוא"ה:
הא דרב נחמן מאי - דאמר לעיל דבעינן בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה:
מאי איכא - למאי ניחוש:
המסרט - אשגרטנ"ר בלע"ז:
לטהרת מצורע - שהוא צפור האמור בתורה:
מר זוטרא מתני הכי - להא דאמימר ללישנא קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב:
הכי גרסינן היינו דקתני סנונית לבנה - ולא גרסינן שנחלקו בה דלאו אדרב יהודה קאי אלא אמתני' דקתני למינהו להביא סנונית לבנה:
לאפוקי דבתי - הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן:
תסיל - מין יונה הוא:
ופסול משום תורין - אם בא להביאו משיזקין בתורת תורין כדאמרינן בפרק קמא (לעיל כב.) גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה בקטנה:
דאציפי - מין תורין:
תורין של רחבה - כך שמן:
תוספות
עריכהבקי בהן ובשמותיהן. תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי:
בסימן אחד טמא. הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה:
רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר. בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן:
מפני שיש להם זפק. מפני שקורקבנו נקלף משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א"כ אינו מינו וה"ר יצחק בה"ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א"כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף הדורס טמא וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א"כ מכירין בו שאינו מין עורב וקשה לפירוש הריב"ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א"כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש"מ דעורב אינו דורס ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי"ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי"ט עופות אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר שמוציא הזרע דרך הפה א"כ זהו עורב ודאי כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך לדחוק ולפרש דה"ק בא בב' סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין. לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א"כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א"כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ"מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג' סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי' זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר"ת ולא נתיר בג' סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג' הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב' סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א"כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא"ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב' סימני טהרה האחרים וא"כ בעורב ומינו איכא ד' סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש הריב"ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ"מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה:
והוא דלא דריס. פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא:
אמר רחבה אמר רבי יהודה. היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי"מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ"ק (דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יג: ושם) [וע"ע תוס' ביצה יא: ד"ה אמר]:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
בב' סימנין טהורין:
והוא שיכיר עורב. כלומר דאית ליה תרי וטמא:
אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור. כלומר בעינן שלא יהיה דורס ועוד סי' אחד שהן ב' סימנין:
הא דרב נחמן מאי. כלומר דרב נחמן לא בעי[2] אלא חד סי' שלא יהא דורס. ואיבעית תימא משום דפרס ועזניה לא שכיח בישוב כלומר פרס ועזניה חד מיניהו לא דריס ואף על פי כן טמא [ומכל מקום] כיון דלא שכיחי בישוב עוף הבא בסימן שאינו דורס טהור דליכא לספוקיה בפרס ועזניה לאפוקי הני דבתי דאוכמי כלומר ההיא לדברי הכל אסורה. כל העופות פוסלין במי חטאת כו' כלומר אם שתו מהם פוסלין משום מים שאובין מפני שדרכן כששותין מקיאין:
בב' סי' טהור ובלבד שיכיר עורב. פי' ב' סי' מכל הד' השנויין במשנתינו, כגון שיש לו אצבע יתירה וזפק והג' שבו לטומאה הוא ואין לחוש שמא דורס הוא וטמא שא"כ יהיו לו ב' סי' של טומאה וב' של טהרה ואין כן אלא בעורב והוא מכיר שאינו ממין עורב אלא ודאי אינו דורס ואינו ממין כ' עופות שהרי דורסין הן לפיכך טהור ומכאן (יש) [שכל] כ' עופות דורסין הם.
והלכתא עוף הבא בסי' א' טהור. פי' וב' סי' לטומאה טהור והוא דלא חזינן ליה דדריס שאי אפשר לחוש לו אלא שהוא פרס והוא דורס ולא שכיח בישוב ואין חוששין שמא אינו דורס ויש לו ב' סי' של טומאה שעורב וכל מין עורב דורסין הם ומכאן שעורב נמי דורס הוא וכן אם לא היה לו סימן טהרה כלל אלא שאינו דורס מודה שאין לחוש אלא בעזניה ואינו מצוי אלא להתיר בכל סי' א' אמר אמימר ואלו היה דורס חוששין לפרס דאמרי' מעקר עקר ובא לישוב שמסורת היא כל עוף דורס טמא.
וזה הפי' נכון ומחוור בפשט השמועות דמשמע בכל מקום הדריסה הוא סי' מובהק לטומאה ושאינו דורס סי' גדול לטהרה וכן התנאים נותנים סי' לדריס' בקולט מן האויר וחולק את רגליו.
אבל אני תמיה אם יכול הכתוב ללמד בקצרה כל עוף הדורס טמא וכל שאינו דורס טהור חוץ מפרס ועזניה כמו שפירש בחזיר ואינה קושיא שהכתוב מונה והולך הוא במועטין שהרי בבהמה נמי מנה בטהורין וכאן מנה בטמאים שהם מועטין ולפי שענין הדריסה אינו סימן בגופן ואין אדם יכול לעמוד על העוף שלא יהא דורס אלא בבקיאות גדולה בו ובכל מיניו וכבר תפס לו שמותיהן ואין בטמאין אלא הן שוב לא הוצרך הכתוב בדריסה כלום וכן מצינו שלא פי' דין כנפי העוקץ בבהמה וגמ' גמירי לה בתורה שבע"פ וכן יש לנו לומר לפי השיטה הזאת שכל העופות הטמאין דורסין הם ופרס ועזניה עמהם ואין לך בטהורין דורס ותעלה לך השמועה גם בזה ע"ד שפירשתי.
אלא שהלשון הזה דחוק קצת כמו שאמרו לפנינו ואידך סימנא או בפרס איתיה או בעזניה איתיה ועוד שא"כ למה ג' סימנים נמנים בסימני טהרה יש לך שכולן בו וטמא כגון שדורס ושאינן בו וטהורה כגון שאינו דורס.
ושמענו שהגאונים ז"ל אמרו שמסורת בידיהם שלא התיר אמימר אלא שקרקבנו נקלף וכ"כ ר"א ז"ל בקבלה מרבותיו ומסתייעי מפשטה של שמועה במה שאמרו טמאים אין קרקבנן נקלף וגו'.
[וכן כ'] הרב אחאי משבחא (לא נמצא בשאלתות שלפנינו) כולהו קורקבני דעופות נקלף וכשרים ועופות טמאים אינו נקלף ולפי זה נמי כל הדורס טמא וך' עופות דאית בהו ג' ג' היינו אצבע יתירה וזפק ושאינן דורסין ובעורב אצבע יתיר' ואינו דורס וכן נראה ממה שאמרו לר"ש והלא אנשי תמרתא ואנשי גליל אוכלין אותה מפני שיש להן זפק או קורקבן ש"מ שאין כך בעורב.
והא דא"ר נחמן עוף הבא בסי' א' טמא פי' בכל סי' א' שבעולם ואפי' כשבא וקורקבנו נקלף מפני שיש לחוש לפרס או לעזני' ודוקא בבא בסי' א' בלבד כלומר שאין בו אלא זה והשאר לטומאה [ועוף הבא] בב' סי' בלבד והשאר לטומאה טהור בכל ב' סי' כגון שיש לו זפק ואינו דורס או אצבע יתירה ואינו דורס וכ"ש כשקורקבנו נקלף אלא שאינו מותר (כשאר) [בשאר] ב' סי' אלה ובלבד שיכיר עורב אבל אם בא בב' סי' ואין אנו יודעים אם יש יותר ודאי טמא אף ע"פ שמכיר עורב שיש לחוש שמא יש לו סי' ג' והוא מכ"ד עופות טמאים.
ודברי אמימר כך פירושן: עוף הבא בסי' א' (וקורקבנו) [שהוא קורקבונו] נקלף טהור שאין סי' זה אלא בפרס ולא שכיח בישוב והוא דלא חזינן הדריסה אבל בסימן (א') [אחר] אסור שאם דורס טמא ואם אינו דורס יש לו ב' סי' של טהרה והוא ממין עורב.
ותמהני אם בא בזפק נמי יהא מותר שהרי עורב אין לו זפק ויש תמיה אחרת היאך נחלקו אבות העולם בזרזיר ובסנונית אם הם מין עורב אם לאו והרי עורב מצוי ובכולן יכולין לבדוק מה ב' סי' יש לו.
ונ"ל שר"א סובר שב' מיני עורב הם, והעורב הידוע שהוא השחור יש לו אצבע יתירה ואינו דורס והמין האחר שנתרבה מלמינו שוכן עמו ודומה לו בסי' שיש לו ב' סי' של טהרה וא' מהן הוא סי' שיש בעורב עצמו והוא שאינו דורס ויש לו סי' א' של טהרה שאילו בעורב והוא זפק והוא מחלוקתן של ר"א וחכמים אליבא דת"ק ור' סבר לא נחלקו בזה אלא בסנונית לבנה נחלקו שיש לו אצבע יתירה כעורב השוכן עמו וקרקבנו נקלף בסכין בשמש דר"א סבר אין קרקבנו נקלף ומין עורב הוא ואינו דורס ויש לו ב' סי' כעורב וחכ"א קרקבן נקלף הוא וכל שקרקבנו נקלף אין לחוש לו אלא בשאין לו אלא סי' א' שיש לחוש לפרס ועזניה ומאחר שנחלקו ר"א ורבנן בקרקבן נקלף בסכין ולא נפסקה הלכה כאחד מהן מעתה כל שקרקבנו נקלף בסכין ספק הוא בין כשאין לו סי' אלא זה בין כשיש לו סי' אחר והיינו ח' ספקות, כנ"ל לתרץ מסורת הגאונים ז"ל.
נמצא עכשיו שאין להתיר עוף הבא בסי' א' למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן אלא שאותו סי' הוא שקרקבנו נקלף ביד ולפי מה שפי' אפי' רגליו חתוכות ואין לבודקו בשאר הסי' או שבא בב' סי' ואחד מהן קרקבנו נקלף אעפ"י שאינו מכיר עורב או בג' טהור לעולם ולא א"ר נחמן ובלבד שיכיר עורב אלא משום שבא להתיר בכל ב' סי' אבל בא בקרקבן נקלף לעולם מותר ואין לחוש.
ואין דבר שמתקשה עלי לפי סברא זו, אלא מה שאמרו סתם בסי' א' ולא פירשו. ויש להשיב שכלפי שאמר ר"נ עוף הבא בסי' א' טמא והוא כלל לכל כמו שפי' בא אמימר ואמר שיש סי' אחר שמותר והוא שידוע שאינו בטמאין ועוד מצינו בתלמוד במקצת מקומות שהזכירו אחד סתם והוא מיוחד וידוע כ"כ היתה מדה של אחד מהם ופי' של לוקח ביבמות ביאתה או חליצתה של אחד מהן פוטרת צרתה כיצד חולץ לבעלת וכו'.
ורבינו יעקב ז"ל חלק על פי' משנתינו שפיר' רש"י ז"ל ואמר דה"ק כל עוף הדורס למעלה טמא ויש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שאינו דורס וטהור ולפי פי' זה שך' העופות שיש להם ג' סי' הא' מהם הוא שאינו דורס שאלמלא כן היו טהורין שכל שיש בהן ג' השנויין במשנתינו בידוע שהד' בהן וטהור הוא ועורב לדעת הרב ז"ל אינו דורס, והשמועה מוכרחת על כרחנו כמו שאפרש בע"ה.
גם מה שפירש הרב בענין הדריסה יוכיח והיינו דקאמרינן עוף הבא בסי' א' טהור והוא דלא דריס כלומר שאותו סי' הוא שאינו דורס ורואין ומכירין בו שאין אלא סי' זה של טהרה בלבד ובג' הנזכרים של טומאה הן אבל בסי' אחר אין מתירין אותו חוששין שמא אינו דורס ומין עורב הוא ואם דורס עכ"פ טמא ופרס ועזניה הוא דאתו להו לישוב ובב' סי' שא' מהן נמי אינו דורס טהור ובלבד שיכיר עורב ומיהו אבל בב' סי' אחרים אין להתיר שאם ראינוהו שדרס ודאי טמא ואם אינו דורס יש לחוש לך' עופות, זהו תורף פי' של הרב ז"ל.
ואל ישבש עליך דעתך מ"ש בספר הישר שלו אסטיר ושלקון מין עורב הן והן שדורסין כמו שנשתבשו בו אחרים שהרב ז"ל סובר שמיני עורב חלוקין בסימניהם כמו שפירשנו למעלה ועל כן אמר שהם מין עורב כמו סנונית לבנה לר"א לפיכך עוף שבא בסי' א' והב' אינו דורס אסור הוא לדעת הרב ז"ל.
וק' שכדבריו בכ' עופות אינן דורסין ושנינו דרוסת הנץ ודרוסת הגס ומה שדחה יש להן ארס וזיהרא אבל אינן דורסין ואוכלין אינו אלא כל שצדין וממיתין דורסין הן וכן מה שאמרו בניזקין ארי בר"ה דרס ואכל פטור היינו נמי שדרס בצפורניו ומיד שניצודו לו אכל בין שמתה בין שהיא חיה דורס מיקרי טרף היינו שהמיתה תחלה והוצי' דריסתו ממנה ואח"כ אכל דלאו היינו אורחי' שכל הצדין מיד שנצודו להן הם אוכלים בדריסתן הן.
וע"ק שמשמעות הגמ' עוף הבא בסי' א' ועוף הבא בב' סי' דר"ן בכל לשון משמע ולאו דוקא כשאינו דורס.
אבל י"ל בזה לפי שסי' א' צריך שלא יהא דורס וכיון שאתה אומר אינו דורס הוא לאו בסי' א' אתה מתירו וכן בשנים הוא הטעם.
והוי יודע שהכל לסומכין על דברי אמימר דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב ולאו דוקא באתריה אלא מילתא פסיקתא היא בכל המקומות של ישוב והא דאמר איהו לקמן הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה כגון שהוחזקו שם ודאי א"נ כגון ביושבין במדברות.
ושמעי' השתא דהיכ' דאיכ' ד' סי' טהרה ג' בגופו יאינו דורם טהור וא"צ מסורת והיכא דאיכא ג' סימני טומאה ואינו דורס טהור בין לפירושינו בין לפירו' ר"ת ז"ל ואין מסורת הגאונים ז"ל נמי חולק בזה שהרי אין לחוש אלא לפרס ועזניה ולא שכיחי בישוב ולא באו הם אלא לאסור הבא בסי' א' שיש לחוש לעורב וכמו שפירשנו.
והיכ' דקורקבנו נקלף וב' הסי' לטומאה ואינו ידוע שדורס טהור וכן בסי' אחר יחידי לפי הפי' הראשון שהוא הנכון והראוי לסמוך עליו כפי מה שנתבאר אלא שאנו חוששין בסי' אחד חוץ מן הקרקבן נקלף כפי מסורת רבותינו ז"ל ולפי' ר"ח ז"ל גם הוא אסור שיש לחוש בו לעורב וכן נמי מי שיש לו אצבע יתירה וקרקבן נקלף ואינו דורס או זפק וקרקבן ואינו דורס מן המחלוקת הזו שלפי פי' א' טהור הוא ואין לחוש לו.
כללו של דבר אין לחוש לעוף שידוע שאינו דורס בין שבא בלא סי' א' בין שבא בסי' א' בגופו או בבא בג' סימן ולחוש לדברי הגאונים צריך שיהא קרקבנו נקלף.
ועכשיו אני חוזר לסוגי'.
והלא אנשי כפר תמרתא היו אוכלים אותו מפני שיש לו זפק. לפי דברי מי שאמר שהעורב דורס הוא אין לפ' שאלו הב' סי' אינן בעורב שא"כ אין בו אלא סי' א' של טהרה שהוא אצבע יתירה אלא אנשי כפר תמרתא מסורת היה בידם שהן טהורים והיו אוכלים אותם ע"פ מסור' מפני שהיה להם סי' טהרה זה ואע"פ שהיה להם סי' אחר של טהרה זה מסייע למסורת שרוב העופות הטהורים המצויי' באותם המקומות הם מאותם שיש להם זפק או קרקבן נקלף ואין פי' זה כלום.
ויפה אמר רש"י ז"ל שפי' שאין זה מאותם ב' סי' שבעורב אלא שיש להשיב על דבריו מדבריו שהוא אמר שהעורבים הגדלים בבתים דורסים ורבים אמרו שדברי שגגה הם אבל ראיתי שלא פי' הרב ז"ל כן אלא בזפק שהעורב היה בדוק אצלו שאין לו זפק ואלו היה בזרזיר ב' סי' שבעורב ממש היו הכל מודים שהוא מינו דשכן ונדמה הוא אפי' רבנן מודו אלא שאין לעורב זפק אבל על כרחנו קרקבן נקלף יש לו.
וטעם אנשי גליל העליון בסנונית נ"ל שהי' לה אצבע יתירה בודאי ומפני שבדקוה ומצאו בה קרקבנו נקלף ולא זפק אמרו ש"מ שאין לחוש בה אלא במין עורב ונהגו בה התר לפי שאינה דומה לעורב שזו לבנה והוא שחור דסברי לה כרבנן דאמרי שכן ונדמה בעינן ואמר להם ר"א אף הם עתידין ליתן את הדין דשכן עמו מינו הוא שהרי דומה לו בסי' וסיוע לפי' זה מה שהסכימו בגמ' דחוורא כריסי' שרי וירוקה מחלוקת ואוכמ' ודאי אסור' אלמ' אין התר ואיסור שלה אלא לפי מה שהיא מתקרב' לפרצוף העורב ושחרות שלו.
ויש נוסחאות מדוקדקות שכתוב בהן תניא אידך בסנונית לבנה וזרזי' ול"ג פלוגתא דר' כלל.
וכן מוכח לקמן בבריי' למינו להביא את הזרזיר למינו להביא את הסנונית לבנה מרבה להו תרוייהו מלמינו ואע"ג דהאי אית ליה זפק והאי קרקבן נקלף ואי אפשר דלר"א הני ב' סי' דעורב לא לרבנן ואי אפשר נמי שיהא עורב בלא א' מן ב' סי' הללו כיון שהוא דורס אלא ע"כ מיני עורב חלוקין הן בסימנים לר"א וכל דאית ליה ב' סי' ושכן עמו נתרבה מלמינו לדידיה ומיהו לרבנן נדמה לו בסי' בעי' לפי משמעות הגמ'. והא דמקשי' מהך בריית' לר"ן לאו מדר"א אלא דמודו רבנן בלמינו דמרבינן ביה ולא פליגי אלא בהני א"נ משום דקי"ל בירוק' כריס' אסור.
והא דאמר רב נחמן הבא בסימן אחד טהור. והוא שבקי בהן ובשמותיהן לא בקי בכולהו אלא שבקי בפרס ועזניה שיש להן סימן אחד בגופן לבד ואינ(ו)[י] יודע למה סתם בזה והוא שבקי בהן ובשמותיהן, דהוה ליה למימר והוא שמכיר פרס ועזניה כדאמר איהו נמי והבא בשני סימנין טהור הוא שיכיר עורב, ואם מפני שאין פרס ועזניה מצויין (ו)אין אומר והוא שיכיר את שאינו מצוי, זה אינו, דיש בכלל מאתים מנה, ואם אתה מצריכו שיכיר כל העופות הטמאין הרי אתה מוסיף עליו ומצריכו בקיאות יתר מאד שיכיר פרס ועזניה וכל השאר ומן הדומה שזו אחת מן הקושיות הסותרות את הפירוש לגמרי.
אמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור והני מילי בדלא דריס. כלומר באיזה סימן גופו שיבא טהור והוא שאין אנו מכירין בו שדורס, דמן הסתם אנו אומרין שאינו דורס, דמאי אמרת שמא פרס או עזניה הוא דלית ליה אלא סימן אחד בגופו ודורס, אפילו הכי לא חיישינן ליה, מאי טעמא פרס ועזניה לא שכיחי ביישוב, זהו פירוש שמועה זו לפי מה שנראה מתוך דברי רבינו שלמה ז"ל, אלא דקשיא לן בהא מה שפירש הוא בעצמו ז"ל בשמנה ספיקות כמו שכתבתי למעלה (סא, א ד"ה וכל שיש) בפירוש משנתינו. ועוד הא דנקט רב נחמן בעוף הבא בסימן אחד והוא שבקי בהן ובשמותיהן, ולא הוה ליה למימר אלא והוא שמכיר פרס ועזניה כמ"ש (ד"ה והא דאמר) ועוד אמאי לא קאמר רב נחמן עוף הבא בשלשה סימנין טהור והוא שבקי בהן ובשמותיהם. ועוד גדולה מזו שהרי כמה מן העופות הטמאין שנבדקו ביד כגון הנץ. והוא שהורגלו הכל ללעז אותו אשפרויר, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל בפירוש המשנה וכן פירש (בפרק) [בפירוש] החומש (ויקרא יא, ט). וכן האסטרו שהוא ממין הנץ אלא שהוא הגס שבמין ואין להם אלא אצבע יתירה לבד ואין להן קרקבן כלל ולא זפק, וכן בדקו בעוף הטמא הנקרא מילא"ן והוא שדורס בתרנגולין ואין לו אלא אצבע יתירה, וא"א לומר שזו פרס או עזניה שזה מצוי בישוב יותר משאר העופות הטמאין, ובת היענה שקורין אישטרו"ץ ואין לה זפק ואין לה [אלא] ג' אצבעות שנים לפניה ואחד יוצא גודל וקרקבנו נקלף, וכן בדקו בעופות שעיניהם הולכות בפניהם כשל אדם ויש להן לסתות והן קריא (וכפוף) [וקיפופא] כמו שהזכירו בנדה (כג, א) פרק המפלת ואין להן אלא אצבע יתירה ולא זפק ולא קרקבן נקלף, וכן הדיו והיא הדיה האמורה בתורה וקורין אותו בולטור וכן פירש רש"י ז"ל בכל מקום בולטור והוא דורס ואין לו אצבע יתירה, והרבה פירושין וכללין נאמרין בשמועה זו ואין אחד מהן עולה כהוגן בלי קושיות והויות, ורובן שתעיד העין על סתירתן בבדיקת העופות הטמאים הנמצאים. ופירש הרב רבי משה ברבי יוסף ז"ל וגרסתו עולה כהוגן להלכה יותר מכולן. והוא מפרש כללי משנתינו שהן כללים גמורים מוחלטים, שכל העוף הדורס ודאי טמא, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור, כדתניא בברייתא בידוע שהוא טהור, כלומר שאי אפשר לעוף הבא בג' סימנין אלו בגופו (שהוא) [שיהא] דורס, שכך הוא מסורת בידן של חכמים, ופי'? דכולהו עופות טמאין אין להם אלא חד חד של טהרה חוץ מעורב שיש לו שנים, אלא שהג' סימנין שהן זפק אצבע יתירה וקרקבן נקלף חוזר בכולן וכדגרסינן בגמרא במקצת הנוסחאות תלתא הדרי בכולהו, והמשל בזה נץ יש לו אצבע יתירה דיה יש לה זפק. והחסידה יש לה קרקבן נקלף וכולן דורסין הן, ולא הזכירו פרס ועזניה אלא מפני שהיתה קבלה בידן שאחד מהן הוא שיש לו אותו סימן שאינו בכל שאר העופות והוא שאינו דורס, והוא גורס תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור וכו' ונגמר מתורין, אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי, השתא דאית ליה תלתא אמרת לא עורב דלית ליה אלא תרי וכו', טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס ועזניה הוה ליה פרס ועזניה שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין, גמירי דאיכא בהאי ליכא בהאי מכדי עשרים וארבעה עופות נינהו א"א דליכא חד מנהון וחד דאיתיה בעזניה דליתא בחד מהני, ולא גריס כלל שאר עופת טמאין דכתב רחמנא למה לי, ואפשר שהוסיפו אותו בגמרא על פי הלכות גדולות. והא דתני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור, דוקא כשהוא בקי בכל העופות הטמאים, דאי לא איכא לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאין ואם בשני סימנים והוא שיכיר עורב ומיניו. אלא דקשיא לי בהא כי אקשיה ונגמר מעורב ופרקינן אם כן פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי, ולמה פטר פרס ועזניה דכולהו נמי אין להן אלא סימן אחד כפרס ועזניה. ואפשר לומר דמשום דבעי למהדר ולאקשויי ונילף מפרס ועזניה לברורי, דאי לא כתב רחמנא נשר הוה גמריה מיניה, משום דההיא חד סימן דאית לחד מינייהו ליתיה בכל שאר עופות טמאין, ומסימן אחד דשאר עופות טמאין ליכא למגמר, משום דא"א דהאי דאיתיה בהאי ליתא בחד מהנך והוה להו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, משום הכי נקט פרס ועזניה, והשתא לפירושו אתי שפיר הא דנקט רב נחמן בעוף הבא בסימן אחד והוא שבקי בהן ובשמותיהן, דודאי צריך הוא להיות בקי בכולהו עשרים עופות טמאים שגם להן יש אחד אחד. וניחא נמי הא דלא קאמר והבא בשלשה טהור והוא שבקי בהן ובשמותיהן שכלל זה כבר למדנו אותו ממשנתינו אף על פי שאינו בקי בעופות הטמאין כלל דאין לך עוף הבא בשלשה סימני טהרה שאינו טהור. והא דאמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור, והני מילי דלא דריס, הכי פירושה והוא שיהא אותו סימן שאינו דורס, דאי בחד סימן אחר אתי איכא לספוקי לכולהו עופות טמאים, אבל (הכא) [הבא] בסימן שאינו דורס ליכא לספוקי אלא לפרס או לעזניה שאינו דורס, ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב, ולפי שאמר רב נחמן סימן אחד תפס לו אמימר אותו לשון ואמר איהו נמי סימן אחד ואינו אלא שאינו דורס, ושמנה ספיקות לפירוש זה כגון שהיו בהן שני סימני טהרה בגופן, ואם היה להן עוד השלישי בידוע שהוא טהור, ואם אין קרקבנן נקלף יש לספקן בעורב ומיניו ואף על פי שאינן דומין בסימניהן ממש לעורב, שהעורב יש לו אצבע יתירה וקרקבן נקלף, (ו)חששו לרבי אליעזר בן יעקב שאסר גם הזרזיר אף על פי שיש לו זפק מפני שכונתו. אי נמי שהיו מכירין עורב ומיניו והיו אותן הספיקות בעלי סימן אחד, ואם היה להן זה השני (שהבא) [שהוא] קורקבן נקלף היו טהורין ואם לא יש לספקו בכולהו עופות טמאין. וזה הנכון שהן מכירין היו העורב וכל מיניו שמצוי היה ביניהן. ועוד דלית הלכתא כרבי אליעזר בן יעקב וכדמתמהינן לקמן (סה, א) כמאן כר' אליעזר בן יעקב דאלמא לית הלכתא כותיה במאי דקאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, ותרנגולתא דאגמא שהיתה מוחזקת בידן בטהורה ואחר כך אסרה אמימר ואמר חזינא לה דדרסה ואכלה, לפירוש זה נראה לפרש שלא היה לה שום סימן טהרה בגופה אלא שהיתה מוחזקת ביניהם שאינה דורסת וליכא למיחש אלא לפרס או עזניה כדאמימר, ומשום דפרס ועזניה לא שכיח ביישוב לא היו חוששין לה, ועכשיו שנתגלה שהיא דורסת הויא לה מין נשר, אי נמי שהיו לה אצבע יתירה וקרקבן נקלף כעורב והיתה נאכלת במסורת שאינה מין עורב ושאינה דורסת, ועכשיו שראו אותה שהיא דורסת אסורה לפי שהיא בודאי ממין עורב. ומכל מקום מתוך שרבו בזה הסברות והפירושין אין לסמוך בעוף הבא לפנינו בלא ארבעה סימני טהרה לאכלו אלא במסורת. וכן כתב רש"י ז"ל וז"ל ומתוך שאין נו בקיאין בהן נראה לי שעוף הבא לפנינו [חוששין] לומר שמא דורס הוא, דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בה דטהורה, ולאחר מכאן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל אלא במסורת, עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור, ושלא מסרו לנו יש לחוש, ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר למקן (סג, ב) עוף טהור נאכל במסורת ע"כ. וכתב הר"ז הלוי ז"ל וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל שחרטמו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין כטא? כמו שיש לאווזין אין להן להסתפק בדריסתו, כי בידוע שאינו דורס.
הא דאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב, ואקשינן עורב ותו לא והתניא עורב זה עורב למינו להביא סנונית לבנה וכו'. לאו מדרבי אליעזר בן יעקב מקשינן, דהא לא קיימא לן כותיה, וכדמוכח לקמן (שם), דתניא השוכן עם הטמאים טמא, ואקשינן כמאן כרבי אליעזר בן יעקב, דאלמא משמע מינה לכאורה דלית הלכתא כותיה, אלא מינה שמעינן דאית ליה מינין, וע"כ לא נחלקו עליו חכמים באלו אלא מפני שאנשי גליל ואנשי כפר תמרתא אוכלין אותן, וע"כ אית לן למימר הכין, דהא גבי עורב למינו כתיב, וה"ה דהוי מצי למפרך והא למינו כתיב, אלא משום דנחלק ר"א בן יעקב וחכמים במיניו נ"ל למפרך מיהא ולומר שצריך בקיאות בהכרת המינין, שהרי רבי אליעזר בן יעקב ורבנן נחלקו בהן. ועוד תדע דהא בסנונית שנחלקו אמרינן בסמוך דלא נחלקו אלא בחיורא כריסה אבל בירוקה כריסה מודו ליה, ולמאן דאמר דאף בירוקה כריסה פליגי, הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, ולדידיה אפשר דמדרבי אליעזר קא מקשה כנ"ל. ולדידיה הא דתניא לקמן (סג, א) את כל עורב להביא עורב עמקי, אפשר דאתיא אפילו כרבנן, ומוקי לה בירוקה כריסה וכלפי שהעורב שחור גמור קרי לירוקי עמקי וכדאמרינן הכא מאי לבנה שאינה שחורה, אבל למאן דאמר בירוקה כריסה פליגי ולא אסרי רבנן אלא בשחור גמור, ברייתא כולה דלקמן אתיא כרבי אליעזר בן יעקב.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה