פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יתרת [1] וחתכה - עבד יוצא בהן לחירות. אמר רב הונא: והוא שנספרת על גב היד [2].

סבי דנזוניא לא אתו לפירקיה דרב חסדא; אמר ליה לרב המנונא: זיל צנעינהו [3]! אזל, אמר להו: מאי טעמא לא אתו רבנן לפירקא? אמרו ליה: אמאי ניתי? דבעינן מיניה מילתא ולא פשט לן! אמר להו: מי בעיתו מינאי מידי ולא פשיטנא לכו? בעו מיניה: עבד שסרסו רבו בבצים – מהו? כמום שבגלוי דמי [4]? או לא [5]? לא הוה בידיה. אמרו לו: מה שמך? אמר להו 'המנונא'. אמרו ליה: לאו 'המנונא' אלא 'קרנונא' [6]. אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: מתניתא בעו מינך [7], דתנן: עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם: כולם אין מטמאין משום מחיה [8], ואלו הם: ראשי אצבעות ידים, ורגלים, וראשי אזנים [9], וראש החוטם, וראש הגוייה [10], וראשי דדים שבאשה [11]; רבי יהודה אומר: אף שבאיש'. ותני עלה בכולם עבד יוצא בהם לחירות [12]; רבי אומר: אף הסירוס [13]; בן עזאי אומר: אף הלשון [14]'. [15] אמר מר: רבי אומר: אף הסירוס: סירוס דמאי? אילימא סירוס דגיד - היינו גוייה [16]; אלא - לאו סירוס דביצים [17]?! רבי אומר: אף הסירוס; ורבי - [18] לשון לא [19]? ורמינהו: הרי מי שהיה מזה, ונתזה הזאה על פיו [20]: רבי אומר: היזה [21], וחכמים אומרים: לא היזה; מאי - לאו על לשונו? לא, על שפתיו. על שפתיו – פשיטא!? מהו דתימא זימנא דחלים שפתיה [22] - קא משמע לן; והתניא על לשונו ועוד: תניא [23] 'ושניטל רוב הלשון: רבי אומר: רוב המדבר שבלשונו [24]' [אם כן רבי גם מודה שמום בלשון הוא מום גלוי]! אלא: רבי אומר: סירוס [25]' - ולא מיבעיא לשון [26]; בן עזאי אמר: לשון, אבל סירוס לא'. ומאי אף [27]? אקמייתא [28]. אי הכי - נקדמה דבן עזאי ברישא!? תנא שמעה לדרבי, וקבעה [29]; [30] ושמעה לדבן עזאי [31] – ותני [32]; ומשנה לא זזה ממקומה [33].

אמר עולא: הכל מודים בלשון לענין טומאה, דגלוי הוא אצל השרץ; מאי טעמא? – (ויקרא טו יא: וכל) אשר יגע בו [הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] אמר רחמנא, [34], והאי נמי בר נגיעה [35] הוא [36]; לענין טבילה - כטמון דמי [37]; מאי טעמא? 'ורחץ בשרו במים' אמר רחמנא: מה בשרו מאבראי - אף כל מאבראי [38]; לא נחלקו אלא לענין הזאה: רבי מדמי לה לטומאה, ורבנן מדמו לה לטבילה; ותרוייהו בהאי קרא קמיפלגי: (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא [ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב]: רבי סבר [39]: 'והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו' [40]; רבנן סברי: 'וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים [41]'. ורבנן נמי נדמייה לטומאה? טהרה מטהרה [42] הוה ליה למילף. ורבי - נדמייה לטבילה? 'וכבס בגדיו' הפסיק הענין. וסבר רבי: לענין טבילה כטמון דמי? והאמר רבין אמר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה, ונמצא עצם בין שיניה, והצריכה רבי טבילה אחרת [43]? נהי דביאת מים לא בעינן, מקום הראוי לבוא בו מים בעינן, כדרבי זירא, דאמר רבי זירא [44]: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו [45], ושאינו ראוי לבילה [46] - בילה מעכבת בו [47].


עמוד ב

כתנאי [48]: '(ויקרא כב כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות [לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו] - כולן בביצים [49], דברי רבי יהודה; בביצים? - ולא בגיד [50]?! אלא: כולן אף בביצים [51] - דברי רבי יהודה; רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולם בגיד; רבי יוסי אומר: מעוך וכתות - אף בביצים [52]; נתוק וכרות - בגיד'; [בגיד] - אִין, בביצים – לא [53].


משנה: בהמה גסה נקנית במסירה [54], והדקה – בהגבהה [55], דברי רבי מאיר. ורבי אליעזר וחכמים אומרים: בהמה דקה נקנית במשיכה.

גמרא: דרש רב בקימחוניא [שם מקום]: בהמה גסה נקנית במשיכה. אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב, אמר להו: מי אמר רב 'בהמה גסה נקנית במשיכה'? והאנן 'במסירה' תנן? ורב נמי 'במסירה' אמר [56]!? הדר ביה מההיא [57]? [58] הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'וחכמים אומרים: זו וזו [59] נקנית במשיכה [60]; רבי שמעון אומר: זו וזו – בהגבהה [61]'. מתקיף לה רב יוסף: אלא מעתה: פיל לרבי שמעון במה יקנה [62]? אמר ליה אביי: בחליפין! אי נמי: בשוכר את מקומו! רבי זירא אמר: מביא ארבעה כלים [63], ומניחן תחת רגליו; שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר - קנה לוקח! [64] הכא במאי עסקינן – בסימטא [65].

הערותעריכה

  1. ^ אצבע
  2. ^ שהיתה בשורת שאר אצבעות
  3. ^ אמור אליהם להסגר ולישב בבית; וזה לשון נדוי לתלמיד חכם, כדאמר במועד קטן (יז,א): לאמר לו דרך כבוד הסגר ושב בביתך
  4. ^ שהרי תלויין בכיס וניכרים מבחוץ
  5. ^ הואיל וטמונין בתוך הכיס
  6. ^ יושב קרנות אתה ולא בעל תורה
  7. ^ דמברייתא דתני עלה דמתניתין: רבי אומר אף הסירוס יליף לה
  8. ^ שם אחד מן הנגעים, כדכתיב (ויקרא יג י): 'ומחית בשר חי בשאת' וכתיב בה (שם,יב) 'לכל מראה עיני הכהן': שתהא כולה נראית כאחת, פרט למחיה שהיא במקום המשופע ויורד לכל צד, שאין יכול לראות ראש הנגע ורגליו כאחת
  9. ^ שפת האוזן
  10. ^ גיד
  11. ^ אבל שבאיש אינן בולטין כל כך, ואין זה שיפוע
  12. ^ דכולן: אם קצצו לו רבו - מום שבגלוי הוא ואינו חוזר
  13. ^ מוסיף על אלו לענין עבד; ושן ועין לא איצטריך ליה לרבי למנות בתוספתא, דבהדיא כתיב, וזיל קרי בי רב הוא, ותנא קמא לא פליג בהא
  14. ^ שדרכו ליראות כשהוא מדבר, ומום שבגלוי הוא
  15. ^ רב חסדא מסיק ואזיל למילתיה למיפשט בעיא דסבי:
  16. ^ דאימני לענין נגעים, ובכולהו אמר תנא קמא 'עבד יוצא לחירות'
  17. ^ שמע מינה: בעיא דסבי - פלוגתא דרבנן ורבי היא
  18. ^ בתמיה
  19. ^ לשון לא הוי מום גלוי
  20. ^ של טמא
  21. ^ דאף על גב דהזאה על הגלוי בעינן כדלקמיה
  22. ^ סוגר פיו בחזקה, עד ששפתיו נדבקות מאד; ולא נשוינהו כגלוי הואיל ופעמים הם טמונות ע"י חלומו; 'חלים': דבר שהוא מדביק יפה; שולדו"ר בלע"ז; כדאמרינן גבי תפירות עור ב'העור והרוטב' (חולין קכג ב) 'שאני עור דחלים'
  23. ^ לענין מומי בכור שנו, בבכורות
  24. ^ ממקום פרישת דיבוקו ולמעלה - קרי 'מדבר', אף על גב דדיבור בבהמה לא שייכא קרי ליה 'מדבר' הואיל והוא המדבר בלשון האדם
  25. ^ אף על פי שהן טמונין בכיס לעולם
  26. ^ שהוא נגלה לפרקים
  27. ^ דקאמר בן עזאי
  28. ^ אקמייתא קאי: אעשרים וארבעה המנויין אצל נגעים, דקאמר תנא קמא 'עבד יוצא בהן לחירות' - מוסיף בן עזאי לענין עבד 'אף הלשון'
  29. ^ קבעה אצל הראשונות
  30. ^ והדר
  31. ^ שהיה מוסיף 'לשון' לבדו על הראשונות; ונמצא חלוק על רבי בסירוס
  32. ^ וקבעה בלשון 'אף': כמו שאמרה בן עזאי
  33. ^ והיה לו לתנא לקובעה בין תנא קמא לרבי, והדר למיתני תוספת 'סירוס' עלה; אלא שמאחר שנקבעה של רבי אצל תנא קמא, והיתה שגורה בפי התלמידים כך - לא זזה של רבי ממקומו; וסידרו של בן עזאי- אחריה, לפי שהגירסא השגורה בפה קשה לשנותה ולחזור ולגורסה בלשון אחר
  34. ^ דקיימא לן: מגע בית הסתרים אינו מטמא, ונפקא לן במסכת נדה (מג,א) מ'וכל אשר יגע בו הזב וגו' (ויקרא טו יא) - הא שטף טהור? בתמיה! הא טבילה בעי!? אלא: כל אשר יגע בו הזב - בדבר שהוא גלוי כידיו, והזב לא שטף עדיין כל גופו במים: שלא טבל מזובו וכבס בגדיו
  35. ^ כידיו
  36. ^ בגלוי, שהרי מוציא לשונו ונוגעין בו בגלוי; הילכך: נגע שרץ בלשונו - טמאהו
  37. ^ ואין צריך ביאת מים בתוך הפה
  38. ^ ולא שיכניס מים לתוך הפה; ואף להוציא כל הלשון אינו יכול; וטבילה למקצת לא אשכחינן; אבל נגיעה בכל שהוא הויא נגיעה
  39. ^ דריש
  40. ^ חטוי על מקום טומאה הוי חטוי
  41. ^ בעינן חטוי שיפול על מקום הראוי לרחיצה, דהיינו טבילה
  42. ^ הזאה מטבילה
  43. ^ משום חציצה אלמא בעי ביאת מים לתוך הפה
  44. ^ במנחות (קג,ב): אין מביאין מנחה של ששים ואחד עשרון בכלי אחד, דקים להו לרבנן שאין נבללין יפה בשוין ביחד; והוינן בה: וכי אין נבללין - מאי הוי? והא אנן תנן 'אם לא בלל – כשר'!?, ואמר רבי זירא עלה
  45. ^ ואפילו לא בלל כשר
  46. ^ כגון ששים ואחד
  47. ^ דראוי לבילה בעינן
  48. ^ סירוס דביצים אי הוי מום גלוי
  49. ^ 'כרות': כרותין החוטין שהביצים תלויין בהן בכיסן, ומעורים במקצת, ואינן נתוקין לגמרי; 'נתוק': ביד לגמרי ועדיין תלויין בכיס; נתוק הוי טפי מכרות, כדאמרינן במנחות (נו,ב): 'להביא נותק אחר כורת שחייב' אלמא נתוק הוי טפי מכרות
  50. ^ בתמיה: גיד ודאי גלוי הוא
  51. ^ ולא תימא מום טמון הוא, דודאי מינכר
  52. ^ דמינכר טפי
  53. ^ דודאי מום טמון הוא ולא מום גלוי הוא
  54. '^ בעליה מוסרים אותה ללוקח באפסר או בשערה, כדתניא (לעיל דף כב:) כיצד במסירה כו' אבל משיכה לא מקניא, דאין דרכה בכך להוליכה לפניו
  55. ^ ולא במשיכה
  56. ^ היה רגיל לומר
  57. ^ בתמיה
  58. ^ עד הכא שמואל קאמר לה.
  59. ^ הדקה והגסה
  60. ^ וכי האי תנא סבירא ליה לרב
  61. ^ ולא במסירה ולא במשיכה
  62. ^ שאי אפשר להגביהו
  63. ^ דקני ליה כליו כו'
  64. ^ ופלוגתא היא בבבא בתרא (פה,א)
  65. ^ זוית שהיא אצל רשות הרבים, ואינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד