ביאור:בבלי קידושין דף כה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יתרת [1] וחתכה - עבד יוצא בהן לחירות. אמר רב הונא: והוא שנספרת על גב היד [2].
סבי דנזוניא לא אתו לפירקיה דרב חסדא; אמר ליה לרב המנונא: זיל צנעינהו [3]! אזל, אמר להו: מאי טעמא לא אתו רבנן לפירקא? אמרו ליה: אמאי ניתי? דבעינן מיניה מילתא ולא פשט לן! אמר להו: מי בעיתו מינאי מידי ולא פשיטנא לכו? בעו מיניה: עבד שסרסו רבו בבצים – מהו? כמום שבגלוי דמי [4]? או לא [5]? לא הוה בידיה. אמרו לו: מה שמך? אמר להו 'המנונא'. אמרו ליה: לאו 'המנונא' אלא 'קרנונא' [6]. אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: מתניתא בעו מינך [7], דתנן: עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם: כולם אין מטמאין משום מחיה [8], ואלו הם: ראשי אצבעות ידים, ורגלים, וראשי אזנים [9], וראש החוטם, וראש הגוייה [10], וראשי דדים שבאשה [11]; רבי יהודה אומר: אף שבאיש'. ותני עלה בכולם עבד יוצא בהם לחירות [12]; רבי אומר: אף הסירוס [13]; בן עזאי אומר: אף הלשון [14]'. [15] אמר מר: רבי אומר: אף הסירוס: סירוס דמאי? אילימא סירוס דגיד - היינו גוייה [16]; אלא - לאו סירוס דביצים [17]?! רבי אומר: אף הסירוס; ורבי - [18] לשון לא [19]? ורמינהו: הרי מי שהיה מזה, ונתזה הזאה על פיו [20]: רבי אומר: היזה [21], וחכמים אומרים: לא היזה; מאי - לאו על לשונו? לא, על שפתיו. על שפתיו – פשיטא!? מהו דתימא זימנא דחלים שפתיה [22] - קא משמע לן; והתניא על לשונו ועוד: תניא [23] 'ושניטל רוב הלשון: רבי אומר: רוב המדבר שבלשונו [24]' [אם כן רבי גם מודה שמום בלשון הוא מום גלוי]! אלא: רבי אומר: סירוס [25]' - ולא מיבעיא לשון [26]; בן עזאי אמר: לשון, אבל סירוס לא'. ומאי אף [27]? אקמייתא [28]. אי הכי - נקדמה דבן עזאי ברישא!? תנא שמעה לדרבי, וקבעה [29]; [30] ושמעה לדבן עזאי [31] – ותני [32]; ומשנה לא זזה ממקומה [33].
אמר עולא: הכל מודים בלשון לענין טומאה, דגלוי הוא אצל השרץ; מאי טעמא? – (ויקרא טו יא: וכל) אשר יגע בו [הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] אמר רחמנא, [34], והאי נמי בר נגיעה [35] הוא [36]; לענין טבילה - כטמון דמי [37]; מאי טעמא? 'ורחץ בשרו במים' אמר רחמנא: מה בשרו מאבראי - אף כל מאבראי [38]; לא נחלקו אלא לענין הזאה: רבי מדמי לה לטומאה, ורבנן מדמו לה לטבילה; ותרוייהו בהאי קרא קמיפלגי: (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא [ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב]: רבי סבר [39]: 'והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו' [40]; רבנן סברי: 'וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים [41]'. ורבנן נמי נדמייה לטומאה? טהרה מטהרה [42] הוה ליה למילף. ורבי - נדמייה לטבילה? 'וכבס בגדיו' הפסיק הענין. וסבר רבי: לענין טבילה כטמון דמי? והאמר רבין אמר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה, ונמצא עצם בין שיניה, והצריכה רבי טבילה אחרת [43]? נהי דביאת מים לא בעינן, מקום הראוי לבוא בו מים בעינן, כדרבי זירא, דאמר רבי זירא [44]: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו [45], ושאינו ראוי לבילה [46] - בילה מעכבת בו [47].
כתנאי [48]: '(ויקרא כב כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות [לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו] - כולן בביצים [49], דברי רבי יהודה; בביצים? - ולא בגיד [50]?! אלא: כולן אף בביצים [51] - דברי רבי יהודה; רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולם בגיד; רבי יוסי אומר: מעוך וכתות - אף בביצים [52]; נתוק וכרות - בגיד'; [בגיד] - אִין, בביצים – לא [53].
משנה:
בהמה גסה נקנית במסירה [54], והדקה – בהגבהה [55], דברי רבי מאיר.
ורבי אליעזר וחכמים אומרים: בהמה דקה נקנית במשיכה.
גמרא: דרש רב בקימחוניא [שם מקום]: בהמה גסה נקנית במשיכה. אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב, אמר להו: מי אמר רב 'בהמה גסה נקנית במשיכה'? והאנן 'במסירה' תנן? ורב נמי 'במסירה' אמר [56]!? הדר ביה מההיא [57]? [58] הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'וחכמים אומרים: זו וזו [59] נקנית במשיכה [60]; רבי שמעון אומר: זו וזו – בהגבהה [61]'. מתקיף לה רב יוסף: אלא מעתה: פיל לרבי שמעון במה יקנה [62]? אמר ליה אביי: בחליפין! אי נמי: בשוכר את מקומו! רבי זירא אמר: מביא ארבעה כלים [63], ומניחן תחת רגליו; שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר - קנה לוקח! [64] הכא במאי עסקינן – בסימטא [65].
הערות עריכה
- ^ אצבע
- ^ שהיתה בשורת שאר אצבעות
- ^ אמור אליהם להסגר ולישב בבית; וזה לשון נדוי לתלמיד חכם, כדאמר במועד קטן (יז,א): לאמר לו דרך כבוד הסגר ושב בביתך
- ^ שהרי תלויין בכיס וניכרים מבחוץ
- ^ הואיל וטמונין בתוך הכיס
- ^ יושב קרנות אתה ולא בעל תורה
- ^ דמברייתא דתני עלה דמתניתין: רבי אומר אף הסירוס יליף לה
- ^ שם אחד מן הנגעים, כדכתיב (ויקרא יג י): 'ומחית בשר חי בשאת' וכתיב בה (שם,יב) 'לכל מראה עיני הכהן': שתהא כולה נראית כאחת, פרט למחיה שהיא במקום המשופע ויורד לכל צד, שאין יכול לראות ראש הנגע ורגליו כאחת
- ^ שפת האוזן
- ^ גיד
- ^ אבל שבאיש אינן בולטין כל כך, ואין זה שיפוע
- ^ דכולן: אם קצצו לו רבו - מום שבגלוי הוא ואינו חוזר
- ^ מוסיף על אלו לענין עבד; ושן ועין לא איצטריך ליה לרבי למנות בתוספתא, דבהדיא כתיב, וזיל קרי בי רב הוא, ותנא קמא לא פליג בהא
- ^ שדרכו ליראות כשהוא מדבר, ומום שבגלוי הוא
- ^ רב חסדא מסיק ואזיל למילתיה למיפשט בעיא דסבי:
- ^ דאימני לענין נגעים, ובכולהו אמר תנא קמא 'עבד יוצא לחירות'
- ^ שמע מינה: בעיא דסבי - פלוגתא דרבנן ורבי היא
- ^ בתמיה
- ^ לשון לא הוי מום גלוי
- ^ של טמא
- ^ דאף על גב דהזאה על הגלוי בעינן כדלקמיה
- ^ סוגר פיו בחזקה, עד ששפתיו נדבקות מאד; ולא נשוינהו כגלוי הואיל ופעמים הם טמונות ע"י חלומו; 'חלים': דבר שהוא מדביק יפה; שולדו"ר בלע"ז; כדאמרינן גבי תפירות עור ב'העור והרוטב' (חולין קכג ב) 'שאני עור דחלים'
- ^ לענין מומי בכור שנו, בבכורות
- ^ ממקום פרישת דיבוקו ולמעלה - קרי 'מדבר', אף על גב דדיבור בבהמה לא שייכא קרי ליה 'מדבר' הואיל והוא המדבר בלשון האדם
- ^ אף על פי שהן טמונין בכיס לעולם
- ^ שהוא נגלה לפרקים
- ^ דקאמר בן עזאי
- ^ אקמייתא קאי: אעשרים וארבעה המנויין אצל נגעים, דקאמר תנא קמא 'עבד יוצא בהן לחירות' - מוסיף בן עזאי לענין עבד 'אף הלשון'
- ^ קבעה אצל הראשונות
- ^ והדר
- ^ שהיה מוסיף 'לשון' לבדו על הראשונות; ונמצא חלוק על רבי בסירוס
- ^ וקבעה בלשון 'אף': כמו שאמרה בן עזאי
- ^ והיה לו לתנא לקובעה בין תנא קמא לרבי, והדר למיתני תוספת 'סירוס' עלה; אלא שמאחר שנקבעה של רבי אצל תנא קמא, והיתה שגורה בפי התלמידים כך - לא זזה של רבי ממקומו; וסידרו של בן עזאי- אחריה, לפי שהגירסא השגורה בפה קשה לשנותה ולחזור ולגורסה בלשון אחר
- ^ דקיימא לן: מגע בית הסתרים אינו מטמא, ונפקא לן במסכת נדה (מג,א) מ'וכל אשר יגע בו הזב וגו' (ויקרא טו יא) - הא שטף טהור? בתמיה! הא טבילה בעי!? אלא: כל אשר יגע בו הזב - בדבר שהוא גלוי כידיו, והזב לא שטף עדיין כל גופו במים: שלא טבל מזובו וכבס בגדיו
- ^ כידיו
- ^ בגלוי, שהרי מוציא לשונו ונוגעין בו בגלוי; הילכך: נגע שרץ בלשונו - טמאהו
- ^ ואין צריך ביאת מים בתוך הפה
- ^ ולא שיכניס מים לתוך הפה; ואף להוציא כל הלשון אינו יכול; וטבילה למקצת לא אשכחינן; אבל נגיעה בכל שהוא הויא נגיעה
- ^ דריש
- ^ חטוי על מקום טומאה הוי חטוי
- ^ בעינן חטוי שיפול על מקום הראוי לרחיצה, דהיינו טבילה
- ^ הזאה מטבילה
- ^ משום חציצה אלמא בעי ביאת מים לתוך הפה
- ^ במנחות (קג,ב): אין מביאין מנחה של ששים ואחד עשרון בכלי אחד, דקים להו לרבנן שאין נבללין יפה בשוין ביחד; והוינן בה: וכי אין נבללין - מאי הוי? והא אנן תנן 'אם לא בלל – כשר'!?, ואמר רבי זירא עלה
- ^ ואפילו לא בלל כשר
- ^ כגון ששים ואחד
- ^ דראוי לבילה בעינן
- ^ סירוס דביצים אי הוי מום גלוי
- ^ 'כרות': כרותין החוטין שהביצים תלויין בהן בכיסן, ומעורים במקצת, ואינן נתוקין לגמרי; 'נתוק': ביד לגמרי ועדיין תלויין בכיס; נתוק הוי טפי מכרות, כדאמרינן במנחות (נו,ב): 'להביא נותק אחר כורת שחייב' אלמא נתוק הוי טפי מכרות
- ^ בתמיה: גיד ודאי גלוי הוא
- ^ ולא תימא מום טמון הוא, דודאי מינכר
- ^ דמינכר טפי
- ^ דודאי מום טמון הוא ולא מום גלוי הוא
- '^ בעליה מוסרים אותה ללוקח באפסר או בשערה, כדתניא (לעיל דף כב:) כיצד במסירה כו' אבל משיכה לא מקניא, דאין דרכה בכך להוליכה לפניו
- ^ ולא במשיכה
- ^ היה רגיל לומר
- ^ בתמיה
- ^ עד הכא שמואל קאמר לה.
- ^ הדקה והגסה
- ^ וכי האי תנא סבירא ליה לרב
- ^ ולא במסירה ולא במשיכה
- ^ שאי אפשר להגביהו
- ^ דקני ליה כליו כו'
- ^ ופלוגתא היא בבבא בתרא (פה,א)
- ^ זוית שהיא אצל רשות הרבים, ואינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד