פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מי שאני [1]? ולרב נחמן בר יצחק, דאמר [2] אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו [3] - במאי מוקים לה [4]? מוקים לה כרבי אליעזר, דאמר: לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי מזבין לה [5], אבל לשפחות אחר אישות - מצי מזבין לה [6].

בעי ריש לקיש: מהו שמייעד אדם לבנו קטן? 'בנו' אמר רחמנא, 'בנו' כל דהו? או דילמא בנו דומיא דידיה: מה הוא גדול אף בנו גדול? אמר רבי זירא: תא שמע: '(ויקרא כ י) ’[ו]איש' - פרט לקטן – 'אשר ינאף את אשת איש' - פרט לאשת קטן [- אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת]’; ואי אמרת מייעד - אם כן מצינו אישות לקטן! ואלא מאי? אינו מייעד? אמאי קא ממעט ליה קרא [7]!? תיפשוט מינה דמייעד [8].

אמר רב אשי: הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן, דמדאורייתא חזיא ליה [9]; מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזיא ליה, וביאתו ביאה - הבא עליה מתחייב באשת איש? קא משמע לן. מאי הוי עלה? תא שמע: אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: אין יעוד אלא בגדול, אין יעוד אלא מדעת. תרתי [10]? 'מה טעם' קאמר: מה טעם אין יעוד אלא בגדול? לפי שאין יעוד אלא מדעת; ואיבעית אימא: מאי 'מדעת'? מדעת דידה, דתני אביי בריה דרבי אבהו: (שמות כא ח: אם רעה בעיני אדניה) אשר לא יעדה [והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - מלמד שצריך ליעדה. הוא תני לה והוא אמר לה [11]: בקידושי יעוד, ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר: מעות הראשונות [12] לאו לקידושין ניתנו [13]. רב נחמן בר יצחק אמר: אפילו תימא לקידושין ניתנו [14]: שאני הכא דאמר רחמנא [15] 'יעדה' [16].

מאי 'רבי יוסי ברבי יהודה'? דתניא: ’’יעדה והפדה' [17]: [18] צריך שיהא שהות ביום כדי פדייה [19]; מכאן אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת' - אלמא קסבר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו [20]. רב נחמן בר יצחק אמר: אפילו תימא לקידושין ניתנו, שאני הכא דאמר רחמנא 'והפדה'.

אמר רבא אמר רב נחמן: אומר אדם לבתו קטנה "צאי וקבלי קידושיך" [והקידושין תופסים למרות שהיא עוד קטנה], מדרבי יוסי ברבי יהודה: לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה 'מעות הראשונות - לאו לקידושין ניתנו', וכי משייר בה שוה פרוטה הוו קידושי [21] - הכא נמי לא שנא.

ואמר רבא אמר רב נחמן: המקדש במלוה שיש עליה משכון – מקודשת, מדרבי יוסי ברבי יהודה: לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה 'מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו [22]' - האי [דמי הקידושין] הלואה היא [23], והיא גופא [24] משכון היא,


עמוד ב

וכי משייר בה שוה פרוטה ומייעד הוו קידושין - הכא נמי לא שנא.

תנו רבנן: 'כיצד מצות יעוד? אומר לה בפני שנים "הרי את מקודשת לי", "הרי את מאורסת לי", אפילו בסוף שש [25], ואפילו סמוך לשקיעת החמה; ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: 'אם 'יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת; משל [26] לאומר לאשה "התקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - שמקודשת לראשון [27]'. משל - למאן [28]? אילימא משל לרבי יוסי ברבי יהודה - הא אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו – לא [29]? אמר רב אחא בריה דרבא: משל - לרבנן [30]. פשיטא [31]? מהו דתימא: הא לא אמר [32] ליה [33] "מעכשיו" [34] - קא משמע לן [35].

תניא אידך: המוכר את בתו, והלך וקידשה לאחר - שיחק באדון ומקודשת לשני, דברי רבי יוסי ברבי יהודה; וחכמים אומרים: אם רצה לייעד – מייעד; משל [36] לאומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - שמקודשת לשני. משל - למאן [37]? אילימא לרבנן - האמרי רבנן 'אם רצה לייעד – מייעד'!? אלא אמר רב אחא בריה דרבא: משל - לרבי יוסי ברבי יהודה [38]. פשיטא? מהו דתימא: הא לא אמר לה [39]: "[40] לאחר [41] שלשים יום" [42] - קא משמע לן [43].

תניא אידך: המוכר את בתו, ופסק "על מנת שלא לייעד" - נתקיים התנאי, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אם רצה לייעד – מייעד, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ולרבי מאיר - תנאו קיים [44]? והתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה - הרי זו מקודשת, ותנאו בטל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון [45] - תנאו קיים' [46]! אמר חזקיה שאני הכא דאמר קרא (שמות כא ז: וכי ימכר איש את בתו) לאמה [לא תצא כצאת העבדים] - פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד. ורבנן - האי 'לאמה' מאי עבדי ליה? האי מיבעי להו לכדתניא: ’’לאמה' - מלמד שמוכרה לפסולים [47]; והלא דין הוא: אם מקדשה לפסולים [48] - לא ימכרנה לפסולים [49]? מה למקדשה לפסולים [50], שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה [51] - 'ימכרנה 'לפסולים [52], שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה [53]? תלמוד לומר: 'לאמה': מלמד שמוכרה לפסולין. רבי אליעזר אומר: אם ללמד שמוכרה לפסולין - הרי כבר נאמר (שמות כא ח) אם רעה בעיני אדוניה [אשר לא יעדה והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - שרעה בנישואיה [54]; מה תלמוד לומר 'לאמה'? מלמד שמוכרה

הערותעריכה

  1. ^ כיון דנישואין דאורייתא נינהו - נפקא לגמרי מרשותיה
  2. ^ לקמן
  3. ^ במעות הראשונות היא מתקדשת, דקידושין דאב נינהו
  4. ^ ואפילו אירוסין עושה - היכי הדר מזבין לה
  5. ^ דקדריש 'כיון שבגד בה'
  6. ^ ועד השתא מהדרינן לאוקמה דלא כרבי אליעזר משום דשמותי הוא
  7. ^ הואיל וליתא
  8. ^ ומיהו מיעטה קרא ממיתה
  9. ^ כלומר: זקוקה לו באותה ביאה לכל דבר, וקנאה ליורשה, כדתנן (נדה מה,א) 'בן תשע שבא על יבמתו – קנאה'
  10. ^ הא חד הוא כיון דאין יעוד אלא מדעת - פשיטא דאין יעוד אלא בגדול
  11. ^ הוא תני למתניתין והוא אמר בה מנפשיה; והאי טעמא דהאי 'צריך ליעדה'
  12. ^ שקבל האב
  13. ^ ואין יעוד אלא בפרוטה שעליה; לפיכך אין דעת האב בהן מתחילה, ואם אינו מודיעה שתקבל עליה - אין כאן קידושין
  14. ^ ונפקא מינה דהוה ליה 'מכר את בתו לאישות', ואם יעדה ונתארמלה - שוב אין מוכרה לשפחות - לרבי עקיבא
  15. ^ דכתיב לשון
  16. ^ למידרשה לשון דיעה
  17. ^ ואין יעידה אלא במקום פדייה
  18. ^ שאם בא לייעדה בסוף שש
  19. ^ שאם תבוא לחשבון גרעונה, דיהא עליה גרעון של פרוטה
  20. ^ דאי קבל אב על מנת להתייעד, וקידושי יעוד תלויין באב - אף על גב דליכא שהות נמי: כיון דאמר בתוך שש 'תתייעד לי' - הוה ליה יעוד למפרע משעת מכירה
  21. ^ אלמא הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן - מדעתיה הוה, והוה ליה כאומר לה "קבלי קידושיך"
  22. ^ ואינו מקדשה אלא על ידי גרעון שיש לו עליה, דהוה מלוה
  23. ^ שהרי היא חייבת לו או הם או שוויים
  24. ^ והיא [האמה העבריה] עצמה
  25. ^ ביום השלמתם
  26. ^ כלומר: מכאן אתה למד [לענין אחר:]
  27. ^ דהכי קאמר לה: מעתה נִתחַלוּ אי בעינא בהו לאחר שלשים יום
  28. ^ מדברי מי אנו למידין
  29. ^ אלמא השתא הוא דמתחלי קידושין בגרעון שיש לו עליה
  30. ^ מדברי חכמים אנו למידין, דאמרי: אפילו אין שהות, דקסברי: לכך ניתנו מעות הראשונות: דאי בעינן לייעודי - יהא יעוד מעכשיו, דאי לאו מההיא שעתא מתחלי - במאי מקדשה השתא
  31. ^ דמצינו למילף
  32. ^ האי אדון
  33. ^ לאב
  34. ^ ותילף מיניה דאפילו לא פירש "מעכשיו", אלא "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים" תהא מקודשת לראשון
  35. ^ האי תנא דאמר למידין המשל מדברי רבנן דאי אמר "מעכשיו" – אִין, אי לא - לא
  36. ^ כלומר: מכאן אתה למד
  37. ^ מדברי מי אנו למידים
  38. ^ דמשום דלא פירש "מעכשיו", אף על גב דהוה ליה לקדושי בהו לאחר זמן, כי קדמו אחר - הוו קידושין, הכא נמי לא שנא
  39. ^ בשעת מתן מעות
  40. ^ על מנת שתתייעד לי
  41. ^ זמן, [כגון:]
  42. ^ ומשום הכי אמר רבי יוסי דמקודשת לשני, אבל היכא דאמר "התקדשי לי לאחר שלשים" - אף על גב דלא אמר "מעכשיו" חיילי השתא, ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף שלשים
  43. ^ דדמו אהדדי: דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן - מעיקרא כי יהבינהו - להכי יהבינהו: שאם ירצה לייעד – מייעד; ואפילו הכי: כיון דלא אמר "מעכשיו" - מקודשת לשני
  44. ^ בתמיה
  45. ^ דניתן למחילה
  46. ^ אבל עונה, דצערא דגופא הוא - לא איתיהיב למחילה
  47. ^ ממזר ונתין, שאין רשאי לייעד, ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד
  48. ^ דקידושין תופסין בחייבי לאוין
  49. ^ בתמיה
  50. ^ כלומר: מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין
  51. ^ הרי מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה: שאפילו בשהביאה סימנין – מקדשה, כדילפינן (לעיל דף ד,ב) מ'ויצאה חנם אין כסף' (שמות כא יא)
  52. ^ בתמיה: והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך
  53. ^ שהרי אינו מוכרה כשהיא נערה, כדדרשינן קל וחומר: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה מכורה - אינו דין שלא תמכר [במסכת ערכין (כט,ב)]
  54. ^ שאסורה לו, מיהא תפסי ליה בה קדושין, כדכתיב (שם) 'אשר לא יעדה' - מכאן שמוכרה לפסולין