פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נראין דברי תלמיד [1]. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? - הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב [2].

איתמר: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה: אמר רב: בין היא ובין אביה יכולין לעכב [3]; ורב אסי אמר: אביה, ולא היא. איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יז] '(שמות כב טז) אם מאן ימאן אביה [לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת]; אין לי [4] אלא אביה, היא עצמה מנין? תלמוד לומר: אם מאן ימאן - מכל מקום' [5]. אמר להו רב: לא תיזלו בתר איפכא [6]! יכול לשנויי לכו [7] כגון שפיתה שלא לשום אישות. 'פיתה שלא לשום אישות' - קרא בעי [8]? אמר רב נחמן בר יצחק: [9] לומר [10] שמשלם קנס כמפותה [11]. אמר ליה רב יוסף: אי הכי [12] - היינו [13] דתנינא [מכילתא דרשב"י]: ’[שמות כב,טו: וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה] מהר ימהרנה לו לאשה - שצריכה הימנו קידושין', ואם פיתה לשום אישות - קידושין למה לי? אמר ליה אביי: [14] צריכה קידושין לדעת אביה [15].


משנה: האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו": אם יש באחת מהן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת [16]; "בזו ... ובזו ... ובזו": אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה [17] - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.

גמרא: מאן תנא "התקדשי ... התקדשי" [18]? אמר רבה: רבי שמעון היא, דאמר [19] 'עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד.

בזו ובזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה [בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה]: אהייא [20]? אילימא ארישא [21] - מאי איריא 'אוכלת'? אפילו מנחת נמי, דהא "התקדשי לי בזו" קאמר! אלא אסיפא [22] - ואפילו בקמייתא [23]? והא מלוה היא [24]!? אמר רבי יוחנן: הרי שולחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו לאכול[25].

רב ושמואל אמרי תרוייהו: לעולם ארישא, ו'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא מנחת, דאי איכא שוה פרוטה – אִין, אי לא – לא, אבל אוכלת - הואיל ומיקרבא הנייתה [26] - אימא גמרה ומקניא נפשה? קא משמע לן. רבי אמי אמר: לעולם - אסיפא, ומאי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה? עד שיהא באחרונה שוה פרוטה. אמר רבא: שמע מינה מדרבי אמי [27] תלת: שמע מינה המקדש במלוה אינה מקודשת [28], ושמע מינה המקדש במלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה [29],


עמוד ב

ושמע מינה: מעות בעלמא חוזרים [30].

איתמר: המקדש אחותו: רב אמר: מעות חוזרים, ושמואל אמר: מעות מתנה. רב אמר 'מעות חוזרים': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון. ולימא לה לשום פקדון? סבר: לא מקבלה. ושמואל סבר 'מעות מתנה': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה. ונימא לה לשום מתנה? סבר: כסיפא לה מילתא. מתיב רבינא [חלה פ"ב מ"ה]: המפריש חלתו קמח אינו חלה [31], וגזל ביד כהן [32]'; ואמאי גזל ביד כהן'? נימא 'אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח, ונתן לשם מתנה'? שאני התם [33]: דנפיק חורבה מינה: זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמש רבעים קמח* [34], והאי [35] אליש ליה בהדי הדדי [36], וקסבר נתקנה עיסתו ואתי למיכלה בטיבלה. והאמרת 'אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח'? יודע ואינו יודע: יודע שאין מפריש חלה קמח, ואינו יודע: דסבר: טעמייהו מאי? - משום טירחא דכהן, וטירחא דכהן – אחילתיה.

ותיהוי תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה חלה ממקום אחר [38]? מי לא תנן [39] [דמאי פ"ה מ"י] מן הנקוב על שאינו נקוב [40] – תרומה [41], ולא תאכל [42] עד שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר [43]? בתרי מני צאית [44] ציית [45], בחד מנא [46] לא צאית [47]. ואיבעית אימא: לעולם כהן מיצת ציית [48], [49] וקסבר בעל הבית נתקנה עיסתו [50] ואתי למיכל בטיבלא. והאמרת 'אדם יודע שאין מפרישין חלה קמח'? יודע ואינו יודע: יודע שאין מפרישין חלה קמח, ואינו יודע: דסבר: טעמא מאי? משום טירחא דכהן? טירחא דכהן קבלה עליה. ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום [51]? מי לא תנן [52] [שם: דמאי פ"ה מ"י]: 'משאינו נקוב על הנקוב - תרומה ויחזור ויתרום [53]' [54]? הא אוקימנא: בתרי מאני צאית, בחד מנא לא צאית. ולא צאית? והתנן [תרומה פ"ג מ"א]: התורם קישות ונמצא מרה, אבטיח [55] ונמצאת סרוח: תרומה, ויחזור ויתרום? שאני התם, דמדאורייתא תרומה מעליא היא [56], מדרבי אלעאי, דאמר רבי אלעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? - שנאמר (במדבר יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו [ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] [57] - אם אינו קדוש נשיאות חטא למה? מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.

אמר רבא:

הערותעריכה

  1. ^ עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר: נראין דברי רבי ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא
  2. ^ בחייו קידשה, והשיאה עצמה שלא לדעתו, כאילו היא יתומה! והוא ראה ושתק: או הפקיר זכות שיש לו בה, או שתיקתו הודאה: דבשלמא נתקדשה לדעתו וניסת שלא לדעתו - איכא למימר בחדא שתיקה מרתח רתח, אבל כולי האי לא שתיק
  3. ^ הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב - אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת, ולא מהניא תו ריצוי האב
  4. ^ דיכול למאן
  5. ^ וקא סלקא דעתן בפיתה לשם קידושין אשמועינן קרא, ולמימר דמצי הדרה בה
  6. ^ דבר שאינו
  7. ^ קרא - בפיתוי שלא לשם קידושין משתעי:
  8. ^ למימר דאביה יכול לעכב, וכן היא? ומהיכא תיתי לן לאוסרה בההיא בעילה למימר קידושין הן
  9. ^ קרא - לאו לאשמועינן היתרא איצטריך, אלא
  10. ^ לאשמועינן
  11. ^ דכי מעכבא איהי - נמי משלם קנס, כדין מפותה, שתלה הכתוב קנסא במיאון האב - הכי נמי תלי במיאון דידה
  12. ^ סייעתא היא
  13. ^ ודאי
  14. ^ מהא - לא תסייען
  15. ^ דאיכא למימר דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת אביה
  16. ^ דכיון דאמר "התקדשי" "התקדשי" - כל חדא וחדא הוו קידושין באנפי נפשייהו
  17. ^ בגמרא מפרש לה אהייא קאי, וטעמא מאי
  18. ^ הוא דהוי פרטא אבל בזו ובזו לאו פרטא הוא
  19. ^ בשבועות (לו,ב), גבי חמשה תובעין אותו
  20. ^ קאי היתה אוכלת
  21. ^ כי אמר "התקדשי... התקדשי..."
  22. ^ דחשיבא ליה 'כללא קאמר': דאם היתה אוכלת ראשונה ראשונה כו', וכי איכא בחדא שוה פרוטה מיהא מיקדשא
  23. ^ ואפילו הראשונה או השניה שוה פרוטה אף על פי שאין באחרונה שוה פרוטה - מקודשת
  24. ^ כיון דקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם, והיא כבר אכלה את הראשונה קודם שתקנה אותה בקידושיה, הויא זו הראשונה מלוה גבה
  25. ^ כלומר: הרי לנו משנה שנויה ואין אנו יודעים לפרשה
  26. ^ מוכנת היתה הנייתה, וגלתה את לבה שהיתה חפיצה בהן
  27. ^ דשני הא מילתא
  28. ^ מדקביל הך אתקפתא דפרכינן לעיל 'והא מלוה היא', ואיזדקיק לשנויי עלה 'מאי 'באחת' באחרונה קאמר' אלמא סבירא ליה שאינה מקודשת
  29. ^ מדשנייה למתניתין הכי: דכי יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת, ואף על גב דקמייתא מלוה הויא בהדה, ובכולהו קדשה, דהא כללא חשיב ליה גבי מנחת, וקאמר ד'אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת' - אלמא קידושי אכולהו קיימי - אפילו הכי גבי אוכלת, דהוו להו מלוה ופרוטה - מקודשת באחרונה
  30. ^ כל קידושין שאינן קידושין - לא אמרינן מעות מתנה, אלא פקדון, וחוזרין; והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה 'מלוה': דכיון דאכלתו וליתנהו בשעת גמר קידושין - לא מקדשת בהן, והוה להו כפקדון שאכלתו, ואיתעביד מלוה באכילתה; דאי אמרת 'מעות בעלמא מתנה', ואי לא גמיר קידושין לא בעיא לאהדורינהו, השתא דגמיר לאו מקדש במלוה הוא, ומתנה נמי לא הוי, דהא על מנת קידושין נתנו, וגמר דבריו
  31. ^ דכתיב 'ראשית עריסותיכם' (במדבר טו כ)
  32. ^ אם אינו מחזירה לבעלים
  33. ^ להכי אצרכוה רבנן לאהדורי
  34. ^ מכשיעור
  35. ^ קמח שנתן לו ישראל לשם חלה
  36. ^ ולש אותם ביחד, וקסבור ששם חלה עליו, ואינו חייב בחלה להצטרף ולהשלים את השיעור
  37. ^ חמשה לוגין צפורים חייבין בחלה, שהן שש ירושלמיות, שהן שבע מדבריות; וביצה וחומש ביצה; דהיינו 'עריסותיכם': כדי עיסת מדבר: עומר לגולגולת, והעומר עשירית האיפה, והאיפה שלשה סאין, והסאה ששה קבין, והקב ארבע לוגין; נמצא איפה שבעים ושנים לוגין; עשירית של שבעים לוגין - שבעה לוגין; פשו להו שתי לוגין, שהן שנים עשר ביצים; עשירית שלהן ביצה וחומש ביצה: הרי עומר שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה. הוסיפו בירושלים על המדות שתות, והגדילו קבין ולוגין שתות מלבר, דהוה חומשא מלגאו: נתנו שש הראשונות בחמש; פשו להו לוג מדברי וביצה וחומש, והן לוג ירושלמי; כיצד? לוג מדברי = ששה ביצים; תנהו בחמש ביצים גדולים - הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה; עשה מביצה וחומש ביצה מדברית שבידך ביצה ירושלמית: שחומש ביצה הוא שתות מלבר, להוסיף על ביצת מדברית, להשלים ביצה ירושלמית! הרי שש לוגין ירושלמיות, והם חמש ציפוריים, שהציפוריים עודפות על ירושלמיות שתות;
  38. ^ למה הזקיקוהו להחזירו מחמת חורבה זו? יאמרו :המפריש חלתו קמח - הרי היא חלה, דגמר ונתן לשם מתנה, ולא תאכל לכהן עד שיפריש הכהן עליה חלה
  39. ^ דכוותה לא הצריכוהו להחזירה
  40. ^ דהוה ליה מן החיוב על הפטור
  41. ^ תרומה היא, שאין הכהן חייב להחזירה
  42. ^ לכהן, דהא טבל גמור הוא, שלא חל שם תרומה עליה: שהרי בשביל דבר פטור הפרישה, וטבל אסור אף לכהן
  43. ^ והאי 'ממקום אחר' - לאו דוקא, דהוא הדין אם מפריש עליה מיניה וביה
  44. ^ נקוב ושאינו נקוב - שני כלים הם, וכי אמרת לכהן 'חזור והפרש עליה, שטבל הוא, שלא חל שם תרומה עליה'
  45. ^ לך
  46. ^ כגון חלת קמח שניטלה על קמח הנותר שם; כי אמרי ליה לכהן 'אינה חלה חזור והפרש עליה' -
  47. ^ לך, לפיכך הצריכוהו להחזירה
  48. ^ דכהנים זריזים וכשרים הם, דאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר
  49. ^ ולמה הצריכוהו להחזירה?
  50. ^ משום בעל הבית, דאי מעכב לה כהן - סבור נתקנה עיסתו
  51. ^ ולמה הזקיקוהו להחזיר מיראה זו? יאמרו: המפריש חלתו קמח - הרי זו תרומה, וגמר ונתן לשם מתנה, ויחזור ויתרום
  52. ^ כהאי גוונא, ולא אצריכיתיה לאהדורי
  53. ^ מן הנקוב
  54. ^ שלא נפטר בראשונה ולא אמרינן 'נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו'
  55. ^ בזיקל"ש
  56. ^ הילכך לא מצי למימר ליהדרה להיות טבל דיערביניה עם פירותיו, וגזירה דחורבה נמי ליכא: דאי נמי לא ציית לך ואכל להו לשארא - ליכא איסורא דאורייתא, דהא איפטרו
  57. ^ בהרימכם את חלבו לא תשאו חטא, הא אם תרימו את הרעה שבו - תשאו חטא