ביאור:בבלי קידושין דף מה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ושוין שמוכרה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ^[1]'; האי אלמנה - היכי דמי? אילימא דקדשה אביה ^[2] - מי מצי מזבין לה? הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות!? אלא - לאו דקדיש איהי נפשה, וקא קרי לה 'אלמנה'? אמר רב עמרם אמר רבי יצחק: הכא - בקידושי יעוד ^[3], ^[4] -^[5] ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר: מעות הראשונות ^[6] לאו לקידושין ניתנו ^[7].

איתמר: מת ^[8], ונפלה לפני אחיו ליבום: אמר רב הונא אמר רב: ממאנת למאמרו ^[9] ואינה ממאנת לזיקתו ^[10]; כיצד? ^[11] עשה בה מאמר - צריכה גט וצריכה חליצה וצריכה מיאון ^[12]: צריכה גט - שמא נתרצה האב בקידושי שני; צריכה חליצה - שמא נתרצה האב בקידושי ראשון; צריכה מיאון - שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני ^[13], ^[14] ויאמרו "אין קידושין תופסין באחותה" ^[15]; לא עשה בה מאמר - אינה צריכה אלא חליצה בלבד'; מאי אמרת? תיבעי נמי מיאון, שמא יאמרו 'אין קידושין תופסין באחותה'? הכל יודעים אחות חלוצה דרבנן ^[16] דאמר ריש לקיש ^[17]: כאן שנה ^[18] רבי ^[19]: אחות גרושה מדאורייתא ^[20], ^[21] אחות חלוצה ^[22] מדברי סופרים.

הנהו בי תרי, דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל ^[23]; שקל חד מינייהו כסא דחמרא, יהב ליה לחבריה אמר: "מיקדשא לי ברתיך לברי". אמר רבינא: אפילו למאן דאמר '^[24] חיישינן שמא נתרצה האב -

עמוד ב

שמא נתרצה הבן ^[25] לא אמרינן ^[26]. אמרי ליה רבנן לרבינא: ודילמא שליח שויה? לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח. ודילמא ארצויי ארצייה ^[27] קמיה ^[28]? אמר ליה רבה בר שימי: בפירוש ^[29] אמר מר ^[30] דלא סבר להא דרב ושמואל ^[31].

ההוא גברא דקדיש בכישא ^[32] דירקא בשוקא ^[33]. אמר רבינא: אפילו למאן דאמר 'חוששין שמא נתרצה האב' - הני מילי דרך כבוד, אבל דרך בזיון - לא. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: 'בזיון'? דמאי? אי בזיון דירקא אי בזיון דשוקא? נפקא מינה דקדיש בכספא בשוקא או בכישא דירקא בביתא; מאי? אמר ליה: אידי ואידי ^[34] דרך בזיון הוא.

ההוא דאמר "לקריבאי" והיא אמרה לקריבהּ ^[35] כפתיה עד דאמר לה תיהוי לקריבה ^[36]; אדאכלי ושתי אתא קריביה באיגרא ^[37], וקדשה ^[38]. אמר אביי: כתיב (צפניה ג יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב [ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד] ^[39]. רבא אמר ^[40]: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ^[41]. מאי בינייהו? איכא בינייהו דלא טרח ^[42].

נתקדשה לדעת אביה, והלך אביה למדינת הים, ועמדה ונישאת: אמר רב: ^[43] אוכלת בתרומה ^[44], עד שיבא אביה וימחה ^[45]. רב אסי אמר: אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה, ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע. הוה עובדא, וחש לה רב להא דרב אסי. אמר רב שמואל בר רב יצחק: ומודה רב שאם מתה - אינו יורשה ^[46]: אוקי ממונא בחזקת מריה ^[47].

נתקדשה לדעת, וניסת שלא לדעת ^[48], ואביה כאן: רב הונא אמר: אינה אוכלת; רב ירמיה בר אבא אמר: אוכלת. רב הונא אמר: אינה אוכלת, ואפילו לרב דאמר 'אוכלת' - התם הוא, דלא איתיה לאב, אבל הכא - דאיתיה לאב, האי דאישתיק מירתח רתח. רב ירמיה בר אבא אמר: אוכלת, ואפילו לרב אסי, דאמר 'אינה אוכלת': התם הוא, דשמא יבוא אביה וימחה, אבל הכא - מדשתיק - איתנוחי איתנחא ליה.

נתקדשה שלא לדעת אביה, וניסת שלא לדעת, ואביה כאן: רב הונא אמר: אוכלת, רב ירמיה בר אבא אמר: אינה אוכלת. אמר עולא: הא דרב הונא (משלי י כו) כחומץ לשנים וכעשן לעינים [כן העצל לשלחיו]! השתא: ומה התם דקידושי דאורייתא ^[49] אמרת 'לא אכלה' - הכא לא כל שכן! -

הערות

^ הואיל ויש לו בה קידושין, אף על פי שהן בעבירה, דקידושין תופסין בחייבי לאוין
^ לאותו שנתאלמנה הימנו לפני מכירה זו
^ שנתאלמנה מקידושי יעוד
^ ואי תימא: הלא על ידי אביה באו לה, והוה ליה מוכר לאישות, ושוב אינו מוכרה לשפחות
^ הא מתניתין
^ שמקבל על המכירה
^ אלא לשפחות; ויעוד, שתופס בה - מחמת שפוחת פרוטות פעולה שיש לו עליה הוא בא, ולא על ידי אביה באו לה, דלהוי הך מכירה בתרייתא: שפחות בתר אישות
^ זה שקדשה שלא לדעת אביה
^ צריכה מיאון עם גט המוטל עליה: אם עשה בה מאמר - אותו הגט מצריכה להיות עמו מיאון
^ אבל אם לא עשה בה מאמר, דאין עליה גט אלא חליצה לזיקתו - אותה חליצה אינה זוקקתה להיות ממאנת עם החליצה
^ והשתא מפרש למילתא ואזיל:
^ דקיימא לן ביבמות (נ,א) דהעושה מאמר ביבמתו, ובא לפוטרה בלא כניסה - צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו; וזו שקדשה שלא לדעת אביה - אף צריכה מיאון עמהם
^ ולא היתה צריכה לא גט ולא חליצה
^ והרואה שהצרכנוה גט - אומר שהקידושין קידושין גמורים הן,
^ וקשיא לי למה לי 'שמא לא נתרצה האב בקידושי ראשון'? אפילו נתרצה בשל ראשון, ובשל שני לא נתרצה - אין זה גט; וכיון דאין כאן גט - תפסי קידושין באחותה, דקידושין תופסין באחות חלוצה, כדלקמיה, והרואה שהצריכוה גט - אומר דגט גמור הוא, וקידושין אין תופסין באחותה, וצריכה מיאון!? ואומר אני 'שמא לא נתרצה בקידושי ראשון' - כדי נסבה
^ שאפילו אם חליצה זו חליצה גמורה קידושין תופסין באחותה שאחות חלוצה אינה אסורה אלא מדברי סופרים
^ ביבמות שנינו: החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת - חולצת ולא מתיבמת; המגרש אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת - הרי זו פטורה, דהויא לה אחות גרושתו, שהיא ערוה לו בחייה; ועל משנה זו אמר ריש לקיש
^ לנו
^ ממשנה זו אנו למדים
^ דאחות גרושה הויא ערוה מן התורה
^ אבל
^ אינה אלא
^ תחת אילני צפצפה שהוא מין ערבה. לשון אחר: מחצלות נתונות על גבי זיזין הבולטין ברשות הרבים, לשבת תחתיהן מפני החמה
^ דבת שנתקדשה שלא לדעת אביה
^ בקידושין שקידש לו האב שלא מדעתו
^ דאב בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה, דטב למיתב טן דו, אבל גברא דייק ונסיב, ובן אינו ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו
^ בן
^ אביו, וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה, והאב נעשה לו שליח מאליו, וזכין לאדם שלא בפניו
^ שמעתי ממנו
^ רבינא
^ דלא סבר ליה לדרב ושמואל דאמרי חוששין שמא נתרצה האב, וכל שכן לשמא עשאו הבן שליח, אלא אם כן שמענו; ודקאמר 'אפילו למאן דאמר כו' - לרווחא דמילתא: כי היכי דלקבליה מיניה קאמר הכי
^ אגודה
^ וקטנה שלא לדעת אביה הואי
^ בחדא מינייהו הוי בזיון
^ מעשה היה שהאיש אמר לתת בתו קטנה לקרובו ואשתו אמרה שיתננה לקרובה
^ הכריחתו והודה לה לתתה לקרובה, ועשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו את קרוביהן
^ בעליה
^ בסתר ועדיין לא קבל האב קידושין מקרוב של אשתו
^ ולא חיישינן בהא שמא נתרצה האב, דלא הדר ביה מדבוריה
^ טעמא אחרינא
^ דודאי לא נתרצה, דכיון דטרח האי אבי הבת לעשות סעודה - אינו מפסידה
^ לעשות סעודה: לאביי, מכיון דאודי לה - תו לא הדר ולא חיישינן לשמא נתרצה
^ אם כהן הוא זה
^ ואף על פי שלא היתה חופה זו לדעת האב, ואמרו רבנן (כתובות נז ב): אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, זו - הואיל וקידושיה לדעתו היו - חופה נמי ניחא ליה
^ עד שנשמע שיבא וימחה
^ אף על גב דגבי תרומה מחזקינן ליה בחזקה שנתרצה בחופה, התם הוא, דאי נימא לא נתרצה - אכלה מדאורייתא, דארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה
^ אבל לענין ירושה דבעינן שארו מודה דאינו אלא כארוס ואם מתה אינו יורשה, דכיון דמספקא לן אם מתרצה בחופה או לאו אוקימנא ממונא בחזקת מריה
^ לא הודיעתו
^ שנתקדשה לדעת

[1] הואיל ויש לו בה קידושין, אף על פי שהן בעבירה, דקידושין תופסין בחייבי לאוין

[2] לאותו שנתאלמנה הימנו לפני מכירה זו

[3] שנתאלמנה מקידושי יעוד

[4] ואי תימא: הלא על ידי אביה באו לה, והוה ליה מוכר לאישות, ושוב אינו מוכרה לשפחות

[5] הא מתניתין

[6] שמקבל על המכירה

[7] אלא לשפחות; ויעוד, שתופס בה - מחמת שפוחת פרוטות פעולה שיש לו עליה הוא בא, ולא על ידי אביה באו לה, דלהוי הך מכירה בתרייתא: שפחות בתר אישות

[8] זה שקדשה שלא לדעת אביה

[9] צריכה מיאון עם גט המוטל עליה: אם עשה בה מאמר - אותו הגט מצריכה להיות עמו מיאון

[10] אבל אם לא עשה בה מאמר, דאין עליה גט אלא חליצה לזיקתו - אותה חליצה אינה זוקקתה להיות ממאנת עם החליצה

[11] והשתא מפרש למילתא ואזיל:

[12] דקיימא לן ביבמות (נ,א) דהעושה מאמר ביבמתו, ובא לפוטרה בלא כניסה - צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו; וזו שקדשה שלא לדעת אביה - אף צריכה מיאון עמהם

[13] ולא היתה צריכה לא גט ולא חליצה

[14] והרואה שהצרכנוה גט - אומר שהקידושין קידושין גמורים הן,

[15] וקשיא לי למה לי 'שמא לא נתרצה האב בקידושי ראשון'? אפילו נתרצה בשל ראשון, ובשל שני לא נתרצה - אין זה גט; וכיון דאין כאן גט - תפסי קידושין באחותה, דקידושין תופסין באחות חלוצה, כדלקמיה, והרואה שהצריכוה גט - אומר דגט גמור הוא, וקידושין אין תופסין באחותה, וצריכה מיאון!? ואומר אני 'שמא לא נתרצה בקידושי ראשון' - כדי נסבה

[16] שאפילו אם חליצה זו חליצה גמורה קידושין תופסין באחותה שאחות חלוצה אינה אסורה אלא מדברי סופרים

[17] ביבמות שנינו: החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת - חולצת ולא מתיבמת; המגרש אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת - הרי זו פטורה, דהויא לה אחות גרושתו, שהיא ערוה לו בחייה; ועל משנה זו אמר ריש לקיש

[18] לנו

[19] ממשנה זו אנו למדים

[20] דאחות גרושה הויא ערוה מן התורה

[21] אבל

[22] אינה אלא

[23] תחת אילני צפצפה שהוא מין ערבה. לשון אחר: מחצלות נתונות על גבי זיזין הבולטין ברשות הרבים, לשבת תחתיהן מפני החמה

[24] דבת שנתקדשה שלא לדעת אביה

[25] בקידושין שקידש לו האב שלא מדעתו

[26] דאב בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה, דטב למיתב טן דו, אבל גברא דייק ונסיב, ובן אינו ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו

[27] בן

[28] אביו, וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה, והאב נעשה לו שליח מאליו, וזכין לאדם שלא בפניו

[29] שמעתי ממנו

[30] רבינא

[31] דלא סבר ליה לדרב ושמואל דאמרי חוששין שמא נתרצה האב, וכל שכן לשמא עשאו הבן שליח, אלא אם כן שמענו; ודקאמר 'אפילו למאן דאמר כו' - לרווחא דמילתא: כי היכי דלקבליה מיניה קאמר הכי

[32] אגודה

[33] וקטנה שלא לדעת אביה הואי

[34] בחדא מינייהו הוי בזיון

[35] מעשה היה שהאיש אמר לתת בתו קטנה לקרובו ואשתו אמרה שיתננה לקרובה

[36] הכריחתו והודה לה לתתה לקרובה, ועשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו את קרוביהן

[37] בעליה

[38] בסתר ועדיין לא קבל האב קידושין מקרוב של אשתו

[39] ולא חיישינן בהא שמא נתרצה האב, דלא הדר ביה מדבוריה

[40] טעמא אחרינא

[41] דודאי לא נתרצה, דכיון דטרח האי אבי הבת לעשות סעודה - אינו מפסידה

[42] לעשות סעודה: לאביי, מכיון דאודי לה - תו לא הדר ולא חיישינן לשמא נתרצה

[43] אם כהן הוא זה

[44] ואף על פי שלא היתה חופה זו לדעת האב, ואמרו רבנן (כתובות נז ב): אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, זו - הואיל וקידושיה לדעתו היו - חופה נמי ניחא ליה

[45] עד שנשמע שיבא וימחה

[46] אף על גב דגבי תרומה מחזקינן ליה בחזקה שנתרצה בחופה, התם הוא, דאי נימא לא נתרצה - אכלה מדאורייתא, דארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה

[47] אבל לענין ירושה דבעינן שארו מודה דאינו אלא כארוס ואם מתה אינו יורשה, דכיון דמספקא לן אם מתרצה בחופה או לאו אוקימנא ממונא בחזקת מריה

[48] לא הודיעתו

[49] שנתקדשה לדעת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]