ביאור:בבלי קידושין דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
התם - הא קמשמע לן [1]: דדרכיה דאתרוג כירק: מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו - אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו [2].
והא דתנן [בכורים פ"ב מ"ח]: 'כוי [3]: יש בו דרכים שוה לחיה [4] ויש בו דרכים שוה לבהמה [5] ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה [6] ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה [7]' - ניתני 'דברים'? ותו: הא דתנן [גיטין פ"א מ"ד]: זו [8] אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים - ניתני 'דברים'? אלא: כל היכא דאיכא פלוגתא [9] תני 'דרכים', וכל היכא דליכא פלוגתא תני 'דברים'. דיקא נמי [10] דקתני סיפא: ר"א אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר! שמע מינה.
מניינא דרישא [11] למעוטי מאי? מניינא דסיפא [12] למעוטי מאי? מניינא דרישא למעוטי חופה [13]. ולרב הונא דאמר [14] 'חופה קונה מקל וחומר' - למעוטי מאי? למעוטי חליפין [15]; סלקא דעתך אמינא הואיל וגמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון: מה שדה מקניא בחליפין [16] אף אשה נמי מקניא בחליפין - קא משמע לן. ואימא הכי נמי? חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה [17] ואשה בפחות משוה פרוטה
לא מקניא נפשה [18].
מניינא דסיפא למעוטי מאי? למעוטי חליצה: סלקא דעתך אמינא תיתי בקל וחומר מיבמה: מה יבמה, שאינה יוצאה בגט [19] - יוצאה בחליצה, זו - שיוצאה בגט - אינו דין שיוצאה בחליצה! - קא משמע לן [שלא אומרים ק"וח כזה]. ואימא הכי נמי? אמר קרא (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ) סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]: ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה.
'בכסף' מנא לן? [20] ותו: הא דתנן [כתובות פ"ד מ"ד] 'האב זכאי בבתו, בקדושיה: בכסף [21] בשטר [22] ובביאה [23]' - מנלן [24] דמיקניא בכסף [25], וכסף דאבוה הוא [26]? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא [27]: (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם אין כסף - [28] אין כסף לאדון זה [29] אבל יש כסף לאדון אחר [30], ומאן ניהו? אב.
ואימא לדידה [31]? הכי? השתא: אביה מקבל קידושיה, דכתיב (דברים כב טז: ואמר אבי הנער אל הזקנים) את בתי נתתי לאיש הזה [לאשה וישנאה] ואיהי שקלה כספא [32]? ואימא הני מילי [33] – קטנה, [34] דלית לה יד לקבל קידושין [35], אבל נערה [36] - דאית לה יד לקבל קידושין - תקדיש איהי נפשה, ותשקול כספא? אמר קרא (במדבר ל יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו) בנעוריה בית אביה: כל שבח נעורים לאביה [37].
ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאב? שנאמר [38]: וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים]: ('לאמה' קרא יתירא הוא, ודריש ליה: בתו הרי היא לו כאמה; ובבתו נערה אשמעינן, דאי בקטנה לא איצטריך: השתא זבוני מזבין לה - מעשה ידיה מבעיא) מה אמה: מעשה ידיה לרבה - אף בת נמי: מעשה ידיה לאביה(Note:בידה ושלחה מביתו.
אולי – שלא כרש"י: אילו מעשי ידיה של הבת לא היו של אביה – לא היה יכול למוכרם לאדו).
תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה' (אי מיניה הוי מצי למילף! אלא על כרחך: מדלא יליף מהתם - שמעינן מינה: לא לשבח נעורים אתיא, דלגופיה איצטריך, גבי נדרים דקאי עלייהו)! אלא בהפרת נדרים הוא דכתיב? הכי נמי בהפרת נדרים הוא דכתיב! וכי תימא: נילף מיניה (ממון מנדרים) - ממונא מאיסורא לא ילפינן; וכי תימא: נילף (כסף קידושיה) מקנסא (מכסף קנסה: שאונס ופתוי לאביה חמשים כסף) - ממונא מקנסא לא ילפינן (שהקנס כולו חדוש, ומחדוש לא גמרינן; ואכתי קידושיה - מנלן דלאביה הוי?); וכי תימא: נילף מבושת ופגם [39] - שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגוייהו [40]; אלא [41] מסתברא [42] דכי קא ממעט [43] -
הערות עריכה
- ^ דטעם דאזלינן ביה אחר לקיטה - משום אורחא דמילתא הוא
- ^ שמשקין אותו במים שאובין כירק; דהיינו טעמא דירק, כדאמר בראש השנה (יד,א): 'גורן' ו'יקב' כתיב גבי מעשר (במדבר יח כז): 'כדגן מן הגורן [וכמלאה מן היקב]’: מה גורן ויקב מיוחדין שגדלין על רוב מים - דהיינו גשמים - ומתעשרין אחרי השנה שעברה, כדאמרינן בראש השנה (יב,ב), דאזלינן בתר שנה שהביאו שליש בה, ולא אחר לקיטתו - וילפינן לה מקראי - אף כל שגדלין על רוב מים, דהיינו אילנות, מתעשרין לשעבר, ואף על גב דמעשר דידהו דרבנן הוא - אסמכינהו אקראי; יצאו ירקות שגדלין על כל מים - מתעשר לשנה הבאה
- ^ ספק חיה ספק בהמה, דכיון דמספקא לן ניזיל ביה לחומרא
- ^ וטעון כיסוי דם
- ^ חלבו אסור
- ^ טעון שחיטה
- ^ אסור הרבעה עם בהמה וחיה
- ^ שהמביא גט או שחרור ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - בפרק קמא דגיטין
- ^ חילוק בדרכיו: בדרך זו הוא דומה לכאן ובדרך זו אינו דומה, כגון מתניתין: 'בשלשה דרכים' - למעוטי חופה דלא קניא; ודזב: הכי הוא דהוי אונס לזיבה, ולא אונס אחר; ודגטין: באלו שוה, ולא באומר 'תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי', דחוזר בגט ואינו חוזר בשחרור, דזכין לו לאדם שלא בפניו
- ^ דהיכא דלא הוי ליה פלוגתא תנא לכל דבר
- ^ שלש דרכים
- ^ וקונה את עצמה בשתי דרכים
- ^ שאם מסרה לה אביה לחופה לשם קדושין - אינה מקודשת בכך
- ^ לקמן בשמעתין (ה,א)
- ^ קנין סודר
- ^ דכתיב (רות ד) 'וישלוף נעלו' והתם שדה הואי
- ^ דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מז א) 'קונין בכלי אף על פי שאינו שוה פרוטה'
- ^ דגנאי הוא לה; הלכך בטיל לה לתורת חליפין בקידושין; ואפילו בכלי שיש בו שוה פרוטה, אי יהיב לה בלשון חליפין, עד דיהיב לה בתורת לשון 'קנין' או 'קיחה' או 'קידושין'
- ^ דילפינן לקמן בהאי פרקין (יד,א): כתיב 'לה' - ולא ליבמה
- ^ הכא עיקר, ו(לעיל דף ב,א) - אגב גררא נקיט ליה, לתרוצי לשון 'קנין' דמתניתין.
- ^ שהכסף יהיה שלו
- ^ והוא מקבל השטר
- ^ והוא מוסרה לביאה על כרחה לשם קידושין בעודה נערה
- ^ הנך תרתי:
- ^ כדקתני מתניתין
- ^ ומנלן שהאב זכאי בו, כדקתני התם
- ^ גבי אמה העבריה היוצאת מרשות אדון בסימני נערות
- ^ ומצי למיכתב 'ויצאה חנם' ולא בעי 'אין כסף'! אלא למידרש ביה:
- ^ שיוצאה ממנו
- ^ כשיוצאה ממנו
- ^ הוי האי כסף? דהא לא כתיב 'אין לו כסף' דתידוק מינה 'אין כסף לאדון זה כו', אלא הכי דוק מינה: אין כסף ביציאה זו, אבל יש כסף ביציאה אחרת, ולעולם לדידה
- ^ בתמיה: אפשר שעל חנם זיכהו הכתוב בקבלת קדושיה
- ^ דזכי ליה לקבלם
- ^ בקטנה
- ^ דלאו בת דעה היא; ואף על גב דקרא דמוציא שם רע בנערה כתיב, דכתיב (דברים כב יט) 'ונתנוּ לאבי הנערה' - לעולם דקדשה ניהלה בקטנותה
- ^ משהביאה שתי שערות גדולה לכל דבר: לכל עונשין ולממון: שמקחה מקח וממכרה ממכר
- ^ הכי דריש לה: כל זמן שבנעוריה - היא של אביה: דכל שבח הבא לה - לאביה הוא
- ^ שמות כא,ז
- ^ דקיימא לן בכתובות (מ,ב) שהמאנס נותן בושת ופגם לאב, והנהו לאו קנסא נינהו
- ^ שיש לו דין חלק בהן: שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו, דאי בעי - מסר לה למנוול ומוכה שחין, דהויא לה בושת ופגם; ואנס זה שבא עליה - מחסר ממון זה, שזילזלה [שעשה אותה לזולה], ולא יקפצו עליה תובעין
- ^ לעולם מקרא קמא, ד'אין כסף לאדון זה' נפקא; ודקשיא לך 'ואימא לדידה'?
- ^ דלאביה,
- ^ יציאת אירוסין מדין יציאת אמה העבריה, ובא לומר: כאן אין כסף, אבל ביציאת אירוסין יש כסף