קטגוריה:ויקרא כה א

תרגום

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?!

משה קיבל את התורה בהר סיני,  (שמות לא יח): "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים". אבל אחר-כך הוא ירד משם, ובנה את המשכן יחד עם בני-ישראל, כמסופר בסוף ספר שמות. החל מתחילת ספר ויקרא, ה' מדבר אל משה באוהל מועד, (ויקרא א א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". לכן מפתיע שבפסוקנו, הפותח את פרשת השמיטה, לקראת סוף ספר ויקרא, שוב נאמר שה' מדבר אל משה בהר סיני! תמיהה זו מבוטאת בדברי חכמי המדרש (ואחריהם רש"י), שכבר הפכו לפתגם: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?!" ( ספרא ) . המפרשים הסבירו את העניין בכמה דרכים.

1. כל דיני השמיטה והיובל אכן נאמרו למשה כבר בהר סיני, אולם בזמנו הם נכתבו בקיצור בלבד (שמות כג י-יא) , ורק כאן נכתבו בפירוט. הדבר מלמדנו את אופן נתינת התורה לבני ישראל: התורה כולה ניתנה בעל-פה, ורק חלק ממנה נכתב, כשהיה צורך בכך (ראו הסבר מפורט של הרב אליהו בן אמוזג ). מצוות השמיטה היא דוגמה שממנה ניתן להסיק על כל שאר המצוות: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני - והלא כל המצות נאמרו מסיני? אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני - אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני" ( ספרא ) . דוגמה נוספת היא פרטי מעשה הקרבנות, (ויקרא ז לח): "אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לה' בְּמִדְבַּר סִינָי", קרבן התמיד, (במדבר כח ו): "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה'", וחוקי הערכים והחרמים, (ויקרא כז לד): "אֵלֶּה המצות אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי".

• אמנם, לפי זה לא ברור מדוע דווקא כאן הוחלט לכתוב את פרטי השמיטה - מדוע עד עכשיו היה מספיק לומר אותם בעל-פה ועכשיו היה צורך לכתבם?
• - ייתכן שהמטרה היא לרכז במקום אחד את התנאים להישרדות בארץ ישראל (כי באותו זמן, לפני חטא המרגלים, היו אמורים להיכנס לארץ מייד). התנאי הראשון נזכר בפרשה הקודמת - שמירה על קדושה והתרחקות מעריות, (ויקרא יח כח): "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם"; התנאי השני נזכר בפרשתנו - שמירת שבתות הארץ, (ויקרא כו לד): "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ"( פירוט ). "והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ. וכאשר אמר על העריות, כי בעבורם תקיא הארץ אותם, כן אמר בפרשת אם בחקותי על שבתות הארץ, והזכיר בתחילה פירוש השבתות" ( אבן עזרא ) .

2. מצוות השמיטה והיובל נאמרה למשה בקצרה בפעם הראשונה שעלה להר סיני (שמות כג י-יא) . לאחר חטא העגל נשברו הלוחות הראשונים, וה' רצה לתת לוחות שניים ולחדש את הברית. הברית השניה כוללת פירוט והרחבה של כל המצוות מהברית הראשונה (שמות לד) . כשמשה ירד מהר סיני עם הלוחות השניים, הדבר הראשון שעשה היה להוביל את עם ישראל לבניית המשכן. מייד לאחר מכן ניתנו המצוות הקשורות למשכן, בתחילת ספר ויקרא. אחרי שהושלמו ענייני המשכן, חזר משה לספר לבני ישראל את פרטי המצוות האחרות שנאמרו לו בעלייתו השניה להר סיני, ובפרט, השמיטה והיובל. "והנה, קבלו הדבר בשמחה ויצאו מלפניו מיד, ובאו כולם ונתנו הנדבה ועשו המשכן והשלימו מלאכתו. וכאשר הוקם, מיד "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד", וצוהו בקרבנות ובכל תורת כהנים, ומשה צוה הכל אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל מיד. וכאשר השלים, אמר להם "עוד צוה אותי השם בהר סיני לפרש לכם השמיטה והיובל ולכרות לכם על כל המצוה והמשפטים ברית חדשה באלה ובשבועה"" ( רמב"ן ) .  ולכן בסוף הפרשה מופיע פסוק המסכם את הברית השניה, (ויקרא כו מו): "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה".

3. ייתכן שדיני השמיטה והיובל אכן לא נאמרו למשה בפעם הראשונה שהיה בהר סיני (בספר שמות), אלא רק מאוחר יותר: לאחר חטא המקלל , ה' סילק את שכינתו מתוך בני-ישראל וחזר לשכון על הר סיני, ולכן משה נאלץ לעלות אל הר סיני כדי להמשיך ללמוד תורה מפי ה'. החטא של המקלל היה, במידה מסויימת, באחריותם של כלל ישראל. לכן בעקבות הפרשה הזאת ה' סילק את שכינתו מתוכם באופן זמני, ולכן לא דיבר אל משה מתוך אהל מועד אלא מהר סיני. ואמר למשה את כל דיני השמיטה, כי המסר העיקרי שלהם הוא "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה כג) – כל הארץ היא שלי ולכן אתם חייבים להיזהר בכבודי ולא להגיע למצב של קללה. לפי זה, פרקים כה-כז בספר ויקרא אכן נאמרו למשה בהר סיני, אך רק בסוף תקופת ספר ויקרא, והם נכתבו מייד כשנאמרו.

4.וכעת נראה לי, שמבחינה טכנית אין הבדל בין תיאורי-המקום "באוהל מועד" ו"בהר סיני", שכן באותו זמן, אוהל מועד היה בהר סיני. כל המצוות שבספר ויקרא נאמרו למשה באוהל מועד, שחנה ליד הר סיני. אלא שהמצוות הראשונות עסקו בדינים הקשורים למקדש, כגון קרבנות וטהרה, ולכן נאמרו תחת הכותרת מאוהל מועד; והמצוות בפרשתנו עוסקות בדינים הקשורים לקרקע, הם קשורים לארץ ישראל, (דברים יא יא): "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת", ולכן נאמרו תחת הכותרת בהר סיני.