ביאור:בבלי קידושין דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אי נמי ^[1] בחבילי זמורות ^[2].

משנה: נכסים שיש להם אחריות ^[3] - נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ^[4]; שאין להם אחריות - אין נקנין אלא במשיכה; נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ^[5] וזוקקין ^[6] את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. ^[7]

גמרא: בכסף מנלן? אמר חזקיה: אמר קרא: (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יִקְנוּ [וכתוב בספר וחתוֹם והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה’] ואימא עד דאיכא שטר ^[8], דכתיב ^[9] 'וכתוב בספר וחתום'? אי כתיב 'יקנו' לבסוף – כדקאמרת; השתא - דכתיב 'יקנו' מעיקרא - כסף קני, שטר - ראיה בעלמא הוא. אמר רב: לא שנו ^[10] אלא במקום שאין כותבין את השטר ^[11], אבל במקום שכותבין את השטר - לא קנה ^[12], ואי פריש ^[13] – פריש [ואז כך נעשה המקח]; כי הא דרב אידי בר אבין, כי זבין ארעא אמר: "אי בעינא - בכספא איקני, אי בעינא - בשטרא איקני" ^[14]: 'אי בעינא בכספא איקני', דאי בעיתו למיהדר ^[15] - לא מציתו הדריתו ^[16], ו'אי בעינא בשטרא איקני': דאי בעינא למיהדר ^[17] - הדרנא בי ^[18].

ובשטר: מנלן?: אילימא משום דכתיב 'וכתוב בספר וחתום והעד עדים' - והאמרת שטר ראיה בעלמא הוא? אלא מהכא: (ירמיהו לב יא) ואקח את ספר הַמִּקְנָה [את החתום הַמִּצְוָה והחקים ואת הגלוי] ^[19].

אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל במכר - לא קנה עד שיתן לו דמים ^[20]. מתיב רב המנונא: בשטר כיצד? - כתב לו על הנייר או על החרס - אף על פי שאין בהם שוה פרוטה – "שדי מכורה לך", "שדי נתונה לך" - הרי זו מכורה ונתונה ^[21]. הוא מותיב לה והוא מפרק לה: במוכר שדהו מפני רעתה ^[22].

רב אשי אמר: ^[23] במתנה ביקש ליתנה לו ^[24], ולמה כתב לו לשון מכר? כדי ליפות את כוחו ^[25].

בחזקה: מנלן? אמר חזקיה: אמר קרא ^[26] (ירמיהו מ י: ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם) ושבו בעריכם אשר תפשתם; במה תפשתם? – בישיבה ^[27]. דבי רבי ישמעאל תנא: (דברים יא לא: כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם) וירשתם אותה וישבתם בה; במה 'ירשתם'? – בישיבה. [אולי ההסבר: אם כבשתם במלחמה ולא ישבתם בה, אלא הצבא נסוג – אין כאן תפישה או הורשה, אלא רק כיבוש; ההורשה נעשית על ידי ישיבה.]

ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה: מנלן? דכתיב (ויקרא כה יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תוֹנוּ איש את אחיו] - דבר הנקנה מיד ליד ^[28]. ולרבי יוחנן דאמר ^[29] 'דבר תורה מעות קונות' ^[30] - מאי איכא למימר? ^[31] תנא תקנתא דרבנן קתני ^[32].

נכסים שאין להם אחריות [נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה]: מנהני מילי? אמר חזקיה: דאמר קרא ^[33]: (דברי הימים ב כא ג) ויתן להם אביהם מתנות [רבות לכסף ולזהב ולמגדנות] עם ערי מצורות ביהודה [ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור].

איבעיא להו: בעינן צבורים ^[34] או לא? אמר רב יוסף: תא שמע: 'רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ^[35],

עמוד ב

ולכתוב עליה פרוסבול ^[36], ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'; ואי אמרת בעינן צבורים - כל שהוא למאי חזי ^[37]? תרגומא רב שמואל בר ביסנא קמיה דרב יוסף: כגון שנעץ בה מחט ^[38]. אמר ליה רב יוסף: קבסתן ^[39]: איכפל תנא לאשמועינן מחט ^[40]? אמר רב אשי: מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי?

תא שמע: אמר רבי אלעזר: מעשה במדוני אחד ^[41] שהיה בירושלים, שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה; אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע ^[42]. מה עשה? הלך ולקח בית סלע ^[43] סמוך לירושלים, ואמר: "צפוני [החלק הצפוני של בית סלע] זה – לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו את דבריו; ואי אמרת 'בעינן צבורים בה' - בית סלע למאי חזי? מי סברת 'בית סלע'? סלע ממש: מאי 'סלע'? - דנפיש טובא, ואמאי קרו ליה 'סלע' דקשי כסלע ^[44].

תא שמע דאמר רב יהודה אמר רב: 'מעשה באדם אחד, שחלה בירושלים - כרבי אליעזר ^[45], ואמרי לה 'בריא היה' - כרבנן ^[46] – שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה; אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע; מה עשה? - הלך ולקח בית רובע ^[47] סמוך לירושלים, ואמר: "טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו חכמים את דבריו' - ואי אמרת 'בעינן צבורים' - טפח על טפח למאי חזי?

הכא במאי עסקינן? - לדמי ^[48]; הכי נמי מסתברא ^[49], דאי סלקא דעתך 'מאה צאן ומאה חביות ממש' - ניקנינהו ניהליה בחליפין! ואלא מאי – לדמי? ניקנינהו ניהליה במשיכה ^[50]!? אלא - דליתיה למקבל מתנה [שמקבל המתנה לא היה במקום] - הכא נמי דליתיה למקבל מתנה ^[51]. וניזכינהו ניהליה ^[52] אגב אֲחֵר ^[53]? לא סמכה דעתיה ^[54], סבר: שמיט ואכיל להו. ואלא מאי 'אין לו תקנה' ^[55]? הכי קאמר: למאי דלא סמכה דעתיה - אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע.

תא שמע: 'מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ^[56]; אמר להם רבן גמליאל לזקנים: עישור שאני עתיד למוד

הערות

^ משכחת לה הגבהה אצל פיל
^ הגבוהים מן הארץ שלשה טפחים, ומוליכין עליהם; דהגבהת שלשה טפחים - הגבהה היא, דנפקא ליה מתורת לבוד
^ היינו קרקעות שאחריות כל אדם הלוה והנושה בחבירו עליהן לפי שקיימין ועומדין לפיכך נסמכין עליהן
^ רפק ביה פורתא או דיש אמצרי או נעל או פרץ כל שהוא
^ אם מכר מטלטלין עם קרקע - כיון שקנה לוקח את הקרקע באחד משלשה קנינים - נקנים מטלטלין עמה
^ הללו שאין להם אחריות, דקמיירי בהו תנא
^ אף על גב דאין נשבעין על הקרקעות לבדן, כדנפקא לן בשבועות (מב,ב) - היכא דטענו כלים וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין - זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהן. האי 'זוקקין' - אנכסים קאי, שאין להם אחריות, ולאו אבית דין.
^ בהדי כסף
^ קרא
^ דקני בכספא לחודיה
^ שאין רגילין לכתוב שטר מכירה
^ דכיון דרגילין בהכי - לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא, ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא
^ אם "רצוני יקנה לי כספי" או "יקנה שטרי"
^ להכי אמר תרוייהו: שיהא הוא יכול לחזור בו, אבל המוכר לא יחזור, כדמפרש ואזיל
^ שאם בא המוכר לחזור
^ יאמר לו "אני רוצה שיקנה לי כספי"
^ ואם הוא בא לחזור
^ יאמר לו "איני רוצה שיהא כספי קונה עד שיבא השטר, וכל זמן שלא קבלתי השטר אחזור בי"
^ אלמא יש קנין אף בספר לבדו
^ דלא גמר מוכר ומקנה עד דקביל דמים; ואף על גב דקביל דמים - בעי שטרא, אלא היכא דפריש וכדאמרינן לעיל
^ קא סלקא דעתך 'או' - 'או' קתני
^ דניחא ליה דלקנייה ליה שטרא ללוקח, כי היכי דלא מצי למיהדר ביה
^ הך מתניתין
^ בנותן מתנה מיירי, וכולה חדא היא, ולאו 'או' 'או' קתני, אלא כך וכך כתב לו: "שדי מכורה ונתונה לך"
^ שאם יגבנה בעל חוב של נותן ממנה - ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים
^ גדליה בן אחיקם קאמר ליה
^ ד'תפשתם' - א'שבו' קאי
^ דהיינו משיכה
^ בפרק 'הזהב'
^ כדאשכחן גבי הקדש: 'ונתן הכסף... וקם לו'
^ אמר לך: מתניתין לא תקשי לי:
^ דתקנתא דרבנן קתני תנא דמתניתין, שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא תִקנֶה אלא משיכה: גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חיטיך בעלייה"
^ בבני יהושפט כתיב וסיפיה דקרא 'עם ערי מצורות ביהודה'
^ שיהו אותן מטלטלין מונחין באותו קרקע
^ 'ובוידוי' לא גרסינן, דאף מי שאין לו קרקע - מתוודה על המעשרות, ויכול לומר 'וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו' (דברים כו טו), ולא דמי לבכורים דבעי למימר 'אשר נתת לי' (דברים כו י)
^ דאמרינן במסכת גיטין (לז,א; משנה שביעית פ"י מ"ו): אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע; ואם יש קרקע כל שהוא ללוה - כותבין עליו פרוסבול אף מחוב גדול, ושוב לא תשמטנו שביעית; דכי תקון הלל פרוסבול - אשיעבוד קרקעות תקון, דמלוה המצויה היא
^ כמה מטלטלין יצבור בה
^ ואותה מחט היה מוכר לו עם הקרקע
^ ציערתני
^ הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין
^ מאותו מקום, כדכתיב (יהושע יב יט) 'מלך מדון אחד'
^ ולא היה לו קרקע; לקמן פריך: וליקנינהו במשיכה או בחליפין?
^ 'בית סלע אחד' גרסינן, וקא סלקא דעתן: קרקע מלא רוחב סלע שהוא מטבע; לשון אחר: סלע ממש, שהוא גבוה וחדוד, ואין להעמיד עליו צאן וחביות
^ דאינה בת זריעה (היא), ולקחה בזול
^ ומאן דתני 'חלה' סבר לה כרבי אליעזר דאמר בבבא בתרא: אחד בריא ואחד מסוכן - אין דבריו קיימין בדיבור אלא בקנין, דלית ליה 'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו'; לפיכך אמרו: אין לו תקנה להקנותו אלא על גבי קרקע; ולקמיה פריך וניקנינהו במשיכה או בחליפין
^ אבל 'חלה' - לא אצטריך להכי, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין, כרבנן, דפליגי אדרבי אליעזר
^ בית זריעת רובע הקב לפי חשבון סאתים בחצר המשכן
^ מעות היו בידו ליתן מתנה, וצבר דמי מאה צאן ומאה חביות עליו
^ דמעות היו ולפיכך לא יכול לקנותו בחליפין דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מו א): אין מטבע נקנה בחליפין
^ יבא המקבל וימשוך
^ שיתן כליו למקנה, דכלים של קונה בעי: שהקונה פושט כליו למקנה; ואחר לא היה שם שחפץ בהנאתו של קונה, ליתן כליו בשבילו
^ במשיכה
^ על ידי אחר: "זכה באלו לפלוני"
^ דהאי נותן ולא היה מאמין באנשי המקום למסור המטלטלין, מפני שהמטלטלין בידו, והיה מקיימם בביתו
^ הא יכול לזכות על ידי אחרים אם ירצה
^ ושכח ולא נתן רשות לתרום

[1] משכחת לה הגבהה אצל פיל

[2] הגבוהים מן הארץ שלשה טפחים, ומוליכין עליהם; דהגבהת שלשה טפחים - הגבהה היא, דנפקא ליה מתורת לבוד

[3] היינו קרקעות שאחריות כל אדם הלוה והנושה בחבירו עליהן לפי שקיימין ועומדין לפיכך נסמכין עליהן

[4] רפק ביה פורתא או דיש אמצרי או נעל או פרץ כל שהוא

[5] אם מכר מטלטלין עם קרקע - כיון שקנה לוקח את הקרקע באחד משלשה קנינים - נקנים מטלטלין עמה

[6] הללו שאין להם אחריות, דקמיירי בהו תנא

[7] אף על גב דאין נשבעין על הקרקעות לבדן, כדנפקא לן בשבועות (מב,ב) - היכא דטענו כלים וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין - זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהן. האי 'זוקקין' - אנכסים קאי, שאין להם אחריות, ולאו אבית דין.

[8] בהדי כסף

[9] קרא

[10] דקני בכספא לחודיה

[11] שאין רגילין לכתוב שטר מכירה

[12] דכיון דרגילין בהכי - לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא, ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא

[13] אם "רצוני יקנה לי כספי" או "יקנה שטרי"

[14] להכי אמר תרוייהו: שיהא הוא יכול לחזור בו, אבל המוכר לא יחזור, כדמפרש ואזיל

[15] שאם בא המוכר לחזור

[16] יאמר לו "אני רוצה שיקנה לי כספי"

[17] ואם הוא בא לחזור

[18] יאמר לו "איני רוצה שיהא כספי קונה עד שיבא השטר, וכל זמן שלא קבלתי השטר אחזור בי"

[19] אלמא יש קנין אף בספר לבדו

[20] דלא גמר מוכר ומקנה עד דקביל דמים; ואף על גב דקביל דמים - בעי שטרא, אלא היכא דפריש וכדאמרינן לעיל

[21] קא סלקא דעתך 'או' - 'או' קתני

[22] דניחא ליה דלקנייה ליה שטרא ללוקח, כי היכי דלא מצי למיהדר ביה

[23] הך מתניתין

[24] בנותן מתנה מיירי, וכולה חדא היא, ולאו 'או' 'או' קתני, אלא כך וכך כתב לו: "שדי מכורה ונתונה לך"

[25] שאם יגבנה בעל חוב של נותן ממנה - ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים

[26] גדליה בן אחיקם קאמר ליה

[27] ד'תפשתם' - א'שבו' קאי

[28] דהיינו משיכה

[29] בפרק 'הזהב'

[30] כדאשכחן גבי הקדש: 'ונתן הכסף... וקם לו'

[31] אמר לך: מתניתין לא תקשי לי:

[32] דתקנתא דרבנן קתני תנא דמתניתין, שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא תִקנֶה אלא משיכה: גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חיטיך בעלייה"

[33] בבני יהושפט כתיב וסיפיה דקרא 'עם ערי מצורות ביהודה'

[34] שיהו אותן מטלטלין מונחין באותו קרקע

[35] 'ובוידוי' לא גרסינן, דאף מי שאין לו קרקע - מתוודה על המעשרות, ויכול לומר 'וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו' (דברים כו טו), ולא דמי לבכורים דבעי למימר 'אשר נתת לי' (דברים כו י)

[36] דאמרינן במסכת גיטין (לז,א; משנה שביעית פ"י מ"ו): אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע; ואם יש קרקע כל שהוא ללוה - כותבין עליו פרוסבול אף מחוב גדול, ושוב לא תשמטנו שביעית; דכי תקון הלל פרוסבול - אשיעבוד קרקעות תקון, דמלוה המצויה היא

[37] כמה מטלטלין יצבור בה

[38] ואותה מחט היה מוכר לו עם הקרקע

[39] ציערתני

[40] הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין

[41] מאותו מקום, כדכתיב (יהושע יב יט) 'מלך מדון אחד'

[42] ולא היה לו קרקע; לקמן פריך: וליקנינהו במשיכה או בחליפין?

[43] 'בית סלע אחד' גרסינן, וקא סלקא דעתן: קרקע מלא רוחב סלע שהוא מטבע; לשון אחר: סלע ממש, שהוא גבוה וחדוד, ואין להעמיד עליו צאן וחביות

[44] דאינה בת זריעה (היא), ולקחה בזול

[45] ומאן דתני 'חלה' סבר לה כרבי אליעזר דאמר בבבא בתרא: אחד בריא ואחד מסוכן - אין דבריו קיימין בדיבור אלא בקנין, דלית ליה 'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו'; לפיכך אמרו: אין לו תקנה להקנותו אלא על גבי קרקע; ולקמיה פריך וניקנינהו במשיכה או בחליפין

[46] אבל 'חלה' - לא אצטריך להכי, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין, כרבנן, דפליגי אדרבי אליעזר

[47] בית זריעת רובע הקב לפי חשבון סאתים בחצר המשכן

[48] מעות היו בידו ליתן מתנה, וצבר דמי מאה צאן ומאה חביות עליו

[49] דמעות היו ולפיכך לא יכול לקנותו בחליפין דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מו א): אין מטבע נקנה בחליפין

[50] יבא המקבל וימשוך

[51] שיתן כליו למקנה, דכלים של קונה בעי: שהקונה פושט כליו למקנה; ואחר לא היה שם שחפץ בהנאתו של קונה, ליתן כליו בשבילו

[52] במשיכה

[53] על ידי אחר: "זכה באלו לפלוני"

[54] דהאי נותן ולא היה מאמין באנשי המקום למסור המטלטלין, מפני שהמטלטלין בידו, והיה מקיימם בביתו

[55] הא יכול לזכות על ידי אחרים אם ירצה

[56] ושכח ולא נתן רשות לתרום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]