פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משל מי [1]? רב יהודה אמר: משל בן. רב נתן בר אושעיא אמר: משל אב. אורו ליה רבנן לרב ירמיה - ואמרי לה לבריה דרב ירמיה - כמאן דאמר משל אב. מיתיבי: נאמר (שמות כ יא) כבד את אביך ואת אמך [למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך], ונאמר (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך [ומראשית כל תבואתך] - מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב - מאי נפקא ליה מיניה [2]? לביטול מלאכה. תא שמע: 'שני אחים, שני שותפין, האב ובנו, הרב ותלמידו - פודין זה לזה מעשר שני [3], ומאכילין זה לזה מעשר עני [4]' ואי אמרת משל בן - נמצא זה פורע חובו משל עניים? לא; צריכא להעדפה [5]. אי הכי - היינו דקתני עלה אמר רבי יהודה: תבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני ואי להעדפה מאי נפקא מינה? אפילו הכי - זילא ביה מילתא. תא שמע: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו, ואינו מכלימו - ואי אמרת [6] משל אב - [7] מאי נפקא ליה מיניה [8]? בראוי ליורשו, וכי הא דרבה בר רב הונא: דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה; אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח. ודלמא רתח [9] וקעבר [10] א'לפני עור לא תתן מכשול' [11]? דמחיל ליה ליקריה. והא קעבר משום בל תשחית? דעבד ליה בפומבייני [12]? ודילמא משום הכי לא רתח? דעבד ליה בשעת ריתחיה.

מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה: 'הנשרפים בנסקלים [13]: רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה [14] שהשריפה חמורה [15]'. אמר ליה רב יהודה בריה [16]: אבא! לא תיתנייא הכי [17]! מאי איריא [18] שריפה חמורה? תיפוק לי דרובא נסקלים נינהו [19]! אלא הכי איתנייא: הנסקלים בנשרפים [20]! אמר ליה: אי הכי - אימא סיפא: וחכמים אומרים: ידונו בשריפה שהסקילה חמורה - מאי איריא דסקילה חמורה? תיפוק לי דרובא נשרפים נינהו!? אמר ליה: התם רבנן הוא דקאמרו ליה לרבי שמעון: דקאמרת שריפה חמורה – לא, סקילה חמורה! [21]

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! לא תימא ליה לאבוך הכי [22], דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה - אל יאמר לו "אבא! עברת על דברי תורה"! אלא אומר לו: "אבא - כך כתוב בתורה". כך כתוב בתורה? צעורי קא מצער ליה [23]!? אלא אומר לו: "אבא! מקרא כתוב בתורה כך" [24]; אלעזר בן מתיא אומר: אבא אומר "השקיני מים" ומצוה לעשות [25] - מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה, שאני ואבא חייבים במצוה. איסי בן יהודה אומר: אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים - תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא בכבוד אביו'. אמר רב מתנה: הלכה כאיסי בן יהודה.

אמר רב יצחק בר שילא אמר רב מתנה אמר רב חסדא: האב שמחל על כבודו - כבודו מחול; הרב שמחל על כבודו - אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר: אפילו הרב שמחל על כבודו - כבודו מחול, שנאמר: (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם [בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה]. אמר רבא: הכי? השתא: התם הקדוש ב"ה - עלמא דיליה הוא, ותורה דיליה היא - מחיל ליה ליקריה


עמוד ב

הכא [הרב] - [26] תורה דיליה היא? [27] הדר אמר רבא: אִין, תורה דיליה היא, דכתיב: (תהלים א ב: כי אם בתורת ה' חפצו) ובתורתו יהגה יומם ולילה [28]. איני! והא רבא משקי בי הלולא דבריה, ודל ליה כסא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע, וקמו מקמיה, לרב מרי ולרב פנחס בריה דרב חסדא - ולא קמו מקמיה; איקפד, ואמר: "הנו רבנן – רבנן, והנו רבנן - לאו רבנן [29]" [30]!? ותו: רב פפא הוה משקי בי הלולא דאבא מר בריה, ודלי ליה כסא לרב יצחק בריה דרב יהודה, ולא קם מקמיה, ואיקפד! אפילו הכי - הידור [31] מיעבד ליה בעו [היו צריכים]. אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר 'הרב שמחל על כבודו כבודו מחול' - נשיא שמחל על כבודו אֵין כבודו מחול. מיתיבי: 'מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם; נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו; נתנו לרבי יהושע וקיבלו. אמר לו רבי אליעזר: מה זה יהושע! אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו? אמר לו: מצינו גדול ממנו ששמש: אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו (בראשית יח ח: ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם) והוא עומד עליהם [תחת העץ ויאכלו]; ושמא תאמרו 'כמלאכי השרת נדמו לו' - לא נדמו לו אלא לערביים [32], ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי [33] עומד ומשקה עלינו? אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?' אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו - כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו - אֵין כבודו מחול, שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - שתהא אימתו עליך.

תנו רבנן: '(ויקרא יט לב) מפני שיבה תקום [והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה’]; יכול אפילו מפני זקן אשמאי [34]? תלמוד לומר: 'זקן', ואין 'זקן' אלא חכם, שנאמר (במדבר יא טז: ויאמר ה' אל משה:) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך] [35]; רבי יוסי הגלילי אומר: אין 'זקן' אלא מי שקנה חכמה, שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו [קדם מפעליו מאז]; [36]יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק? תלמוד לומר: (ויקרא יט לב: מפני שיבה) תקום והדרת [פני זקן ויראת מאלקיך אני ה’]’ - לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור [37]; יכול יהדרנו בממון [38]? תלמוד לומר: 'תקום והדרת' - מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס; יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ? תלמוד לומר: 'תקום והדרת': לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור; יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו (לקמן לג,א) פריך: 'אטו ברשיעי עסקינן'</ref>? תלמוד לומר: (ויקרא יט לב: מפני שיבה) תקום [והדרת פני זקן] ויראת [מאלקיך אני ה’]’ - דבר המסור ללב [39] - [40] נאמר בו 'ויראת מאלהיך' [41]; רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח [42]? תלמוד לומר: 'זקן ויראת' [43]; איסי בן יהודה אומר: 'מפני שיבה תקום' - אפילו כל שיבה במשמע [44]'.

רבי יוסי הגלילי - היינו תנא קמא!? איכא בינייהו יניק וחכים: תנא קמא סבר יניק וחכים לא [45]; רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים [46] מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? אמר לך: אי סלקא דעתך כדקאמר תנא קמא [47] - אם כן נכתוב רחמנא 'מפני שיבה זקן תקום והדרת' [48] ! מאי שנא דפלגינהו רחמנא? - [49] למימר דהאי - לאו האי, והאי - לאו האי! שמע מינה אפילו יניק וחכים [50]. ותנא קמא - משום דבעי למיסמך 'זקן' 'ויראת' [51]; ותנא קמא - מאי טעמא? אי סלקא דעתך כדקאמר רבי יוסי הגלילי [52] - אם כן נכתוב רחמנא

הערותעריכה

  1. ^ מאכילו ומשקהו ומכבדו
  2. ^ מאי חסרון כיס איכא לגביה
  3. ^ אם יש לאביו מעשר שני - פודה הבן משלו לצורך אביו בלא חומש, ולא אמרינן 'הרי הוא כגופו, שהרי הוא אוהבו, ומזונותיו עליו, ולא 'אחר' ניהו לגביה, והרי הוא כמי שפודהו הוא בעצמו'
  4. ^ אם יש לבן מעשר עני לחלק לעניים - מאכילו לאביו אם אביו עני, וכן כולם, אף על פי שחביב עליו כגופו, ואם לא היה בידו מעשר זה היה נותן לו מזונות משלו
  5. ^ עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית, ואם אביו צריך לסעודה יתירה - יאכילנו מעשר עני
  6. ^ כבוד האב על הבן בחסרון כיס אינו אלא
  7. ^ אם כן האי ארנקי דקאמר רבי אליעזר - משל אב הוא;
  8. ^ להכלימו
  9. ^ ואמר לאבוה מידי בריתחיה
  10. ^ רב הונא
  11. ^ שגורם לבנו לחטוא
  12. ^ במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך כגון בשוליו
  13. ^ משמע: אחד מן הנשרפין נתערב בנסקלין הרבה, וקיימא לן (סנהדרין עט ב): כל חייבי מיתות שבתורה שנתערבו ואין ידוע איזה מהן בקלה ואיזה מהן בחמורה - כולן ידונו בקלה, שאין אתה רשאי למשוך את הקל לעונש חמור שלא נתחייב בו
  14. ^ שהיא קלה; דאית ליה לרבי שמעון
  15. ^ מסקילה; וטעמא מפרש בסנהדרין (נ,א)
  16. ^ דרב יחזקאל לרב יחזקאל
  17. ^ 'הנשרפין בנסקלין', והוו נסקלין רובא
  18. ^ דאם כן אמאי תלית טעמא משום
  19. ^ דליכא למימר כולן בשריפה, דאם כן אזלת לך בתר מיעוטא
  20. ^ דאף על גב דנשרפין רובא - ידונו בסקילה מפני שהיא קלה
  21. ^ האי דקאמרי שהסקילה חמורה - לאו טעמא יהבי למילתייהו, אלא הכי אמרי: ידונו בשריפה בתר רובא; ודקאמרת 'ידונו בסקילה' - להקל עליהם - אין אתה מיקל אלא מחמיר, שהסקילה חמורה.
  22. ^ להודיעו פתאום שהוא טועה, דקאמרת ליה 'לא תתנייא הכי'
  23. ^ והרי הוא כאומר לו "עברת על דברי תורה"
  24. ^ ואומר לו המקרא כמו שהוא כתוב, והוא עצמו יבין שטעה
  25. ^ ויש מצוה אחרת לפני לעשות, כגון לקבור את המת או לויה
  26. ^ בתמיה:
  27. ^ הכבוד תלוי בתורה ואינו יכול למחול על כבוד התורה, שהיא של הקב"ה.
  28. ^ בתחילה היא נקראת תורת ה' ומשלמדה וגרסה - היא נקראת 'תורתו'
  29. ^ אתם חכמים, וחשובים בעיניכם, שלא עמדתם מפני, ורבנן חביריכם דקמו מפני - לאו רבנן נינהו
  30. ^ ובלשון תימה אמר להם
  31. ^ לנוע מעט כאילו רוצה לעמוד מפניו
  32. ^ שאמר להם 'ורחצו רגליכם' שהערביים משתחוים לאבק רגליהם, כדאמרן בבבא מציעא (פו,ב) 'אמרו לו: בערביים חשדתנו, שמשתחוים לאבק רגליהם?'
  33. ^ כלומר אדם גדול וכן כל ברבי שבגמרא
  34. ^ אשם: רשע ועם הארץ
  35. ^ גמר 'זקן' מ'זקני': מה להלן גדולים וחכמים, דכתיב 'אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו'
  36. ^ ולשון נוטריקון דבר הכתוב; ולקמיה פריך: היינו תנא קמא?
  37. ^ בעמידתו, דהיינו תוך ארבע אמות, דמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד
  38. ^ יכול יהא הידור זה הידור ממון, לכבדו בממון
  39. ^ ללבו של עושה הדבר: הוא יודע אם ראהו או לאו; לפי שיכול להשמט מעיני הבריות, שלא יחזיקוהו כרשע, ושידינוהו לכף זכות, ויאמרו "לא ראהו"
  40. ^ לכך
  41. ^ שכל המחשבות גלויות לו, ויודע בך שלסתור ולבטל מצותו נתכוונת
  42. ^ אם יכול לילך דרך אחרת שלא יעמיד את הציבור
  43. ^ להכי סמך 'ויראת' לזקן: לומר שאף הזקן יירא
  44. ^ ואפילו זקן אשמאי
  45. ^ והכי קאמר תנא קמא: אין זקן אלא זקן שהוא חכם, שנאמר 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו', והתם זקנים וחכמים היו, כדכתיב 'אשר ידעת כי הם זקני העם (במדבר יא טז) - אלמא זקנים וידועים הוו
  46. ^ דמשני ליה לקרא ממשמעו: זקנה ממש, ודריש ליה: זה שקנה חכמה, סבר אפילו יניק וחכים
  47. ^ דחד הוא דאיירי ביה קרא: שיבה והוא חכם
  48. ^ ונגמר גזירה שוה
  49. ^ שמע מינה תרתי מילי נינהו:
  50. ^ והכי קאמר 'מפני שיבה תקום והדרת', 'תקום והדרת פני זקן' שקנה חכמה, ואפילו יניק; ומדקפיד אחכמה - אמרינן נמי 'שיבה' - לאו זקן אשמאי קאמר; דליכא למימר רבי יוסי [הגלילי] - אזקן אשמאי נמי פליג: אם כן היינו איסי בן יהודה
  51. ^ לומר שלא יטריח כדלעיל
  52. ^ דתרי נינהו נכתוב בתרוייהו קימה והידור