פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי זירא: מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי [1]. מאי שנא מקטלא? שאני התם דאמר קרא (דברים כב כה: ואם בשדה ימצא האיש, את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה) ומת האיש אשר שכב עמה לבדו [2].

ורבנן, האי 'לבדו' מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: ’[דברים כב,כב: כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל] ומתו גם שניהם [האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל] - עד שיהיו שוין כאחד [3], דברי רבי אושעיא; רבי יונתן אומר: (דברים כב כה: וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ) וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. ורבי יוחנן - האי סברא [4] מנא ליה? אם כן נכתוב קרא 'בעולת איש'; מאי 'בעולת בעל'? - שמע מינה תרתי.

איבעיא להו: תחילת ביאה קונה [5] או סוף ביאה קונה? נפקא מינה כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר; אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה [6] – מאי? אמר אמימר משמיה דרבא: כל הבועל - דעתו על גמר ביאה.

איבעיא להו: ביאה - נשואין עושה או אירוסין עושה [7]? נפקא מינה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה: אי אמרת 'נשואין עושה', יורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה, ואי אמרת 'אירוסין עושה', אינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מיפר נדריה [8]; - מאי? אמר אביי: תא שמע [כתובות פ"ד מ"ד]: האב זכאי בבתו בקדושיה: בכסף בשטר ובביאה, וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה [9], ואינו אוכל פירות [10] בחייה; נישאת - יתר עליו הבעל: שאוכל פירות בחייה. קתני 'ביאה' וקתני 'נישאת' [11]! כי קתני 'נישאת' - אשארא [12].

אמר רבא: תא שמע [משנה נדה פ"ה מ"ד]: 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה [13], ואם בא עליה יבם – קנאה [14], וחייבין עליה משום אשת איש [15], ומטמאה את בועלה [16]


עמוד ב

לטמא משכב תחתון כעליון [17]; ואם נישאת לכהן [18] - אוכלת בתרומה [19]; ואם בא עליה אחד מכל עריות שבתורה - מומתין על ידה, והיא פטורה [20], ואם בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה' קתני 'ביאה' וקתני 'נישאת'! הכי קאמר: [21] אי הני נשואין דכהן נינהו [22] - אוכלת בתרומה.

תא שמע: וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין: שמעתי עליך שאתה אומר 'ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה'? שלח לו: ואתה אי אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה; לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע?: 'ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה [23] - כספה מאכילתה בתרומה [24], זו שביאתה מאכילתה בתרומה [25] - אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה? אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה – היכי דמי [26]?: אי [27] בביאה שעל ידי [28] חופה וכסף [29] שעל ידי חופה [30] - בתרוייהו מיכל אכלה [31]!? ואלא בביאה שעל ידי חופה [32] וכסף שלא על ידי חופה? [33] הכא תרתי [חופה וביאה] והכא חדא [כסף]? אלא - לאו בביאה שלא על ידי חופה, וכסף שלא על ידי חופה? אי אמרת בשלמא נשואין עושה - משום הכי פשיטא ליה, דאלימא לה ביאה מכסף; אלא אי אמרת קדושין עושה - מאי שנא הכא [34] דפשיטא ליה, ומאי שנא הכא [35] דמספקא ליה?

אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם אימא לך בביאה שעל ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה; ודקאמרת 'הכא תרתי והכא חדא' - קל וחומר מיהא איתיה, והכי שלח ליה: 'ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה אפילו על ידי חופה [36], כספה מאכילתה בלא חופה – זו, שביאתה מאכילתה בתרומה על ידי חופה - אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה בלא חופה? אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה' - משום דעולא [37]. ובן בג בג? גבי שפחה כנענית לא שייר בקנינה [38] הכא שייר בקנינה [39].

רבינא אמר: [40] מדאורייתא מיפשט פשיטא ליה דאכלה [41], [42] - ומדרבנן הוא דשלח ליה [43], והכי שלח ליה: שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, ולא חיישת לסימפון [44]. [45] שלח ליה: ואתה - אי אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה; לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע [46]?: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה - כספה מאכילתה בתרומה, ולא חיישינן לסימפון, זו שביאתה מאכילתה בתרומה [47] - אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה ולא ניחוש לסימפון? אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים 'ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה

הערותעריכה

  1. ^ אף על גב דלענין קטלא לא חשיב לה כבתולה, לענין קנס בשאינה ארוסה - מודה דכולהו משלמי
  2. ^ 'לבדו' - קרא יתירא הוא, דהא כתיב (בפסוק הבא) ולנערה לא תעשה דבר [ומזה רבי מדייק שרק אחד נחשב לבועל בתולה, ודינו בסקילה, והאחרים - בחנק]
  3. ^ בני עונשין למעוטי גדול הבא על הקטנה
  4. ^ דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה כו'
  5. ^ באירוסין
  6. ^ אם מותר לקדש בביאה: אי אמרת תחילת ביאה קונה מותר, ואם סוף ביאה קונה - נמצאת בעולה משעת העראה שלא לשם קדושין, ואסירה ליה, דכתיב (ויקרא כא יד) 'בתולה מעמיו יקח'
  7. ^ המקדש בביאה, מי הויא הך ביאה כנשואין? או אינה אלא כשאר אירוסין
  8. ^ דקי"ל (יבמות כט ב): אשתו ארוסה: לא אונן ולא מיטמא לה; מתה אינו יורשה ואינו מיפר נדריה בלא אביה
  9. ^ אם גירשה בעלה מן האירוסין בעודה נערה
  10. ^ מנכסים הנופלים לה מבית אבי אמה
  11. ^ קידושי ביאה והדר תני נשאת אלמא ביאה לאו נישואין עבדי
  12. ^ אכסף ושטר, דאין עושין נשואין, אבל ביאה - לעולם אימא לך דנשואין עושה
  13. ^ מדעת האב; אבל פחות מכאן כנותן אצבע בעין ואינה ביאה
  14. ^ ואם רוצה להוציאה מוציאה בגט
  15. ^ אם קיבל בה אביה קדושין
  16. ^ כשהיא נדה שבעת ימים כדכתיב (ויקרא טו) ותהי נדתה עליו
  17. ^ שעושה בועלה מושב ומשכב אפילו עשר מצעות, אבל לא להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמשכבה של נדה עצמה, אלא לטמא אוכלין ומשקין כעליונו של זב; וכן מפרש לה במסכת נדה (לב,ב); אבל פחותה מבת שלש שנים אינה מטמאה את בועלה אלא טומאת ערב, כנוגע בעלמא
  18. ^ קא סלקא דעתן שנכנסה לחופה לנישואין
  19. ^ אבל פחותה מבת שלש שנים - אין חופתה מאכילתה, הואיל ואין ביאתה ביאה
  20. ^ לפי שאינה בת עונשין
  21. ^ האי 'מתקדשת בביאה' דתנא ברישא -
  22. ^ אי לכהן הוי
  23. ^ אם בא עליה כהן ולא קנאה בכסף אינה אוכלת, דבעינן 'קנין כספו' (ויקרא כב יא), וקדושין נמי לא תפסי בה שתהא מקודשת לו בביאתה, שהרי היא כחמור 'עם הדומה לחמור'
  24. ^ דכתיב (שם) קנין כספו הוא יאכל בו
  25. ^ קא סלקא דעתן השתא דביאה עושה נישואין, כדמפרש ואזיל; ונישאת פשיטא ליה דאכלה, דנפקא ליה בספרי מ'כל טהור בביתך יאכל אותו' (במדבר יח יא); והך דבן בג בג - התם תני לה
  26. ^ דיליף כסף מביאה
  27. ^ נימא
  28. ^ שלאחר
  29. ^ ויליף מיניה כסף
  30. ^ שהכניסה אחר כך לחופה
  31. ^ ומאי 'אבל מה אעשה' דקאמר
  32. ^ וקא יליף מיניה
  33. ^ היכי יליף לה מיניה?
  34. ^ ביאה
  35. ^ כסף
  36. ^ דהא לאו בת נישואין היא
  37. ^ דאמרינן בריש פירקין (ה,א): שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה
  38. ^ אחר שנתן הכסף אין הקנין חסר כלום
  39. ^ דאכתי מיחסרה מסירה לחופה לענין ליורשה וליטמא לה
  40. ^ מהכא ליכא למיפשט דנישואין עושה, דהא אפילו אירוסין עושה -
  41. ^ וכסף נמי - מדאורייתא אכלה
  42. ^ [ו]הא דשלח ליה לאוסרה בתרומה
  43. ^ מדרבנן הוא דאסר לה
  44. ^ שמא ימצא בה מום, ונמצאו קידושי טעות
  45. ^ 'סימפון': כל דבר המבטל דבר קרוי 'סימפון' שלו, כגון: שובר הוי סימפון של שטר, ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא כ א); וכאן קורא 'סימפון' דבר המבטל את הקידושין או את המקח של עבד.
  46. ^ בתמיה
  47. ^ דבנישאת מודה דלא חיישינן לסימפון, דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וידע וקבל עליו