פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'קטנה [1] מן האירוסין [2] - אין עושים בה מאמר אלא מדעת אביה; והנערה - בין מדעת עצמה בין מדעת אביה <מה שאין כן בקידושין>’ [3]. אלא אי איתמר - הכי איתמר: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן? – קידושין, דמדעתה [4] - אביה ולא היא [5]; [6] גירושין, דבעל כרחה [7] - בין היא בין אביה [8]! הרי מאמר, דמדעתה, וקתני בין היא ובין אביה!? התם במאמר דבעל כרחה, ורבי היא [9], דתניא: העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה: רבי אומר קנה [10], וחכמים אומרים: לא קנה. מאי טעמיה דרבי? גמר מביאה דיבמה: מה ביאה דיבמה בעל כרחה [11], אף הכא נמי בעל כרחה. ורבנן סברי: ילפינן מקידושין: מה קידושין, דמדעתה - אף הכי נמי דמדעתה. במאי קמיפלגי? רבי סבר: מילי דיבמה - מיבמה הוה ליה למילף, ורבנן סברי: קידושין מקידושין הוה ליה למילף. הכי נמי מסתברא [12] כדקא מתרץ רבי יוחנן: מדקתני סיפא [13] מה שאין כן בקידושין'. אלא נימא תיהוי תיובתא דריש לקיש? אמר לך ריש לקיש: הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר 'אין שתי ידים זוכות כאחת'. [14] אי רבי יהודה – 'מה שאין כן בקידושין'? 'מה שאין כן בגירושין' מיבעי ליה [15]!? אין הכי נמי: איידי דתנא מאמר דדמי לקידושין - תנא נמי מה שאין כן בקידושין. ורבי יהודה [16] - מאי שנא מאמר [17]? הואיל וזקוקה ועומדת [18]. השתא דאתית להכי [19] רבי יוחנן נמי [20] לא תיקשי לך מעיקרא: שאני מאמר, [21] הואיל וזקוקה ועומדת.

תנן: האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו; בו ובשלוחו אִין, בה ובשלוחה לא [22], תיובתא דריש לקיש! אמר לך ריש לקיש: הא - נמי רבי יהודה היא. ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? והקתני סיפא [במשנה הבאה [מו,ב], אך בספר המשניות הכל הוא משנה אחת]: האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו", "התקדשי לי בזו" [23] ואמרינן: מאן תנא [24] "התקדשי ... התקדשי" [25]? ואמר רבה: רבי שמעון היא, דאמר [26] עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד'; וכי תימא כולה רבי יהודה, ובפרטי סבר לה כרבי שמעון [27] - ומי סבר לה? והתניא [ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה ט פרק יז]: זה הכלל: כָּלַל - אינו חייב אלא אחת; פָּרַט - חייב על כל אחת ואחת - דברי רבי מאיר [28]; רבי יהודה אומר: "שבועה [29]! לא לך, לא לך, לא לך - חייב [30] על כל אחת ואחת; רבי אלעזר אומר: "לא לך, לא לך, לא לך, ולא לך [31] – שבועה!" חייב על כל אחת ואחת [32]; רבי שמעון אומר: לעולם אינו חייב עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד!'! אלא: כולה [33] רבי שמעון היא, ובשליחות סבר לה כרבי יהודה [34]. [וריש לקיש אינו סובר כרבי שמעון ורבי יהודה שיש שליחות לנערה לקבל קידושיה.]

רבי אסי לא על לבי מדרשא. אשכחיה לרבי זירא, אמר ליה: מאי אמור האידנא בי מדרשא? אמר ליה: אף אנא לא עייל; רבי אבין הוא דעייל, ואמר [35]: חברותא כולה כרבי יוחנן [36], וצווח ריש לקיש כי כרוכיא [37], 'ויצאה' 'והיתה' [38] - וליכא דאשגח ביה. אמר ליה: רבי אבין - בר סמכא הוא [39]? אמר ליה: אִין, כמין ימא לטיגני הוא [40]. אמר רב נחמן בר יצחק: [41] אנא - לא רבי אבין ברבי חייא, ולא רבי אבין בר כהנא, אלא 'רבי אבין' סתם [42]. למאי נפקא מינה? למירמא דידיה אדידיה.

בעא מיניה רבא מרב נחמן:


עמוד ב

[43] נערה - מהו שתַעֲשֶה [44] שליח לקבל גיטה [45] מיד בעלה? [46]: כיד אביה דמיא [47] או כחצר אביה דמיא [48]?: כיד אביה דמיא: מה אביה משוי שליח - אף היא נמי משוי שליח? או דילמא כחצר אביה דמיא, ועד דמטיא גיטא לידה לא מיגרשה? ומי מספקא ליה לרבא הא [49]? והאמר רבא: 'כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו [50] הרי זה גט [51]; ניעור - אינו גט' [52]; ניעור אמאי אינו גט? דהויא לה חצר משתמרת שלא לדעתה; ואי סלקא דעתיה 'כחצר אביה דמיא' - כי מטא גיטה לידה נמי לא תיגרש, דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעת אביה! אלא לעולם פשיטא ליה דכי יד אביה דמיא, והכי קמיבעיא ליה: מי אלימא כיד אביה לשויה איהי שליח או לא? אמר ליה: אין עושה שליח.

איתיביה: [53] 'קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" אינו גט עד שיגיע גט לידה [54]' הא נערה - הרי זה גט!? הכא במאי עסקינן - בשאין לה אב [הקטנה; וממילא הדיוק שנערה עושה שליח – רק בנערה שאין לה אב]. הא מדקתני סיפא 'אם אמר [55] אביה [56] "צא וקבל גט לבתי" אם רצה בעל לחזור בו [57] - לא יחזור [58]', מכלל דרישא בדיש לה אב עסקינן!? חסורי מיחסרא והכי קתני: 'קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אינו גט עד שיגיע גט לידה' - הא נערה: הרי זה גט; 'במה דברים אמורים? - כשאין לה אב [59], אבל יש לה אב [60] ואמר [61] אביה [62] "צא וקבל לבתי גיטה", ורוצה בעל לחזור - לא יחזור [63].

איתמר: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה [64]: אמר שמואל: צריכה גט וצריכה מיאון [65]. אמר קרנא: דברים בגו [66]: אם גט - למה מיאון? אם מיאון - למה גט? אמרו ליה [67]: הא - מר עוקבא ובי דיניה בכפרי [68]; אפכוה [69] , שדרוה לקמיה דרב [70]; אמר להו: האלהים! צריכה גט וצריכה מיאון. וחס ליה לזרעיה דאבא בר אבא [71] דנימא הכי! וטעמא מאי? אמר רב אחא בריה דרב איקא: צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין; צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין, ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה [72]. אמר רב נחמן: והוא [73] - ששדכו [74]. עולא אמר: אפילו מיאון אינה צריכה [75]. [76] אף על גב דשידכו [77]? [78] מאן דמתני הא [79] - לא מתני הא [80]. איכא דאמרי אמר עולא [81]: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה - אפילו מיאון אינה צריכה. מתיב רב כהנא: [82] 'וכולן [83] אם מתו [84] או מיאנו [85] או נתגרשו [86] או שנמצאו איילונית - צרותיהן מותרות [87]' [88]; [89] דקדשה מאן? אילימא דקדשה אביה [90] - במיאון סגי לה [91]? גט מעליא בעיא [92]! אלא לאו דקדשה איהי נפשה [93], וקתני דבעיא מיאון! הוא מותיב לה והוא מפרק לה: כגון שנעשה לה מעשה יתומה בחיי האב [94]. מתיב רב המנונא: 'אין מוכרה [95] לקרובים [96]; משום רבי אלעזר אמרו: מוכרה לקרובים [97];

הערותעריכה

  1. ^ שהיא שומרת יבם
  2. ^ דעדיין רשות אביה עליה כל זמן שלא השיאה
  3. ^ אלמא היכא דמפקעת עצמה מרשות אב - קיימי נמי רבנן במילתייהו
  4. ^ דבעינן דעת המקנה
  5. ^ שהתורה זיכתה לו
  6. ^ אבל
  7. ^ שישנה בעל כרחה
  8. ^ דמה לנו לדעתו? כי מקבל ליה איהו - נמי על כרחיה הוא
  9. ^ דאמר: מאמר תופס ביבמה בעל כרחה, אם זרק לה כסף, ואמר לה "הרי את מקודשת לי"
  10. ^ כשאר מאמר, להיות צריכה גט למאמר זה אם בא לחלוץ לה
  11. ^ ביאה דיבמה קניא לה בעל כרחה, דנפקא לן מ'ויִבמהּ' בפרק קמא דיבמות (ח,ב)
  12. ^ דהא דקתני גבי מאמר בין היא בין אביה - במאמר על כרחה קאי, אבל בשאר קידושין: אביה ולא היא
  13. ^ בההיא והנערה - בין מדעת אביה בין מדעת עצמה
  14. ^ ואם תאמר: 'במאמר מאי טעמא מודה, ומאי שנא מאמר מגירושין, הרי שניהם על כרחה?' לקמיה פריך לה, ומשני: שכן זקוקה ועומדת.
  15. ^ ואפילו בגירושין דאיתנהו בעל כרחה פליג רבי יהודה נמי, ואמר: אין שתי ידים זוכות כאחת
  16. ^ כיון דבגירושין פליג, דאיתנייהו בעל כרחה
  17. ^ דמודה בה
  18. ^ לפיכך תופס בה בכל דהו
  19. ^ דתלית טעמא משום דזקוקה ועומדת
  20. ^ לטעמיה קמא דיהיב רבי יוחנן למלתייהו דרבנן: דגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה וקידושין מפקעת עצמה, ואותיבנא ממאמר דמפקעת עצמה -
  21. ^ דאיכא לשנויי נמי:
  22. ^ אלמא נערה שיש לה אב לא מקדשה עצמה; וקא סלקא דעתן: דברי הכל היא
  23. ^ אם יש באחת מהן שוה פרוטה –מקודשת, ואם לאו - אין מצטרפין לשוה פרוטה, דכיון דאמר בכל חדא "התקדשי", כל חדא הוו קידושין באפי נפשייהו
  24. ^ דבעינן
  25. ^ ואי לא אמר "התקדשי" לכל חדא אלא, "התקדשי לי בזו ובזו" הוו מצטרפי לפרוטה
  26. ^ גבי חמשה תובעין אותו "תן לנו פקדון שיש בידך" ואמר: "שבועה שאין לך בידי, לא לך, ולא לך", 'אינו חייב אלא אחת
  27. ^ דלא חשיב פרטא עד שיאמר לכל אחד ואחד 'שבועה'
  28. ^ ובשבועות מפרש איזהו כללו של רבי מאיר ופרטו
  29. ^ שאין לך בידי
  30. ^ אשם גזילות
  31. ^ דוקא בלא וי"ו, אבל ולא לך ולא לך - כללא הוי
  32. ^ דבעינן שבועה באחרונה; אבל אם הזכיר שבועה תחלה - לא שדינן אכולהו, וכללא הוי
  33. ^ מתניתא ד"התקדשי התקדשי"
  34. ^ דאביה, ולא היא
  35. ^ והוא אמר לי לאחר שיצא
  36. ^ שחברו כל חבורות של בית המדרש ונמנו וגמרו כרבי יוחנן דבקידושין אביה ולא היא
  37. ^ תרגום של עגור; גרוא"ה בלע"ז
  38. ^ כך היה צועק: "הא כתיב ויצאה והיתה: הויה כיציאה: מה גירושין בין היא בין אביה - אף קידושין בין היא בין אביה"
  39. ^ בלשון שאילה קאמר ליה: ובקי אתה ברבי אבין זה שיש לסמוך על דבריו, שמדקדק בשמועתו שאינו משכח
  40. ^ לא היתה לו שהות שכחה בנתים, שכשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד, כשולה דג מן הים והמחבת נתונה על האוּר לתתו בתוכו בשמן לטגנו. 'טגני' = פריזר"א בלע"ז
  41. ^ בשמועה זו של רבי אבין
  42. ^ לא שמעתי איזה 'אבין' הוא
  43. ^ לרבנן, דאמרי 'מקבלת את גיטה'
  44. ^ אחר
  45. ^ בחיי אביה
  46. ^ הא דאמרי רבנן ד'היא עצמה מקבלת', מאי סבירא להו?
  47. ^ ליד אביה מדמו לה
  48. ^ לחצר אביה מדמו לה
  49. ^ שיהא על אדם בן דעת תורת חצר כשהוא ניעור
  50. ^ והיא משמרתו
  51. ^ דהויא לה חצר המשתמרת לדעתה, על ידה
  52. ^ דהויא חצר המשתמרת לדעת העבד עצמו, ואינו דומה לחצר גמורה, דכי אתרבאי חצירה - משום דסתם חצר משתמרת על פי הבעלים, שגדרה סביב ופותח ונועל
  53. ^ גיטין פ"ו מ"ג
  54. ^ דאין שליחות לקטן, הילכך המביאו לה - יהא שלוחו של בעל להולכה, ויתננו לה
  55. ^ לו
  56. ^ של קטנה
  57. ^ משנמסר לו
  58. ^ דשליח לקבלה הויא הוא, ומשבא גט לידו – נתגרשה, ואפילו נשרף הגט מיד
  59. ^ דקטנה לא שייך בה שליחות
  60. ^ שייך בה שליחות: על פי אביה, אפילו נערה:
  61. ^ שאם אמר לו
  62. ^ בין של קטנה בין של נערה
  63. ^ ומהשתא לא תקשי דיוקא דרישא, דהא בשאין לה אב קאי
  64. ^ לא אמר לה אביה לקבלם, ולא ידע, ובקטנה הכל מודים שאין קידושיה קידושין שלא לדעתו
  65. ^ כדאמר טעמא לקמיה
  66. ^ כך אמר קרנא: יש דברים בתוך דבר זה, כלומר: יש תשובה ותימה בדברי שמואל
  67. ^ בני בית המדרש לקרנא
  68. ^ שם מקום סמוך לנו; אִם נהרדעא, ששמואל שם, רחוק ממנו - בֹא ונשאל למר עוקבא, והוא היה אב בית דין בימי שמואל, כדאמר במועד קטן (טז,ב)
  69. ^ בשם קרנא 'צריכה גט ומיאון' ובשם שמואל 'דברים בגו'
  70. ^ לידע אם יודה לדברי שמואל, שהיה חלוק על הדבר; ומשום דרב - אוהבו של שמואל היה – אפכוה: אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל
  71. ^ אבוה דשמואל הוה
  72. ^ הרואה שהצרכנוה גט - סבור שנתרצה האב בקידושיה, והוה ליה גרושתו מעליא, ושוב אין קידושין תופסין לו באחותה, שאחות גרושתו בכרת, דכתיב (ויקרא יח) 'בחייה': כל שבחייה, ואי קדיש אחותה - אתי לאפוקה בלא גט
  73. ^ הא דאמר צריכה גט
  74. ^ כששידך בה לאביה קודם קידושין, דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוו להו קידושין למפרע
  75. ^ שאין מעשה קטנה כלום בחיי אביה
  76. ^ ומתמה גמרא:
  77. ^ אפילו שידכו אמר עולא ד'אף מיאון אינה צריכה'
  78. ^ ומשני:
  79. ^ מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל
  80. ^ לא מתני אדשמואל האי פירושא דפריש בה רב נחמן 'והוא ששידכו'
  81. ^ מילתא באפיה נפשיה; הוא מתני לה, ולא אדרב ושמואל, וסתמא קאמר ליה, ולא שנא שידכו ולא שנא לא שידכו
  82. ^ ט"ו עריות ששנינו ביבמות [פ"א מ"א] שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום, ויליף לה מקרא שהערוה הנופלת ליבום לפני קרוב שהיא עליו בכרת - פטורה ופוטרת צרתה
  83. ^ העריות
  84. ^ קודם שמת הבעל
  85. ^ בבעל
  86. ^ דכשמת אחיו ונפלה הצרה לפני היבם - לא צרת ערוה היתה ולא פטרה ערוה
  87. ^ ליבם
  88. ^ וקתני 'בתו' באותן ט"ו, וקאמר 'דאם מיאנה בחיי אחי אביה שהוא בעלה, ומת לאחר מיאון - צרתה מתייבמת לאביה! אלמא יש לנו בתו ממאנת בחיי אביה
  89. ^ והיכי דמי?
  90. ^ לאחיו
  91. ^ בתמיה
  92. ^ והלא זיכתה תורה לאב בקידושי בתו
  93. ^ שלא לדעת אביה
  94. ^ כגון שהשיאה אביה לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה בקטנותה, שהרי היא בחיי אביה כיתומה: דכיון שהשיאה - אין לאביה רשות בה; ואחרי כן קדשה היא את עצמה לאחי אביה, דהני קידושין בעו מיאון: שלא היה לה להמתין את דעת אביה, ובמיאון סגי להו, דאין מעשה קטנה כלום, אלא מדרבנן: דתקון נישואין לקטנה שאין לה אב שלא ינהגו בה מנהג הפקר
  95. ^ לבתו
  96. ^ שאין להם קידושין בה, דבעינן ראויה לייעוד
  97. ^ כדילפינן בפרק קמא (יט,ב): 'בתו לאמה' - פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות