ביאור:בבלי קידושין דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא תאכל [1].
'גירי וחרורי' – מנלן [דסליקו]? אמר רב חסדא: דאמר קרא (עזרא ו כא: ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם [לדרש לה' אלקי ישראל].
ממזרי - מנלן [דסליקו]? דכתיב (נחמיה ב י) וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד העמוני [וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל / (נחמיה ב יט) וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים], וכתיב (נחמיה ו יח) כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא [טוביה העבד העמוני] לשכניה בן ארח [2] ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה; קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. הניחא למאן דאמר הולד ממזר, אלא למאן דאמר הולד כשר מאי איכא למימר? ותו: ממאי דהוו ליה בני [3]? דילמא לא הוו ליה בני? ותו [4]: ממאי דהכא הוו להו וסליקו [5]? דילמא התם הוו [6]? אלא מהכא (נחמיה ז סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא [7] כרוב אַדוֹן וְאִמֵּר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם: 'תל מלח' אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום [8] שנהפכה לתל מלח; 'תל חרשא': זה שקורא אבא ואמו משתקתו; 'ולא יכלו להגיד בית אבותם [9] וזרעם [10] אם מישראל הם': זה הוא אסופי שנאסף מן השוק [11]; 'כרוב אדון ואמר': אמר רבי אבהו: [12] אמר אדון [13]: אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב [14] והם שמו עצמם כנמר [15]; איכא דאמרי אמר רבי אבהו: אמר אדון: אף על פי ששמו עצמם כנמר - הן חשובים לפני ככרוב.
אמר רבה בר בר חנה: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו - מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח [16], שנאמר [17] 'ואלה העולים מתל מלח תל חרשא [18]' אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה לשום ממון - הויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר (הושע ה ז) 'בה' בגדו כי בנים זרים ילדו [19]; ושמא תאמר ממון פלט? - תלמוד לומר [20] עתה יאכלם חֹדֶש את חלקיהם; ושמא תאמר 'חלקו [21]' ולא 'חלקה [22]'? תלמוד לומר: 'חלקיהם'; ושמא תאמר לזמן מרובה? תלמוד לומר: 'חדש'. מאי משמע?? אמר רב נחמן בר יצחק: חדש נכנס וחדש יצא - וממונם אבד.
ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו [23] - אליהו כופתו [24] והקב"ה רוצעו [25]; ותנא: 'על כולם [26] אליהו כותב [27] והקב"ה חותם: אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו: אליהו כופתו והקב"ה רוצעו; [28]; וכל הפוסל [29] - [30] פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם [31]'. ואמר שמואל: במומו פוסל.
ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא; אמר להו "הבו לי בישרא!" אמרו ליה "נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל [32], וניתיב לך!" אמר: "מאן יהודה בר שויסקאל [33] דקדים לי דשקל מן קמאי?" אזלו אמרו ליה לרב יהודה; שמתיה [34]! אמרו [35]: רגיל [36] דקרי אינשי 'עבדי'!" אכריז עליה דעבדא הוא. אזל ההוא, אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן. אייתי פיתקא דהזמנא. אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא [37], אמר ליה: איזיל או לא איזיל? אמר ליה מיזל לא מיבעי לך למיזל [38] משום דגברא רבה את [39]; אלא משום יקרא דבי נשיאה [40] קום זיל. אתא, אשכחיה דקעביד מעקה. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל [רב יהודה מצטט את שמואל, שהיה ראש נהרדעא לפני רב נחמן]: כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור - אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה [41]? אמר ליה: פורתא דגונדריתא [42] הוא דקא עבידנא. אמר ליה: מי סניא 'מעקה' דכתיב באורייתא או 'מחיצה' דאמור רבנן [43]? [44] אמר ליה: יתיב מר אקרפיטא [45]. אמר ליה: ומי סני 'ספסל' דאמור רבנן או 'איצטבא' דאמרי אינשי? אמר ליה: ליכול מר אתרונגא. אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל האומר 'אתרונגא' - תילתא ברמות רוחא [46]: או 'אתרוג' כדקריוה רבנן, או 'אתרוגא' דאמרי אינשי. אמר ליה: לישתי מר אנבגא [47] אמר ליה: מי סני 'איספרגוס' דקריוה רבנן, או 'אנפק' [48] דאמרי אינשי [49]? אמר ליה: תיתי [50] דונג [51] תשקינן. אמר ליה: הכי אמר שמואל: אין משתמשים באשה [52]. קטנה היא. [53] בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה. נשדר ליה מר שלמא לְיַלתא [54]. אמר ליה: הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה [55]. [56] אפשר [57] על ידי שליח! אמר ליה: הכי אמר שמואל:
אין שואלין בשלום אשה [58]. [59] על ידי בעלה [60]! אמר ליה: הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל [61]. שלחה ליה דביתהו [62]: שרי ליה תגריה דלא נישוויך כשאר עם הארץ [63]. אמר ליה: מאי שיאטיה דמר הכא [64]? אמר ליה: טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי. אמר ליה: השתא? שותא דמר לא גמירנא [65], טסקא דהזמנותא משדרנא למר [66]? אפיק דיסקא דהזמנותא [67] מבי חדיה [68], ואחזי ליה; אמר ליה: הא גברא והא דסקא! אמר ליה: הואיל ואתא מר להכא - לישתעי מיליה [69] כי היכי דלא לימרו מחנפי רבנן אהדדי; אמר ליה: מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא? - ציער שליחא דרבנן [70] ונגדיה מר, דרב מנגיד על מאן דמצער שלוחא דרבנן [71] !? [רב נחמן מצטט את רב שהיה ראש פומבדיתא – סורא – לפני רב יהודה] דעדיף מיניה עבדי ליה [72]. מאי טעמא אכריז מר עליה דעבדא הוא? אמר ליה: דרגיל דקרי אינשי 'עבדי' ותני: כל הפוסל – פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל: במומו פוסל! [אמר רב נחמן:] אימר דאמר שמואל למיחש ליה, לאכרוזי עליה מי אמר? אדהכי והכי אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי, אמר ליה ההוא בר דיניה לרב יהודה: לדידי קרית לי 'עבדא' דאתינא מבית חשמונאי מלכא [73]? אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל דאמר 'מדבית חשמונאי קאתינא' - עבדא הוא [74]. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא: אם קודם [75] מעשה [76] אמרה [77] - שומעין לו [78], ואם לאו אין שומעין לו [79]? אמר ליה: הא איכא רב מתנה דקאי כוותי. רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני. ההוא יומא אתא! אמר ליה: דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא [80] וחדא כרעא במברא [81]? אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל דאמר "מדבית חשמונאי מלכא קאתינא" - עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה "כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא", נפלה מאיגרא ומיתה. אכרוז עליה דעבדא הוא. ההוא יומא אקרען כמה כתובתא [82] בנהרדעא. כי קא נפיק [83] נפקי אבתריה למירגמיה [84]. אמר להו: אי שתיקו – שתיקו, ואי לא - מגלינא עלייכו הא דאמר שמואל: תרתי זרעייתא [85] איכא בנהרדעא: חדא מיקריא 'דבי יונה' וחדא מיקריא 'דבי עורבתי', וסימניך טמא טמא טהור טהור. שדיוה לההוא ריגמא מידייהו, וקם אטמא [86] בנהר מלכא [87] מכריז רב יהודה בפומבדיתא [88]: אדא ויונתן עבדי, יהודה בר פפא ממזירא, בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא דחירותא. מכריז רבא במחוזא: בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי [89] - כולם לפסול.
אמר רב יהודה: גובאי = גבעונאי [90] דורנוניתא דראי נתינאי [91]. אמר רב יוסף: האי בי כובי דפומבדיתא [92] - כולם דעבדי. אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע מאות עבדים ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר [93] וכולם נטמעו בכהונה [94] [95]; וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם. אמר אביי: כולהו יתבן בשורא דבנהרדעא. ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו [96] שנאמר: (הושע ד ד: אך איש אל ירב ואל יוכח איש) ועמך כמריבי כהן.
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקב"ה משרה שכינתו - מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנאמר (תהלים קכב ד: ששם עלו שבטים) שבטי יה עדות לישראל [להדות לשם ה’]; אימתי הוי 'עדות לישראל' [97]? בזמן ש'השבטים שבטי יה'.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: כשהקב"ה משרה שכינתו, אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר (ירמיהו ל כה) בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל [והמה יהיו לי לעם]; 'לכל ישראל' לא נאמר אלא 'לכל משפחות [ישראל]’ [98]. ’[והמה] יהיו לי לעם': אמר רבה בר רב הונא: זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו (יחזקאל לז כז: והיה משכני עליהם) והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם', [99] ואילו בגרים כתיב (ירמיהו ל כא: והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי, כי) מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' [100] והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים [101].
אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת [102], שנאמר (ישעיהו יד א: כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב; כתיב הכא 'ונספחו' וכתיב התם (ויקרא יד נו) לשאת ולספחת [ולבהרת].
אמר רבי חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא
הערות עריכה
- ^ ואפילו זרע אין לה, ושבה אל בית אביה, חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק
- ^ ישראל היה
- ^ לטוביה ולבנו מנשים הללו - מבת שכניה ומבת משלם
- ^ אפילו היו להם
- ^ ממאי דמבבל עלו אותם נשים ובניהם
- ^ דילמא בארץ ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה ומשלם, ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם (ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם היינו שתוקי ואסופי)
- ^ 'חרשא' לשון מחרישה
- ^ שהיו מגלי עריות, דכתיב (בראשית יג יג) 'רעים וחטאים': רעים בגופם וחטאים בממונם, ואמרינן ב'חלק' (סנהדרין קט ב) דמחי לאתתא דחבריה ומפילה; אמר לה: תהוי גבך עד דמעברא - הרי ממזרים לגבי ישראל
- ^ אביו
- ^ אמו
- ^ דאילו שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא מישראל, והכא לא ידעו אם מישראל הם
- ^ מסרס המקרא ודריש: 'אַדוֹן' כמו 'אָדוֹן'; 'אִמֵּר' כמו 'אָמַר'
- ^ הקב"ה
- ^ קדושים ככרובי הקדש, כחיות הקדש דכתיב ביה (יחזקאל י יד) 'פני הכרוב'
- ^ כחיה זו שאינה מקפדת בזוג חבירתה
- ^ משום דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל מלח
- ^ שם
- ^ לשון חורש
- ^ מאשה פסולה לו, ולשם ממון נסבה, כדמסיים קרא: יאכלם חדש את חלקיהם: ממון שנשאה לשמו - יאכלם בחדש אחד
- ^ סוף הפסוק:
- ^ כגון נכסי צאן ברזל
- ^ כגון נכסי מלוג; דהיא - לאו איסורא עבדא שחזרה לינשא למיוחס
- ^ פסולה לו
- ^ הלוקה בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד; במסכת מכות (כב,ב) 'כופתו = קושרו'
- ^ מלקיהו ברצועה
- ^ כהנים לויים וישראלים
- ^ מאי דקאמר ואזיל: 'אוי לו לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו' כגון שנשא אשה שאינה הוגנת לו
- ^ האי אליהו לאו אליהו דכתיב במקרא הוא, דאם כן מקמי דהוה אתי - מאן כפתיה? אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה
- ^ מגדף תמיד את המשפחות
- ^ הוא עצמו
- ^ אין דרכו של פסול לדבר בשבח הבריות לעולם
- ^ המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה שעומד כאן ליטול
- ^ לשון גנאי: גרגרן אוכל 'שויסק' = צלי, כדאמר בפסחים (צו,א) באימורי פסח מצרים: מאן לימא לן דלא שויסקי - עבדינהו [בשם רבינו הלוי]
- ^ כדאשכחן דמנדים לכבוד הרב במועד קטן (טז,א)
- ^ לרב יהודה
- ^ ההוא גברא
- ^ לימלך בו אם יש לו לילך לפני רב נחמן
- ^ לפני רב נחמן
- ^ שאתה גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא, ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה [ראש הגולה בבל] כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכד א) משום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא - מזלזל בשמעתיה דרבי יוחנן
- ^ שהוא חתן הנשיא
- ^ שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו
- ^ היינו 'מעקה' באחד הלשונות
- ^ כלומר: מכוער ושנוי לשון תורה ולשון שאר בני אדם שאתה מדבר בעמקי שפה
- ^ ומתכוין היה רב יהודה לתופסו בדבריו, לקנטרו, להודיעו שלא היה לו להנשא עליו להזמינו לפניו.
- ^ ספסל
- ^ מתוך ששליש רוחו גסה הוא משנה בדיבורו
- ^ כוס שהוא רביעית, והיו רגילין לשתות כוס אחד ממשקה העשוי לשתותו שחרית, וקוריהו 'אספרגוס' במסכת ברכות (נא,א)
- ^ כוס של רביעית
- ^ ולשון 'אנפק' היה שגור בפיהם
- ^ תבא בתי
- ^ שכך שמה
- ^ שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים
- ^ רב נחמן קאמר לה.
- ^ שם אשתו
- ^ שנאמר 'השמיעני את קולך' (שיר השירים ב יד); ואם אשאל בשלומה - תשיבני
- ^ אמר ליה רב נחמן:
- ^ לשלוח לה שאילת שלום
- ^ שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה על ידי שלוחם, ויבואו לידי חיבה
- ^ אמר ליה רב נחמן:
- ^ אהיה אני שליח לדבר
- ^ שמרגיל לבה ודעתה אצלו
- ^ ילתא לרב נחמן
- ^ פטור אותו מלפניך: זה לשון הגמרא לומר 'מישרי ליה תיגריה' כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו
- ^ מה דרכו של אדוני לשוט הלום? כלומר: למה בא אדוני הנה
- ^ שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו
- ^ לדינא מזמינא ליה? בתמיה
- ^ הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו
- ^ מתוך חיקו
- ^ [גירסת רש"י:] לימא מר מיליה: ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש
- ^ ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות
- ^ כדאמר בפרק קמא (לעיל יב,ב)
- ^ חמורה ממנה עשיתי לו: לקנסו
- ^ דאתינא מבית חשמונאי קרית לי 'עבד'
- ^ שכל זרעו הרגם הורדוס, ועבד היה, ומלך תחתיהן, וקרא בניו על שם בית חשמונאי, ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב, דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים
- ^ שבא
- ^ לידו
- ^ להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו
- ^ נאמן לאומרה בשעת מעשה
- ^ אינו נאמן להעיד בשם רבו, שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן
- ^ שפת הנהר
- ^ על הגשר; אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר
- ^ מנשי אותה המשפחה
- ^ רב יהודה
- ^ לפי שגילה את פסולם
- ^ משפחות
- ^ סתימה, כדמתרגם 'סתמום' - טמונון (בראשית כו טו)
- ^ באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים
- ^ שם היה יושב
- ^ שמות מקומות או משפחות
- ^ כלומר: על שם שהיו גבעונים - נקראו בבבל 'גובאי', קרוב לגבעונים בשמן
- ^ כפר נתינים היה; 'דורא' = כפר, כדאמר (עירובין ז ב) דורא דרעותא אמר ליה: מרי דוראי (פסחים כה ב) ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות
- ^ כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי
- ^ בימי ירמיה היה
- ^ ולא גרסינן 'גדולה'
- ^ 'נטמעו': נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים
- ^ אחר משפחתם שהם בני מריבה
- ^ אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו
- ^ משפחות שהם ישראל גמורים
- ^ בישראל כתיב 'והייתי להם לאלהים' אף על פי שאינם לי לעם, ומתוך שאני מקרבן - הם יהיו לי לעם
- ^ פסוק כב
- ^ אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים
- ^ שאינם זהירים במצות, והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם