ביאור:בבלי קידושין דף סה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמצעית שבכת שניה תשתרי [1]? הכא במאי עסקינן? - בשאין שם [2] אלא גדולה וקטנה [3]; והכי נמי מסתברא [4]: דאם איתא דאיכא [5] – ליתנייה [6]!? ולטעמיך [7] - אמצעית שבכת ראשונה דודאי ספיקא, ואסירא ליה [8] - מי קתני לה? הכי? השתא: התם [9], תנא 'קטנה' דידה לאיסורא [10], והוא הדין להך [11] דקשישא מינה; [12] הכא [13] - אם איתא דאיכא [14] – ניתנייה [15]! אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: הא פסח, דכי כת אחת דמי, ופליגי [16]!? אמר ליה: התם בלישנא דעלמא קמיפלגי [17]: [18] מר סבר 'עד פני הפסח' = עד קמי פיסחא, ומר סבר 'עד דמיפני פיסחא' [19].
משנה:
האומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני" - הוא אסור בקרובותיה [20] והיא מותרת בקרוביו;
היא אומרת "קדשתני" והוא אומר "לא קדשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו;
"קידשתיך" והיא אומרת "לא קידשת אלא בתי" - הוא אסור בקרובות גדולה, וגדולה מותרת בקרוביו, הוא מותר בקרובות קטנה [21], וקטנה מותרת בקרוביו;
"קדשתי את בִּתֵּך" והיא אומרת "לא קדשת אלא אותי" - הוא אסור בקרובות קטנה [22], וקטנה מותרת בקרוביו; הוא מותר בקרובות גדולה [23], וגדולה אסורה בקרוביו.
גמרא: האומר לאשה "קדשתיך" [והיא אומרת "לא קדשתני" - הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו; היא אומרת "קדשתני" והוא אומר "לא קדשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו]: וצריכא [24]: דאי אשמעינן גביה דידיה [25] משום [26], דגברא לא איכפת ליה [27] ומיקרי [28]אמר [29], אבל איהי –אימא: [30] - אי לאו דקים לה בדיבורה [31] לא הות אמרה וליתסר איהו [32] בקרובותיה [33] - קא משמע לן.
"קידשתיך" והיא אומרת ["לא קידשת אלא בתי" - הוא אסור בקרובות גדולה, וגדולה מותרת בקרוביו, הוא מותר בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו]:
הא תו למה לי?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא מדאורייתא הימניה רחמנא לאב, מדרבנן הימנוה לדידה [34] ותיתסר ברתה בדיבורה [35] - קא משמע לן.
"קידשתי את בתך" [והיא אומרת "לא קדשת אלא אותי" - הוא אסור בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו; הוא מותר בקרובות גדולה, וגדולה אסורה בקרוביו]: הא תו למה לי? איידי דתנא הא - תנא נמי הא.
איתמר: רב אמר: כופין [36], ושמואל אמר: מבקשין. אהייא? אילימא ארישא - לאו כופין איכא ולא מבקשין איכא [37]! אלא אסיפא [38]? בשלמא 'מבקשין' [39] – לחיי [40]; אלא 'כופין'? אמאי? אמר "לא ניחא לי דאיתסר בקריבה"?!
אלא שמעתתא [41] אהדדי איתמר [42]: אמר שמואל: מבקשין ממנו ליתן גט; אמר רב: אם נתן גט מעצמו [43] - כופין אותו ליתן כתובה [44]. איתמר נמי: אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: כופין ומבקשין. תרתי? [אלא] הכי קאמר: מבקשין ממנו ליתן גט, ואם נתן מעצמו - כופין אותו ליתן כתובה.
אמר רב יהודה: המקדש בעד אחד - אין חוששין לקידושיו. בעו מיניה מרב יהודה: שניהם מודים [45] – מאי [46]? 'אִין' ו'לא' ורפיא בידיה [47]. [48] איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל: המקדש בעד אחד - אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים. איתיביה רבא לרב נחמן: האומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני" הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו: אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו? ואי דליכא עדים [49] אמאי אסור בקרובותיה [50]? אלא לאו בעד אחד [51]! הכא במאי עסקינן? - כגון דאמר לה "קידשתיך בפני פלוני ופלוני [52] והלכו להם למדינת הים". איתיביה [גיטין פ"ח מ"ט]: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי [53]: בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, ובית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני - היכי דמי?: אי דאיכא עדים [54] - מאי טעמייהו דבית שמאי? ואי דליכא עדים - מאי טעמייהו דבית הלל? אלא לאו בעד אחד [55]?! וליטעמיך - אימא סיפא: ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה; ואי סלקא דעתך עד אחד מהימן - מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין? אלא הכא במאי עסקינן - כגון דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה: בית שמאי סברי: לא
אמרינן 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' ובית הלל סברי אמרינן 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' [56], ומודים ודאי בנתגרשה מן האירוסין דלא אמרינן 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' מפני שאין לבו גס בה.
אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים. אמר רבה בר רב הונא: המקדש בעד אחד - בי דינא רבה אמרי 'אין חוששין לקידושיו'. מאן 'בי דינא רבה'? - רב. ואיכא דאמרי: אמר רבה בר רב הונא אמר רב [57]: המקדש בעד אחד - בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו; מאן [58] 'בי דינא רבה'? - רבי.
מתיב רב אחדבוי בר אמי: 'שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם, זה אומר "זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי" וזה אומר "זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי" ואשה אומרת "אלו שני עבדי וחבילה שלי" - צריכה שני גיטין [59] וגובה כתובתה מן החבילה [60]'; היכי דמי?: אי דאית ליה סהדי להאי [61] ואית ליה סהדי [62] להאי - מי מצי אמרה 'אלו שני עבדי וחבילה שלי' [63]? אלא לאו בעד אחד [64]!? ותסברא? עד אחד בהכחשה מי מהימן [65]? אלא למישרי לעלמא דכולי עלמא לא פליגי דשרי, והכא - הכי קאמר 'צריכה שני גיטין' - כדי לגבות כתובתה מן החבילה [66], ורבי מאיר היא, דאמר: מטלטלי משתעבדי לכתובה [67].
מאי הוי עלה? רב כהנא אמר: אין חוששין לקידושיו; רב פפא אמר: חוששין לקדושיו.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: מאי דעתיך, דילפת 'דבר' 'דבר' מממון? - אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי [68] - אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי? אמר ליה: התם [בממון] לא קא חייב לאחריני [69] הכא קא חייב לאחריני [70].
מר זוטרא ורב אדא סבא, בני דרב מרי בר איסור [71], פליג ניכסייהו בהדי הדדי; אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה: (דברים יט טו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא) על פי שני עדים [או על פי שלשה עדים יקום דבר] אמר רחמנא [72] [73] דאי בעי למיהדר [74] - לא מצי הדרי בהו [75] ואנן לא הדרי [76]? או דלמא לא מקיימא מלתא אלא בסהדי [77]? אמר להו: לא איברו סהדי אלא לשקרי [78]. [ואם לומדים ממון לקידושין – אשה מקודשת ללא עדים כלל.]
אמר אביי: [על פי פירוש הגמרא לכריתות פ"ג מ"ח, בכריתות יא,ב; יבמות פז,ב] אמר לו עד אחד "אכלת חלב" [79] והלה שותק – נאמן [80]; ותנא תונא [בהמשך המשנה] אמר לו עד אחד "אכלת חלב" והלה אומר "לא אכלתי" – פטור'; טעמא דאמר 'לא', הא אישתיק – מהימן; ואמר אביי: אמר לו עד אחד "נטמאו טהרותיך" והלה שותק – נאמן; ותנא תונא: עד אחד אומר "נטמאו", והלה אומר "לא נטמאו" – פטור; טעמא דאמר "לא", הא אישתיק – מהימן; ואמר אביי: אמר לו עד אחד
הערות
עריכה- ^ ארישא קאי: דמספקא לכל כת שניה בגדולה אמצעית - לגבי מאן קרי לה 'גדולה' אי לא לגבי קטנה דההיא כת; אלמא בכת אחת פליגי
- ^ בכת שניה שום אמצעית
- ^ להכי תני 'אסורות כולן', אבל אי הוי התם אמצעית - הוי תני מתניתין 'חוץ מן הקטנות שבקטנות' ולא הוה תני 'חוץ מן הקטנה'
- ^ דבדליכא אמצעית עסקינן
- ^ אמצעית, וכולהו בעי לאשמועינן דאסירן
- ^ נתנייה גבי אינו יודע ונימא הכי ואינו יודע אם גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות או אמצעית שבקטנות כולן אסורות אלא מדלא תנייה לאשמעינן בה איסורא שמע מינה סבירא ליה דלא אסירא וכי קתני כולן אסורות בדליכא אמצעית
- ^ דאמרת דאי סבירא לן דאסורות - אאמצעית נמי קאי הוה מפרש לה
- ^ דודאי אסירא אם ישנה שם, דהא מודים דכל כת ראשונה לגבי כת שניה 'גדולה' קרי לה, ואסורה - ניתנייה ברישא כי היכי דנשמע מינה ד'אסורות' - עלה קאי, ולא תיסק אדעתין למישרי ולומר דכי קתני 'כולן אסורות' - כשאין שם אמצעית
- ^ בההיא לא איצטריך ליה לפרושי, דאף על גב דמתניתין כולה בשאין שם אלא שתים בכל כת - לא תיסק אדעתין דאי הוה שם אמצעית לא הוה תני 'כולן אסורות'
- ^ דכיון דתנא 'קטנה' דידיה לאיסורא, ואשמעינן דקרי לה 'גדולה'
- ^ כל שכן אמצעית
- ^ אלא
- ^ כת שניה, דכי לא תנא לה איכא למימר דמתניתין בשאין שם אלא גדולה וקטנה אבל אמצעית לא הוה קרי לה 'גדולה'
- ^ אמצעית, ואכולהו קאי 'אסורות'
- ^ ליתנייה בהדיא, ונשמע דאף היא אסורה, דלא נטעי לאוקמא בשאין שם אמצעית
- ^ דאיכא למאן דאמר: לימים אמצעיים נמי קרי 'פני' הואיל ויש מאוחר ממנו
- ^ דמאן דאסר - לאו משום דסבירא ליה דכל שיש מאוחר ממנו קרי 'פני'
- ^ אלא
- ^ משום דמשמע ליה בלשון בני אדם: 'מיפני פיסחא' קאמר: שיהא הפסח פנוי, פונה ועובר
- ^ דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא בהודאתו
- ^ שאין אמה נאמנת עליה, ואף היא אינה צריכה גט: דאי בעיא גט - הויא לה גרושתו, ונאסר בקרובותיה
- ^ הבת
- ^ האם
- ^ לאשמעינן בכולהו דמי שאסר עצמו בדיבורו נאסר ומי שלא אסר עצמו אינו נאסר
- ^ כי אמר "קידשתיך" לא מיתסרא איהי בקרוביו
- ^ דאיהו שקורי משקר
- ^ אם אוסר עצמו בקרובותיה חנם
- ^ ו
- ^ "קדשתיה" ואף על גב דלא קדשה
- ^ כי אמרה "קדשתני" - דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט
- ^ דקדיש
- ^ על פיה
- ^ ואפילו לא נתן לה גט
- ^ רבנן לאמה על הבת
- ^ ותהא צריכה גט ותאסר בקרובותיו
- ^ ליתן לה גט
- ^ דאין צריכה ממנו גט, דהא קתני 'מותרת בקרוביו', ואי בעיא גט - הוה מיתסרא באחיו, דהויא לה גרושת אחיו
- ^ דאמרה "קדשתני", דבעיא גט
- ^ ממנו ליתן גט
- ^ שצריך בקשה לאסור עצמו בקרובותיה כדי להתירה לינשא, הואיל ואין חפץ בה
- ^ דרב ושמואל
- ^ לא לחלוק זו על זו באו, אלא להוסיף האחרון מה שלא פירש הראשון
- ^ בלא בקשה
- ^ דגלי דעתיה דקִדשהּ, וארוסה יש לה כתובה
- ^ לדברי העד
- ^ הא דתניא 'אין חוששין' משום דלא מהימן הוא, והא הימנוה!? או דלמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים, ויליף 'דבר' 'דבר' מממון: כתיב בעריות 'ערות דבר' (דברים כד א) ובממון כתיב 'על פי שני עדים יקום דבר' (דברים יט טו)
- ^ לא היה מחזיק בדבריו לא לאיסור ולא להיתר; פעמים שאמר הן ופעמים שאמר לאו, ורפיא בידיה, ולא היתה מוחזקת הוראה זו בידו
- ^ דעד אחד חשיב לחייב שבועה בדיני ממונות; הלכך בערוה נמי חשיב להתקיים קידושין בפניו, ובלבד שיהו שניהם מודים.
- ^ ואפילו מודה
- ^ על פי עצמו? הלא אינן קידושין אפילו לדבריו, דאי נמי אמר 'בעד אחד הוו קידושין בששניהם מודים', היכא דאין עד אחד - לא אמרת
- ^ וקתני 'הוא אסור בקרובותיה', אלמא זה שמודה לו נאסר, דחשיב לאיתפוסי קדושין קמיה
- ^ דהוו להו קידושין גמורין לכל דבריו, ונאמן הוא לאסור את עצמו
- ^ ואפילו לאחר זמן
- ^ דנתקדשה בביאה
- ^ ושניהם מודים
- ^ משראוה שנתייחדה עמו - אין צריך להעיד על הביאה, דכיון דלבו גס בה - מחזקינן אותו בחזקת שבא עליה לשם קידושין
- ^ דרבה משמיה דרב אמר
- ^ קרי רב
- ^ קא סלקא דעתן: כדי להתירה לינשא
- ^ ממה נפשך, והמותר מוטל בספק עד יבא אליהו
- ^ שאמר "בפנינו קדשה"
- ^ נמי
- ^ דתיהוי מותר הכתובה שלה ושלהן בספק
- ^ לכל אחד, ושמע מינה דאפילו אינה מודה - צריכה גט
- ^ דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה - מי מהימן? אפילו לא מכחשא ליה איהי - ליכא למאן דאמר, דאין האחד בא אלא לשבועה, והכא שבועה לא שייכא
- ^ כלומר: לעולם החבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא אם כן נתנו לה שניהם גט מעצמן, והגט מביאה לידי גיבוי כתובה מן החבילה ממה נפשך: אם של זה הוא - הרי מיחייב לה כתובה על פיו, וכן זה, וכל שכן אם כולה שלה
- ^ כלומר: וכולה לא אשמועינן אלא דמטלטלין משתעבדי לכתובה, ורבי מאיר היא, דאמר במסכת כתובות, ב'האשה שנפלו לה נכסים' (פ,ב) גבי שומרת יבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון: הניח אחיו מעות - ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות; אלמא מעות משתעבדי לכתובה
- ^ דכתיב (שמות כב ח) 'אשר יאמר כי הוא זה' הרי שסמך על מקצת הודאתו
- ^ אינו חב לאחרים בהודאתו זו, שאין נפסד אלא הוא
- ^ שקרובותיה נאסרו בו [כאשר הוא מודה] וקרוביו נאסרין בה [כאשר היא מודה]
- ^ אחים הוי
- ^ 'על פי שנים' שהצריכה תורה - למאי הלכתא הצריך עדים?
- ^ משום
- ^ ולומר "לא כך היה"
- ^ לא יוכל לומר כן, שאֵלו יעידום - הוא שהצריכם הכתוב עדים
- ^ ואנו אין אנו שקרנים, ולא הדרינן בן, ואין אנו צריכין עדים
- ^ שאפילו הם מודים - אין דבריהם קיימים אלא בעדים, ונמצא אני מחזיק בשלו והוא בשלי, שאין חלוקתנו כלום
- ^ הכופרים בדברים לומר "לא כן הוא"
- ^ בשוגג, וחייב אתה קרבן
- '^ העד, וכשר הקרבן, ואין כאן משום 'או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד כח) - ולא שיודיעוהו אחרים והכי דרשינן לה בשמעתא קמייתא ד'האשה רבה' (יבמות פז ב) ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש