פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נמנו [1] וגמרו: המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש [2] [כתנא קמא ורבי יוסי, ולא כרבי יהודה]; ורב אמר: עדיין היא מחלוקת [3].

אמר אביי: כוותיה דרבי יוחנן מסתברא [4], דתניא [ספרא צו פרשתא ד פרק י הלכה ג-ט]: 'מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים [5]? תלמוד לומר: (ויקרא ז ט) וכל מנחה אשר תאפה בתנור [וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה (ויקרא ז י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש כאחיו] [6]; יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים [7] שלא קמו תחתיהם בדלות [8], אבל יחלקו מנחות כנגד עופות [9] שהרי קמו תחתיהן בדלות [10]? תלמוד לומר: (ויקרא ז ט: וכל מנחה אשר תאפה בתנור) וכל נעשה במרחשת [ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה (ויקרא ז י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש כאחיו] [11]; יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים, אבל יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו והללו מיני דמים? תלמוד לומר: [ו]על מחבת [12]; יכול לא [13] יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו מעשיהם ביד והללו מעשיהם בכלי [14], אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שהללו והללו מעשיהם ביד? תלמוד לומר: (ויקרא ז י) וכל מנחה בלולה בשמן [וחרבה] לכל בני אהרן [תהיה איש כאחיו]; יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיהם רכים וזו מעשיהם קשים [15], אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת [16], שהללו והללו מעשיהם קשים, אי נמי מעשיהם רכים? תלמוד לומר: 'וחרבה לכל בני אהרן תהיה'; יכול לא יחלקו [17] בקדשי הקדשים [18] אבל יחלקו [19] בקדשים קלים [20]? תלמוד לומר: 'איש כאחיו' [וסמיך ליה] (ויקרא ז יב) אם על תודה [יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן]: כשם שאין חולקין בקדשי קדשים - כך אין חולקים בקדשים קלים; 'איש [21]' [22]: איש חולק, אפילו בעל מום [23], ואין הקטן חולק, ואפילו תם.' [הלימוד דלעיל הוא] סתם ספרא [24] – מני [ודעת מי היא]? - רבי יהודה [25], והוא קאמר דלית בה דין חלוקה כלל [26]! שמע מינה [27] [ושמע מינה שרבי יהודה חזר בו, ומסכים עם הת"ק ולפיכך נראה שהרישא של המשנה היא כדברי הכל].

אמר רבא: וכרב - מי לא תניא? והתניא: הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים [28]; מאי חולקים? - חוטפים, כדקתני סיפא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קוראין אותו 'בן חמצן' עד יום מותו. [29] אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה [30]? - (תהלים עא ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ; רבה אמר: מהכא: (ישעיהו א יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ [31] [שפטו יתום ריבו אלמנה]. [32]

מעשר שני - בין בשוגג בין במזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שוגג לא קידש מזיד קידש וכו':

רבי יהודה רבי מאיר מזיד שוגג מזיד שוגג קידש לא קידש לא קידש לא קידש מעשר שני לא קידש קידש קידש לא קידש הקדש


מנא הני מילי? אמר רב אחא בריה דרבא משמיה דגמרא [33]: (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה': לה' הוא, ולא לקדש בו אשה! הרי תרומת מעשר, דכתיב (במדבר יח כח) כן תרימו גם אתם תרומת ה' [מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן], ותנן: המקדש בתרומה – מקודשת! [אולי הכוונה לקידושין פ"ב מ"י , המצוטט להלן;] דלא כתיב ביה "לה'" [34]; והרי חלה, דכתיב בה (במדבר טו כא: מראשית ערסתיכם) תתנו לה' [תרומה לדרתיכם], ותנן [קידושין פ"ב מ"י]: 'המקדש בתרומות [ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו] מקודשת [ואפילו ישראל] [35]!? דלא כתיב ביה 'קדש'. והרי שביעית, דכתיב בה (ויקרא כה יב: כי) יובל הוא קדש תהיה לכם [מן השדה תאכלו את תבואתה], ותנן: 'המקדש בפירות שביעית - מקודשת [36]? דלא כתיב ביה "לה'". והרי תרומה, דכתיב (ירמיהו ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו [כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה’], ותנן [שם] המקדש בתרומה – מקודשת!? ההוא - בישראל כתיב [37].


עמוד ב

ולאו ממילא שמעת מינה [38]? תרגמה רבין סבא קמיה דרב: אמר קרא: הוא [39] - בהוייתו יהא [40].

[במעשר שני - בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - לא קידש, במזיד – קידש] ובהקדש במזיד – קידש, בשוגג - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - קידש, במזיד - לא קידש:

טבלת סיכום (גמרא נוחה)
רבי יהודה רבי מאיר
שוגג מזיד שוגג מזיד
מעשר שני לא קידש קידש לא קידש לא קידש
הקדש קידש לא קידש לא קידש קידש

אמר רבי יעקב: שמעית מינה דרבי יוחנן תרתי [41]: שגגת מעשר דרבי יהודה [42], שגגת הקדש דרבי מאיר [43] - שניהם אין אשה מתקדשת בהם [44]; חדא [45] לפי שאין אשה רוצה [46], וחדא לפי שאין שניהם רוצים [47], ולא ידענא הי מינייהו [48]!? אמר רבי ירמיה: ניחזי אנן: מעשר: איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא [49]; איהו ניחא ליה דניקני איתתא ממילא [50]! אלא הקדש: תרוייהו לא ניחא להו דנתחיל הקדש על ידייהו [51]. [52] ורבי יעקב אמר: [אפשר לומר גם] איפכא [53]: מסתברא: מי לא איכא למימר [54]: מעשר, איהי לא ניחא לה, משום טירחא דאורחא; איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא [55]!? אלא הקדש: בשלמא איהי לא ניחא לה דנתחיל הקדש על ידה [56]; אלא איהו מי לא ניחא ליה דניקני איתתא ממילא [57]? [רבי יעקב הצליח להסביר מדוע יש מקום להסתפק, ואין להכריע במסורת מרבי יוחנן.]

בעא מיניה רבא מרב חסדא: [58] אשה - אין מתקדשת [59]; מעות מהו שיצאו לחולין [60]? אמר ליה: אשה אין מתקדשת - מעות היאך יצאו לחולין [61]?

בעא מינה רב חייא בר אבין מרב חסדא: במכר מאי [62]? אמר ליה: אף במכר לא קנה [63]. איתיביה [בבא מציעא פ"ג מ"יא]: חנוני כבעל הבית [64] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חנוני כשולחני [65]. עד כאן לא קא מיפלגי אלא דמר סבר חנוני כשולחני, ומר סבר חנוני כבעל הבית; אבל דכולי עלמא: אם הוציא [66] – מעל [67]! רבי מאיר - לדבריו דרבי יהודה קאמר: לדידי אם הוציא נמי לא מעל [68], אלא לדידך [69] אודי לי מיהא דחנוני כבעל הבית [70]! ואמר ליה [71]: לא [72], [73] כשולחני [74].

אמר רב: [לכאורה בנגוד למה שלמדנו לעיל:

טבלת סיכום (גמרא נוחה)
רבי יהודה רבי מאיר
שוגג מזיד שוגג מזיד
מעשר שני לא קידש לא קידש לא קידש קידש
הקדש לא קידש קידש קידש לא קידש

הערותעריכה

  1. ^ למנין
  2. ^ ורבו האומרים 'אינה מקודשת', ובטלו המועטים, וחזרו בהם, וגמרו לומר: אינה מקודשת
  3. ^ לא עמדו למנין, ולא חזר בו רבי יהודה
  4. ^ דחזר בו רבי יהודה
  5. ^ כפי דמים, לומר: "טול אתה מנחה ואני חזה ושוק או בשר חטאת ואשם"
  6. ^ 'כל מנחה' משמע שבמנחה עצמה יחלקו 'כל בני אהרן'
  7. ^ לא הוציא הכתוב אלא שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים - והדין נותן:
  8. ^ שהרי לא קמו בכל מקום מנחות תחת זבחים בדלות: דבקרבן עולה ויורד מביא עני עופות תחת בהמה; 'זבחים' היינו בהמה הטעונה זביחה בסכין
  9. ^ כנגד חטאת העוף [שאותו אוכלים הכהנים]
  10. ^ דכתיב במטמא מקדש ובשמיעת קול: (ויקרא ה יא) ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה
  11. ^ דכולהו קראי יתירי נינהו: דמצי למיכתב 'כל מנחה לכל בני אהרן תהיה', למה ליה לפרושי כל מיני מנחות
  12. ^ אם אינו ענין למנחות כנגד זבחים, שאינן מינן - תניהו ענין לזבחים ועופות
  13. ^ לא מיעט הכתוב אלא שלא
  14. ^ והדין נותן: שהעופות מעשיהן ביד: מליקה בצפורן, והזבחים מעשיהן בכלי: בסכין
  15. ^ מחבת ומרחשת - כלים היו במקדש; וכל המנחות הנקמצות טעונות לוג שמן; ומחבת צפה ואינה עמוקה, ומתוך שהיא רחבה וצפה - הסולת מתפשט בכולו, והאור שורף את שמנה, לפיכך מעשיהן קשים; ומרחשת עמוקה, ואין האור שורף את השמן לפי שנבלע בעובי החלות, לפיכך מעשיהן רכין
  16. ^ "טול אתה חלקי במנחת ראובן ואני אטול חלקך במנחת שמעון"
  17. ^ קרבן כנגד חבירו
  18. ^ כמו מנחה
  19. ^ קרבן כנגד חבירו
  20. ^ דאית להו זכייה בגוייהו, ויכול למכור חלקו בקרבן זה בשביל זה
  21. ^ איש כאחיו
  22. ^ למעוטי קטן
  23. ^ שאף הם היו מתליעים בעצים, ומפשיטים ומנתחים ושוחטים
  24. ^ תורת כהנים
  25. ^ והא - בתורת כהנים איתא
  26. ^ אלמא לית בה דין שאר חלוקות בעילוי דמים
  27. ^ ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא, אלא משלחן גבוה הוא דזכו
  28. ^ גבי לחם הפנים
  29. ^ תניא: ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק - נשתלחה ברכה בלחם הפנים, וכל כהן המגיעו כזית: יש אוכל ושבע יש אוכל ומותיר; מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים, וכל כהן [הכמות] המגיעו – כפוּל [בלבד]; הצנועין מושכין ידיהם ממנו, דלא מהני להו מידי; והגרגרנין חולקין; וקא סלקא דעתא דהאי 'חולקין' - לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר, כיון דנשתלחה בו מאירה כפול - למאי חזי? אלא חולקין דרך עילוי: מניח חלקו לחבירו, ונוטל כנגדו במקום אחר; אלמא אית בהו דין חלוקה, ועל כרחך הא רבי יהודה היא, דאמר 'ממונו הוא'; ומשני: לעולם אין בו דין חלוקה, ומאי 'חולקין'? חלקו המגיעו קאמר, וכשאינו שוה לו - חוטף חלק חבירו ואוכלו; והא דתנן במסכת סוכה (נו,א) 'הנכנסים חולקין בצפון' - חלקו המגיעו קאמר, ובעוד שהיתה בו ברכה.
  30. ^ ד'חמצן' לשון חמסן
  31. ^ החזיקו יד הנגזל להצילו מיד עושקו [כמו בהמשך הפסוק:]
  32. ^ 'ולא אשרו חוֹמץ' לא גרסינן הכא, אלא בבבא קמא (מו,ב) גבי 'מִנַיִן שנזקקין לתובע תחלה?'
  33. ^ כך נקבעה בגמרא ושגורה בפי בני בית המדרש
  34. ^ מלמד שתהא שלו, אבל תרומת ה' [כלומר:] שצוה עליה הוא
  35. ^ כל תרומות במשמע, וחלה נמי 'תרומה' היא, דכתיב (במדבר טו כא) מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה
  36. ^ דקתני (לעיל נ,ב): ושל שביעית היתה, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות - הא נכריות מקודשות
  37. ^ והם קרוים 'קדש לה’’
  38. ^ בתמיה: מדכתיב 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתו' - כתרומה הם לו, ושמע מינה תרומה נמי הויא קדש לה'
  39. ^ גבי מעשר לה'
  40. ^ בהווייתו יהא לה'
  41. ^ טעמא דמתרתי בבי דמתניתין, דקתני בה: 'בשוגג לא קידש'
  42. ^ הואיל ואית ליה מעשר ממון הדיוט הוא - אמאי בשוגג לא קידש?
  43. ^ כיון דאית ליה במזיד קידש - שוגג מאי שנא
  44. ^ כלומר: שמעית מרבי יוחנן טעמא דתרתי בבי דמתניתין דאיירי בשגגות, ותני תנא דידן בתרוייהו 'אין אשה מתקדשת בהן'
  45. ^ בחדא מינייהו פירש
  46. ^ אם היתה יודעת שהוא כן - לא קבלתו לשם קידושין והוו להו קידושי טעות
  47. ^ דנפקא מינה: דבההיא דפריש בה רבי יוחנן 'לפי שאין אשה רוצה' - אם בדקנוה ואמרה "רוצה אני", ואינה מקפדת - אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה
  48. ^ באיזה מהן [מעשר או הקדש] תלה באשה ואיזו תלה בשניהם
  49. ^ להצריכה להעלותו לירושלים
  50. ^ בחנם בלא טורח
  51. ^ שהוא דבר איסור, וקראן הכתוב 'מועלי מעל'; ואם קידושין הן - הרי נתחלל, שזו היא הוצאתו: כשהוציאוֹ מרשות גבוה ונתנוֹ לה
  52. ^ דאמר לא ידעינן הי מינייהו -
  53. ^ אמר לך: אטו איפכא נמי
  54. ^ במעשר לפי שאין שניהן רוצים ובהקדש לפי שאין אשה רוצה
  55. ^ דעל כרחך אונסא דאורחא עליה רמיא: שהמעשר אין בו כאן שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים, שאפילו תמכרנו - דמיו נתפסין בקדושתו, וקידושיהָ צריכין שיהו שוה פרוטה; הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוא - כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא - לא הוה מקדשה לה ביה, דשכיח לאיתנוסי טפי גבי איתתא מגברא [משום נדה]; אי נמי לא רמי אחריות עליה - לא ניחא ליה דליתניס מינה, פן תיעצב ותאמר לו "קידשתני בדבר שלא נהניתי בו"
  56. ^ דמה הנאה יש לה בחילולו? אם לא תקבלנו יצטרך זה לקדשה בהיתר משלו
  57. ^ ואף על פי שעליו לשלם להקדש, השתא מיהא ניחא ליה, שמא אין לו משלו עכשיו כלום!
  58. ^ הא קאמרינן
  59. ^ בשגגת הקדש לרבי מאיר
  60. ^ להנות מהן עתה, וזה יתחייב בהן [ובחומש וב]קרבן מעילה
  61. ^ במה יצאו מרשות הקדש, אחרי שאין דבריהם [שתתקדש בהם] קיימין
  62. ^ לקח החפץ במעות הקדש בשוגג: לרבי מאיר קנה או לא קנה
  63. ^ ולא יצאו מעות לחולין, ואין מעילה לרבי מאיר בהקדשות אלא באוכל אוכלי הקדש, אבל המוציא מעות הקדש - אין לו מעילה: בכל מקום שהן – שֵם 'הקדש' עליהם
  64. ^ שאינו צריך תמיד למעות, שנותנים לו פירות, וכל מכר חנותם באשראי, ודי לו במיעוט מעות שבידו
  65. ^ משנה היא במעילה: 'גזבר המפקיד מעות אצל שולחני: אם צרורין - לא ישתמש בהם, לפיכך אם הוציא - לא מעל הגזבר אלא שולחני, ואם מותרים - ישתמש בהם; לפיכך אם הוציא - מעל הגזבר', דברשותיה עבד, דמידע ידע דשולחני צריך למעות תדיר, אבל בעל הבית - בין כך ובין כך לא ישתמש בהן, דלאו אדעתא דהכי אפקדינהו גביה, דסתם בעל הבית אינו משתמש תמיד במעות; לפיכך אם הוציא מעל בעל הבית, ולא הגזבר שהפקידו
  66. ^ מעות הקדש
  67. ^ אחד מהם; אלמא במכר לרבי מאיר קנה: דאם לא קנה - היאך יצאו מעות לחולין?
  68. ^ לא זה ולא זה: שאין מעילה במעות אלא באוכלין
  69. ^ דיש מעילה במעות
  70. ^ והוא מעל, ולא גזבר, דלאו ברשותיה עבד
  71. ^ רבי יהודה
  72. ^ לא מודינא לך בהא
  73. ^ אלא
  74. ^ הוא, ומעל גזבר, דמידע ידע דצריך תמיד למעות לקנות סחורה