פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנן התם [שקלים פ"ז מ"ד]: בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח: זכרים עולות, נקבות זבחי שלמים [1]. אלא זכרים עולות הוא דהוו, זבחי שלמים לא הוו [2]? אמר רבי אושעיא: [3] הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן [4], והכי קאמר: [5] חיישינן שמא עולות [6]; ורבי מאיר היא, דאמר [7]: הקדש במזיד מתחלל [8]. וקדושת הגוף [9] מי מתחלל [10]? והתנן [מעילה פ"ה מ"ג]: אין מועל אחר מועל במוקדשין [11] אלא בבהמה [12] ובכלי שרת בלבד; כיצד? היה רוכב על גבי בהמה, בא חבירו ורכב, בא חבירו ורכב - כולם מעלו; היה שותה בכוס של זהב, בא חבירו ושתה, בא חבירו ושתה - כולם מעלו! ההיא - רבי יהודה היא [13], הא - רבי מאיר [14]! [15] מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר [16]: לאו אמר רבי יהודה 'הקדש בשוגג מתחלל [17] וקדושת הגוף לא מתחלא [18]'? לרבי מאיר נמי: אף על גב דהקדש במזיד מתחלל [19] - קדושת הגוף לא מתחלא!? [20] התם לא קא מכוין לאפוקינהו לחולין, הכא קא מכוין לאפוקינהו לחולין [21].

[22] אימר דשמעת ליה לרבי מאיר [23] בקדשי קדשים [24]; בקדשים קלים מי שמעת ליה [25]?

אמר ליה ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים - קדשים קלים לא כל שכן! איתמר נמי: אמר רבי חמא ברבי עקיבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים, קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים - קדשים קלים לא כל שכן!


עמוד ב

תהי בה [26] רבי יוחנן: [27] וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא [28] בשביל שתזכה [29]? אלא אמר רבי יוחנן: [30] ממתין לה עד שתומם [31], ומייתי שתי בהמות [32], ומתנה [33].

אמר מר: [שקלים פ"ז מאן דאמר: בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח] זכרים = עולות; - דילמא תודה היא ? דמייתי נמי תודה; והא ב[34]יא לחם? מייתי נמי לחם. ודילמא אשם הוא [35]? [36] אשם - בן שתי שנים [37], ואישתכח בן שנה [38]. ודילמא אשם מצורע הוא, אשם נזיר הוא [39]? לא שכיחי. ודילמא פסח הוא? פסח בזמנו [40] - מזהר זהירי ביה, ושלא בזמנו [41] שלמים הוא [42]. ודילמא בכור ומעשר נינהו? למאי הילכתא [43] למיכלינהו במומן [44]? הכי נמי [45] במומן מתאכלי [46]!

אמר מר: 'נקבות = זבחי שלמים'; דילמא תודה היא? דמייתי תודה. והא בעינן לחם? דמייתי נמי לחם. ודילמא חטאת היא? חטאת - בת שנתה [47], ואישתכח בת שתי שנים [48]. ודילמא חטאת שעברה שנתה? לא שכיח. אשתכח בת שנתה – מאי? תניא: 'חנניא בן חכינאי אומר: עז בת שנתה לחטאת [49]; לחטאת סלקא דעתך [50]? אלא אמר אביי: כחטאת [51]: כונסה לכיפה [52] והיא מתה מאליה [53].

תנו רבנן: 'אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני [54]

הערותעריכה

  1. ^ משום דחיישינן שמא מירושלים יצאת, ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם, ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה להם; הילכך זכר - דחזי לעולה - מספקא לעולה; ולקמן פריך עלה; 'נקבות זבחי שלמים' דאילו בעולה ליכא לספוקי
  2. ^ בתמיה: דילמא שלמים היא, והיכי מקריב לה עולה
  3. ^ כלומר: איהי [הבהמה שנמצאה] - ודאי לא קרבה;
  4. ^ והכי קאמר: אם בא אדם זה לעשות לה תקנה, ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק, ולהוציאה לחולין, ולהקדיש את דמיה:
  5. ^ אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה
  6. ^ הן
  7. ^ במתניתין (לעיל נב,ב)
  8. ^ ויכול זה להוציאן לחולין מזיד, ויתפסו הדמים בקדושתם, ועל ידי תנאי יביא שני דמים: אחד לעולה ואחד לשלמים, ויאמר "אם עולה היא - הרי היא מתחלל על זו, והשני יהא שלמי נדבה; ואם שלמים היא - הרי היא מחוללת על של שלמים, והשני לנדבת עולה"
  9. ^ דקדשי מזבח
  10. ^ בלא מום
  11. ^ אין שתי מעילות זו אחר זו בקרן אחד של הקדש: דכיון שמועל בו הראשון - יצא לחולין
  12. ^ של קדשי מזבח הראויה לקרבן לפי שאין יוצאה לחולין כשהיא תמימה, וכן
  13. ^ מדקתני אין מועל אחר מועל, אלמא מקמא הוא דנפיק לחולין, אף על גב דשוגג הוא; דאי מזיד - ליכא מעילה; והאי סברא - לרבי יהודה הוא, דשמעת ליה דאמר במתניתין (שם) 'הקדש בשוגג מתחלל'
  14. ^ היא הך מתניתין דשקלים, דבהמה שנמצאת כרבי מאיר - מוקמינן לה, דאמר הקדש מתחלל במזיד; ואפילו קדושת הגוף נמי מתחלל
  15. ^ ופרכינן:
  16. ^ בחילול מזיד; דהא פלוגתייהו ליתא אלא [אם מתחלל] במזיד ושוגג [או בשוגג], אבל בקדושת הגוף וקדושת דמים אין מחלוקת ביניהם באותו הקדש שאין מתחלל: לרבי יהודה בשוגג אין מתחלל, במזיד לרבי מאיר
  17. ^ והיא עיקר חילול
  18. ^ שוגג
  19. ^ עיקר חילול הקדש במזיד
  20. ^ ומשני:
  21. ^ כלומר: חילול דמזיד לרבי מאיר עדיפא מחילול דשוגג לרבי יהודה: דאילו שוגג לא מכוין לאפוקינהו לחולין, וגזירת הכתוב הוא: מדמחייביה רחמנא קרבן מעילה - הילכך קדושת הגוף לא מיתחיל; אבל חילול מזיד לרבי מאיר - מכוין לאפוקינהו לחולין, הילכך קדושת הגוף נמי מיתחלא
  22. ^ אדרבי אושעיא פריך, דאוקמא ההיא דשקלים כרבי מאיר:
  23. ^ דאמר 'הקדש במזיד מתחלל' -
  24. ^ כגון קדשי הבית, דהיינו סתם הקדש, והוא הדין לקדשי קדשים, דכולהו הוי לגבוה כקדשי בדק הבית
  25. ^ וההיא דבהמה איכא לספוקי נמי בקדשים קלים, והיכא שמעת ליה לרבי מאיר דמתחללין במזיד
  26. ^ בהא דרבי אושעיא
  27. ^ דכל בהמות מזבח אסור לחללה תמימה, שנאמר: 'ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך' (ויקרא כז כז), ואמר מר (מנחות קא א) בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר: יכול יופדו על מום עובר כו'; וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה;
  28. ^ לחללה מזיד
  29. ^ בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו
  30. ^ הא דקתני זכרים = עולות - לא היא, ולא דמיה קריבין בעודה תמימה, אלא:
  31. ^ מום קבוע ויהא מותר לחללה
  32. ^ חדא לעולה וחדא לשלמים
  33. ^ "אם זו עולה - תהא זו עולה תחתיה, וחבירתה שלמי נדבה; ואם זו שלמים - תהא זו שלמים תחתיה, וחבירתה עולת נדבה"
  34. ^ Note:ו שמיעת דברי השומר. אין אשם בא נדבה לדעת כמה תנאים, אך לדעת רבי אליעזר וסייעתו – אשם תלוי באה נדבה, כבמשנה כרתות פ"ו מ"ג: רבי אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והוא היה נקרא אשם חסידים. אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד. אמר" המעון הזה! אילו היו מניחים לי הייתי מביא, אלא אומרין לי: המתן עד שתיכנס לספק. וחכמים אומרין: אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ומתוך שהגמרא חפצה לתרץ אליבא דחכמים – מתעלמת מהאפשרו לתרץ כרבי אליעזר וסיעתו – שהיו בזמן הבית! ואילו היו מתרצים אליבא דרבי אליעזר וסיעתו לא היו צריכים להעמיד בהיכי תימצי דאשתכח בן שנה; ולפי היכי תימצי זה – מה נאמר שהדין הוא אם אשתכח בן שנתיים? שיביא גם אשם? ואם כן – לדעת חכמים – אינו יכול, ואין תיקון לבהמה זו; אולם הגמרא היתה יכולה להסביר את ההלכה בבהמה שנמצאה קרוב לירושלים לפי העיקרון שהולכים אחר. הגירסא כאן בגמרא "לשני" – היא גירסת רב חסדא בדברי רב, אך רב
  35. ^ וליכא למימר דנייתי נמי אשם, דאין אשם בא נדבה
  36. ^ ומשני
  37. ^ דאשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה כתיב בהן איל
  38. ^ והאי מתניתין דאשתכח בן שנה וליכא לספוקי באשם
  39. ^ דכתיב בהו 'כבש'
  40. ^ כל זמן שהוא ראוי לפסח
  41. ^ עבר זמנו
  42. ^ והא מייתי שלמים
  43. ^ תירוצא הוא, כלומר: למאי הילכתא אתית לספוקינהו בבכור ומעשר
  44. ^ שספק בכור וספק מעשר נאכלין במומן לבעלים, שהרי אין להם פדיון
  45. ^ והני נמי - לכשנפדו -
  46. ^ ואוכלן בתורת בכור ומעשר שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא
  47. ^ היא, דכתיב (ויקרא ה ו) 'נקבה מן הצאן – כשבה'; וכל כשבה - בת שנתה היא
  48. ^ ובהמה דמתניתין בבת שתי שנים עסקינן
  49. ^ לישנא דקרא (במדבר טו כז); לסימנא בעלמא נקט, כלומר: אם בת שנתה היא - מקריבה חטאת
  50. ^ דילמא לאו חטאת היא, והיכי קריבה? ותנאי נמי ליכא: דחטאת לא קרבה נדבה
  51. ^ כדין חטאת שאינה ראויה ליקרב, כגון חמש חטאות דאזלי למיתה (תמורה טז א)
  52. ^ 'לכיפה' לאו דוקא; או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך
  53. ^ שאין נותנין לה מזונות
  54. ^ חוץ לירושלים, דכתיב (דברים יד כה-כו): 'וצרת הכסף בידך'; ועוד: שמא תכחיש בטורח הדרך