ביאור:בבלי קידושין דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אחת היא ^[1].

אביי אמר: היינו טעמא דאיסי: דגמר 'קרחה' (דברים יד א: בנים אתם לה' אלקיכם: לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת) 'קרחה' מבני אהרן ^[2]: מה להלן נשים פטורות - אף כאן נשים פטורות; [ומוסיף אביי:] ואי סבירא לן דכי כתיב קרא ^[3] - בכולי עניינא הוא דכתיב - נשתוק קרא מיניה ^[4], ותיתי בקל וחומר, ואנא אמינא: 'ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, בני אהרן ולא בנות אהרן - ישראל לא כל שכן! [תירוץ הקושיא:] אי לאו גזירה שוה - הוה אמינא הפסיק הענין [כמו שפירש רש"י לעיל: ולא קאי 'בני אהרן' אלא אטומאה לחוד, שיש הפסק בנתים, כגון 'לה יטמא’] - השתא נמי נימא 'הפסיק הענין'! ואי משום גזירה שוה - מיבעי ליה לכדתניא: ’[ויקרא כא,ה: לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת] 'לא יקרחו' - יכול אפילו קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת? - תלמוד לומר: 'קרחה' לחייב על כל אחת ואחת. 'בראשם' ^[5] מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ^[6] (דברים יד א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ^[7], יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים; מנין לרבות כל הראש? - תלמוד לומר: 'בראשם' לחייב על הראש כבין העינים; ואין לי אלא כהנים, שריבה בהם הכתוב מצות יתירות; ישראל מנלן? נאמר כאן 'קרחה' ונאמר להלן 'קרחה': מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה, וחייב על הראש כבין העינים - אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים; ומה להלן ^[8] על מת ^[9] - אף כאן על מת'. אם כן ^[10] - נכתוב קרא ^[11] 'קרח'; מאי 'קרחה' שמעת מינה תרתי ^[12].

רבא אמר: היינו טעמא דאיסי: דיליף 'בין עיניכם' מתפילין: מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות. ורבא - מאי טעמא לא אמר כאביי? 'קרח' 'קרחה' לא משמע ליה. ואביי - מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו - מהכא גמר לה: מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש - אף כאן מקום הנחה בגובה הראש. ^[13]

ובין לאביי ובין לרבא ^[14] - האי 'בנים אתם' (דברים יד א: בנים אתם לה' אלקיכם: לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת) - מאי דרשי ביה? האי מיבעי לכדתניא: 'בנים אתם לה' אלהיכם: בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים 'בנים'; אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים 'בנים', דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים 'בנים', שנאמר (ירמיהו ד כב: כי אויל עמי אותי לא ידעו) בנים סכלים המה [ולא נבונים המה, חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו], ואומר (דברים לב כ: ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה) בנים לא אמון בם; ואומר (ישעיהו א ד: הוי גוי חטא עם כבד עון) זרע מרעים בנים משחיתים [עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור], ואומר (הושע ב א: והיה מספר בני ישראל, כחול הים, אשר לא ימד ולא יספר) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי'; מאי ואומר'? וכי תימא סכלי הוא דמקרי 'בני' ^[15], ^[16] כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו 'בני' - תא שמע: ואומר 'בנים לא אמון בם; וכי תימא כי לית בהו הימנותא - הוא דמיקרו 'בנים', כי פלחו לעבודת כוכבים - לא מיקרו 'בנים', תא שמע: ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים^[17]; וכי תימא: 'בנים משחיתים' - הוא דמיקרו, 'בני מעלייא' לא מיקרו ^[18] - תא שמע: ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ^[19].

משנה: הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים ^[20] חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות ^[21].

גמרא: 'סמיכות' - דכתיב (ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל [ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] ^[22] (ויקרא א ד) וסמך [ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו]; בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות.

'תנופות' - ^[23] (ויקרא ז כט) דבר אל בני ישראל [לאמר: המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו] והניף [ויקרא ז,ל: ידיו תביאינה את אשי ה': את החלב על החזה יביאנו את החזה, להניף אתו תנופה לפני ה’] - בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות.

'הגשות' - דכתיב (ויקרא ו ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן בני אהרן [לפני המזבח] ^[24] - ולא בנות אהרן.

'קמיצות' - דכתיב (ויקרא ב ב) והביאה אל בני אהרן [הכהנים] וקמץ [משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח לה’] - בני אהרן ולא בנות אהרן.

'הקטרות' - דכתיב (ויקרא ג ה) והקטירו אותו בני אהרן [המזבחה על העלה אשר על העצים אשר על הא -אשה ריח ניחחלה’] - בני אהרן ולא בנות אהרן.

'המליקות' - דכתיב (ויקרא א טו: והקריבו הכהן אל המזבח) ומלק [את ראשו] והקטיר [המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח]; איתקש מליקה להקטרה ^[25].

'הקבלות' - דכתיב [ויקרא א,ה: ושחט את בן הבקר לפני ה’] והקריבו בני אהרן [הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד], ואמר מר

עמוד ב

'והקריבו' - זו קבלת הדם.

'והזאות' - הזאה דהיכא? ^[26] אי דפרה ^[27] – 'אלעזר' כתוב בה ^[28]! אי דפנים ^[29] - 'הכהן המשיח' כתוב בה (ויקרא ד ג: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת) ^[30]! ^[31] אלא הזאה דבן עוף ^[32], דאתיא ^[33] בקל וחומר מבן צאן ^[34]: ומה בן צאן, שלא קבע לו כהן לשחיטתו ^[35] - קבע לו כהן להזאתו ^[36] - בן עוף, שקבע לו כהן למליקתו ^[37] - אינו דין שיקבע לו להזאתו!

חוץ ממנחת סוטה ונזירה: אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה ^[38]: לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי להא שמעתתא: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? מנלן? בגופה כתיב (במדבר ה כה: ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת) והניף את המנחה [לפני ה' והקריב אתה אל המזבח]!? אלא תנופה בבעלים מנלן ^[39]? אתיא יד יד משלמים: כתיב הכא (במדבר ה כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה [אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת; וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ] וכתיב התם ^[40] (ויקרא ז ל) ידיו תביאנה [את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני ה’] - מה כאן כהן אף להלן כהן, מה להלן בעלים אף כאן בעלים; הא כיצד? - כהן מכניס ידו תחת יד בעלים, ומניף. אשכחן סוטה, נזירה מנלן? אתיא 'כף' 'כף' מסוטה ^[41].

משנה: כל מצוה שהיא תלויה בארץ ^[42] אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ,

הערות

^ משמעות שתיהן: בין ביד בין בכלי
^ דכתיב (ויקרא כא ה) 'לא יקרחו קרחה בראשם' גבי 'אמור אל הכהנים'(ויקרא כא א)
^ 'בני אהרן [ולא בנות אהרן]
^ מהך גזירה שוה גבי ישראל
^ האמור אצל כהנים
^ בישראל
^ משמע סמוך לפדחת
^ בישראל
^ דהתם כתיב 'למת'
^ דלהך מילתא לחודה אתא
^ בתרוייהו
^ הוה ליה כגזירה שוה יתירה, למידרש נמי הא
^ כלומר: ההיא גזירה שוה ד'בין עיניכם' - מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא, דלא תימא בין עיניכם ממש, דהיינו על פדחתו; אלא יליף מ'בין עיניכם' דקרחה: דבמקום שער, דבלאו מקום שער - לא משכחת קרחה, והיינו למעלה מפדחתו.
^ דנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא
^ כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו 'בנים'
^ אבל כשהם רשעים,
^ דהיינו עבודה זרה, כדכתיב (דברים ד טז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו'
^ עוד לעולם
^ דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה
^ אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה, ואפילו היא כהנת - אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית, כמשפטה, דתנינן לה בפרק ב דסוטה (דף יד,ב), ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף
^ חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות, שמנחתן טעונה תנופה בבעלים; ובגמרא יליף לה
^ וכתיב בההיא עניינא:
^ ב'צו את אהרן': המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף
^ מהאי קרא נפקא לן הגשה בפרק ב דסוטה (דף יד,ב)
^ והא - מעיטנא נשים מ'והקטירו אותו בני אהרן'
^ ולא גרסינן 'היכא כתיבה';
^ הזאת דמה דפרה אדומה
^ ואפילו שאר כהנים פסולין, וכל שכן נשים
^ הזאה דפנים, כגון הפרוכת ומזבח הזהב האמורין בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור
^ למעוטי הדיוטים, וכל שכן נשים
^ ומאי איצטריך ליה לתנא למיתנייה?
^ דם עוף, דכתיב בחטאת העוף (ויקרא ה ט): 'והזה מדם החטאת'
^ ואיצטריך לאשמועינן נשים פסולות, ונפקא ליה
^ מזריקת דם דעולת בן צאן, דכתיב ביה (ויקרא א יא) 'וזרקו בני אהרן'
^ שהשחיטה כשרה בזר, דכתיב (ויקרא א ה): 'ושחט את בן הבקר, והקריבו בני אהרן': מקבלה ואילך מצות כהונה; לימד על השחיטה שכשרה בזר (ברכות לא ב)
^ לזריקת דמו, כדכתיב (ויקרא א יא) 'וזרקו בני אהרן'
^ דכתיב (ויקרא א טו) 'והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו'
^ שהיה בדורו, אמורא כמותו; ויש להבין מכאן שעדיין בימי רבי אלעזר היה רבי יאשיה בר פלוגתיה דרבי יונתן קיים, להכי איצטריך למיתני 'לרבי יאשיה דדריה' לאפוקי רבי יאשיה קשישא
^ שתהא הסוטה עצמה מניפתה? דלמא לכהן קאמר רחמנא, כדכתיב (במדבר ה כה): ולקח הכהן מיד האשה וגו'
^ בבעלים כתיב ובתנופה משתעי
^ בסוטה כתיב (במדבר ה יח) 'ונתן על כפיה' ובנזיר כתיב 'ונתן על כפי הנזיר' (במדבר ו יט)
^ בגמרא מפרש להו

[1] משמעות שתיהן: בין ביד בין בכלי

[2] דכתיב (ויקרא כא ה) 'לא יקרחו קרחה בראשם' גבי 'אמור אל הכהנים'(ויקרא כא א)

[3] 'בני אהרן [ולא בנות אהרן]

[4] מהך גזירה שוה גבי ישראל

[5] האמור אצל כהנים

[6] בישראל

[7] משמע סמוך לפדחת

[8] בישראל

[9] דהתם כתיב 'למת'

[10] דלהך מילתא לחודה אתא

[11] בתרוייהו

[12] הוה ליה כגזירה שוה יתירה, למידרש נמי הא

[13] כלומר: ההיא גזירה שוה ד'בין עיניכם' - מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא, דלא תימא בין עיניכם ממש, דהיינו על פדחתו; אלא יליף מ'בין עיניכם' דקרחה: דבמקום שער, דבלאו מקום שער - לא משכחת קרחה, והיינו למעלה מפדחתו.

[14] דנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא

[15] כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו 'בנים'

[16] אבל כשהם רשעים,

[17] דהיינו עבודה זרה, כדכתיב (דברים ד טז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו'

[18] עוד לעולם

[19] דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה

[20] אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה, ואפילו היא כהנת - אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית, כמשפטה, דתנינן לה בפרק ב דסוטה (דף יד,ב), ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף

[21] חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות, שמנחתן טעונה תנופה בבעלים; ובגמרא יליף לה

[22] וכתיב בההיא עניינא:

[23] ב'צו את אהרן': המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף

[24] מהאי קרא נפקא לן הגשה בפרק ב דסוטה (דף יד,ב)

[25] והא - מעיטנא נשים מ'והקטירו אותו בני אהרן'

[26] ולא גרסינן 'היכא כתיבה';

[27] הזאת דמה דפרה אדומה

[28] ואפילו שאר כהנים פסולין, וכל שכן נשים

[29] הזאה דפנים, כגון הפרוכת ומזבח הזהב האמורין בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור

[30] למעוטי הדיוטים, וכל שכן נשים

[31] ומאי איצטריך ליה לתנא למיתנייה?

[32] דם עוף, דכתיב בחטאת העוף (ויקרא ה ט): 'והזה מדם החטאת'

[33] ואיצטריך לאשמועינן נשים פסולות, ונפקא ליה

[34] מזריקת דם דעולת בן צאן, דכתיב ביה (ויקרא א יא) 'וזרקו בני אהרן'

[35] שהשחיטה כשרה בזר, דכתיב (ויקרא א ה): 'ושחט את בן הבקר, והקריבו בני אהרן': מקבלה ואילך מצות כהונה; לימד על השחיטה שכשרה בזר (ברכות לא ב)

[36] לזריקת דמו, כדכתיב (ויקרא א יא) 'וזרקו בני אהרן'

[37] דכתיב (ויקרא א טו) 'והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו'

[38] שהיה בדורו, אמורא כמותו; ויש להבין מכאן שעדיין בימי רבי אלעזר היה רבי יאשיה בר פלוגתיה דרבי יונתן קיים, להכי איצטריך למיתני 'לרבי יאשיה דדריה' לאפוקי רבי יאשיה קשישא

[39] שתהא הסוטה עצמה מניפתה? דלמא לכהן קאמר רחמנא, כדכתיב (במדבר ה כה): ולקח הכהן מיד האשה וגו'

[40] בבעלים כתיב ובתנופה משתעי

[41] בסוטה כתיב (במדבר ה יח) 'ונתן על כפיה' ובנזיר כתיב 'ונתן על כפי הנזיר' (במדבר ו יט)

[42] בגמרא מפרש להו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]